"אולי תשלחי לי איזו תמונה שלך שאזכר איך את נראית. בגדים הם לא חובה. נדמה לי שהשדיים שלך ממש טובים. הראש אני יודע שבעייתי מאוד", כך כתב אורן עילם, מו"ל ועורך של כתב עת בשם "בטאון שירה", בתחילת חודש יולי האחרון במייל תשובה שלו לכ', משוררת ששלחה לו מייל יום קודם לכן. (חשוב לציין כי לא מדובר במשורר ואומן העונה לאותו שם, אלא במו"ל של בטאון השירה הנ"ל).
המייל המקורי של כ' כלל שלוש שורות ענייניות:
שלום אורן השיר שלי XXX (הורדנו את שם השיר בשביל למנוע זיהוי של כ' בכתבה. פרטיה המלאים שמורים במערכת; ש"ש) יופיע באנתולוגיה שתצא לאור בסתיו 2019.
אשמח לציין בעמוד התודות שהשיר הופיע לראשונה במגזין "בטאון שירה".
יש ניסוח מסוים שהיית מעוניין בו?
תודה מראש על התשובה ולהתראות.
עילם התייחס לשאלה של כ' במילים ספורות: "מצוין. צייני. לא משנה הנוסח", ואז התפנה לכתיבת דבריו הבוטים.
בשיחה עם המקום הכי חם בגיהנום כ' מתארת את ההלם שחשה למקרא מייל התגובה של עילם. "התשובה שלו גרם לי להרגיש כל כך מלוכלכת שפחדתי לדבר על זה", היא אומרת, "חשבתי רק על זה שיש לי בת ולאיזה עולם היא מגיעה. פרסמתי אצלו ב-2014 שיר על אחי. כעת השיר תורגם והיה אמור להופיע באנתולוגיה והיתה לנו הזדמנות לכתוב תודות למקומות בהם השיר פורסם לפני כן.
"לקח לי כמה שבועות כי הייתי כל כך בשוק. הרגשתי בחילה. התביישתי לדבר. ואז הזמינו אותי לדבר באוניברסיטה באירופה בקורס על אמנות ישראלית וזה נתן לי דחיפה וכוח ותחושה שאני שווה וזה כל כך הרים אותי. פרסמתי את זה בקבוצה בפייסבוק במטרה שזה לא יקרה שוב כי אני לא רוצה שזה העולם שהילדים שלי יחיו בו. רציתי לדעת מה עושים עם הדבר המגעיל הזה".
"יש לי ראש פתוח"
כ' פרסמה את צילום המסך של המייל עם עילם בקבוצת פייסבוק של משוררות בישראל. כמו במקרים דומים רבים, תוך זמן קצר התברר כי כ' אינה היחידה שחוותה יחס משפיל ומטריד מעילם. המשוררת הישראלית ס' קראה את הפוסט ומיד נזכרה בפוסט שפרסמה בדיוק לפני שלוש שנים, מבלי לפרסם את השם שלו. הפעם היא שיתפה את אותו פוסט ישן, וכתבה שדיברה על עילם.
ביוני 2016 כתבה ס' (זהו ציטוט מדויק מדף הפייסבוק שלה; ש"ש):
"בוקר אור לעורך מגזין שירה אשר הוציא קול קורא לערב שירה לו הצעתי את השתתפותי. להלן מייל התשובה שקיבלתי:
"אפנה אליך אם יהיה מקום…. בכל מקרה את השערות סביב הפטמה (ציטוט משיר שלי) רצוי להשאיר לפינצטה הקהל באירוע הקרוב לא בנוי לכך…אגב מ' (כאן הופיע שם פרטי שנכתב בפוסט ושמור במערכת – ש.ש) אמרה לי שאת לא מפלסטיק (שוב ציטוט מעוות משיר שלי), גברים גם מעניינים אותך? כי אם כן אשמח להיפגש…
תוכלי לצרף חברות בהמשך. אני רוצה להאמין שיש לי ראש פתוח :-)"
להלן תשובתי לעורך:
"הצעתי את השתתפותי בעקבות הקול הקורא…
בנוסף אני לא בוררת את השירים שלי לפי סוג הקהל, אלו הדברים שאני כותבת
חוצמזה אני לא בעניין של גברים ואין לי עניין "לצרף" חברות בהמשך.
