מחזה גרוטסקי התרחש אתמול במינסק, בירת בלארוס. מצחיק ומפחיד. הדיקטטור של בלארוס, אלכסנדר לוקשנקו, שליט יחיד מזה 26 שנה, נשא נאום מול כמה אלפי עובדי מדינה שהובאו להפגנת תמיכה בו באוטובוסים מכל רחבי הארץ, באיומי פיטורין וצרות אחרות.
זה היה יום ראשון. יום חופש. מעבר לפינה ממש מתקיימת הפגנת האופוזיציה שמונה כ-100 אלף אישה ואיש. הפגנת האופוזיציה היא חגיגה של ממש. גם אם המהפכה הבלארוסית תוטבע בדם והדיקטטורה תושב על כנה, אזרחי בלארוס מנצלים היטב את מעט החירות שהצליחו לגנוב כאן ועכשיו.
אותם "מפגינים" בעד לוקשנקו יכולים היו אולי לנסות לחמוק ולצאת לשוטט ברחובות. לא כתמיכה באופוזיציה חלילה, אבל זה אמור להיות יום חופש. אולי אפשר סתם להשביע את הסקרנות ולראות מה קורה בצד השני, אולי לטייל בעיר הבירה ולאכול גלידה. במקום זה בין הקהל למנהיג מתקיים הדיאלוג הבא:
לוקשנקו:תגידו לי מה אתם רוצים. אתם רוצים חירות?
קהל: לא!
לוקשנקו: אם כן, איזה חירות אתם רוצים?
קהל: שום חירות!
רוצים שינוי?
לא!
תגידו איזה שינוי אתם רוצים.
שום שינוי! רוצים שהכול יישאר אותו דבר.
אגרוף, סמל ניצחון ולב
"שינוי" הוא שם של שיר משנות השמונים. אחד מלהיטיו של כוכב הרוק הסובייטי הנערץ ויקטור צוי, גיבורו של הדור הצעיר שראה בנפילת ברה"מ. לפני כשבוע וחצי שני תקליטנים שנשכרו להשמיע מוזיקת רקע באירוע בחירות של לוקשנקו, השמיעו את השיר הזה והרימו את ידיהם, האוחזות בסרטים לבדים, במחוות של אגרוף וסמל הניצחון בזמן שעסקן ממשלתי התאמץ לתלוש את הכבל מהרמקולים.
המחווה השלישית בסמל האופוזיציה היא לב, אבל הם היו רק שניים. אומרים שהם אמורים להשתחרר מהכלא היום ושלפחות אחד מהם סובל מפגיעות חמורות.
אף אחד לא צפה את שרשרת האירועים המדהימה שמתרחשת בבלארוס בשבועות האחרונים. מאז 1994 לוקשנקו זוכה בכל מערכת בחירות ברוב של בין 70-80 אחוז. גם בבחירות האחרונות, שהתקיימו בתשיעי באוגוסט הוא זכה ברוב דומה. אבל הפעם איש לא האמין לזה.
מאז 1994 לוקשנקו זוכה בכל מערכת בחירות. גם בבחירות האחרונות. הפעם איש לא האמין לזה
אמנם העובדה שהבחירות במדינה הפוסט-סובייטית בת תשעה מיליוני התושבים מזוייפות, לא מהווה חדשות לאף אחד. אבל ההנחה הרווחת היא שממילא לוקשנקו נהנה מתמיכתו של יותר ממחצית מהציבור. ואילו מי שאינם תומכים לא מצליחים להציב אלטרנטיבה אטרקטיבית, או אפילו מוסכמת. נכון, הוא אולי מפרגן לעצמו מספרים מוגזמים, אבל היה מנצח בכל מקרה.
"אני אישה חלשה"
אחת הסיבות להיעדרם של מועמדי אופוזיציה משמעותיים היא שכמישהו שנחשד ככזה מופיע, מועמדותו נפסלת באמתלות טכניות שונות ולפעמים הוא נעצר באישומים כאלה ואחרים. זה מה שקרה לשלושה מועמדי אופוזיציה שהציגו מועמדות לקראת הבחירות האחרונות.
אחד מהם היה הבלוגר הפוליטי סרגיי טיחנובסקי. מועמדותו נפסלה והוא נעצר. ואז אשתו, עקרת בית א-פוליטית בת 37, מורה ומתרגמת לשעבר, סבטלנה טיחנובסקאיה, הגישה מועמדות במקומו ורצה על מצע בן שלוש נקודות: שחרור כל האסירים הפוליטיים, ביטול החוקה הדיקטטורית שלוקשנקו הנהיג ב-1996 ובחירות אמיתיות תוך חצי שנה.
לוקשנקו, בעל כינוי החיבה "באטקו" (אבא) הוא דמות שאינה נעדרת קסם. הוא מין דוד סובייטי מביך ומשעשע כזה, שמרבה לבטא דעות מיזוגניות. הוא לא תיאר לעצמו שאישה יכולה להוות איום אלקטורלי, ואפילו קלוש, ולא טרח לפסול את מועמדותה. טעות גדולה.
לוקשנקו הוא מין דוד סובייטי מביך ומשעשע כזה, שמרבה לבטא דעות מיזוגניות. הוא לא תיאר לעצמו שאישה יכולה להוות איום אלקטורלי
משום שסבטלנה טיחנובסקאיה ניצחה בבחירות. או לפחות, כך אפשר להניח על בסיס תוצאות אמת שהגיעו מקלפיות מסויימות, סקרים ומדגמים עצמאיים ועוד. אך תוצאות המדגם הרשמי הראו ניצחון של כ-80 אחוז ללוקשנקו ופחות מ-10 אחוז ליריבתו. אלפים יצאו לרחובות במחאה על זיוף הבחירות כבר באותו ערב.
