כתבה זו נכתבה בסיוע השומרים, המרכז לתקשורת ודמוקרטיה
בחודשים האחרונים עלה נושא האפוטרופוסות לכותרות העולמית בזכות המאבק הממושך של בריטני ספירס. אחרי מאבק ממושך, שכלל תנועת מעריצים בשם "לשחרר את בריטני", סרטים דוקומנטריים וקרב משפטי מתוקשר – הודיע אביה של ספירס, ג'יימי, לפני שבועיים כי הוא מוותר על האפוטרופוסות שנמשכת מזה 13 שנה. אבל המקרה של ספירס הוא לא כזה חריג, וגם בישראל קיימים לא מעט מקרים של מינוי אפוטרופוס משיקולים זרים ושונים, מבלי לשמוע את דעתו של האדם המטופל.
המקרה של י' הוא אחד מהם. י' חגגה השנה את יום הולדתה ה-100. אף שאין לה משפחה, היא לא חגגה לבד: שורה של מתנדבי עמותות, המלווים אותה זה שנים, התקבצו בביתה של המלווה הראשית שלה, ס׳, כדי לחגוג יחד. מדובר בניצולת שואה, שמתגוררת לבדה בדירה במרכז תל אביב. בעלה מת לפני שנים וכך גם חבריה, אבל גם בגילה המבוגר י׳ שומרת על צלילות דעה, חוש ביקורת ויכולת חשיבה טובים. היא מתפעלת את גדוד מלוויה ועוזריה בשיחות טלפון, יוצאת בליווי שלהם לאירועי תרבות ונעזרת בהם לקניות הביתה.
בימים האחרונים התברר לה שבגיל 100, היא הפסיקה להיות אדם חופשי. ״מחול שדים״, מגדירה זאת ס׳, שרצתה למצוא מטפלת חדשה לי׳, עירבה בכך את העובדת הסוציאלית של העירייה, וגילתה לחרדתה תוצאה עגומה.
״מבלי שידענו״, מספרת ס׳ לשומרים, ״התקיים דיון בבית המשפט, ומבלי שהיא זומנה אליו. רופא גריאטרי הגיע לביתה של י׳ כדי לשוחח איתה, ובשיחה היא אמרה לו שאינה רוצה מינוי של אפוטרופוס. למרות זאת הוא כתב עליה תסקיר שהיא מעולם לא ראתה, והוא ששיכנע את בית המשפט למנות לה אפוטרופוס לאלתר. מבלי שביקשו שתהיה נוכחת, מבלי שהשופט בכלל פגש אותה או דיבר איתה".
החודש כבר התייצב בדירה אותו אפוטרופוס, שקיבל מינוי שרירותי מטעם בית המשפט והעובדת הסוציאלית העירונית, ועידכן כי ביטל את הגישה לחשבון הבנק ואת כרטיס האשראי. אפילו התקנת מזגן תדרוש מעכשיו אישור של האיש, שי׳ ומלוויה בקושי מכירים. "ניסינו לעשות גוגל על השם שלו כדי להבין מי האיש", אומרת ס׳. "אפילו קניות הוא ערך עבורה, אבל כיוון שהוא לא מכיר אותה הוא קנה מוצרים שהיא לא אוכלת – על חשבונה – והכל נזרק לפח.
״י׳ אמרה לי וגם אמרה לעובדת הסוציאלית ולאפוטרופוס שהיא לא רוצה בו, שהיא רוצה שליטה על חייה ושהיא מבקשת בחזרה את העצמאות שלה, אבל איש לא מקשיב. ביטול כרטיס האשראי יצר חובות ל׳הוט׳, למי אביבים ולעירייה, והכל נעשה ברגל כה גסה. מינו אפוטרופוס לאישה עצמאית וצלולה בת 100, והפכו אותה בבת אחת לנזקקת ופצועה וחסרת אונים".
