אסף הראל היה הסוס השחור של הבחירות המוניציפליות האחרונות. המועמד הכריזמטי נכנס למירוץ כמעט ברגע האחרון, בלי ניסיון פוליטי ובמין בדיחות דעת מתעתעת, על הטיקט של חביב התקשורת ויקיר המאבקים החברתיים הנכונים של הרגע. הקמפיין שלו – שהתבסס על סדרת מונולוגים מצולמים שבהם הביע את עמדותיו הנחרצות בשלל נושאים – צבר מומנטום ונגס בקולות של האסף השני, זה שאותו כינה "אסף אני בניגוד עניינים זמיר" על סירובו להביע עמדה בסוגיית כיכר אתרים. והנה, שבעה חודשים לאחר שנסגרו הקלפיות, קשה לזהות בסגן ראש העיר הטרי את מי שנתפס בזמנו כסמן שמאלי וכיורשו הטבעי של דב חנין.
בשבועות האחרונים, ובפרט מאז פגישתו הסוערת עם פעילי עמותת "לא למגדלים בכיכר אתרים", הראל בן ה-47 "חוטף" על כל צעד ושעל, ומותיר אחריו אדמה חרוכה. מונולוג מחויך שהעלה לפייסבוק בתחילת השבוע רק הקים עליו עוד יותר את חמתם של התל אביבים, שמתקשים להתאושש מהסיבוב הקיצוני שעשה לתפישתם – מקונטרה חברתית מוחצת לשלטונם הלבן והמצוחצח של חולדאי וזמיר, לאחרון הפוליטיקאים, זחוח ומנותק.
"כמה מביך הפער בין הרטוריקה הלוחמנית של לפני חצי שנה להתקפלות השיטתית בכל התחומים עכשיו. את תושבי יפו אתה שולח לבית המשפט, מול תשובה אתה מסתחבק ותומך במו"מ מדומיין ולא שוויוני ובכיכר אתרים פתאום "צריך להבין את התמונה הגדולה". אני אמור לכעוס עלייך, אבל אני בעיקר מובך בשבילך איך משכורת של סגן ראש עיר יכולה להפוך בנאדם מהקצה אל הקצה תוך שלושה חודשים. תתפטר", כתב בזעם אחד המגיבים בשם ניר קורן.
אבל גם אם נצא לרגע מהשיח המהיר והזועם ברשת שנוחת על הראל כמו פטריות אחרי הגשם בתקופה האחרונה – נשאלת השאלה כיצד הפך המועמד הלוחמני, זה שהבטיח שיעשה אופוזיציה שטרם נראתה בעיריית תל אביב למי שמעלה לטוויטר תמונה משותפת עם חולדאי עם הכיתוב "אנחנו מסכימים על הרבה יותר דברים משחשבתי… הוא בפירוש נותן לעבוד"?
אם תשאלו את הראל, סביר שישיב לכם שדברים שרואים משם לא רואים מכאן, ושעליו להיות פרגמטי ולהישיר מבט לעתיד, שם הוא יוזם פרויקטים חדשים שיישאו את טביעת אצבעו באופן מלא. כלומר, להבדיל מאלה שבהם כבר ישנו "מצב נתון" ויכולת ההשפעה שלו מוגבלת. הראל מסרב להתראיין, כולל לכתבה זו, בימים אלה ושומר על פרופיל נמוך באופן כללי – בין אם בגלל התפקיד החדש והאינטנסיבי, בין אם בגלל הפיכתו לאב בפעם השניה לפני שלושה חודשים, ובין אם כי הוא מעדיף להמתין עד יעבור זעם. אז מה עובר על סגן ראש העיר?
כיכר המריבה
"למה החלטת לרוץ בסוף?"
"שני דברים. 1. כיכר אתרים. ברגע שראיתי שהולכים להרוס את הכיכר ולהפוך את זה לעוד מגדלים ליזמים מול הים. 2. כתבה גדולה על כך שאיש לא רץ מול חולדאי כי הוא ראש עיר חזק ואין סיכוי מולו. התחושה שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, לבנות ארבעה מגדלים על הים'".
(אסף הראל לרז שכניק, ידיעות אחרונות 10.10.18)
אם אסף זמיר העמיד את זוגתו, השחקנית מאיה ורטהיימר, בקדמת הקמפיין שלו, הרי שאצל הראל התותחים הכבדים נשמרו לסוגיית כיכר אתרים. הפרויקט הנדל"ני השנוי במחלוקת, זה שהראל כינה במונולוג "מטורף" והדגיש שוב ושוב את חשיבות המאבק בו ("הכיכר הציבורית האחרונה שפונה לחוף"), הביא לו לא מעט אהדה והצבעות.
