לפני שנה או שנתיים הגיעה המיליארדרית שרי אריסון לפייסבוק. היא פתחה עמוד משלה. ממומן כמובן. רוצה לדבר ישירות לציבור. כל כמה ימים היא מעלה פוסט עם תובנה מדהימה אחרת על החיים. אחת כזו העלתה למשל באפריל האחרון: "גבולות הם משהו שאנחנו יצרנו במחשבות שלנו, בלב שלנו ובמרחב הפיזי אבל זו אשליה, כי בסוף אנחנו אנשים שונים, מגוונים וייחודיים שחיים בפלנטה אחת ביחד". הכיתוב הזה נלווה לתמונה של אריסון על רקע מזח כלשהו שנראה כמו חניה של יאכטות.
בערך 425 אלף איש עוקבים אחרי אריסון בעמוד הזה. כל פוסט זוכה להצלחה מסחררת. למשל הפוסט שצוטט צבר 50 אלף לייקים ו-1,000 שיתופים. הנה חלק מהתגובות שכולן דומות למדי: "את אישה מיוחדת במינה, נהנית מהפוסטים שלך"; את יפה מבפנים ומבחוץ"; "יום קסום, בוקר של אור"; "הגבולות שהצבנו לנו מתמוססים להם עכשיו ומתחלפים באור גדול וחיבור".
למה אני פותחת את הטור הזה שנועד לסכם את כנס לשכת עורכי הדין באילת עם שרי אריסון? כי במהלך הכנס נזכרתי במידת הניתוק של המיליארדרית שעשתה הון רב (נוסף להון העצום שהיה לה כמובן) מהשליטה באחד התאגידים הדורסניים של הציבור בישראל בזמן שהסתובבתי כעיתונאית בכנס הזה. וכן במידת הניתוק של המגיבים בעמוד שלה. שמרעיפים עליה תגובות אוהדות בזמן שסטטיסטית סביר שנמנים על העשירונים התחתונים של ישראל, ומפסידים מהעסקים שאריסון הרוויחה מהם.
בפנים בינות למאות אולי אלפי עורכי דין, רבים מהם מקורבים לצלחת של הלשכה או מייצגים טייקונים וחברות גדולות, מסתובבים להם אינספור שופטים מכל הערכאות. אלו שדנים בענייני אותם עורכי דין אבל הרשו לעצמם לטוס לכאן ולהתארח על חשבון הלשכה. כך, למשל, באחד הפאנלים אפשר היה למצוא את יו"ר הלשכה אבי חימי לצד שופטים שדנים בענייני לקוחותיו. כי חימי מתחבק עם כל השופטים – אבל אף אחד לא חושב שיש בעיה בכך שהוא ממשיך לייצג מולם.
הוא כמובן מצידו מסביר, בחביבותו האופיינית יש לומר, הכה שונה מקודמו הביריון בתפקיד, יו"ר הלשכה אפי נוה, שהוא פשוט לא מתערב בענייני בחירת השופטים. אלא שבשטח רואים אותו מסתובב באידיליה גמורה עם עורכת הדין אילנה סקר, חברה בוועדה למינוי שופטים מטעם הלשכה, בקדנציה השלישית.
אפשר היה לצפות שתישאר בבית מרוב בושה, שלא לדבר על לתהות מדוע לא נחקרה במשטרה מעולם על כך שקיבלה מספר בוררויות חריג בהיקפו מנוה, בזמן ששימשה כמריונטה שלו בוועדה למינוי שופטים והצביעה בעד כל מי שחפץ ביקרו, כמו אתי כרייף, עורכת דין שנכשלה במבחני השיפוט אבל קיימה יחסים עם נוה ומונתה לשופטת.
יו"ר הלשכה אבי חימי מתחבק עם כל השופטים – אבל אף אחד לא חושב שיש בעיה בכך שהוא ממשיך לייצג מולם
בושה אין כאן בכנס הזה. אחרת אי אפשר להסביר את מלחכי הפנכה שקיבלו בחיוכים ובחנופה את נשיא בית המשפט המחוזי בדימוס, איתן אורנשטיין. מי שפרש בבושת פנים כמה שנים לפני הגיעו לפנסיה מכס השיפוט, רגע אחרי שנחשפה תכתובת מביכה שלו עם נוה שעסקה בין היתר בתיק הפירוק של קבוצת ענבל אור, שלאותו נוה היו אינטרסים גדולים בו.
אי אפשר להסביר גם איך יכול להיות שבפנים מסתובב לו שופט העליון יוסף אלרון – שלא מזמן נחשף ב"הארץ" כי קיים עם נוה בהיותו יו"ר הלשכה 350 שיחות בתקופה של שנתיים, כלומר כמעט כל יומיים. אלרון גם קיים גם שיחות עם כרייף. כמו שאי אפשר להסביר איך שופטת המחוזי איריס לושי עבודי מגיעה לכאן אחרי שנחשפה בתחקיר "עובדה" אומרת לאותו נוה שהיא תעשה כל דבר שיבקש ממנה.
כמו שאי אפשר להסביר איך בין המוזמנים הסתובבה לה עורכת הדין סוזי עוז סיני ארניה, חברת מרכז ליכוד, מקורבת של נוה שמונתה על ידו לראש ועדה בלשכת עורכי הדין והוא ניסה לקדם את בעלה השופט רפי ארניה להיות שופט מחוזי.
