כתבה זו נכתבה בסיוע השומרים, המרכז לתקשורת ודמוקרטיה
כל יום בחייו של שמואל קריב נראה בדיוק כמו היום שלפניו. הוא יוצא מתאו בכלא רימונים בדרכו לעבוד במפעל מיבא לייצור ניילונים שנמצא בין כותלי הכלא. קריב אורז שקיות פלסטיק המיועדות לעטיפת כיכרות לחם. העבודה מונוטונית והשכר משולם על פי מספר השקיות שהספיק לארוז. בגילו המבוגר התפוקה של קריב אינה גבוהה, והוא מצליח להשתכר כ-8.5 שקלים לשעה. קריב – שהורשע ברצח וצפוי להשתחרר ב-2030 לאחר שירצה 40 שנה בכלא – ראה איך אסירים חזקים וצעירים ממנו מצליחים להגיע לשכר של 14 שקל לשעה, והחליט לעתור, באמצעות הקליניקות המשפטיות של אוניברסיטת תל אביב, נגד שירות בתי הסוהר.
"אסיר חולה וזקן לא יכול להגיע לאותן תפוקות כמו אסיר צעיר, וישנם אסירים שכל מה שיש להם זה שכר העבודה שלהם", אומרת עו"ד עידית צימרמן מהקליניקות המשפטיות שהגישה את העתירה של קריב ביחד עם עו"ד משה קשלס.
בתשובה לעתירה שהגיש קריב ב-2019, טען שב"ס כי "בדיקה מדגמית שנערכה עם גורמי התעסוקה בבית הסוהר העלתה כי תפוקותיו של העותר נמוכות פי שניים בהשוואה לאסיר הממוצע שעבד עמו בעבודה זהה באותו המפעל. העותר אינו יעיל בעבודתו ועליו להלין על עצמו בלבד".
"מי שמחשיב את עצמו עבריין רציני, זה לא לכבוד שלו לצאת לעבוד, בעיקר כי זה עושק, זה כסף בדיחה", אומר אסיר לשומרים. "מי שלא רוצה לעבוד שוללים לו ביקורים וקנטינה ואז תקופת העונש עוברת וזהו. אחרים שלא רוצים להסתבך יוצאים לעבוד"
השופט חגי טרסי שדן בעתירה, לא קיבל אותה וכתב כי הדרך הטובה לעידוד יצרנות היא תשלום לפי תפוקה, אך הסכים כי אוכלוסייה מוחלשת עלולה להיפגע. "על רשויות שב"ס לתת דעתן לכך ולמצוא פתרונות מתאימים, וזאת במיוחד כאשר מדובר בעבודות הדורשות כוח פיזי או מיומנות מיוחדת כלשהי". עוד קבע השופט בפסק הדין שנתן במאי 2020, כי השכר אינו סביר ושלח את שב"ס לבחון מחדש את העלאת תשלום השכר לאסירים.
שירות בתי הסוהר לא מיהר להגיע למסקנות ולמעשה רק פניית שומרים בדצמבר האחרון דחפה אותו להודיע בינואר 2021 על העלאת שכר האסירים ב-40%. עתה, לאחר העלאה ניכרת, יכול השכר הזה להגיע ל-65% משכר המינימום בישראל. עוד על כך בהמשך.
בלי יחסי עובד-מעביד
כ-2,400 אסירים עובדים ב"תעשיות שב"ס" – הנמצא תחת מערך התעסוקה של שב"ס, והמאגד 62 מפעלים של שירות בתי הסוהר ויזמים פרטיים. באתר האינטרנט של תעשיות שב"ס נכתב כי המיזם מספק למעסיקים "כוח אדם יציב בעלות אטרקטיבית, ללא יחסי עובד-מעביד". מפעלים פרטיים הוקמו בכלא תוך שהם נהנים מידיים עובדות של עובדים זולים במיוחד.
