הנה רעיון לפרסומת שרק מחכה למשרד הפרסום שיבצע אותה, ועדיף כשירות לציבור: אישה צעירה עומדת בדלפק הקבלה במשרד פרסום מהגדולים בישראל. היא די חדשה שם. עבודה רצינית ראשונה. פתאום נכנס למשרד הבוס הגדול, האלוהים של המשרד, האלוהים של הקריירה המקצועית שלה. הוא מחבק אותה חיבוק – צמוד מדי, חונק מדי. היא מתפתלת ומנסה להיחלץ מאחיזתו. כשהיא מצליחה, הם משוחחים על הקמפיין המתוכנן. תוך כדי שיחה הוא עומד מולה קרוב קרוב ומלטף את תנוך האוזן שלה. לא נוגע לרגע. ממש מלטף במשך רגעים שמרגישים כמו נצח.
בדרך לקומת ההנהלה, הוא עובר ליד עובדת נוספת. היא לחוצה. מדברת על הקמפיין החדש שהיא עובדת עליו. הוא תופס אותה, נותן לה חיבוק חזק ואומר לה "תרגעי, את צריכה להזדיין יותר".
הבוס ממשיך לצעוד במסדרון. שתי עובדות אחרות קולטות אותו מתקדם לעברן ועושות אחורה פנה לחדרים שלהן. הוא נכנס למעלית. הדלת נסגרת ובשניה האחרונה מגיעה עובדת מתנשפת. הדלת נפתחת, כשהיא רואה אותו בפנים היא קופאת, ממלמלת משהו על כך ששכחה משהו בחדר ונסובה לאחור.
הנה המעלית מגיעה לקומה העליונה. הבוס הגדול יוצא ממנה ונכנס לחדר שלו. בפנים מחכים לו שני בכירים מדרג הביניים במשרד. גבר ואישה. הוא בוחן את הגוף של האישה ואומר לה: "הייתי רוצה לזיין אותך. ככה, על הכיסא".
בשלב הזה הופכת התמונה למטושטשת והקריינית אומרת: "מדי שנה עשרות אלפי נשים מוטרדות או מותקפות מינית במקום עבודתן. מעסיקים ומעסיקות, דאגה לסביבה נקייה מהטרדות מיניות היא דאגה לעסק שלכם. זו האחריות שלכם".
קאט.
התסריט שתיארנו כאן מזכיר בצורה מדויקת למדי אוסף של סיטואציות שסיפרו לנו תשע נשים ומספר גברים שעבדו לאורך השנים תחת אחד הפרסומאים הבכירים בישראל, רמי יהושע, הבעלים והיו"ר של משרד יהושע / TBWA. העדויות נפרשות על פני 25 שנים, האחרונה שבהן מהשנה האחרונה. חלק מהנשים האלו התעמתו עם יהושע, חלקן פנו למנהלי המשרד וחלקן עברו על כך לסדר היום.
יהושע אינו מוכר או חשוף ציבורית כמו הקולגות שלו, איל חומסקי, ראובן אדלר או מושיק תאומים, אבל משרד הפרסום שהקים באמצע שנות ה-90 התברג בתוך זמן קצר בעשיריה הראשונה של משרדי הפרסום הגדולים. על לקוחות המשרד נמנים תאגידי ענק דוגמת מקדונלדס, טויוטה, הטוטו ועד לאחרונה גם בנק דיסקונט ויינות ביתן. במקביל עבד לאורך השנים גם עם גופים ממשלתיים, כמו משרד התרבות והספורט.
לפני קצת יותר מעשור פינה יהושע את כיסא המנכ"ל. תחילה החליפה אותו עינת רביד יוזנט ואחרי שעזבה מונה יגאל ברקת, שמשמש בתפקיד עד היום.
"את מתוקה אמיתית"
"תשמעי, היתה לנו פדיחה אתמול. אני לא יכול שיהיה בינינו רומן. זה אף פעם לא קרה לי לפני. זה קו אדום. לא יקרה בינינו שום דבר ומהיום נלחץ ידיים וזה הכל", את הדברים האלו אמר רמי יהושע לעובדת ת' בחודש מרץ האחרון. השניים ישבו בחדרו של יהושע בקומת ההנהלה – הרביעית מחמש קומות המשרד שברחוב נירים בתל אביב.
רגע לפני כן נכנסה ת' לחדרו של יהושע. היא רצתה להשאיר מאחוריה את מה שקרה שם יום קודם לכן, כשנישק אותה. היא קיוותה שיגיד שהוא מתנצל וזה לא היה צריך לקרות, והיא תוכל להמשיך להעריץ אותו, כמו שעשתה עד אותו רגע, ותמשיך לעבוד במשרד שבו אהבה כל כך לעבוד. אבל זה לא קרה.