עם כניסתו לקואליציה ומינויו לסגן ראש העיר לענייני תשתיות, ביקש לעצמו את האחריות לפתרון הסוגייה הנפיצה, שנוגעת בין היתר ליחס בין השטחים הפרטיים לשטחים הציבוריים בכיכר ולגובהם של המגדלים המתוכננים – 25 או 40 קומות (נתון קריטי שישליך על רווחיות הפרויקט מחד ועל הצל שיוטל על הכיכר וחסימת הבריזה מהים מאידך). והנה, בשבועות האחרונים מתבטא הראל כמי שקיבל על עצמו את הדין.
העירייה תומכת בערר שהגישו היזמים, חברת JTLV, נגד החלטת הולחו"ף (הוועדה לשמירת הסביבה החופית) לבלום את התוכנית, בנימוק שמדובר בהליך פרוצדורלי בלבד שיחזיר אליה את הסמכות להחליט בפרויקט. אבל את הפעילים – וגם את הציבור – זה לא משכנע.
עד לאחרונה, מספרת רותי גוטר, מתרגמת ופעילה בעמותת "לא למגדלים בכיכר אתרים", היחסים בין חברי העמותה לבין הראל היו מתונים, ובפגישה בין הצדדים לפני כחודשיים, "הוא בעיקר לא דייק בעובדות". "לאחר שהעלה פוסט 'נפגשתי עם היזמים והגענו למתווה משותף'", היא אומרת, "התעוררה חמתנו. מה זאת אומרת אתה נפגש עם היזמים?". בפגישה רשמית שנערכה בין הראל לבין הפעילים לפני כשבועיים, התעוררה חמתם עוד יותר.
"הוא מראה חוסר בקיאות בהיבטים הטכניים, ויש בפרויקט הזה הרבה היבטים טכניים", מציינת גוטר. "יש שם עניין חוקי מאוד ברור, שהיזמים מתכננים תוכניות על קרקע שמוגדרת כציבורית. בשביל להוכיח את זה צריך להבין בדיני תכנון ובנייה – והוא לא מבין. אז הוא עונה ואת רואה שהבן אדם לא מבין מהחיים שלו. אין לו תשובות לשום דבר, כל מה שהוא אומר זה 'אני ממשיך לעבוד על התוכנית לקו החוף'. אומרים לו שאם יאשרו ליזם לבנות 40 קומות אז הוא יבנה 40 קומות, אז הוא אומר 'לא, אני פועל שהם לא ינצלו את כל מה שמותר להם'.
"בשביל להוכיח שכיכר אתרים היא קרקע ציבורית צריך להבין בדיני תכנון ובנייה – והוא לא מבין. הוא עונה ואת רואה שהבן אדם לא מבין מהחיים שלו"
"מה, אתה צוחק עלינו? כרגע, במצב המשפטי הנוכחי של הכיכר, אי אפשר לאשר שם 40 קומות, צריך לשנות כל מיני דברים יסודיים בתוכנית המתאר של העיר כדי שיהיה אפשר לעשות את זה. אבל הוא לא מתעסק עם הדברים האלה בכלל, הוא דוחה אותם על הסף. אני לא יודעת על מה הוא מדבר עם היזמים, על מה יש להם לדבר? כי אם הוא לא מבין בזה, ואם הוא לא מייצג את התושבים, אז מה הוא אומר להם?".
מה דעתך על תגובתו, שתמיכת העירייה בערר של היזמים אינה אלא הליך פרוצדורלי שיקבע מי יחליט בעניין תוכנית המתאר?
"שאם הוא מאמין בזה אז הוא לא מבין שעובדים עליו. אין פה שום עניין פרוצדורלי. לא. יותר מדי כסף מעורב כאן".
תחושותיה של גוטר מובנות לאור התבטאויותיו הנחרצות של הראל במהלך הקמפיין, שלפיהן חולדאי הפך את תל אביב לעיר שמעדיפה את יזמי הנדל"ן על פני התושבים. אך בשיחות סגורות עמו מסביר הראל שעליו לברור את הקרבות ולהילחם על מה שעדיין אפשר לשנות, ושציפייתם של הפעילים שלא ייפגש עם היזמים משוללת היגיון, שכן גם הם צד בעניין, ו"צריך לנהוג בהגינות כלפי כל הצדדים על מנת לזכות באמון"; ראוי לציין בהקשר זה שהראל מעולם לא הסתיר את כוונתו להיפגש עם היזמים.