10,000 תיקי אפוטרופסות בשנה אחת
קבוצת המתנדבים של י׳, בסיוע עורכי דין טובים, אוספת כעת כסף כדי להשיב לה את החופש שנשלל ממנה. אולי היא תצליח. אבל זאת רק טיפה בים גדול, שבו טובלים ולא בהכרח להנאתם רבבות ישראלים עם מוגבלויות.
בכל שנה, בתי משפט ברחבי הארץ ממנים אלפי אפוטרופוסים מבלי לפגוש, לשמוע או אפילו להודיע לבני האדם הרלבנטיים כי עצמאותם נלקחה מהם. במקרים רבים יש סיבה רפואית מוצדקת לכך: אדם שמוגדר ״לא מבין בדבר״ אינו נקרא לדיון. אלא שאנשים עם מוגבלות אחרים, כמו י׳, כלל אינם "נספרים" בבית המשפט. גורלם נתון בידי אחרים, בראשם שופטים, שברצותם יכולים לבקש לערב את המוגבל/ת, וברצותם גוזרים את דינם ושוללים את עצמאותם מבלי לפגוש אותם או מי מטעמם.
״מבלי שידענו התקיים דיון בבית המשפט, ומבלי שהיא זומנה אליו. רופא גריאטרי הגיע לביתה של י׳ כדי לשוחח איתה, ובשיחה היא אמרה לו שאינה רוצה מינוי של אפוטרופוס. למרות זאת הוא כתב עליה תסקיר שהיא מעולם לא ראתה, והוא ששיכנע את בית המשפט למנות לה אפוטרופוס לאלתר"
ספק אם קיימת דוגמה יותר בוטה לרמיסה מוחלטת של זכות בסיסית של אדם בישראל. קשיים רבים אורבים לפתחם של אנשים עם מוגבלויות, בין אם זו מוגבלות פיזית או קוגניטיבית, אבל נדמה שאין רגע חלש יותר בעבורם מאשר ביטולם המוחלט כבעלי זכויות במעמד בית המשפט. גם אחרי הליך רפורמה חקיקתי, שנועד לתקן את סוגיית הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, אנשים עם מוגבלות נותרו עם זכויות קלושות בבית המשפט.
"אסירים מטורטרים על כל דבר לדיון בבית המשפט, כאשר המדינה משקיעה בהגנה על זכויות אסירים ושמיעתם על ידי השופטים בכל דיון מהפעוט לחמור ביותר, בעוד שלאנשים עם מוגבלות אין שום הגנה על הזכות הבסיסית הזו שישמעו אותם, הם לא מיוצגים ודיונים מתקיימים בעניינם מבלי שהם נוכחים", אומרת עו"ד לירון דוד, סמנכ"לית מדיניות ופעילות בינלאומית בעמותת אנוש, ונדמה שהתסכול שהיא מביעה מהדהד מפיו של כל מי שעוסק בתחום. בזמן שבמרבית המדינות המתקדמות הנהלים השתנו זה כבר, בישראל 2021 עדיין אין חובת ייצוג או חובת שמיעה בבית המשפט של אנשים עם מוגבלות.
כעשרת אלפים תיקי אפוטרופסות נפתחו בשנה החולפת בישראל. בתיקים האלה נשללת מאדם עם לקות פיזית או קוגניטיבית (אנשים עם מוגבלויות שכליות, זקנים, קטינים, אנשים על הספקטרום האוטיסטי), הזכות להחליט על היבטים שונים בחייו – רפואיים, כלכליים ועוד. לעתים תישלל עצמאותו המלאה של האדם באופן גורף ולצמיתות, ולעתים יישללו זכויות מסוימות בהיבטים שונים בחייו (רפואיים, כלכליים ועוד). הזכות מועברת לאדם אחר, שהוסכם כי הוא שינהל ויקבל את ההחלטות בעבור האדם עם המוגבלות.