ההערה הזאת ממש לא במקום. יום טוב לך.
בוקר של אור לחבר שמגדיר את עצמו כעוסק במילה הכתובה,
מי שצריך לברור את המילים, מבין שנינו
זה אתה"
בפוסט החדש הוסיפה ס' תיאור של תחושותיה: "לאחרונה גיליתי שהבן אלף עוד שולח מיילים כאלו חופשי. זה אמנם היה רק לפני שלוש שנים, אבל המייל הזה הכניס אותי לכזה שוק ששלחתי אותו עמוק לפח האשפה ורציתי לשכוח ממנו. לא חושבת שיש בי כוחות לגשת למשטרה, אבל לפחות דעו: שמו של ה״עורך״ הוא אורן עילם. עורך המגזין המעפן שלא שווה כלום ״הביטאון״. זה לא אותו אורן עילם שכותב שירת גרפיטי ברחבי תל אביב הם מאייתים את שם המשפחה שלהם אחרת. תישרף בגיהינום חתיכת אפס. והלוואי שאמצא ונמצא את הכוחות שתשלם על זה ביוקר".
המשוררת כ': "לקח לי כמה שבועות כי הייתי כל כך בשוק. הרגשתי בחילה. התביישתי לדבר. ואז הזמינו אותי לדבר באוניברסיטה וזה נתן לי דחיפה וכוח ותחושה שאני שווה"
פנינו לאורן עילם, דוקטור בפסיכולוגיה חברתית קוגניטיבית (על פי ויקיפדיה, שם נכתב ש"עסק גם במחקר בתחום האמון ובנושא הפרעה קוגניטיבית קלה" וכן "היה בין מקימי המסלול לתואר שני בפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת חיפה"). עילם זיהה מיד באילו משוררות ומיילים מדובר, ומסר כי לא מצא בתשובותיו פגם של ממש מעבר לסגנון, שהוא לדבריו מגדיר כ"מעט חסר טקט".
נוכח דבריו החריגים, המלמדים משהו על נקודת מבטו של מטריד לכאורה, החלטנו להביא את השיחה איתו במלואה, למעט השמטות טכניות קלות:
עילם: "המקרה על האנתולוגיה זה על מישהי שהיה לי קשר אישי איתה, קשר רומנטי, וכתבתי לה שכתבתי עליה שיר מסוים שיש בו תשוקה והיא התחננה שאשלח לה את השיר. ואז היא פונה אלי כאילו היא לא מכירה אותי. לא הייתי מעוניין לתקשר איתה אז חסמתי אותה בפייסבוק והיא מנסה בכל מיני דרכים. היא לא זקוקה לשום אישור ממני. אני מתפלא שהיא פרסמה את זה".
לא הבנתי, היה ביניכם קשר רומנטי?
"קשר אישי. דיברנו בטלפון התכתבנו המון דיברנו על דברים אישיים".
אז לא פגשת אותה פנים אל פנים?
"לא כי היא לא גרה כאן אבל זה כן היה על הפרק".
אז לא היה לכם קשר רומנטי.
"לא. אני אמרתי קשר רומנטי?"
כן.
"לא. היה לנו קשר עם נגיעות רומנטיות, היא התחננה שאשלח לה שיר רומנטי שכתבתי עליה. היא ביקשה, התחננה. זה כן היה רומנטי בשלט רחוק. מערכת יחסים בשלט רחוק, מערכת יחסים רחוקת טווח, אבל לא מערכת יחסים אלא התחלה של גישושים וכל מיני תשוקות, דברים כאלו, ובאיזה שלב הבנתי שזה לא מתאים לי והיא לא היתה עקבית וזה פשוט הסתיים לו וזהו, לא הייתי מעוניין בזה".
מתי אתה אומר שזה קרה?