לטענתו עדיין רב הנסתר על הגלוי בתוכנית של כיכר אתרים, וגם אם בציר הזמן הנוכחי כבר בלתי אפשרי לסגת מהתוכנית כולה, אפשר עדיין להשפיע עליה יותר מכפי שהוא יכול לחלוק כעת. כך או כך, בשיחות סגורות הוא אומר שהוא מקווה שהציבור ישפוט את הישגיו בסיום הקדנציה שלו ולא בתחילתה. וכן, הוא עדיין רוצה להיות ראש עיר ב-2024.
ההליכה לקואליציה – החטא הקדמון?
כיכר אתרים היא רק עוד שפל ביחסי האמון הרעועים בין הראל למצביעיו. קדם לו שיא נוסף, כשהודיע בשלהי ינואר על הצטרפותו לקואליציה, חרף התחייבותו במשך רוב הקמפיין (לקראת סיומו היה פחות נחרץ בעניין) להוות אופוזיציה לוחמת, ותוך שהוא מקים עליו מתנגדים מבית וגורם הלכה למעשה לשסע בסיעתו ובקרב הפעילים. חלק מחברי הסיעה חשים אכזבה ממנו כי קיבלו בעיניהם תפקידים לא משמעותיים או ריקים מתוכן, כמו ניהול ועדת זכויות האדם בעיריית תל אביב שהלך למוריה שלומות.
במהלך הקמפיין אמר הראל שאם ייכנס לקואליציה כלשהי, זה יהיה רק אם יקבל את תפקיד יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, תפקיד רב השפעה עם סמכויות אדירות. ואולם בתפקיד עדיין מחזיק סגנו של חולדאי, דורון ספיר, שמנהל מזה 15 שנים את מדיניות התכנון של העיר. לבסוף הסתפק הראל בסגנות ראש העיר הבכירה ביותר, ובהחזקת תיק הבינוי והשיכון בעירייה. השפעתו על מדיניות התכנון מוגבלת ולא בטוח שיש בכוחה להשפיע על תוכניות גדולות כמו כיכר אתרים. בינתיים התגאה הראל במעבר חצייה חדש שהתווסף ליד דיזנגוף סנטר. אם כי, גם במקרה הזה, לא ברור אם הקרדיט שייך לו.
עם זאת, כיום, ארבעה חודשים מאוחר יותר, יש גם מי שמגן על הבחירה הזו. "הראל לאו דווקא היה להוט להיכנס לקואליציה", אומר גורם המקורב לסיעת "אנחנו העיר". "גורמים אחרים בסיעה, כמו אמיר בדראן ושולה קשת, דווקא יותר רצו להיכנס, והוא היה סקפטי לגבי זה. אני חושב שהוא באמת רצה לעמוד בהבטחה שלו לבוחרים ולהוות אופוזיציה לחולדאי. תוך כדי המשא ומתן הקואליציוני היתה לו ולקשת הבנה הפוכה: היא הבינה שאת הדברים שהיא רוצה לקדם היא לא תוכל לקדם בקואליציה, והוא דווקא התפתה לחשוב שהוא יוכל לשנות, והגיע להבנות כאלה ואחרות שבסופו של דבר גרמו לו לראות לנכון להיכנס. כך התפצלה הסיעה".
קשת, המתפקדת כיו"ר ועד נווה שאנן, החליטה להישאר בסיעה כאמור – אבל מחוץ לקואליציה של חולדאי. ל"הארץ" אמרה אז שלא היתה מוכנה להסתפק בהצהרת הכוונות של חולדאי ללא התחייבות מפורשת. "לאחר התלבטות כנה לאורך כל תקופת המו"מ, הבנתי שלא אוכל להיכנס לקואליציה על בסיס הבטחות אך ללא סמכויות ביצועיות וללא התחייבות העירייה לשינוי אמיתי ולו באחד מהסעיפים של מסמך הדרישות שלנו. אני דבקה בהתחייבותי להיאבק למען עיר צודקת יותר, ולכן הגעתי למסקנה שבמצב הנוכחי, אוכל לעשות זאת טוב יותר מספסלי האופוזיציה". קשת סירבה להתראיין לכתבה.