כ-65 אלף ישראלים חיים את חייהם לצד אפוטרופוס, בדרך כלל לצמיתות, כשרוב האפוטרופוסים הם פרטיים, והיתר הם תאגידים או אפוטרופוסים מקצועיים. מינוי אפוטרופוסים נמצא בזינוק בעשורים האחרונים: אם ב-2003 היו רק 23 אלף כאלה בישראל, מספרם כמעט שולש ל-65 אלף כיום. ממה הדבר נובע? דוח בין משרדי קבע, כי לא רק מגידול טבעי (או עלייה בתוחלת החיים שיכולה להסביר צורך גובר בקרב קשישים חולים), אלא גם עקב "שימוש יתר במנגנון האפוטרופסות". ואמנם, בהשוואה למדינות מערביות כמו ארצות הברית או בריטניה, מספר האפוטרופוסים לנפש גבוה אצלנו בצורה מובהקת.
אין חובת נוכחות
על הסוגייה נכתבו אינספור דוחות ודברי ביקורת: הכשלים בתהליך מינוי אפוטרופוס, הפגיעה בזכויות אנשים עם מוגבלות, חוסר פיקוח מספק על אפוטרופוסים, בדגש על הניהול הפיננסי והרכוש של האדם שעליו הם אחראים, כוח אדם חסר ומנגנון מיושן – כל אלה הולידו ביקורת ציבורית, דוחות מבקר מדינה, עתירות לבג"ץ וגם ועדות שונות שביקשו להציע פתרונות לבעיה המורכבת.
.jpg)
"אסירים מטורטרים על כל שטות לדיון בבית המשפט, המדינה משקיעה בתקציב כדי להביא אותם לכל דיון, בזמן שאנשים עם מוגבלות פשוט לא מיוצגים ודיונים מתקיימים מבלי שהם נוכחים", אומרת עו"ד לירון דוד. בישראל עדיין אין חובת ייצוג או חובת שמיעה בבית המשפט של אנשים עם מוגבלות
ביקורת זו הביאה ב-2016 לשינוי חקיקה משמעותי, בהובלת משרדי המשפטים והרווחה. המהלך ביקש לדייק את ההגדרה של כשירות משפטית ואפוטרופסות – תחום שמאז קום המדינה כמעט ולא נגעו בו. שעות ארוכות של דיונים בוועדת חוקה הולידו שינוי משמעותי, אלא שרוב-רובו נגע להקלות שונות, כמו "תמיכה בקבלת החלטות" בעבור אדם עם מוגבלות במקום שימונה לו אפוטרופוס.
בעיה גדולה אחת נשארה כמעט כשהייתה, גם לאחר תיקון החקיקה: אדם עם מוגבלות שנטען כי הוא זקוק לאפוטרופוס אינו חייב להגיע לבית המשפט כדי שימונה לו אפוטרופוס. בכירה במשרד ממשלתי העוסק בנושא, ושביקשה להישאר בעילום שם, אומרת לשומרים, כי "התיקון ב-2016 עשה שינוי משמעותי, אבל בפועל נשארה כאן קבוצה חלשה שקולה לא נשמע והמהפכה שנעשתה בתחום לא חילחלה לבתי המשפט. יש פער אדיר בין אדם שקולו נשמע לבין אדם שלא, ואת זה חייבים לשנות".
הרבה מאוד כסף
נ' נזכרת בתדהמה ברגע שבו קיבלה הביתה מכתב, פתחה את המעטפה והתבשרה כי היא האפוטרופוסית של א', נערה עם מוגבלות שכלית. נ׳ אמנם הסכימה לשמש ככזו, אבל ציפתה שתוזמן לבית המשפט כדי שיבחן אם היא מתאימה לתפקיד. איש לא טרח לזמן אותה.
"אני לא בת משפחה, אבל אמה של הילדה הכירה אותי וביקשה שאני אהיה האפוטרופוסית של בתה. זה תפקיד שלמעשה כובל אותי לילדה לשנים ארוכות, אבל הסכמתי כיוון שהכרתי אותה" מספרת נ', שמציינת כי על שמה של הילדה "רשום הרבה מאוד כסף". במסגרת ההליך נפגשה נ' עם עובדת סוציאלית של משרד הרווחה, שעורכת תסקיר בעבור בית המשפט, ולאחר מכן נפגשה העובדת הסוציאלית עם הנערה.