בשיחה עם המקום הכי חם בגיהנום היא מספרת: "עבדתי במשרד שלוש שנים. רמי היה מלך במשרד, גם מבחינתי הוא היה מלך. היתה תקופה שהרגשתי שהוא נותן לי המון תשומת לב, ובשיחות חתך היה אומר שיש לי תמיד את הגיבוי שלו. הוא גרם לי להרגיש שאני טובה וחשובה.
"הוא כל הזמן היה מחבק ומנשק על הלחיים את העובדות. אותי החיבוקים לא הטרידו, אני בעצמי חמה. מבחינתי הוא היה הכי נחמד בעולם. מה שאני רוצה לומר לך זה שהכתובת היתה על הקיר, אבל כנראה שחשבתי שאני כזו מקסימה, שאפילו המלך מוקסם ממני.
"במסיבת פורים על גג המשרד, הצעתי שאעלה תמונה שלו מצולם עם עובדים. פתאום הוא הסתכל לי בעיניים בצורה מוזרה. התקרב ונתן לי נשיקה על הלחיים ואמר: 'את יודעת, את מתוקה אמיתית'. זה הרגיש לי מאוד מוזר אבל אמרתי לעצמי שטויות את בטח מדמיינת.
"כמה ימים אחרי אותה מסיבה, עברתי ליד החדר שלו במשרד. הדלת היתה פתוחה ונכנסתי. הוא שאל אותי מה שלומי. סיפרתי לו שערב קודם לכן היה לי התקף חרדה בקשר לעבודה. הוא אמר לי 'למה לא דיברת איתי. אני האדם הראשון שאת צריכה לדבר איתו כשזה קורה'. אחרי שקצת התעודדתי, אמרתי לו 'בוא נעשה לך תמונה חדשה', כי הוא לא אהב את התמונה שצילמתי בפורים. צילמתי ואז הוא פתאום הסתכל עלי שוב במין מבט כזה, שהרגשתי שאני לא מצליחה לזוז. הוא נישק אותי בכל לחי ואז תפס את הראש שלי ופשוט נישק אותי על הפה. אני אפילו לא זוכרת אם זה היה עם הלשון שלו או לא.
"הוא נישק אותי בכל לחי ואז תפס את הראש שלי ופשוט נישק אותי על הפה. אני אפילו לא זוכרת אם זה היה עם הלשון שלו או לא"
"אני זוכרת ששמעתי את 'החיים בחוץ'. כלומר, רעש של עובדים במשרד ואת המזכירה צועקת משהו. אמרתי לו משהו כמו 'הדלת פתוחה' והוא אמר לי 'אז מה', וליטף לי את החזה ואת המותן ונישק אותי שוב. ואז אמרתי לו אני אשלח לך את התמונות ויצאתי משם.
"הייתי כל כך נסערת. איך שיצאתי נפלו לי כל הדברים מהיד. הרגשתי שאני לא בטוחה בעצמי, שאולי אני מדמיינת. עד כדי כך. אחרי זה המשכתי לעבוד רגיל. בערב הוא שלח לי הודעה ושאל מה עם התמונות. לא עניתי לו. למחרת כתב לי 'בוקר טוב'. ועניתי לו 'אוי התמונות. אופס'.
"החלטתי לדבר איתו. הייתי כל כך בעדו, רק רציתי לחזור לעבודה במקום שאני אוהבת. קיוויתי שיתנצל ואסגור את זה, ונמשיך הלאה. אבל איך שנכנסתי לחדר שלו הוא התחיל לדבר ובקושי הצלחתי לומר מילה. הוא אמר 'וואי וואי, איזו פדיחה היתה לנו אתמול'. הוא דיבר כל הזמן ברבים. על שנינו. הוא אמר 'תשמעי, אני לא יכול שיהיה בינינו רומן'. אמרתי לו שהייתי קפואה ושזה היה לא בסדר. אמרתי שאני רק עובדת זוטרה פה והוא המלך. אבל הוא היה עסוק בלהסביר שאסור לי להרגיש ככה, כעובדת זוטרה, שאוהבים אותי כאן ושאני לא צריכה להרגיש ככה רק בגלל נשיקה. הוא גם אמר שלא יקרה שום דבר, שהוא אף פעם לא בגד ומהיום רק נלחץ ידיים וזהו. הוא גם שאל אותי אם סיפרתי מישהו. אמרתי לו מה פתאום. כל הדיבור שלו היה כאילו אני זו שהייתי אחראית למה שקרה. התחושה שלי היתה שהוא מקליט את השיחה ומכניס לי מילים לפה, שתהיה לו הוכחה לכל מקרה שלא יהיה בעתיד".
בימים שלאחר המקרה סיפרה ת' לחברים מהמשרד את שאירע. במקביל דיווחה גם לראש הצוות שלה ולמנהל המחלקה. המנהל העביר את הדברים למנכ"ל המשרד יגאל ברקת. ברקת הציע לת' לעשות שיחה עם רמי, היא סירבה. "פחדתי מהתגובה שלו", היא אומרת.