"צריך להבין שהעיר תחת חולדאי מתנהלת בצורה כל כך ריכוזית וחונקת, שלפעמים זה בהחלט לא הוגן לבוא בטענות כלפי חברי הקואליציה. קשה מאוד להשפיע אם אתה לא נכנס"
"קשה מאוד להשפיע אם אתה לא נכנס", מסביר המקורב לסיעה. "קחי לדוגמה את בדראן, נציג יפו, שלפני השבעת המועצה ניסה לקדם ספיחים מהקדנציה הקדמת שלו, למשל בית ספר לחינוך מיוחד ביפו. מנחם לייבה (מנכ"ל העירייה; ר"ד) אמר לו 'אני לא מתקדם איתך עד שאתה לא מחליט אם אתה בקואליציה או באופוזיציה'. אז ברור שהוא הבין שרק כך הוא יוכל לדאוג לציבור היפואי, ואגב זה הציבור הערבי ביפו שלחץ עליו להיכנס. יכול להיות שהיה עדיף להראל להיות באופוזיציה ולעשות שם מאבקים של 5 מול 25, אבל קשה לדעת".
"צריך להבין שהעיר תחת חולדאי מתנהלת בצורה כל כך ריכוזית וחונקת, שלפעמים זה בהחלט לא הוגן לבוא בטענות כלפי חברי הקואליציה", הוא ממשיך. "זו דיקטטורה ברמה הכי בסיסית שיש. במועצה הקודמת ציפי ברנד הצביעה נגד הקואליציה, וחולדאי צרח עליה מול כולם, השפיל אותה והעיף אותה מהקואליציה. זו התנהלות של בן אדם שלא מוכן לקבל התנגדויות סמליות בקואליציה, גם להצעות שיש להן רוב ברור".
מה עם יפו?
אם כיכר אתרים והקרע בקרב הסיעה והפעילים לא הספיקו, כעת גם המחאה הקשה נגד סגירת שדרות ירושלים ביפו ממררות את חייו של הראל. השלב הראשון בסגירת השדרה לצורך העבודות על הרכבת הקלה התרחש בחמישי שעבר, כשנחסמה בה התנועה לכיוון דרום. כבר כיום, עוד בטרם נחסמה לכיוון צפון (החסימה מתוכננת ל-10 ביוני), מתחולל באזור כאוס תחבורתי כולל.
התחבורה הציבורית הוסטה מהשדרה לרחוב יפת העמוס ממילא ולציר שלבים שהכשרתו כציר ראשי טרם הסתיימה, והפקקים משתוללים; שביל האופניים שהובטח על ידי הראל טרם סומן (והפקחים, מיותר לציין, קונסים את הרוכבים); התחנות החדשות, בחלקן הגדול, לא מוצלות; ובעלי העסקים – שלא מקבלים בשלב זה שום פיצוי בגין הפגיעה האנושה בנגישות אליהם – זועמים.
תושבי העיר המיואשים מתקשים להבין מדוע נחסמה השדרה בטרם החלו העבודות, למה עודכנו על כך בהתראה קצרה כל כך (רגע לפני חג הפסח), ולמה דווקא ביפו הרכבת תרוץ בתוואי עילי ולא תחתי.
התשובות לרוב השאלות האלה נעות ככל הנראה בין "כי אפשר" לבין "ככה", וההתנהלות של אנשי נת"ע נחווית כחובבנית במקרה הטוב ואקראית במקרה הרע. בעוד התושבים מתווכחים ברשתות החברתיות כיצד ראוי להיאבק בגזירה, בעלי העסקים המקומיים הגישו השבוע עתירה לבג"צ.
הראל, שחרט על דגלו בקמפיין שלו את דרום תל אביב ויפו ואף הקדיש לה מונולוג מיוחד, הפך מטבע הדברים למטרה קלה עבור תושבי יפו בעניין הרכבת, וזאת על אף שהפרויקט תוכנן, מן הסתם, הרבה לפני כניסתו לפוליטיקה, ושמעולם לא הבטיח אף הבטחה הנוגעת אליו. בשבועיים האחרונים הדינמיקה בין הצדדים מתמצה בהטחת האשמות ועלבונות מצד התושבים והשתתפות בצער והצעת פתרונות "קוסמטיים" מצד הראל, כגון הסעות מאורגנות לתלמידים יפואיים שלומדים מחוץ ליפו וכדומה.