"לא האמנתי״, אומרת נ׳, שמונתה לאפוטרופוסית של נערה בניגוד לרצונה. ״כשהבנתי שמוניתי מבלי שבית המשפט שמע את הנערה, והכל התנהל מעל לראשה. אפילו כשהיא אמרה במפורש שהיא לא רוצה אותי כאפוטרופוסית, זה לא הוכנס לתסקיר. הבנתי עד כמה מגמתי ההליך הזה, וכמה קל לא להשמיע אדם"
"בפגישה הנערה אמרה שהיא לא רוצה שאני אהיה האפוטרופוסית שלה, והסבירה שזה בגלל שלא ארשה לה לקנות טלפון. הופתעתי לגלות, בדוח שהוגש לבית המשפט, שהעו"סית בחרה שלא לציין את מה שאמרה הנערה. היה לי ברור שהעו"סית הולכת עם האמא, שהתעקשה בכל מחיר שאני אקבל את מינוי האפוטרופוסות", מספרת נ', שדווקא התכוונה לשתף את השופט בדעת הנערה אילו זומנה לדיון.
תוך זמן קצר הגיעה אליה ההודעה על מינויה לאפוטרופוסית של הנערה. "לא האמנתי״, אומרת נ׳, שמשמשת בתפקיד גם היום, ״כשהבנתי שמוניתי מבלי שבית המשפט שמע את הנערה, והכל התנהל מעל לראשה. אפילו כשהיא אמרה במפורש שהיא לא רוצה אותי כאפוטרופוסית, זה לא הוכנס לתסקיר. הבנתי עד כמה מגמתי ההליך הזה, וכמה קל לא להשמיע אדם".
יד קלה על הפטיש
בקידום שינוי החקיקה ב-2016 השתתפו נציגי עמותות לצד גורמי ממשל, ומרבית האנשים שהתראיינו לכתבה זו התעקשו להדגיש את המהפכה שהתרחשה בשנים האחרונות.
לבכירה במשרד ממשלתי שמעורב בסוגייה חשוב להבהיר, לפני הכל, כי "המצב כיום טוב יותר מכפי שהיה עד החוק, כשמינו באופן אוטומטי, לכל העניינים ולכל החיים, אפוטרופוס על אדם – בין אם הוא אוטיסט בן 18 ובין אם מדובר בבן 80 כשהילד טוען שהאבא מבזבז כספים. זו הייתה פרקטיקה שנים ארוכות, וכיום בכל זאת יש תהליך שבו אפשר למנות אפוטרופוס רק לענייני רכוש או רק לענייני בריאות, וגם אין חובה שהוא ימונה לכל החיים".
ועדיין, כל המרואיינים מסכימים באופן גורף שלמרות הדיבורים על מהפכה, איש לא תיקן את הפגיעה העמוקה בזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות בבתי משפט. דווקא דובר לא מעט, בדיונים הארוכים בוועדת החוקה שקדמו לרפורמה, על החשיבות שטמונה בנוכחותם של אנשים עם מוגבלות בדיון המשפטי. אלא שככל שהדיונים התקדמו, סעיפי התקציב היטו את הכף כנגד המהלך. הנהלת בתי המשפט טענה שתזדקק לעשרה תקני שופטים, משרד הרווחה דרש הגדלת תקנים של פקידות סעד – ותוספת תקציב לא נמצאה. אסירים, להבדיל, מובאים לכל דיון בהסעות מיוחדות. כשמדובר באנשים עם מוגבלות – אין תקציב.