לפני כחודשיים, שבעה חודשים אחרי המקרה, ת' עזבה את המשרד. "אלו היו שבעה חודשים של סיוט מבחינתי. בהתחלה עדיין הערצתי אותו. הרגשתי שאני רוצה לגונן עליו ושלא קרה כלום והכל בסדר, ושאנשים עושים טעויות. אבל זה לא עזב אותי. נכנסתי לדכאון. הייתי בוכה הרבה. הפסקתי לאכול. היו רגעים שהרגשתי שאני משתגעת. היו לי ייסורי מצפון. היה שלב שבו קיבלתי פיק ברכיים כשראיתי אותו. הייתי עוברת במסדרון והרגשתי ממש רעד פיזי בברכיים.
"רציתי לנרמל את הכל בעבודה, אבל זה לא עבד. עשיתי הכל כדי לא להיתקל בו, חישבתי את הצעדים במשרד. הייתי שואלת את מי שישב בקבלה אם הוא נמצא, לפעמים הייתי מספרת לעוזרת שלו שאני צריכה לקבוע פגישה וככה בודקת אם הוא אמור להגיע או שאני יכולה להסתובב חופשי במשרד.
"עשיתי הכל כדי לא להיתקל בו. לפעמים הייתי מספרת לעוזרת שלו שאני צריכה לקבוע פגישה, וככה בודקת אם הוא אמור להגיע או שאני יכולה להסתובב חופשי במשרד"
"אני לא כועסת עליו, אני לא כועסת על המערכת. פחדתי פחד מוות מרמי וכל הזמן הייתי בקונפליקט אם לשתוק או לבעוט במערכת. אפילו עכשיו יש בי חלק שמרגיש שאני בוגדת באנשים אני אוהבת. אבל אני לא מוכנה לשתוק יותר, לא רוצה שזה יקרה לעובדות אחרות".
לחמוק מחיבוקים וליטופים
ת' אומרת שנפגעה פעמיים: גם הפגיעה המינית שחוותה וגם הפגיעה במקום העבודה. "רמי הרס לי מקום שהייתי מחוברת אליו רגשית. כגודל המחויבות וההערכה, כך גודל הפגיעה. אהבתי לבוא בבוקר לעבודה שלי ובן רגע זה הפך לגיהנום. למה אעזוב מקום שאני מרגישה שייכת אליו ואוהבת אותו כל כך? הייתי תמימה באהבה שלי למקום, וזה מה שהרס אותי מפנים".
נשים נוספות שאיתן שוחחנו, תיארו גם כן איך הן, שהוטרדו מינית על ידי יהושע, עשו הכל כדי להתחמק ממנו במהלך יום העבודה, שלא יחרב להם את היום ואת המקום שהן אהבו כל כך.
"היו הרבה מקרים שהוא היה מסתובב במסדרון, והיינו אומרות אחת לשניה להישאר בחדרים ולא לצאת", מספרת ש', שעבדה במשרד תקופה ארוכה, עד שעזבה לפני כשלוש שנים. "המסדרון היה קטן וצפוף והיינו עושות לו שלום מרחוק, כדי לחמוק מהחיבוקים ומהליטופים.
"היו שיחות שלמות שהוא היה עומד ומלטף לי את התנוך של האוזן. הרבה פעמים היד שלו היתה נשארת אחרי החיבוק על המותן, ואפילו קצת למטה יותר לכיוון הישבן. הוא היה מנשק את העובדות ואני ביניהן על הלחיים, אבל באותו זמן היה מחזיק את הראש מאחורה כך שאין לאן לברוח. והרבה פעמים הוא גם היה עושה את זה מאוד קרוב. כשהאף שלו מתחכך בפנים שלך תוך כדי שהוא עובר מלחי ללחי. באותן הסיטואציות את מרגישה מחוללת. תחושה של איכס. של גועל.
"זמן קצר אחרי שעזבתי, נפגשתי במקרה עם כמה עובדות באירוע עסקי ונושא ההטרדות שלו במשרד צף מיד. היינו בערך 6 או 7, ומלבד אחת שלא ידעה על מה אנחנו מדברות, לכל אחת היה סיפור. כולנו קיבלנו באיזה שלב את הדין. אהבנו את המשרד, את העבודה ואת האנשים, אז דאגנו להתרחק, לשנות כיוון, להימנע ממצבים של חוסר הנוחות איתו. חשבנו שזה הבנאדם ולא נשנה אותו. שזו בעיה שלנו ושאם לא נעים לנו, אנחנו יכולות לקום וללכת".
