דמיינו את הסיטואציה הבאה: אתם גרים בבית צמוד קרקע שגובל בשטח של גינה ציבורית קטנה ושקטה. לא תוססת במיוחד. ועדיין גינה ציבורית נאה שלפעמים מגיעים אליה אנשים. כמה נוח היה לו יכולתם לחסום את הכניסה לגינה, כך שאיש לא ייכנס אליה?
האם אתם יכולים לעשות זאת? כמובן שלא. זה לא שטח פרטי. זה שטח ציבורי ואין עיריה שהיתה מאפשרת לכם להשתלט על השטח הזה ככה סתם בלי היתר.
אבל זה בדיוק מה שקורה ליד ביתם של שר הבריאות יולי אדלשטיין ואשתו אירינה נבזלין, בתו של האוליגרך לאוניד נבזלין, ברחוב שלומציון שבהרצליה פיתוח. אדלשטיין, באמצעות משרד הבריאות כמו גם נבזלין אשתו שפגשתי בביקורי בשטח, טוענים שזה לא קשור אליהם ואלו הוראות אבטחה. בעירייה טוענים שאלו הנחיות של השב"כ.
אלא שהגרסאות האלו רחוקות מלהיות מדויקות. מי שאחראי לאבטחת השרים הוא לא השב"כ, אלא המשרד בראשו עומד השר. המשרד אמנם כפוף להנחיות של השב"כ, אבל אלו רק הנחיות כלליות. ושב"כ כבר מסרו לנו שאין הנחיה לחסום את הגינה לכניסה או להציב מחסום במרחק עשרות מטרים מביתו של אדלשטיין על שטח של רחוב ציבורי. לשם השוואה, שר המודיעין אלי כהן מתגורר ברחוב בחולון ובימים שבשגרה (כלומר לא במועדי הפגנות) אין כל מחסום בסמוך לביתו.
כאשר אדלשטיין היה יושב ראש הכנסת היה זה שירות הביטחון הכללי שהיה אחראי לאבטחתו. כעת, כשהוא שר הבריאות, מי שאחראי לאבטחתו זהו קצין הביטחון של משרד הבריאות, הכפוף להנחיות של שירות הביטחון הכללי. בדיקה שערכנו גילתה כי שירות הביטחון הכללי לא נתן כל הוראה לחסום חלק מהרחוב לפני ביתו של אדלשטיין או את הגינה הציבורית כפי שניסו לרמוז במשרדו של השר – הן דובר המשרד והן יועץ התקשורת של אדלשטיין.
מאבטח פרטי שדורש תעודת זהות
תזכורת: לפני כשבועיים חשפנו במקום הכי חם כיצד המאבטח סירב לאפשר לי להיכנס לגינה כי מדובר בשטח פרטי, הזעיק שוטרים שהתנהגו באגרסיביות והורו לפנות את השטח, ובסופו של דבר אף רשמו לי דו"ח על הפרת תקנות הקורונה למרות שהגעתי במסגרת עבודתי העיתונאית.
השבוע הגעתי שוב לבדוק האם הגינה עדיין חסומה בפני הציבור. הפעם הכל התנהל על מי מנוחות. במילים אחרות, הצלחתי להיכנס לגינה. אבל עדיין קשה לומר שהכניסה לגינה היא אכן חופשית כפי שאמורה להיות גינה ציבורית.
זה מתחיל ממצלמה שמוצבת בכניסה לרחוב שלומציון מכיוון רחוב קדמה ומצלמה נוספת קרובה יותר לבית באותו הרחוב. זה נמשך במחסום שמוצב כמה עשרות מטרים מביתם וחוסם שטח של הרחוב שגם הוא ציבורי שממנו הכניסה לגינה.
לא הרחק מהמחסום, ישנה עמדת אבטחה ובה יושב מאבטח. זהו מאבטח של חברה פרטית שמקבל הוראות מקצין הביטחון של משרד הבריאות. על המחסום יש שלט שמבקש ממי שמגיע לאזור להמתין במקרה שהמאבטח נמצא בסיור. המאבטח, שהיה בעמדה שלו כשהגעתי, הפעם בליווי תושב הרצליה, עמית מרלה, פעיל חברתי שנלחם בין היתר בעבירות בניה בעיר, שאל אותנו מה אנחנו רוצים.
אמרנו שאנחנו רוצים להיכנס לגינה הציבורית. הוא שאל אם אנחנו מהאזור. השבנו שכן. רק אז הנהנן, פתח את המחסום והתיר לנו להיכנס. אחרי שנכנסנו ביקש מאיתנו תעודות זהות. זאת למרות שאינו שוטר ואינו איש שב"כ – ואין לו כל סמכות לבקש זאת. סירבנו. הוא אפשר לנו להמשיך ולהיות בגינה אבל תוך כדי גם צלצל לדווח עלינו לאחראים עליו. כשניכר שהוא בוחן את מעשינו.