מתברר שבישראל תעסוקת אסירים היא סוג של עבודה כפוייה שאינה מוסדרת בחוק. מדובר באקס-טריטוריה משפטית, שאינה כפופה לחוקי העבודה. אסירים אינם זכאים לשכר מינימום ופעמים רבות מתוגמלים לפי תפוקה בלבד. הם גם לא מאוגדים בוועד, ואין להם יחסי עובד-מעביד עם המעסיק. הם אפילו לא רשאים לסרב לצאת לעבודה – ואם יעשו כן, יענשו.
למרות שבית המשפט הורה למדינה כמה פעמים להסדיר בחקיקה את עבודת האסירים, ואף שקיימת טיוטת חוק שעברה גלגולים שונים בעשור האחרון – היא עדיין לא אושרה. "לעבודת אסירים יש ערך שיקומי אבל יש בה גם בעייתיות שמחייבת אסדרה חקיקתית. לצערי זה לא קרה עד היום, אולי משום שזו חוליה חלשה שאיש לא מעוניין להגן עליה", אומרת עו"ד צימרמן לשומרים.
תעשיות שב"ס מגלגלות עשרות מיליוני שקלים בשנה. כמה בדיוק – קשה לדעת. ב-2018 סך עלויות התפעול היו 70.5 מיליון שקל, מתוכן כ-25 מיליון שקל שולמו לשכר האסירים, שזה בממוצע 860 שקל לחודש לאסיר
תעשיות שב"ס נולד בשנת 1997 מתוך תפיסה הרואה בתעסוקת אסירים חלק חשוב בשיקומם. מרבית המחקרים שעסקו בתוכניות תעסוקה בכלא מצאו שהן מגדילות את סיכויי ההשתלבות בשוק העבודה לאחר השחרור. מחקרים גם מצביעים כל כך שעבודת אסירים מצמצמת סכסוכים, ומאפשרת להם לשפר את הדימוי העצמי ולפתח כישורים.
"אסיר עסוק לא מעסיק", אומר תת-גונדר בני תייאר שפיקד על כמה בתי כלא. "צריך לזכור שחלק מהאסירים לא עבד מעולם, ועבורם לקום בבוקר ולצאת לעבוד זה מטורף. עם זאת, יש גם עבריינים כבדים שמעדיפים להישאר באגפים הסגורים בלי תעסוקה. אני מניח שזה קשור לדימוי עצמי ולתרבות עבריינית כבדה מאוד, שלא מסתגלת למציאות הנורמטיבית שתעסוקת אסירים מציעה".
אסיר המרצה מאסר על עבירת אלימות מציג את הדברים מזווית מעט שונה: "מי שמחשיב את עצמו עבריין רציני, זה לא לכבוד שלו לצאת לעבוד, בעיקר כי זה עושק, זה כסף בדיחה. מי שלא רוצה לעבוד שוללים לו ביקורים וקנטינה ואז תקופת העונש עוברת וזהו. אחרים שלא רוצים להסתבך יוצאים לעבוד. יש אסירים שהכסף הקטן שהם מקבלים הוא כל מה שיש להם".
"אסיר עסוק לא מעסיק", אומר תת-גונדר בני תייאר שפיקד על כמה בתי כלא. "צריך לזכור שחלק מהאסירים לא עבד מעולם, ועבורם לקום בבוקר ולצאת לעבוד זה מטורף. יש גם עבריינים כבדים שמעדיפים להישאר באגפים הסגורים בלי תעסוקה"
עם הקמת מיזם התעסוקה פנה שב"ס ליזמים ולתעשיות בדגש על תעשיות לואו-טק, והציע תנאים טובים במיוחד למי שיעסיק אסירים. 66 חברות פרטיות קטנות וגדולות עבדו עם שירות בתי הסוהר נכון ל-2015. לפני כשנה בתשובה לעתירה שהוגשה בעניין עבודת אסירים הודה שב"ס כי כ-30 מעסיקים פרשו מהמסגרת.