"היו הרבה מקרים שהוא היה מסתובב במסדרון, והיינו אומרות אחת לשניה להישאר בחדרים ולא לצאת. היינו עושות לו שלום מרחוק"
"אחת העובדות סיפרה לי שלא נעים לה להיות איתו בחדר לבד, אז כשהיא צריכה למסור לו משהו, היא מבקשת ממישהו שילווה אותה אליו", מספר אדם שעבד ביהושע עד לאחרונה.
"אם הייתי יודעת שהוא עומד להגיע לישיבה עם לקוחות, הייתי ממציאה אמתלה בשביל לא להיות שם", מספרת ר' שעבדה במשך תקופה קצרה בתפקיד בכיר במשרד. "הדיבור שלו היה מאוד מלוכלך ובוטה, סליזי. הייתי בשנות ה-30 שלי והרגשתי כאילו החזירו אותי לתקופת הצבא. הוא היה נכנס בי ובנשים אחרות באופן מעליב ואגרסיבי. אני לא זוכרת שהוא התנהג ככה לגברים. רגע היה מעלה אותך ורגע מוריד ומשפיל. זמן קצר אחרי שהגעתי למשרד היתה לנו פגישה, והוא ליווה אותי לדלת וחיבק אותי. זה היה מאוד צמוד ומביך. אמרתי לבכיר במשרד שהכרתי שזה היה מאוד מוזר ולא נח. והוא השיב לי: טוב זה רמי. הוא בנאדם מאוד חם. עם כל ההישגים שהיו לי ועם התפקיד שהגעתי אליו, אני לא מאמינה שזה קרה לי ואיך נתתי לו לדבר אלי ככה".
"אם הייתי יודעת שהוא עומד להגיע לישיבה עם לקוחות, הייתי ממציאה אמתלה בשביל לא להיות שם. הדיבור שלו היה מאוד מלוכלך ובוטה, סליזי"
"כשהייתי חוזרת הביתה ומשתפת את בעלי במה שקרה עם רמי, הייתי אומרת לו שאני תוהה מתי יגיע השלב שבו אגיד לו 'כוסאמאשלך תעוף ממני', ואתפטר", אומרת צ', שעבדה במשרד לפני כ-15 שנה. "בעלי, שידע כמה אני אוהבת את המקום, היה אומר לי שכשארגיש שאני לא מסוגלת להתמודד יותר, אז זה יהיה הרגע. החלטתי שאשאר שם ואהדוף את רמי בדרכי".
"בשיחה לא פורמלית עם שני מנהלים במשרד לפני כמה שנים, הצפנו את הדברים", אומרת ש'. "היינו כמה עובדות. רצינו להעביר דרכם מסר עבורו, שלא נח לנו עם החיבוקים והנשיקות והליטופים. חשבנו שזה יעזור. הם אמרו שפשוט נתרחק ממנו. אני לא כועסת עליהם. היינו חלק מעולם מאוד גברי ופטרוני, ולמדנו להתרחק ולנסות לצמצם מגע".
ככה עושים כולם
הנשים שעבדו ביהושע ודיברו איתנו, מספרות על הקושי שלהן להבין מה בדיוק הן חוו. הן מתארות אירועים שבעיניהן נחוו כשטח אפור. חלקן היו צעירות וחשבו שכך מתנהלים בעולם העבודה.
"כמי שרק התחילה בתחום הפרסום, הייתי בטוחה שככה זה בכל מקום. רק אחרי שעזבתי הבנתי שזה לא נכון", אומרת ק', שעבדה במשרד של יהושע לפני כעשור. "באחת הישיבות במשרד, בנוכחות אנשים נוספים, רמי ביקש שאראה לו חומרים שהכנתי לישיבה. שאלתי אותו על איזה חומרים הוא מדבר ואז הוא אמר לי: 'אם היית שוכבת קצת פחות עם בעלך – לא היינו מגיעים למצב הזה'. אני די שנונה ויודעת להגיב מהר, אבל באותו רגע נשארתי בלי מילים. אף אחד מהנוכחים לא פצה פה.
"אחר כך המנהל הישיר שלי, שהיה נוכח בסיטואציה, פנה למנכ"לית וסיפר לה. היא התנצלה בפני. גם רמי התנצל. אני לא ממש זוכרת את ההתנצלות שלו, אני רק זוכרת שהרגשתי שזו לא היתה התנצלות כנה. שהוא עשה זאת כי הכריחו אותו. כמה חודשים אחר כך עזבתי את המשרד".
"הוא כל הזמן היה מחבק נשים במשרד", מספרת ע', שעבדה ביהושע לפני כעשרים שנה. "הוא היה יכול לפגוש אותך בלובי ולחבק אותך חיבוק חזק, חונק, של דקה שלמה. זה תמיד היה נראה לי מאוד מוזר, אבל אמרתי לעצמי שאולי אני סתם שמרנית והוא איש חם. יחד עם זאת אני לא זוכרת שראיתי אותו מחבק גברים באופן דומה.