"היא התקשרה אליי לא מזמן, לפני שנה אולי, בשיחה אישית לחלוטין. הבהרתי לה שאין לי שום אמון בה ואני לא מעוניין להמשיך את הקשר. במערכות יחסים לפעמים אנשים אחרי שניתק מהם הקשר יוצרים קשר בתירוץ לחדש הקשר ועניתי בצורה כזו שאני לא מעוניין לחדש איתה כל קשר, זו היתה הצורה וזה מה שאמרתי לה גם אז בטלפון שאני לא מעוניין בה״.
כלומר היא שלחה לך מייל על הקרדיט וזה היה תרוץ לטענתך?
״כי היא לא זקוקה לאישור שלי לגבי נוסח איך לציין באנתולוגיה. תחשבי כמה זה מטופש לבחור נוסח שבו נותנים קרדיט. אז הבהרתי את הדברים ועניתי ברוח הדברים של התקופה של מה שהיה בינינו. חלק היה אז בטלפון וחלק במיילים. עדיף לי לא לחפור בזה ואני מתפלא מאוד שלקתה בדימנציה הזו. אני חושב שאני יודע למה היא זקוקה לקשר. אם שיר שלה מופיע באנתולוגיה ועכשיו היא רוצה לפרסם אותו דבר באנתולוגיה היא לא חייבת לתת שום קרדיט. היא יכלה לכתוב שזה פורסם לראשונה בבטאון שירה. הסיבה שיצרה קשר זה שרצתה תשומת לב ולקבל ממני איזה משהו שלא היה בפעם הראשונה ואני השבתי ברוח הדברים של מה שהיה אז כי רציתי להזכיר שאני זוכר יפה מאוד מה היה״.
לא מפרסם רק "פרגיות שמוצאות חן בעיני"
ואיך אתה מסביר את התשובה שלך למשוררת ס'?
״זו מישהי שפרסמתי שירים שלה בכתב העת שלי והזמנתי אותה לאירוע שירה בבאר שבע. היא השתתפה באירוע ואז היה אירוע נוסף ואמרתי שמי שמעוניין יפנה אליי. והיא פנתה אליי והיה לי מלא והיא כבר השתתפה ורציתי משתתפים חדשים.
״היא גם הקריאה באירוע בבאר שבע שיר שהיה נראה לי לא הולם באירוע. זה היה אירוע לשירים שפרסמתי והיא הקריאה שיר על דעת עצמה שבעיני היה מביך להקריא מול אנשים מבוגרים. מסורתיים. אולי כי חלקם בבאר שבע. היא אומרת (כלומר בשיר כתוב – ש.ש) משהו על שערות על הפיטמה. אז נכון ששירה זה מדיום חופשי שיש בו ביטוי אמנותי אבל זה לא התאים לי. יש אירוע ולאירוע יש אופי ואני קובע את זה בתאום עם אנשים שמארחים שם. אז זה היה כאילו לא מתאים.
המשוררת ס': "זה אמנם היה לפני שלוש שנים, אבל המייל הזה הכניס אותי לכזה שוק ששלחתי אותו עמוק לפח האשפה ורציתי לשכוח ממנו. לא חושבת שיש בי כוחות לגשת למשטרה"
״אז הבהרתי לה שגם אם תשתתף באירוע עתידי זה לא מתאים – וזה קומם אותה. זה לגיטימי שאם אני עורך אירוע אאשר חומר שמקריאים באירוע, תחשבי על זה. פה נתתי חופש פעולה כי סמכתי על אנשים ורמזתי לה בצורה כזו או אחרת שאיני מעוניין בחומרים האלו אבל זה לא ענין שלי. אני פשוט הייתי חייב להעביר את המסר הזה כי אני קובע את זה. באירוע שאיני עושה היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה. את השיר הזה לא פרסמתי בבטאון למרות שפרסמתי שירים אחרים שהם הומוסקסואלים. אין לי בעיה עם זה״.
לא הבנתי. מה זאת אומרת אין לך בעיה עם שירים שהם הומוסקסואלים ומה זה קשור כאן?
״היא עצמה לסבית מוצהרת. לא ידעת את זה כאילו״.
לא אבל גם לא כל כך מבינה מה הקשר.