השבוע שעבר מאז התחיל במראות קשים של כוחות הביטחון האימתניים של בלארוס מפיצים מפגינים לכל רוח, מכים אנשים בחצרות ומגרשי חניה חשוכים, מכוניות משטרה מתנגשות במכוניות שצפרו בהזדהות, אלפי עצורים ששכבו כפותים בחצרות בתי הכלא או נדחסו בעשרות לתאים שמיועדים ליחידים, תוך שהם מוכים ומעונים כל הזמן.
טיחנובסקאיה הספיקה להידחק החוצה מהמדינה ולמצוא מקלט בליטא השכנה, אחרי כמה שעות בחברת שני קציני קג"ב שכנראה סחטו אותה באיומים על בן זוגה הכלוא ועל ילדיה שהוברחו לפולין עוד לפני הבחירות. איננו יודעים מה נעשה לה, אך היא אולצה להקליט סרטון בסגנון בת ערובה שבו היא הקריאה טקסט שקורא למפגינים להפסיק, וגם סרטון אישי יותר שבו היא נראית שרוייה בבירור בטראומה ואומרת בקול שבור שהיא אכן "אישה חלשה" וש"ילדים זה הדבר הכי חשוב שיש לנו בחיים".
מכה לאתוס האימפריאלי
הלילה הקשה שאחרי השפלתה הפומבית של מי שאפשר אולי לקרוא לה נשיאת בלארוס החוקית, היה הקשה ביותר. פוגרום של ממש נעשה על ידי כוחות הביטחון – בחסות רשת האינטרנט שפשוט כובתה – לא רק במפגינים אלא כמעט בכל אזרח שנקלע לידם. היה נראה שזה הסוף.
אבל מאז הפגנות הלילה הפכו להפגנות סביב השעון. את הפגנות היום הובילו אלפי נשים, בכל רחבי המדינה, שלבשו לבן, החזיקו זרי פרחים ויצרו שרשראות אנושיות ארוכות במחאה על אלימות המשטרה. אנשי כוחות ביטחון רבים (אם כי לא מהיחידות החשובות) צילמו את עצמם משליכים את מדיהם לאשפה. שלל מפעלים, כולל הגדולים והחשובים במשק שנמצא כמעט לגמרי בבעלות המדינה, הצטרפו לשביתה הכללית שהכריזה האופוזיציה.
היומיים האחרונים נראים כמו חגיגה של ממש. המוני אדם מפגינים במינסק וערים אחרות. אסיפות עם מתקיימות. דגלים מונפים, מפגינות מחבקות את מעט השוטרים ההמומים שעוד נראים בסביבה. נראה שיומו של הדיקטטור הגיע.
או לפחות כך זה היה אילו זה היה תלוי באזרחי בלארוס. אבל במזרח נמצאת רוסיה. היחסים בין פוטין ללוקשנקו מורכבים מאוד, אך שתי המדינות חתומות על הסכם שכורך אותן יחד ואמור לאחד אותן בעתיד למדינה אחת. המתרחש בבלארוס הוא בהחלט העסק של הקרמלין, במיוחד לאור העובדה שאת מהפכת הפרחים והשמלות הלבנות של בלארוס אי אפשר להציג באופן מפחיד כמו את המהפכה האוקראינית של 2014.
בינתיים ברוסיה הפופולריות של פוטין בשפל, המצב הכלכלי מידרדר, הקורונה משתוללת ושתי מחאות פרצו בפריפריה ולא בקרב היפסטרים במוסקבה או בסנקט-פטרבורג. הציבור הרוסי עלול לחקות את שכניו. ואם זה לא מספיק, אחרי אובדן אוקראינה כמדינת חסות רוסית, אובדן בלארוס לטובת האיחוד האירופי ונאט"ו יהיה מכת מוות לאתוס האימפריאלי שבבסיס רוסיה של פוטין.
בנאומו המפחיד-מצחיק של לוקשנקו נשמעו לא רק הטיעונים שמבכרים יציבות על חירות, אלא גם אלו שמצדיקים התערבות צבאית רוסית להצלת הדיקטטורה. התערבות שלוקשנקו כבר ביקש מפוטין.
בנאומו המפחיד-מצחיק של לוקשנקו נשמעו לא רק הטיעונים שמבכרים יציבות על חירות, אלא גם אלו שמצדיקים התערבות צבאית רוסית להצלת הדיקטטורה
לדבריו המהפכה היא מעשי ידיהם של "מושכים בחוטים" מהמערב. אם יצליחו, היא תתפשט גם לרוסיה. נאט"ו כבר מחממים את מנועי הטנקים ומחזיקים את הטייסים בכוננות כדי לפלוש ולהביא איתם "פרצופים שחורים" (הכוונה לחיילים ממוצא אפריקאי).
כמובן שכל זה שטויות. המערב היה מעדיף שהדברים יישארו כמות שהם, משום שהוא נוטה לתפור הסדר שיאפשר לו להפסיק את הסנקציות על רוסיה ולחזור לעשות עסקים איתה. התערבות צבאית בבלארוס תצית את הסכסוך מחדש, אולי באופן חסר תקדים בחומרתו.
שלום בוגלובסקי הוא מדריך. כותב ומרצה על ההיסטוריה והפוליטיקה של מזרח אירופה.