"זה היה תמיד באיזה שטח אפור. באחת הישיבות ישבתי לידו, הרגל שלו נגעה בי מתחת לשולחן באופן צמוד מדי. הזזתי אותה. חשבתי שזה רק נדמה לי. אבל אז היתה עוד ישיבה ושוב הרגל שלו נצמדה מאוד חזק. שוב זזתי ואז הוא שלח יד וליטף את הרגל שלי מתחת לשולחן. העפתי מיד את היד שלו".
"היתה פעם אחת שנלחצתי ממשהו ועשיתי איזו דרמה וצעקתי", מספרת ס'. "הוא הצמיד אותי חזק לקיר וחיבק אותי, כמו שמחבקים איזה ילד שנכנס לטנטרום. ואז הוא לחש לי באוזן: 'תתפסי זיון – את נורא עצבנית'. אחר כך נכנסתי אליו לחדר ואמרתי לו 'זו פעם אחרונה שאתה מדבר אלי ככה'. והוא הפסיק. אז נכון שהיו לי כמה מקרים של הטרדות, כל מיני יציאות מסריחות כאלה, אבל אני לא מרגישה כמו מישהי שהיא קורבן של הטרדה מינית, הוא מעולם לא דחף לי יד לחזה או למכנסיים.
"צריך להבין שבמשרדי הפרסום יש הרבה דברים שנמצאים בתחום האפור. את עובדת עם אנשים שנונים, פלרטטנים והוייב הוא של השראה. אז אם הבוס אומר לי תתפסי זיון, זה לא נשמע אותו דבר כמו במשרד אפרורי, בבנק או במשרד עורכי דין.
"במשרדי הפרסום יש הרבה דברים שנמצאים בתחום האפור. את עובדת עם אנשים שנונים, אז אם הבוס אומר לי תתפסי זיון, זה לא נשמע אותו דבר כמו בבנק"
"אני לא יכולה להגיד שהוא מטריד סדרתי. רמי היה תמיד אדם חם ומחבק, זה הסגנון שלו. הוא לא אדם רע. אבל אני גם זוכרת הרבה נשים שעשו הכל כדי להתחמק מלהתקל בו, בדיוק בגלל זה".
"רמי תמיד היה סליזי"
תחילת שנות האלפיים היו תור הזהב של משרדי הפרסום, הרווחים היו עצומים, כולם שאפו לעבוד שם, התנאים היו מעולים, כסף זרם, הקופירייטרים היו כוכבים. חלק מהעובדים הבכירים חשבו שזה נותן להם לגיטימציה להתנהל בבוטות כלפי העובדות הכפופות להם, להטריד אותן מינית.
"באחת הישיבות רמי שאל את הנשים בחדר: 'אם הייתן צריכות למצוץ לחמור, בכמה כסף הייתן מוכנות לעשות את זה'", מספרת צ'. "זה היה הלך הרוח של עולם הפרסום: גברים שחשבו שהם מגניבים ואיזה יופי שאין להם בעיה לדבר על סקס".
צ' זוכרת היטב את הסיטואציות שבהן הוטרדה על ידי יהושע: "פעם אחת הוא הגיע לקבלה, כשהיו הרבה אנשים מסביב, שאל אותי מה נשמע, חיבק אותי והכניס יד מתחת לחולצה, באזור המותן. כשזה קרה פשוט קפאתי. חשבתי לעצמי אם הוא היה מנסה לעשות משהו, הוא לא היה עושה את זה כשכולם מסביב, אלא בחדרי חדרים. אבל זה חזר על עצמו בכל מיני וריאציות. הוא היה יושב בישיבה לידי ומצמיד את הרגליים שלו לשלי. ואת כל הזמן חושבת אולי זה בטעות, אולי זה לא בכוונה ואת מרגישה לא בנח".
צ' ממשיכה לתאר עוד ועוד סיטואציות: "היתה פעם אחת שנכנסתי אליו למשרד והיה שם עוד מנהל שעבד איתי. הכסא הפנוי היחיד היה הכסא של רמי. התיישבתי עליו ואז רמי הסתכל עלי. ממש לא הוריד את העיניים. ואז הוא אמר 'וואי וואי, הייתי מת לזיין את הבוסית שלי'. ופעם אחרת, כשהיינו במשרד של לקוח, רמי חיבק אותי ליד אנשים ואמר 'נכון שאם לא היית נשואה היית מסכימה לשכב איתי? אפילו פעם אחת היית מסכימה לי, נכון?' היה משהו באווירה שהיתה אז במשרדי הפרסום, שאם לא עשו לך כלום בכח אז מה את רוצה, על מה את מדברת. בגלל זה לא התלוננתי".