״אז זה העניין. השירים שלה מאוד גופניים ועוסקים בגוף שלה. ופרסמתי חלק מזה כי זה היה בסדר בעיניי והשיר הזה לא היה מתאים לאירוע. ואמרתי לה את זה בגדול. אולי אמרתי לה את זה בצורה חסרת טקט כי אמרתי לה משהו על השיר על השערות על הפטמה. אמרתי לה זה עדיף לשמור לפינצטה, ולא באירוע שבו אני עורך זה לא מתאים.
״זו היתה המטרה של האמירה ולא לקנטר אותה באופן אישי. בגדול היא מצאה חן בעיני, אני אפילו שאלתי אותה אם היא דו מינית. (צוחק; ש"ש). כלומר היא מצאה חן בעיני אבל השיר לא התאים לאירוע. אבל זה שהיא מצאה חן בעיני זה לא רלוונטי. אני מקווה שלא תכתבי את זה זה לא רלוונטי״.
זה מאוד רלוונטי.
״היא השתתפה באירוע והכל בסדר ובמייל שאלתי אותה כשתקשרנו לגבי האירוע הנוסף ואז אמרתי לה שהיא כבר השתתפה ואני חושב שלא יהיה מקום ואמרתי לה הנושא הזה שהשיר הזה הוא כאילו לא התאים ובצורה שאמרתי לה, בצורה הזו חסרת הטקט, וגם התעניינתי לראות אם בעניין של גברים והיא הבהירה שלא. ובזה זה הסתיים. והיא נעלבה. מבחינתי הייתי ממשיך לשים שירים שלה והכל. התחלתי איתה רק אחרי שפגשתי אותה פנים מול פנים באירוע הראשון לא אחרי ששלחה לי שירים״.
עם כמה נשים שפונות אליך ורוצות לפרסם שירה אתה מנסה "להתחיל"?
״זה לא עניינך, זה עניין אישי שלי. פה התייחסתי לשני מקרים אבל זכותי להתחיל עם כל מי שאני רוצה לא? אין קשר בין פרסום לנושאים אישיים. האוכלוסיה שאני מפרסם היא בעיקר של אנשים יותר מבוגרים אבל יש גם צעירים גברים ונשים. ואם מישהי מוצאת חן בעיני אז.. אני אוהב משוררים. אז יש לי איתם משהו במשותף. אז כמובן יש את הנטיה הזו. אבל אם מישהי לא מעוניינת אז אני שומר על קשרים וממשיך לפרסם שירים זה לא משפיע ולא בשיקולים שלי. וגם איתה אם היתה ממשיכה לשלוח שירים – אני בכלל האמת לא חשבתי שהיא בכיוון גברים שאלתי בשביל הסיכוי הקטן שכן״.
אתה מבין שפונות אליך נשים כדי..
״פונים אליי גם גברים״.
אני בטוחה, אבל אני מניחה שלא כך אתה מדבר אליהם.
״לא, אני לא דו מיני. אבל אני מדבר באסרטיביות כשצריך ומעמיד במקום, אין אצלי אפליה״.
אני מתכוונת שנשים פונות אליך לפרסם שירה בגלל הכובע שלך כעורך כתב עת או כמו"ל ואתה מדבר איתן על איברים אינטימיים.
״אני לא מדבר על איברים אינטימיים, הסברתי לך. במקרה של כ' מדובר על קשר אישי לגמרי ובמקרה של ס' הנושא של אברי המין הופיע בשיר שלה שבחרה על דעת עצמה, זה ציטוט מהשיר שלה ואחרי שהבהרתי שלא מתאים היא בחרה שהיא תקריא מה שרוצה. זה מה שהרגיז אותה״.
כתבה לך המשוררת ס' שאיך שענית לה זה לא במקום והמשוררת כ' כתבה שזה לא בסדר. שתיהן הצביעו על בעיה בהתנהגות שלך.
"אוקיי, אז בעיני מה שהעלו זה בא להכפיש אותי וזה לא במקום".
והערבוב הזה בין עניינים אינטימים במקביל לענין מקצועי נראה לך סביר?