היעד שהציב השב"ס הוא העסקה של כ-3,000 אסירים במגוון עבודות ומפעלים. ככל הידוע היעד הזה לא הושג. בדוח מבקר המדינה משנת 2014 נמתחה ביקורת על השב"ס שלא עמד ביעדי העסקת האסירים. כיום יש כ-2,400 אסירים שיוצאים לעבוד. חלקם במפעלי ייצור של שב"ס בתחומי עץ, טקסטיל, מתכת, דפוס הרכבות ושיקום. חלקם במפעלים של חברות ויזמים פרטיים, בהם מפעל של טבע נאות, מפעל מיבא לייצור ניילונים, ורדינון, תעשייה אווירית, מפעלי פלסטיקה, דפוס וקרטונז'. בנוסף פועלות בשטחי שב"ס שתי מכבסות שנותנות שירות לצה"ל.
פיני יצקן, מנכ"ל חברת ווידסברוד ובניו, שמייצרת אביזרי קצה לחשמל, הביע בראיון שנתן בעבר שביעות רצון משיתוף הפעולה עם שב"ס: "יש לזה יתרונות, העובדים שלנו מוחרגים משכר מינימום וזכויות סוציאליות וזה גם דבר ערכי". לדבריו, החיסרון הוא ש"האוכלוסיות מתאפיינות במקדם חוסר ודאות גבוה".
ב-2001 הגישו שלושה אסירים עתירה שהולידה את "פסק דין שדות", לפיו כל מה שבתוך כותלי הכלא נמצא מחוץ למוסדות המדינה ודיניה. כך הפכו שטחי שב"ס לאקס-טריטוריה שבה מעסיקים יכולים להעסיק אסירים בלי זכויות בסיסיות
בתחילת הדרך הונהג תשלום של שכר מינימום לאסירים, אך עד מהרה החליט השר לביטחון פנים דאז, אביגדור קהלני, לבטלו כדי לעודד יזמים להצטרף לתוכנית. "אסירים לא צריכים להרוויח. שירוויחו כשישתחררו", צוטט אז קהלני.
תעשיות שב"ס פעלו במשך ארבע שנים עד שהגיעו התביעות הראשונות של אסירים שחשו כי הפרויקט מנצל אותם יותר מאשר משקם אותם. בשנת 2001 הגישו שלושה אסירים עתירה שהולידה את "פסק דין שדות" שכתבו שופטי העליון מישאל חשין, יצחק זמיר ודורית ביניש. על פי פסק הדין כל מה שבתוך כותלי הכלא נמצא מחוץ למוסדות המדינה ודיניה. כך הפכו שטחי שב"ס לאקס-טרטוריה שבה מעסיקים יכולים להעסיק אסירים בלי זכויות בסיסיות. "אחרי הפסיקה הזו המפעלים נכנסו לשטחי הכלא", מספרת עו"ד צימרמן.
"הלכת שדות" קבעה כי אף שאין שכר מינימום יש לשלם לאסיר שכר סביר בגובה שעמד בעת שניתן פסק הדין על 82% משכר המינימום. אלא שמאז 2001 שכר המינימום התעדכן ועלה – אך שכר האסירים לא. כך שכר האסירים הלך ונשחק עד שהגיע לפחות מ-50% משכר המינימום, ובמקרים של אסירים מבוגרים כמו קריב, השכר נמוך בהרבה.
מסתירים את הדוחות
תעשיות שב"ס מגלגלות עשרות מיליוני שקלים בשנה. כמה בדיוק – קשה לדעת. בתשובת המדינה לעתירה שהגיש קריב נטען כי תעשיות שב"ס אינן רווחיות. ב-2018 סך עלויות התפעול היו 70.5 מיליון שקל, מתוכן כ-25 מיליון שקל שולמו לשכר האסירים, שזה בממוצע 860 שקל לחודש לאסיר; 29 מיליון שקל שולמו כשכר לסוהרים ששמרו על האסירים העובדים. ההכנסות עמדו על 45 מיליון. לטענת שב"ס פעילות התעשיות היא שיקומית בלבד ואינה נושאת רווחים לארגון.