לבכירה במשרד ממשלתי שמעורב בסוגייה חשוב להבהיר, לפני הכל, כי "המצב כיום טוב יותר מכפי שהיה עד החוק, כשמינו באופן אוטומטי, לכל העניינים ולכל החיים, אפוטרופוס על אדם – בין אם הוא אוטיסט בן 18 ובין אם מדובר בבן 80 כשהילד טוען שהאבא מבזבז כספים"
רק באחד מתוך עשרה הליכים למינוי אפוטרופוס נערך כיום דיון בבית המשפט, ובפחות דיונים נמצא מושא הדיון באולם. יותר מזה: כתבי בית דין שנוגעים לתהליך עצמו – בקשה לדיון, תסקיר העובד הסוציאלי ואפילו פסק הדין – לא בהכרח מגיעים לידיו של האדם שסביבו נסוב הדיון. את הנתונים האלה פירסם ארגון בזכות, המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלות, והם נשענים על הנהלת בתי המשפט, שמצדה לא העבירה נתונים עדכניים לידי שומרים.
"אין חובת שמיעה ואין חובת ייצוג״, מאשר רונן גיל, לשעבר איש עמותת אס"י, שלקח חלק משמעותי בהליכי החקיקה. ״בזמן העבודה על החוק היינו קואליציה שניסתה לקדם שינוי מהותי במצב של אפוטרופוסות בישראל. עשינו הרבה דברים, אבל אבן הנגף המרכזית שעדיין קיימת היא בבית המשפט".
"אני מאובחן על הספקטרום האוטיסטי, וברמת העיקרון אבא שלי יכול בלי בעיה לקחת את האבחון, לגשת איתו לבית המשפט ולבקש להתמנות לאפוטרופוס שלי, וכל זה מבלי שאדע בכלל שהתנהל הליך", אומר רונן גיל. "אני לא צד בסיפור, ובמקרה שיש אבחון כמו אצלי, גם אין צורך בחוות דעת מיוחדת"
גם במצבים בהם מתקיים דיון, שופטים לעיתים מתקשים להבין אנשים עם מוגבלות. האבסורד עשוי להיות כה גדול עד ששופטים עשויים למנות כמעט אוטומטית אפוטרופוס לאנשים שהקושי היחיד שלהם בדיבור ותקשור עם הסביבה. כדי שיהיו בידי שופטים כלים טובים יותר לנהל דיונים בכלל מול אנשים עם מוגבלויות, הוזמן ארגון בזכות להעביר הדרכות לשופטים בהן מוצעות דרכים להנגשת ההליך המשפטי לאנשים אלה. מפגש השופטים עם אנשים עם מוגבלות והכרה מקיפה שלהם לגבי ההתאמות האפשריות אמורה לתת להם כלים שיאפשרו לשמוע כל אדם ולאפשר לאנשים עם כל סוג מוגבלות הליך הוגן
מחקר שערך ב-2004 פרופ' איזי דורון (ממצאיו אוששו במחקר מאוחר יותר של ראש הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, ד"ר מיטל רייך) העלה, כי רק בכ-3% מתוך התיקים שנדונו בבתי המשפט למינוי אפוטרופסות, התקיים הליך של ייצוג או שימוע. במילים פשוטות, כמעט תמיד פסק בית המשפט "כמבוקש" לטובת הצד שביקש מינוי, בלי לראות, לפגוש או לשמוע את האדם שמטילים עליו אפוטרופוס, לעתים לכל החיים.
"זו היד הקלה על הפטיש", אומר גיל. "אני מאובחן על הספקטרום האוטיסטי, וברמת העיקרון אבא שלי יכול בלי בעיה לקחת את האבחון, לגשת איתו לבית המשפט ולבקש להתמנות לאפוטרופוס שלי, וכל זה מבלי שאדע בכלל שהתנהל הליך. אני לא צד בסיפור, ובמקרה שיש אבחון כמו אצלי, גם אין צורך בחוות דעת מיוחדת. אז נכון שהיום, אחרי החקיקה, יש קצת פחות מינויים גורפים, ומתקיימות הכשרות שופטים לעניין, אבל בפועל הכל לאט ומעט מדי, ולרוב השופט פשוט לא יודע כלום על האדם שעליו הוא מעניק אפוטרופוסות, ולכן ממילא הוא לא יודע להחליט האם להטיל עליו אמצעי מגביל פחות או אחר".