"אני אדם עם יושרה ואני לא מערבב בין הדברים. אני לא רואה בזה סיבה להימנע מלומר לה את זה (אם היא מעוניינת בקשר עם גברים; ש"ש). אין קשר בין הדברים אבל לא חשבתי שיהיה רלוונטי להזמין אותה שוב כי היא כבר השתתפה והבהרתי את זה. אני חושב שאת צריכה לקרוא את השיר של השערות של הפטמה. כדאי שתקראי".
לא מבינה את הרלוונטיות של השיר.
"בהתחלה הסברת לי את השם המקום הכי חם בגיהנום (השם לקוח ממשפט של מרטין לותר קינג שהוא וריאציה משפט של דנטה אליגיירי: "המקום הכי חם בגיהנום שייך למי שבזמנים של משבר מוסרי שומר על נייטרליות"; ש"ש) אז אני חושב שאם את לא מבינה יש לך בעיה עם עיתונות נייטרלית".
אבל מה זה משנה מה יש בשיר?מה הקשר למה שכתבת לה?
"הקשר ברור לכל אדם שיש לו הגיון ואני בטוח שיש לך הגיון כי הקשר שלקחה שיר שהקריאה באירוע שעשיתי ולי חשוב שהשיר הזה לא יוקרא. וזה חשוב מאוד. והיא עניינה אותי בלי קשר אז שאלתי אם גברים מעניינים אותה ואם כך אשמח להיפגש גם ללא פסטיבל. הייתי פונה אליה אם יהיה מקום אבל זה לא סביר שיהיה מקום".
נראה לך הגיוני למשל שאני אעבוד על כתבה ובמקביל אציע לאדם שאני כותבת עליו לצאת איתי או אדבר איתו בהקשרים אינטימיים?
"אז אולי את לא סומכת על עצמך. אני סומך על עצמי שאני יודע להפריד בין השיקולים האלו. כי אם לא הייתי מפריד בין השיקולים אני צריך לפרסם רק פרגיות שמוצאות חן בעיני בלי קשר לרמת השירה שלהן. ומי שמכיר את כתב השירה שלי יודע שפונות אלי הרבה בחורות צעירות שלא יודעות לכתוב – תרשי לי ברשותך לשנות המילים, בגלל שזה לעיתונות – שרמת המיומנות שלהן התחלתית. בסדר, את מוכנה לסלוח לי? שמיומנות הכתיבה שלהן לא גבוהה בשלב הזה, והן לא נכנסות.
עילם: "הסיבה שיצרה קשר זה שרצתה תשומת לב ולקבל ממני איזה משהו שלא היה בפעם הראשונה ואני השבתי ברוח הדברים של מה שהיה אז כי רציתי להזכיר שאני זוכר יפה מאוד מה היה״
"ולכן האוכלוסיה אצלי מאוד מבוגרת, ואלו שאין לי איתן עניין משותף אני גם לא מתחיל איתן. פשוט פה כי רמת הכתיבה מצאה חן בעיני והשירה אז בדקתי את זה, כן. עולם השירה הוא יותר מכנה משותף וזה לא עולם גדול אז אם יש לי מישהי שיש לי איתה יותר מכנה משותף אז אני פונה אליה ולא חושב שזו בעיה. אני עושה הפרדה בצורה מוחלטת. חושב שאפילו יחסית לכתבי עת אחרים, כתב העת שלי הרבה יותר נוטה לכיוון… אני חושב שבגדול האוכלוסיה די מבוגרת כי מרגיש שיותר בשלים, ואם צעיר מתקבל זה לא משנה אם בן או בת, אז רק רמת הכתיבה, ורק מעט מאוד מתחיל איתן. פחות מחמש אצבעות אפשר לספור ביותר מחמש שנים, עוד מעט שש שנים, זה אולי אחת בשנה שאני מנסה להתחיל עם מישהי שמצאה חן בעיני".
אוקיי תודה לך.
"אחרי מה שאמרתי את מתכוונת לפרסם את הכתבה?"
כן.
"למה זה מעניין?"
אני חושבת שזה מעניין
"אני מוקלט כרגע?"
כן.