הגינה אמנם נפרשת על דונם אבל נראית קטנה למדי. היא מוקפת בבתים פרטיים. מצדו המזרחי נשקף הבית של נבזלין ואדלשטיין, המוקף גדר. בשני צדדים נוספים שלה חומה שמעבר אליה בתים פרטיים נוספים – אחד מהם בבניה. בית נוסף של אחד השכנים של אדלשטיין פונה ישירות לגינה. הגינה נראית למעשה כמו המשכו של הבית הזה ומתחברת הישר למרפסת שלו ללא כל הפרדה.
בגינה שממה. אין מדובר בגינת ענק. מדובר בגינה קטנה נטולת מתקנים או ספסלים. ובכל זאת, פינת חמד קטנה שבה בעיקר דשא עצים ואבני נוי שמטופחים על ידי עירית הרצליה מכספי הארנונה של תושבים העיר.
רגע אחרי שיצאנו מהגינה ועמדנו ברחוב שבו מתגורר אדלשטיין יצאה אירנה נבזלין מהבית ללא קשר לנוכחותנו שם. שאלתי אותה מדוע הגינה חסומה לציבור. היא השיבה תחילה שאלו הוראות השב"כ. הסברתי לה שבשב"כ טוענים שאין הוראות כאלו. ואז אמרה שהיא לא הכתובת להסביר את זה ושכל נושא האבטחה זה לא משהו שהיא נהנית ממנו.
בסיום השיחה עם נבזלין יצאנו מהשטח. עוד בטרם הגענו לפינת הרחוב הגיעה ניידת משטרה. הניידת עצרה והפעם יצא ממנה השוטר חוסאם חוסייסי שהסביר שהוא האחראי על האזור. "שוב קראו לכם?", שאלתי אותו. הוא שאל אותי אם סיימנו. אמרתי לו שאנחנו הולכים, אבל אולי נחזור. בניגוד לשוטרים שהגיעו למקום בביקורי הקודם הוא היה אדיב ונעים. אבל השורה התחתונה היתה בדומה: אין לו מה לעשות עם התנהלות האבטחה אצל אדלשטיין. הוא הפנה אותי לעירית הרצליה.
למרות הווידאו מהביקור הקודם, שמציג בברור כיצד חוסמים לי את הכניסה לגינה, במשרד הבריאות התעקשו שלא כך הוא. לאחר שפנינו אליהם מסרו: "לא התבצעה חסימה של הגינה הציבורית הסמוכה לבית השר. עוד בזמנו כיושב ראש הכנסת, שירות הביטחון הכללי פרסם הנחיות לאבטחה סביב ביתו של השר אדלשטיין, ואנו פועלים עד היום בהתאם להנחיות אלו בצורה מדויקת".
עוד מסרו כי "המרחב החסום לגישת רכבים זרים הוא כביש הגישה לבית השר ומספר בתים הצמודים אליו, והכניסה פתוחה באופן חופשי לדיירי הבניין. הכתבת מציגה סילוף של הדברים ויש לומר כי הנסיבות בהן הורחקו אנשים ממתחם המגורים של השר היו על רקע הסגר וכן הפגנות בלתי מורשות".
הטענה האחרונה בתגובת המשרד תמוהה במיוחד. ראשית, מאבטח פרטי, אינו רשאי לחסום כניסה לגינה ציבורית בטענה שמדובר בהפרת סגר. שנית, גם הטענה לגבי ההפגנות לא ברורה. המחסום הוצב במקום לפני זמן רב, הרבה לפני שהחלו ההפגנות והוא נותר שם בכל ימות השבוע. ובכל מקרה לא היו הפגנות לא מורשות נגד ביתו של אדלשטיין. ההפגנות שנערכו ליד ביתו היו בהתאם לחוק גם מבחינת שמירת המרחק ממקום המגורים של השר.
עירית הרצליה מסרה לנו בתגובה כי: "שתי החלקות הללו הן בגדר שטח ציבורי של דרכים, ללא מוצא, המובילות לבתים ברחוב שלומציון. לעיריית הרצליה לא ידוע ולא הגיעה כל בקשה לחסום שטחים אלו – ואנו נבדוק את הנושא. במקביל, חשוב לדעת שבמידה ואדם נחסם על ידי גורם כלשהו בשטח ציבורי – זכותו להגיש על כך תלונה במשטרת ישראל". תושבי השכונה שפנו לעיריה מסרו כי השיבו להם שמדובר בהנחיות שירות הבטחון הכללי.
בינתיים פנו תושבים לגורמי אכיפה שיתערבו בנעשה ברחוב של אדלשטיין. תלונה בנושא נשלחה ליועץ המשפטי לממשלה, הועברה לטיפול המשנה ליועמ"ש ארז קמיניץ שבודק את הנושא. תלונות נשלחו גם למשרד הבריאות ולעיריה.
השבוע התערבה גם התנועה למען איכות השלטון במקרה. היא שלחה פניה ליועצת המשפטית של עירית הרצליה ענת בהרב קרן, ליועץ המשפטי של משרד הבריאות אורי שוורץ וליועץ המשפטי של שירות הביטחון הכללי וביקשה לקבל תגובה לגבי הפרסומים ולדעת האם בכוונתם לוודא כי הגינה תיוותר חופשיה לכניסת הציבור.