"אדם שמגבילים את חירותו חייב להישמע"
"תיאורטית, לאף אחד לא אמורים למנות אפוטרופוס בבית המשפט, ובמרבית המקרים אפשר למצוא חלופה הוגנת ומאזנת בין הצורך בסיוע לבין פגיעה בזכויות בסיסיות", סבורה עדית סרגוסטי, אחראית תחום יישום מדיניות בארגון בזכות.
לדבריה, "משפחה יכולה לפנות לבית המשפט ולצרף מכתב שבן משפחה סובל מסכיזופרניה. לא מעידים אפילו את הרופא, ובוודאי שלא מביאים את האדם עצמו. בית המשפט לא יודע מה עמדת האדם וגם לא בודק מי האפוטרופוס – אבל מקבל וממנה. זה מצב אבסורדי, בהתחשב במשמעות הדרמטית שיש למינוי אפוטרופוס על חייו של האדם, ובכך שמדובר בפגיעה קשה בחירותו של מי שממונה לו אפוטרופוס״. סרגוסטי מוחה על שמונעים מאדם להשמיע את קולו ולהביע את עמדתו ״בסוגייה שיש לה השלכות כל כך משמעותיות על חייו", ודורשת לקבוע חובת ייצוג משפטי לאנשים שהדיון מתקיים בעניינם.
הסיוע המשפטי במשרד המשפטים הקים בשנים האחרונות מערך עורכי דין כדי לייצג אנשים עם מוגבלות, שדיוני בית המשפט מתקיימים מעל ראשיהם. ברחבי הארץ יש כיום כ-100 עורכי דין כאלה, והסיוע המשפטי במשרד המשפטים עושה מאמצים כדי להחדיר לנוהלי העבודה של מערכת המשפט את ההבנה הבסיסית שאי אפשר למנות לאדם אפוטרופוס מבלי לנסות לפגוש אותו.
"זה מצב אבסורדי, בהתחשב במשמעות הדרמטית שיש למינוי אפוטרופוס על חייו של האדם, ובכך שמדובר בפגיעה קשה בחירותו של מי שממונה לו אפוטרופוס״, אומרת עדית סרגוסטי שמוחה על שמונעים מאדם להשמיע את קולו ולהביע את עמדתו. ״בסוגייה שיש לה השלכות כל כך משמעותיות על חייו"
אחד השופטים סיפר לאחרונה לעורכת דין שהתראיינה לכתבה זו, כיצד התכוון לקבל החלטה מסוימת בעניינה של אישה ערירית ומבוגרת, אך נעתר לבקשה לפגוש אותה באולם בטרם יקבל החלטה. "הפער בין מה שהוא חשב לבין מה שהיה כשהוא שמע את דעתה, הוא בלתי נתפס", אומרת עורכת הדין. ואמנם, לאחר השיחה בין השופט לאותה אישה לא מונה לה אפוטרופוס באופן גורף, אלא רק כמידת הצורך שלה.
"אדם שמגבילים את חירותו חייב להישמע, או לפחות לעשות הכל כדי לשמוע אותו. זו קבוצה אדירה וכל כך חלשה, ואי אפשר לקבל החלטות לגביה רק על סמך נייר שמוגש לשופט", מסכמת נעמה לרנר, בעבר חברת ״בזכות״ וכיום פעילה למען אנשים עם מוגבלות. בדעתה מצדדים גורמים בכירים במשרד המשפטים. הם מסכימים כי לצד הדוחות והטריבונלים שהוקמו למטרות "חשיבה" בנושא, הגיעה העת להסדיר בחקיקה את חובת הייצוג בבית המשפט – או לפחות לאפשר לכל אדם, שכל חטאו הוא היותו בעל מוגבלות, לשמוע את הדיון בעניינו.
לעת עתה, לאנשים החלשים ביותר בחברה אין קול ולא תמיד הם יזכו למשפט צדק, בזמן שהחלטות גורליות על המשך חייהם מוחקות אותם מהתמונה.
כתבה זו נכתבה בסיוע השומרים, המרכז לתקשורת ודמוקרטיה