"את מוציאה את הדברים מהקשרם. לדעתי נוכח מה שאמרתי זו הכפשה ולשון הרע. הבהרתי את שני המקרים. הראשונה היה לי איתה קשר קודם, והשניה כפתה את השיר על הקהל. בלי קשר לאירוע וכל אדם שיש לו שיקול דעת יודע לא לעשות את זה. ההתייחסות לפטמות זה בגלל השיר שלה, והשניה היה לי איתה שיחה לא רומנטית אלא אירוטית שהתנהלה כך שהיא רצתה. אמרתי שכתבתי עליה שיר והיא התחננה. לא. זו מילה לא נכונה. היא הפצירה שאשלח ואמנם זה לא התפתח, כי שלחתי לה חלקים נבחרים ורק צנזרתי חלק. ואז התאכזבתי מאיזו סיבה וחסמתי אותה בפייסבוק ואז היא יצרה קשר והחזרתי לאירוע שהיינו בו קודם.
"היא לא זקוקה לאישורי לשום דבר, היא עוד מעט דוקטור. היא חיפשה ליצור קשר ואני הבהרתי בדרכי חסרת הטקט נקרא לזה, החזרתי לדברים בהם היו קודם. לאור המידע הזה אם את מפרסמת כתבה שמטרתה להכפישני זו הוצאת דיבה. אם את לוקחת דברים את חושפת עצמך לתביעת דיבה כי כל ניסיון להכפישני בדברים אלו זו הוצאת דיבה לשמה, אז תחשבי טוב טוב על מה שעושה. אשלח לך תיכף את השיר".
אוקיי.
"הבהרתי לה בדרכי הצבעונית"
בהמשך העביר עילם את השיר, וכן תגובה בזו הלשון: "עם כ' היה קשר קודם בעל אופי ארוטי. מכאן ההקשר. עבר זמן מאז ואולי היא שכחה דברים. אני לא נוהג לשתף תכתובות אישיות, אך מאחר שהיא פרסמה בפייסבוק (לדברייך) את המייל שלי, להלן קטע מתוך מייל שהיא שלחה לי: "מדמיינת אותך יושב ומחשב, 100 יוצאים לגלות, 150 נשארים. איך עבדה הסלקציה לפי איזה מבחן… ממה אתה חושש? שלח לחופשי את צאן מרעיתך, מבטיחה להן הרבה דגן". יש קטעים נוספים אך איני מעוניין לחשוף פרטים, שכן הדברים כבר ברורים מהציטוט לעיל.
"כמו שסיפרתי לך בטלפון ההקשר של הציטוט הוא שיר ארוטי שכתבתי עליה. היא רצתה שאשלח לה אותו אך הייתי נבוך והסכמתי לשלוח רק 100 מילים מתוך השיר של 250 מילים. היתה בינינו תקשורת ארוכה הן במייל והן בטלפון. לא נפגשנו כי היא גרה באירופה ואני בישראל, אך דיברנו על להיפגש. לאחר מכן דברים התקלקלו בינינו וניתקתי קשר. לא היה לי עניין בקשר חברי או פואטי, והבהרתי לה את זה בטלפון כאשר היא התקשרה אליי לפני כשנה. אם רצתה לתת קרדיט לביטאון על פרסום שיר, היתה יכולה לעשות זאת גם בלי לכתוב לי מייל, זאת בזמן שהיא יודעת שחסמתי אותה בפייסבוק ואין לי כל עניין בקשר איתה. כאשר יצרה קשר למרות ההיסטוריה הברורה בינינו, הבהרתי לה בדרכי הצבעונית בדיוק מה אני חושב.
עילם: "ההקשר של הציטוט הוא שיר ארוטי שכתבתי עליה. היא רצתה שאשלח לה אותו אך הייתי נבוך והסכמתי לשלוח רק 100 מילים מתוך השיר של 250 מילים"
"עם ס' אזכור הפטמה קשור לשיר שהיא כתבה, והקריאה על דעת עצמה באירוע שירה שערכתי, למרות שהשיר לא פורסם בכתב העת והאירוע נועד לשירים שפורסמו בכתב העת. אני לא מוצא כרגע את השיר במלואו, אך XXX עצמה כותבת בפייסבוק: "בכל מקרה את השערות סביב הפטמה (ציטוט משיר שלי) רצוי להשאיר לפינצטה הקהל באירוע הקרוב לא בנוי לכך…". כלומר, היא מאשרת שמדובר בציטוט משיר שלה, ומכאן ההקשר.