"היה משהו באווירה שהיתה אז במשרדי הפרסום, שאם לא עשו לך כלום בכח אז מה את רוצה, על מה את מדברת. בגלל זה לא התלוננתי"
גם נ', שעזבה את המשרד אחרי שיהושע ליטף את ישבנה, מספרת שהאווירה המטרידה הייתה רווחת באותה תקופה בעוד משרדי פרסום, לא רק אצלם. "רמי תמיד היה מאוד סליזי, אבל הסיפור של ליטוף הישבן קרה רק פעם אחת", היא אומרת. "אמרתי לו מיד 'אני מבקשת ממך להפסיק ולא לעשות את זה יותר, זה לא נעים לי'. המקרה היה הטריגר לעזיבה שלי, אבל הסיבה האמיתית היתה המשכורת הנמוכה".
לפני מספר חודשים פרסמו מור בירן ומרינה פאפ פוסט בקבוצת הפייסבוק שהקימו, "צריכה את זה לאתמול", שנועד לאסוף עדויות על פרסומאי שלטענת עובדת שלו הטריד אותה מינית. לדבריהן, שליש מהעדויות שהגיעו אליהן בעקבות הפוסט היו על רמי יהושע, ומתוכן נולדה כתבה זו.
"כיום יש לנו שמות של כעשרה פרסומאים שנשים טענו כי פגעו בהן מינית, בין אם באופן מילולי או בין אם באופן פיזי", אומרת בירן. "הייתי רוצה שנשים ירגישו בנח להתלונן על הטרדות, שיבינו שזה לא אשמתן ושלא יהיו מקרים שבהם נשים יאלצו לעזוב את תחום הפרסום או את המשרד שבו עבדו בגלל שהוטרדו – אלא שהמטרידנים ייאלצו לעזוב את התחום. ובכלל, הייתי רוצה שגברים ונשים יבינו שאין דבר כזה 'ככה זה בעולם הפרסום'. עולם הפרסום צריך להיות נקי ובטוח לנשים ולגברים, כמו כל עולם אחר".
"את מי אפשר לעשות?"
במהלך השיחות שערכנו לצורך הכתבה, הבנו שהאווירה הסקסיסטית היתה רווחת במשרד. כי אם הבוס מרשה לעצמו לדבר ככה, העובדים שלו לא מהססים להשתמש באותו ז'רגון.
"אמירות כמו 'בנות, אל תשכחו לפתוח כפתור', לפני פרזנטציות ללקוחות היו כל כך מקובלות, שכבר עברו לנו ליד האוזן", אומרת עובדת שעבדה ביהושע לפני כ-15 שנה.
הנשים שעבדו ביהושע מספרות על עובד בכיר נוסף שהיה קורא לכל בחורה צעירה שהגיעה לעבוד במשרד "כוס" או "סמרטוט". "הדיבור היה 'אני הולך לפגוש כוס זקן, הולך לפגוש כוס צעיר'", מספרת פ'. "פעם, כשנסעתי איתו הוא אמר לי 'את הכוס הראשון שיושב אצלי באוטו עם תחתונים'.
"אמירות כמו 'בנות, אל תשכחו לפתוח כפתור', לפני פרזנטציות ללקוחות, היו כל כך מקובלות, שכבר עברו לנו ליד האוזן"
"באירועים חברתיים הדיבור היה את מי מהבנות אפשר 'לעשות' ואת מי לא. הם היו נותנים ציונים. אני הייתי מקבלת ציונים נמוכים, אגב. אחרי כמה זמן ברחתי משם כל עוד נפשי בי. עברתי למשרד פרסום אחר, וזה היה השיקום הנפשי שלי.
"היו גם גברים שהרגישו מוטרדים מההתנהגות של רמי. אני זוכרת קופירייטר צעיר, בחור עדין ומנומס. כל הזמן היו שואלים אותו 'את מי אתה רוצה לזיין במשרד'. אנחנו היינו רגילות לזה והוא היה מזועזע".
איתרנו את הקופירייטר שפ' דיברה עליו, והוא אמר לנו כך: "היה משהו בבוטות הכללית בישיבות צוות ובכלל, שגרם לי להיות בשוק. עבדתי מאז בעוד משרדי פרסום וזה היה גם שם כך. בהרבה משרדים יש את הגברים הישנים שעושים שימוש בכח שלהם".
אחד הגברים שעבדו ביהושע בתחילת שנות ה-2000 מספר: "היינו בפגישה עם לקוחה שלא היתה מרוצה ממה שעשינו. אחרי שהיא יצאה, רמי אמר 'עזבו אותה, היא סתם כוס חמוץ וממורמר'. הייתי בשוק. לא שמעתי אף פעם דיבור כזה. אבל בתוך זמן קצר התחלתי לדבר כמוהו. זה היה הדיבור שם במשרד". "כולם דיברו ככה", אומר גבר אחר שעבד במשרד. "כולם צחקו מזה, גם גברים וגם נשים".