"במסגרת העתירה ביקשנו מידע על ההתנהלות הכלכלית, למשל החוזים שנחתמים עם היזמים. הופתענו כששב"ס סירב למסור אותם בטענה שזה מידע חסוי. כל משרד ממשלתי מגיש דוחות שנתיים, גם שב"ס, אבל החלק של אגף תעסוקה ובו תעשיות שב"ס לא מוגש", אומרת עו"ד צימרמן.
היעד שהציב השב"ס הוא העסקה של כ-3,000 אסירים במגוון עבודות ומפעלים. ככל הידוע היעד הזה לא הושג. בדוח מבקר המדינה מ-2014 נמתחה ביקורת על השב"ס שלא עמד ביעדי העסקת האסירים. כיום יש כ-2,400 אסירים שיוצאים לעבוד
ד"ר פאינה מילמן-סיון היא משפטנית וחוקרת שמתמחה בעבודת אסירים. על אף שהיא עוסקת במחקר התחום שנים ארוכות, היא מספרת כי מעולם לא הצליחה לקבל נתונים רשמיים על התנהלות תעשיות שב"ס, למשל כמה מרוויח כל אסיר. לטענת השב"ס אין להם את המידע הזה. "איפה שיש הרבה כסף והוא לא גלוי, אני מוטרדת. יחידת התעסוקה היא יחידה כלכלית שעומדת בפני עצמה, ויש חשש שאין פיקוח מספיק הדוק על ההתנהלות העסקית שלה", היא אומרת.
ב-2014 ביקרו במפעלי התעשייה של שב"ס נציגי לשכת עורכי הדין, עו"ד מנחם רובינשטיין ועו"ד ארז אבוהב. הדוח שחיברו עסק בין השאר בתגמול הזעום לאסירים. עורכי הדין ביקשו לראות את פירוט התשלומים לאסירים, אך שב"ס סירב למסור את המידע. בדוח נכתב: "מומלץ לערוך דוח ביקורת חשבונאי מקיף בנושא העסקת אסירים". על כך ענה היועץ המשפטי של שב"ס כי "הדברים נעשים תחת הנחיות נציב שב"ס ובכפוף לבדיקות חשבונאיות חיצוניות".
כותבי הדוח תהו מדוע לא מתפרסמים חוזי ההתקשרות עם בעלי המפעלים, ולמה אין שקיפות בהליכי המכרז. תשובת שב"ס הפנתה לאתר האינטרנט של התעשיות. "כשהייתי מבקר שב"ס מטעם לשכת עורכי הדין מעולם לא הוצגו לי דוחות, ואני לא מכיר מישהו שקיבל אותם", אמר עו"ד רובינשטיין.
נעליים מייצרים בזול
"מתוך 1,200 אסירים שהיו לי בכלא צלמון כמעט 700 הועסקו במפעלים. רובם עבדו במפעל של טבע נאות, מיעוטם בחיווט למטוסים אזרחיים של התעשייה האווירית. הרוב רצה לעבוד בקרטונים שם התגמול היה לפי תפוקה והעבודה הייתה קלה יותר", מספר תת גונדר תייאר.
האסיר שעמו שוחחנו מספר ש"העבודה במפעל של טבע נאות הרגישה מאוד נצלנית. משלמים מעט מאוד, והעבודה היא משבע בבוקר עד שלוש או ארבע אחרי הצהריים, חמישה ימים בשבוע. במקרה הטוב מרוויחים קצת יותר מ-14 שקל לשעה, כך שהמקסימום שאפשר להגיע אליו הוא כ-2,000 שקל בחודש". קצין שב"ס בכיר מאשר כי "טבע נאות באמת משלמים פחות ממפעלים אחרים".
תת גונדר תייאר מתאר מציאות שבה "דווקא יש התחשבות באסירים מבוגרים או מתקשים. יש עבודות כמו לבנות מזוזות ולארוז סכו"ם חד פעמי שהן עבודות קלות. שב"ס לא עושה רק בייביסיטר לאסירים אלא באמת משקיע בניסיונות השיקום שלהם".