"אין כל קשר בין חיי האישיים לבין פרסום חומרים בכתב העת. אם התחלתי עם מישהי והיא לא מעוניינת, ושיריה ראויים לפרסום, הם מתפרסמים בשמחה, ולעתים אף בעידוד שלי לשלוח חומרים נוספים. העניין מגובה בעובדות. זו זכותי המלאה להתחיל עם מי שאני רוצה, והלוואי שלכולם היתה היושרה שיש לי להפריד בין דברים. כדי לסבר את אוזנך, זה קורה לעתים נדירות שאני בכלל מתחיל עם מישהי שפונה לביטאון.
עילם: "אני סומך על עצמי שאני יודע להפריד בין השיקולים האלו. כי אם לא הייתי מפריד בין השיקולים אני צריך לפרסם רק פרגיות שמוצאות חן בעיני בלי קשר לרמת השירה שלהן"
"לאור האמור, כתבה המנסה להציג אותי באור כזה או אחר, או בכלל כתבה העושה עניין מהנושא הזה היא בגדר לשון הרע והוצאת דיבה. ממליץ לך לבדוק שוב את הדברים לפני שאת עושה צעד שיש בו נזק לכל הצדדים המעורבים, ואין בו תועלת מלבד ידיעה מופרכת שתייצר פרובוקציה שאינה נשענת על עובדות המצדיקות כתבה.
"דבר נוסף – לשאלתך האם גם לגבר הייתי כותב תגובה שמתייחסת לאברי המין שלו… אם מישהו היה שולף לפתע באירוע השירה בב"ש שיר אודות שערות על שק האשכים שלו, שיר שמעולם לא ראיתי ולא פורסם בכתב העת שאני עורך, ואחר כך היה מצפה להשתתף באירוע נוסף בעריכתי, הייתי מבהיר לו את הדברים באופן ברור לא פחות. מדובר בקהל מבוגר ומסורתי מן הפריפריה וחומרים מהסוג הזה ממש לא מתאימים. אילו היה מדובר בבמה צעירה בתל אביב השיקולים היו לגמרי אחרים וחומר כזה היה יכול ליצור עניין, אבל זה לא המקרה. בשביל זה יש עורך לאירוע. לא כל אחד מוכן לקבל את הנתון הזה, ולא כל אחד מסכים עם שיקולי העריכה שלי, אך זה לא מענייני – השיקולים שלי הם לגיטימיים, ומבחינתי מוצדקים.
"ההתעניינות שלי בה מבחינת אם היא פתוחה להיכרות רומנטית עם גבר, היא לגיטימית, ולתשובתה לא היתה כל השפעה על השתתפות או פרסום כזה או אחר. הבעיה היתה שהיא לא הסכימה לקבל שיש עורך לאירוע ושהיא לא תוכל להקריא כל שיר שבא לה. היא ניסתה לעשות דה לגיטימציה לעובדה שהאירוע בו מדובר אינו "במה חופשית". לו היתה מקבלת זאת, היתה משתתפת באירועים נוספים, אם לא בזה הקרוב אז באחד הבאים. בנוסף, כעסה גרם לה לתגובה משונה והיא הפסיקה לשלוח חומרים לכתב העת, לכן לא פורסמו שירים נוספים שלה – לא בגלל שהיא לא פתוחה להיכרות רומנטית עם גברים או איתי".
"יש פה הטרדה לכאורה"
לדעת עו"ד קרן גרינבלט, הדברים שכתב עילם למשוררות עולים בקנה עם אחד עם הטרדה לכאורה לפי החוק: "הנטייה הראשונית היא להסתכל על הסיטואציה הזו ולחשוב על פערי הכוחות, בין משוררות לעורך כתב עת שאולי יש לו השפעה על הקריירה שלהן. אבל למרות שברור לכל בר דעת שיש פה פערי כוחות מסוימים, מבחינה משפטית רשמית אין כאן ניצול של יחסי מרות או תלות. בעיני המקרה הזה מטריד מסיבות אחרות לגמרי.