"כשרמי אמר על לקוחה 'עזבו אותה, היא סתם כוס חמוץ וממורמר', הייתי בשוק. לא שמעתי אף פעם דיבור כזה. אבל בתוך זמן קצר התחלתי לדבר כמוהו. זה היה הדיבור במשרד"
"אחרי השיח שהתעורר בעקבות מהפכת המי טו, הבנתי כמה חמור זה היה. כמה מכעיס", אומרת ש'. "זה שאני מקבלת משכורת מהבוס שלי, לא אומר שהוא קונה אותי ואת הזכות לגעת בגופי. הוא קונה רק את היכולת המקצועית שלי".
"אני לא מתנער שהיו אמירות"
פנינו לרמי יהושע לקבל את תגובתו. בתחילה הוא הכחיש. "אין לי מושג על מה את מדברת", אמר.
דיברתי עם תשע נשים שהסיפורים שלהן מתפרשים על פני 20 שנים. הן סיפרו על חיבוקים וליטופים קרובים מדי ומעיקים מדי, שהובאו לידיעתך או למנכ"לים של החברה.
"אלי לא הגיעה שום תלונה מאף אחד או אף אחת, אבל אני מזמין את כל מי שהרגישה משהו לא בסדר שתלך להתלונן".
אף פעם לא שמעת על תלונות של עובדות לגביך?
"היתה תלונה אחת שהיתה אצל המנכ"ל לפני חצי שנה בערך, והמנכ"ל מיד אמר לזו שהתלוננה שתפנה למשטרה. אני מאוד מקפיד על הדברים האלו. אני עובד 30 שנה, ואנחנו משרד מחבק ומשפחתי".
אתה זה שמחבק, לא המשרד.
"גם אני וגם המשרד. אגב, לפני שנתיים שלוש הפסקנו לחלוטין את החיבוקים האלו כי באמת עם כל האווירה אנשים הרגישו לא בנוח. אז יש לחיצות יד".
עובדים אמרו לך שהם מרגישים לא בנוח?
"לא. אף פעם לא. יש היום נשק קל, ומי שרוצה לגמור איתו חשבון יכול להגיד לך בקלות דברים… היה רק מקרה אחד של אירוע טיפשי לחלוטין ומישהי הלכה למנכ"ל והוא הפנה אותה לממונה על הטרדות מיניות וגם הציע ללוות אותה למשטרה. יש לנו אפס סובלנות לדבר הזה, אבל צריך גם לשמוע את הצד השני כדי לא לגרום נזק".
כשאתה אומר אירוע מטופש, אתה מתכוון לאירוע שבו נישקת עובדת?
"מה הכוונה, על הלחי?"
לא. לא על הלחי.
"היה אירוע לפני חצי שנה, שסיפרתי למנכ"ל על מישהי שעבדה במחלקת התוכן שבאה לצלם אותי. היא כל הזמן רצתה לצלם אותי. והחדר היה פתוח. יש לנו את התמונות והכל. ובאיזה שלב אמרתי לה תודה רבה, וממש בטעות במקום נשיקה על הלחי, השפתיים שלנו נפגשו למאית שניה. הסתכלנו במבוכה וזה היה מאוד מקרי ואני חושב שהיא יודעת את זה והתנצלנו".
שניכם התנצלתם?
"אני התנצלתי. זה קרה לי אגב במקרה כמה חודשים לפני כן גם עם גבר".
היו עוד מקרים שבהם התנצלת בפני עובדות?
"לא. מעולם לא".
יש נשים שמספרות שהתנצלת בפניהן או שהעירו לך שעשית משהו לא בסדר.
"אני מוכן לבוא לשיחה עם כל אחת כזו, שתסתכל לי בעיניים ותגיד לי את זה. תבדקי לפני זה אם זו מישהי שפוטרה או משהו כזה".
יש לי תשעה סיפורים של נשים. וגם גברים שסיפרו מה קורה במשרד. על זה שעובדות רבות מתחמקות מלפגוש אותך, על זה שנהגת ללטף את תנוך האוזן לעובדות תוך כדי שיחה, על ליטופים מתחת לשולחן, על דיבורים ואמירות מטרידות. זה באמת מפתיע אותך?
"תשמעי, השאלה מה מפתיע אותי. זה שהיינו משרד מחבק ואני חיבקתי, לא מפתיע בכלל. זה שאמרנו כל מיני דברים זה לא מפתיע. אבל נגיעות זה דבר שאני מכחיש בכל תוקף… אני ממש לא מתנער מזה שהמשרד היה מחבק והיו אמירות. תזכרי שזו תקופה אחרת, היום כל דבר נתפס סקסיסטי או משהו כזה. בזמנו, לפני 10-15 שנים זה לא היה נראה או נתפס ככה".
במקומות שעבדתי בהם אף אחד לא דיבר איתי על זיונים והבוסים שלי לא חיבקו אותי ולא ליטפו לי את תנוך האוזן תוך שיחה.