"לעבודת אסירים יש ערך שיקומי אבל יש בה גם בעייתיות שמחייבת אסדרה חקיקתית. לצערי זה לא קרה עד היום, אולי משום שזו חוליה חלשה שאיש לא מעוניין להגן עליה", אומרת עו"ד עידית צימרמן מהקליניקות המשפטיות של אוניברסיטת ת"א
אחת הטענות שנשמעות בנוגע לשכר האסירים, היא ששב"ס דואג לכל מחסורם, כולל תשלום ביטוח לאומי. אלא שבמציאות האסירים משלימים את צרכיהם הבסיסיים ברכישות בקנטינה של בית הסוהר. לכל אסיר יש חשבון בבנק הדואר והוא יכול להוציא עד לסך של 1,600 שקל בחודש.
המוצרים הנמכרים ביותר בכלא הם מוצרים בסיסיים כמו טונה ומים מינרליים וגם שאר המוצרים אינם בדיוק מותרות. בדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מ-2017 נכתב: "נראה שאסירים רבים רוכשים ביגוד חם ושמיכות לחימום, וכן מוצרי מזון רבים. ייתכן שיש מקום לבחון אם הדבר מעיד על כך שבתי הכלא אינם מחוממים באופן ראוי, והאם התפריט התזונתי ששירות בתי הסוהר מספק לאסירים אינו מספק והם נאלצים להשלימו בקניות בקנטינות".
תת גונדר תייאר אומר כי "זה נכון ששב"ס בתפיסתו אמור לספק את המוצרים הבסיסיים, אבל זה גוף דל אמצעים ובמאה ה-21 מעט אסירים ירצו לישון עם שמיכת סקביאס. מי שעובד בבית הכלא יש לו כסף לרכוש לעצמו שמיכה נעימה יותר ומי שלא יכול, באמת אומלל. בכלא אין שוויון מלא".
האסיר ששוחח עם שומרים אומר כי "הרבה פעמים האסירים שהולכים לעבוד הם אלה שאין מי שיפקיד להם כסף לקנטינה והם חיים מהעבודה הזו. אבל כמה שלא יעבדו יש דברים שהם עושק בכלא, למשל שיחות טלפון שבקורונה הפכו לחשובות במיוחד. המחירים של שירותי תקשורת בשמיים כי אין תחרות".
במהלך הכנת הכתבה פנה שומרים לשב"ס וביקש תגובה לדברים. הימים עברו ותגובה לא הגיעה. שב"ס ביקשו ארכה נוספת לתגובה, ואז לפתע הודיע כי הוחלט לעדכן את שכר האסירים ל-18.90 שקל לשעה, שהם 65% משכר המינימום. נזכיר שבית המשפט העליון קבע בעבר כי על אסיר להרוויח כ-82% משכר המינימום
עו"ד רותם טובול, סניגורית פלילית, העוסקת בעתירות אסירים בלשכת עורכי הדין, אומרת שהקנטינות מנצלות מצוקה של אנשים. "לדוגמה, בתקופת הקורונה הביקורים צומצמו והיו יותר שיחות הטלפון, ובכל זאת לא עדכנו מחירים. אסירים משלמים 50 שקל ל-120 שיחות. מסכה חד-פעמית עלתה בשלבים מסויימים בתקופת הקורונה 50 שקל".
בשב"ס חוזרים ומציינים את הקשיים הייחודיים לתעשייה בין כותלי הכלא – הקושי בהבאת יזמים פרטיים בגלל שכוח האדם מתאפיין בתחלופה גבוהה ובמוסר עבודה ירוד. בנוסף, גם התפעול של מפעל בתוך הכלא מורכב יותר. בשנה שעברה הוכרזו בשב"ס מקומות התעסוקה כ"צומת מרכזית להברחות", וכך "כל כניסה ויציאה של משאית למפעל לוקחת הרבה זמן", אומרת עו"ד טובול.