"ראשית, יש פה הטרדה לכאורה, לפי סעיף 3א(5) לחוק. אחת ההתנהגויות המהוות הטרדה מינית היא ״התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית״, בלי שום קשר לטיב היחסים בין המטריד.ה למוטרד.ת. ההערות הן פוגעניות ומבזות הן בגלל הקונטקסט בו נאמרו, והן כיוון שעל פי דבריהן, שתי המשוררות חשו המומות או נפגעות מהן.
"אבל הבעיה העיקרית היא בקריאת הסיטואציה והמציאות מצדו: מדבריו עולה שהוא מאמין שההערות נאמרו במסגרת תקשורת מפלרטטת לגיטימית, ושזה במקסימום ״חסר טאקט״ לדבר על שדיים כמענה לתקשורת מקצועית. עכשיו חשוב להבהיר שאין כאן אמירה שצורת דיבור בוטה ואפילו מינית היא אסורה תמיד ובכל מצב בין קולגות, אבל כאן יש עניין קריטי של קונטקסט שאצלו מתפספס. עד כמה ההערות המיניות היו בוטות, לעומת עד כמה זה היה לא קשור ולא מותאם לתקשורת שקדמה לזה.
עו"ד גרינבלט: "הבעיה העיקרית היא בקריאת הסיטואציה והמציאות מצדו: מדבריו עולה שזה במקסימום ״חסר טאקט״ לדבר על שדיים כמענה לתקשורת מקצועית"
"ככל שהמילים בוטות יותר ומה שקדם להן היה מקצועי ולא מיני, ידידותי או רומנטי – ככל שהפער הזה גדול יותר, כך הדברים עלולים יותר לעלות כדי הטרדה מסוג התייחסות מבזה או משפילה. מהצד של המשוררות ברור שגם הפרשנות שלו להתבטאות עצמה וגם התחושה שלו שהיה קונטקסט מיני מתמשך, לא תואמות כלל את מה שהרגישו. האמירות הבוטות נאמרו פתאום, באופן לא קרוא, בלי הזמנה או תקשורת קודמת שרמזה שזה קשור לנושא השיחה – קרדיט על שיר למשל – ובמקרה הזה המשקל של אינטראקציות מיניות שהיו או לא היו בעבר הרחוק של השניים – פחות רלוונטיות, וההתבטאות לחלוטין לא מותאמת ונחווית כמבזה ופוגענית".
"אינו מבחין בין יצירה לבין מציאות"
לאחר תיאור הדברים מנקודת מבטו המשונה של עילם, חזרנו אל המשוררת ס' כדי לוודא שהפרסום לא יפגע בה בשום דרך. "מדובר באיש שאכן מערבב התחומים ולא מבחין בין יצירה לבין מציאות", כתבה, "איך הוא מעז לשלוח מייל המבקש ממני לשלוח לו תמונות של איברים מגופי. האם זו "דרך צבעונית" (ציטוט מדבריו) שבה ראוי להתבטא ?!?
"בדצמבר 2014 שלחתי לביטאון שירה שני שירים. הוא פרסם אחד ומיד ביקש ממני עזרה במציאת משרה תקנית באחת האוניברסיטאות בברלין. שמחתי לעזור לו, ואפילו השקעתי בכך זמן ומאמץ, מה שנדחה כלאחר יד. כשביררתי מדוע הוא לא משתמש בפרטים שאספתי למענו, הוא אמר שהוא די עסוק ושהוא מבין שאני מעוניינת לשתות איתו קפה. לכך עניתי שלא… לצערי מקריאה חוזרת במיילים, אני רואה שהדרך ההתבטאות המינית היתה שם תמיד… הקשר ניתק בפתאומיות ובשיחה טלפונית התברר לי שהוא מאוכזב ממני, כי לא נעניתי לחיזורים שלו. הפנייה ביוני 2019, לגבי הפרסום של השיר באנתולוגיה, היתה דרישה של העורכות, על מנת לכסות את הדרישות המשפטיות הכרוכות בפרסום שיר שכבר פורסם בכתב עת אחר".