"עכשיו אני נזכר על מה את מדברת. זו מישהי שעדיין עובדת אצלנו, שליטפתי לה את התנוך של האוזן בהכי תמים שאפשר ומישהו העיר לי על זה. אמרתי סליחה ואני בחיים לא עושה את זה".
שמע, לא דיברתי אפילו עם עובדת אחת שעובדת אצלך עדיין במשרד. אז אתה כנראה מדבר על עוד אחת.
"את צריכה לבדוק את הדברים בזכוכית מגדלת… זה לא צחוק".
בהמשך, העבירה אלינו עורכת הדין תמי אולמן את התגובה הבאה:
תגובת יגאל ברקת מנכל יהושע: "בארבע וחצי השנים בהן אני מנהל את המשרד, היה מקרה אחד ובודד בו עובדת השמיעה טענה על התנהגות לא הולמת מצד רמי יהושע. הטענה הושמעה בפני מנהל משאבי אנוש ובאוזני המנהל הישיר של העובדת. מנהל משאבי האנוש, המשמש גם כאחראי על מניעת הטרדה מינית, נתן לעובדת גיבוי מידי והפציר בה להגיש לו תלונה רשמית כמתחייב. העובדת סירבה בטענה שהעניין סגור מבחינתה ואין לה עניין לעסוק בו.
"מנהל משאבי האנוש לא הסתפק בתשובתה, ובהעדר יכולת לפעול כחוק למיצוי הנושא (בירור, הגשת המלצות על צעדי מנע, תיקון וכו) כל עוד העובדת לא מגישה תלונה רשמית, עדכן את העובדת שהוא מעביר אלי את המידע, למרות סירובה. עוד באותו הרגע העביר הממונה לידיעתי את הנושא. משהובא הנושא לידיעתי, זימנתי מיד את העובדת. הקשבתי לטיעוניה ובאווירה תומכת, מכילה, מאפשרת ועדינה אמרתי לה שכדי שנפעל היא צריכה להגיש תלונה ואז נוכל לתת לה את כל הסיוע המשפטי הנדרש ונפתח בנוהל בירור כמתחייב ע"פ החוק. העובדת סירבה להגיש תלונה מספר פעמים. הבהרתי לה שוב ושוב שבמידה ותגיש תלונה, חובתי החוקית והאישית היא להעניק לה את כל הגיבוי המשרדי והאישי כמתחייב, והעובדה שהיא טוענת נגד הבעלים לא תשנה לאופן הטיפול המקצועי וללא קשר למעמדו. העובדת עמדה בסירובה. לו היתה מוגשת תלונה- היא היתה מטופלת כדבעי. תפקידי המוגדר בחוק הוא לטפל בתלונות ולא כאשר מועלות שמועות.
"למעט מקרה זה, לא הועלו בפני או בפני הממונה על הטרדה מינית שום טענות ובטח שלא הוגשו שום תלונות בארבע וחצי השנים האחרונות. במידה והיו כאלה הן היו מטופלות באפס סובלנות וכמתחייב באופן מידי!
"הממונה על הטרדה מינית במשרד הוא מנהל משאבי האנוש. איש מקצוע מיומן, בעל ותק של למעלה מעשר שנים, כולל בארגונים גדולים. כישוריו של הממונה עונים על כל דרישות החוק כפי שהן מופיעות ברשומות באופן מלא. הממונה מונה בשנת 2018 ויש לו את כל ההכשרה המתבקשת. כמו כן המשרד מקיים את כל השגרות הנדרשות כולל קיום תקנון ופרסומו.
"אני מבקש להוסיף באופן אישי. בכל שנותיי כמנהל ובכל הארגונים בהם עבדתי ובכלל זה משרד הפרסום יהושע, תמיד הונהגה מדיניות של כבוד הדדי, שמירה על נורמות אנושיות, אישיות ומקצועיות לצד כיבוד החוק כלשונו. זוהי הנורמה היחידה שאני מכיר במשרד בארבע וחצי השנים האחרונות. אני גאה על כך שהעובדת תיארה את האופן המכובד, המקצועי המאפשר והאנושי שבו היא טופלה כשהטענה הועלתה גם כשזו הושמעה כנגד גורם בכיר. כך נהגנו בעבר וכך ננהג גם בעתיד".
תגובת עינת רביד יוזנט, מנכ"לית יהושע לשעבר: "רווחת העובדות והעובדים היא בעיני בחשיבות עליונה ולכן אני תמיד עירנית למתרחש סביבי. כל מי שעובדות ועובדים במחיצתי, יכולות ויכולים להעיד על עקרונותי הבלתי מתפשרים ליצירת סביבת עבודה מכבדת, שיוויונית ומקדמת נשים. כך נהגתי וכך אני נוהגת כיום".