"לצאת מהתא ולעבוד יכול להיות נחמד ומאוורר אבל כל עוד התחושה היא של עבדים וניצול, לא פלא שכל כך הרבה אסירים מעדיפים להיענש ולא לצאת לעבוד מאשר לעשות את זה בתנאים של השב"ס", מסכם האסיר, שעבד כמה ימים בייצור סנדלים וקרטונים ועזב.
במהלך הכנת הכתבה פנה כאמור שומרים לשב"ס וביקש תגובה לדברים. הימים עברו ותגובה לא הגיעה. שב"ס ביקשו ארכה נוספת לתגובה, ואז לפתע הודיע שב"ס בינואר האחרון כי הוחלט לעדכן את שכר האסירים ולהעלותו ב-40% ל-18.90 שקל לשעה, שהם 65% משכר המינימום. נזכיר שבית המשפט העליון קבע בעבר כי על אסיר להרוויח כ-82% משכר המינימום – כך שגם עדכון השכר הזה אינו מספק.
תגובת שב"ס
שומרים פנו לשב"ס וביקש נתונים כספיים של תעסוקת אסירים, אך בשב"ס בחרו להתעלם מהבקשה, ומסרו את התגובה הבאה: "תכליתה המרכזית של העסקת אסירים היא להוות חלק משמעותי מהליך שיקומם, על ידי הקניית כלים, מיומנויות והכשרה להשתלבות בעולם התעסוקה לאחר שחרורם. תגמול התעסוקה הוא פועל יוצא של העסקת אסירים המאפשרת לאסיר לכלכל עצמו בין כתלי הכלא, לא להוות נטל על משפחתו ולעיתים אף לסייע בכלכלת המשפחה.
"במערך התעסוקה של שב"ס שלושה ערוצי העסקה, אחד מהם הוא באמצעות יזמים פרטיים שהם זכיינים חיצוניים המקימים מתקני שיקום תעסוקתיים (מש"ת), בשטחי בתי הסוהר. במש"תים אלה התגמול הוא על בסיס קבלני בהתאם לתפוקת האסיר, או תגמול העומד על 65% משכר המינימום השעתי. מספר האסירים המועסקים במש"תים נגזר ממצבת האסירים, התאמתם להעסקה, הנחיות משרד הבריאות ומספר היזמים המתקשרים עם שב"ס.
"נכון להיום יש בשב"ס 62 מתקני שיקום תעסוקתיים יצרניים המעסיקים בשגרה כ-2,400 אסירים ובתקופת הקורונה כ-1,500 אסירים. 14 מהמתקנים מנוהלים על ידי יזמים פרטיים חיצוניים. שב"ס עשה ועושה רבות בתקופת הקורונה כדי לשמור על ערוץ תעסוקת אסירים מתוך החשיבות לתכלית השיקום. עדכון התגמולים נעשה בהתחשב בתוספת היוקר במשק, במדד המחירים לצרכן ובהתאם לשיקולים נוספים בהם השאיפה לספק עבודה למירב האסירים הפוטנציאליים על מנת לקדם את תהליך שיקומם.
"לאור המשמעות הרבה שיש להעסקת האסירים בתהליך שיקומם ושילובם המיטבי בחברה לאחר שחרורם, בבואנו לקבוע ולעדכן את תגמולי האסירים, שב"ס לוקח בחשבון תמיד את האיזון הדרוש בין החשיבות שביצירת התקשרויות רבות ככל הניתן עם יזמים לבין שמירה על תנאי העסקה נאותים לאסירים.
"שב"ס הציב לעצמו את יעד 'הקשר עם הקהילה', אשר כולל בין היתר מציאת מקומות תעסוקה בקהילה לאסירים ששולבו בתעסוקות שונות בבית הסוהר ונמצאו מתאימים להמשך יציבות תעסוקתית למול היזמים בחוץ.
"שב"ס ימשיך לראות בהעסקת אסירים לצרכי שיקומם והקניית כלים מתקנים תוך כדי מאסרם, ערך וחלק מיעוד הארגון".
כתבה זו נכתבה בסיוע השומרים, המרכז לתקשורת ודמוקרטיה