אי אפשר להסביר איך יכול להיות שבכנס מסתובב לו שופט העליון יוסף אלרון – שלא מזמן נחשף כי קיים עם נוה 350 שיחות בתקופה של שנתיים
ומילא בושה. אבל גם חשבון נפש אין פה. אחרת לכו תסבירו איך היו"ר חימי פותח את הכנס עם נאום שמסביר את אובדן האמון הציבורי במערכת המשפט בסיבה אחת מרכזית – הסתה. הוא כמובן מדבר על הסתה מצד הנאשם בנימין נתניהו ושאר שותפיו הפוליטיים, אבל פה בכנס לא אומרים שמות. גם נשיאת העליון אסתר חיות שתקפה את הקריאות שלא לקיים את פסיקת בג"צ, שעלולות להוביל לאנרכיה, לא הזכירה את שמו של יו"ר הכנסת יריב לוין.
בפאנלים לא שאלו לא דברים חשובים ולא קיבלו תשובות מעניינות. האם אפשר לנהל כנס כזה אחרי חמש שנים שבהן נחשפו כל כך הרבה פרשות קשות במערכת המשפט, שבהן היו מעורבים השופטים הבכירים ביותר, מבלי לומר בברור: אנחנו אחראים לחלק גדול מהפגיעה באמון הציבורי במערכת המשפט? כי הציבור לא יכול להאמין במערכת משפט שיש בה שופטים שאינם נקיים מרבב. שיש בה כל כך הרבה שופטים שמתנהלים בניגודי עניינים וכשנתפסים בקלקלתם – נענשים בנזיפה קלה וגם זה בקושי.
רק חסר היה שיגיע לשם ראש הממשלה נתניהו. נאשם בפרשות שחיתות ויתחבק ויצטלם עם השופטים בתיק שלו, עם היועמ"ש אביחי מנדלבליט ועם הנשיאה חיות. זה בוודאי היה יכול להגביר את אמון הציבור במערכת. אם כי עורך הדין שלו עמית חדד עשה את העבודה והתחבק עם כולם בשבילו.
מחיאות כפיים למתחמקים
מה שכן, הכנס השנה היה בכל זאת שונה במידה רבה. שני הכוכבים המרקיבים ביותר של מערכת המשפט הישראלי בשנים האחרונות – בלטו בהעדרם. מדובר כמובן בנוה ושרת המשפטים לשעבר, איילת שקד. שני החברים הטובים שרקמו דילים על חשבון הציבור.
נוה לא היה אמור להגיע מלכתחילה. שקד הבריזה ברגע האחרון. אפשר היה להבין אותה. אלו ימים שבהם היא נתונה ללחץ כבד מאוד. על הכף – ממשלת שינוי והיא זו שמעכבת כרגע את הקמתה בשל רצונה לחזור לזירת הפשע – אל הוועדה למינוי שופטים.
אותה שקד שמשום מה מעולם איש מהנוכחים בכנס – לא היועמ"ש אביחי מנדלבליט, לא שי ניצן, פרקליט המדינה לשעבר ולא מומי למברגר פרקליט המדינה הנוכחי שסגר את התיק נגד נוה ונגד השופטת כרייף, לא מצאו לנכון לפתוח בחקירה נגדה על על כך שקידמה חקיקה שהיטיבה עם עורכי דין המקורבים לו – בזמן שאלו פקדו עבורה למפלגת הבית היהודי, כחלק מהדיל הגדול שלה עם נוה.
מכל אלו התעלמו בכנס לשכת עורכי הדין. וזה אומר שמי שהתעלמו ממנו באמת היה הציבור הישראלי, המרוחק מהכנס הזה אלפי מילין ולא רק בגלל שמדובר באילת.
את הציבור הזה הלעיטו בכותרות מתוכננות. העיתונאים הרבים שהסתובבו בכנס, חלק מהם גם הוא באירוח ובמימון הלשכה, סיפקו את הכותרות שרצו לספק להם ופרסמו אותן. כי זו ההצגה. ובהצגה הזו אין מקום לשאלות קשות. בהצגה הזו הקהל, כמו מגיביה של שרי אריסון, מוחא כפיים כשנשיא העליון בדימוס אשר גרוניס אומר בבדיחות שיטיל עליי הוצאות, כשאני מבקשת בסיום פאנל שלו עם נשיאת העליון בדימוס מרים נאור לקבל תשובה על היחסים של אילנה סקר מהועדה למינוי שופטים עם נוה ועל יחסיו של שופט העליון אלרון עמו, והאם ייתכן שיחסים כאלו הם שפוגעים באמון הציבורי.
העיתונאים הרבים שהסתובבו בכנס, חלק מהם גם הוא באירוח ובמימון הלשכה, סיפקו את הכותרות שרצו לספק להם ופרסמו אותן
בהצגה הזו הקהל מוחא כפיים לאביגדור ליברמן שאמור להתמנות לשר אוצר כשאני מבקשת לשאול בסיום איך הוא מסביר את זה שהבת שלו מיכל התעשרה במיליונים בגיל מאוד צעיר ואת קרבתו לאיל ההון האוסטרי מרטין שלאף, וכיצד הוא שונה בעצם מנתניהו במעורבות בפרשות שחיתות. ליברמן האשים אותי שאני פרובוקטורית מטעם נתניהו. כפיים.