"התושבים של יפו בעיקר נטושים על ידי עיריית תל אביב, והנציג שהיה צריך להיות להם בעירייה, באופן הכי מובהק, בין אם באופוזיציה ובין אם בקואליציה, הוא אסף הראל", אומר העיתונאי תושב יפו רינו צרור. "אז מעבר לעובדה שהוא ממש הוליך בכחש את הבוחרים שלו כשאמר שלא יצטרף לקואליציה וכן עשה את זה – כל ההתנהגות שלו עם יפו עם התושבים, צריכה להיות לנסות ולעבור בין האנשים ולהבין מה הצרכים שלהם לנסות ולסייע, לא מתוך המשרד באיזה מונולוג, אלא להגיע ממש. … אני לא רואה אותו בכלל זז באיזשהו הקשר, מפעם לפעם אני שומע את השם אבל אני לא רואה שום פעולה. זו אכזבה מאוד גדולה. זה קשור לתשומת לב והתייחסות והבנה של מה זה נבחר ציבור מול ציבור שנמצא כעת במצוקה. יש כאן מאות עסקים וחלק מהם יקרסו לגמרי, אפשר לראות את זה כבר עכשיו… הוא והעירייה לא שם וזה נורא מאכזב. אני לא מוריד שום דבר מחולדאי, אבל ברמה הישירה, זה מאבק שאסף הראל אמור לטרוף אותו עכשיו כנציג ציבור".
רינו צרור: "מעבר לעובדה שהוא ממש הוליך בכחש את הבוחרים שלו כשאמר שלא יצטרף לקואליציה – כל ההתנהגות שלו עם יפו ועם התושבים צריכה לעבור בין האנשים, לא מתוך המשרד באיזה מונולוג"
ב"יומן הסגן", סרטון חדש שהעלה השבוע הראל לאחר הפוגה, הביע הזדהות עם היפואים וציין כי מדובר בפרויקט "לאומי" שאינו בשליטת העירייה, וכי הוא מקווה שעתירת בעלי העסקים לבג"צ תישא פרי. ראוי לציין שעיריית תל אביב יודעת לעתור לבג"צ נגד משרד התחבורה כשמדובר בעניינים שהם בנפשה, כמו העבודות על גשר יהודית בשבת. וראוי לשאול מה זה אומר על עירייה, כשהמאבקים המהותיים המתנהלים בה מוכרעים בבג"צ?
יש לציין כי הראל כן מביע רצון לסייע לתושבים ולהקל ככל יכולתו על המצור, עד כדי כך שהוא פונה אליהם בהודעות אישיות ומעמיד את עצמו לרשותם מיוזמתו. אבל כאמור, גם כאן קשה להתעלם מהגישה החדשה של קבלת הדין בהכנעה שלא איפיינה אותו בעבר, ומההפנייה לערכאות משפטיות עליונות, שמרגישה כמו התנערות.
כיצד תסתיים הקדנציה של הראל? קשה לדעת. ייתכן ואלו חבלי לידה קשים של מעבר מהמסך הקטן ולאהדת הרשת – לחיים עצמם, שבהם צריך לצלול לפרטים, לתוכניות, להיות בקשר אמיתי עם הציבור ולא רק דרך מונולוגים. ייתכן שהראל ילמד וישתפר, למרות שכר הלימוד היקר. מחשיפותיו המצומצמות לתקשורת מאז היבחרו, נראה כי הפנים שקשה יותר להיות מהפכן מגניב מהמשרד ומהקואליציה של חולדאי. כעת הוא עסוק בעיקר בבקרת נזקים, הנמכת ציפיות והתאמתן לקרקע המציאות. מי שבטוח מרוצה הוא ח"כ אסף זמיר, יריבו המר שחיכך את ידיו בהנאה בראיון ברדיו תל אביב לרועי כ"ץ, והצהיר שהוא קצת שמח לאיד. "הציניות שראיתי בכנסת לא עולה אבל לא נופלת מזו שמפגין הראל", אמר.
בינתיים הקריירה של זמיר בכנסת שרדה בדיוק חודש וחצי, עד השבעת הכנסת הבאה, כך שיש לו זמן ליהנות מהזובור שעובר הראל בתקופה האחרונה. עד כמה הקריירה הפוליטית של הראל תאריך ימים? והאם יגלה שליד חולדאי יש רק דרך אחת לשרוד, והיא להתיישר כמו זמיר לגרסה מוקטנת של השליט? כך או כך, נראה שהתמיכה הציבורית בהראל בצלילה ככל שהפער בין הסרטונים למציאות מתבהרת. בלי הישגים גדולים וברורים בשטח שיבדלו אותו מחולדאי, הוא יתקשה להגיע לבחירות הבאות כמועמד ריאלי.