תוך כדי שיחה עם סמאח סלאימה, הנשימה שלה נעצרת לשניה. "אוי לא", היא חוזרת ואומרת, "לא לא לא". ואחרי כמה שניות: "קיבלתי הרגע הודעה ממישהי מלוד, כתבה לי בפייסבוק ונתנה טלפון ואומרת שהיא בבעיות וצריכה עזרה. שגם היא מאוימת".
מה תעשי?
"אני צריכה לחשוב רגע, זה יכול להיות אמיתי ויוכל להיות מלכודת. להפיל אותי למקום אחר. אבל היא השאירה טלפון. אז סביר להניח שזה נכון. בכל מקרה אני תמיד מקפידה על פגישה במקום פומבי ולא לבד, ואם מישהו מתעקש בסתר ובלילה – אני לא משתפת עם זה פעולה, גם אם מישהו לא מזדהה. אבל כשאישה במצוקה ונותנת שם וטלפון ורוצה שמישהו ידבר איתה דחוף.. זה כנראה נכון".
רגע לפני היא עוד הסבירה, בקול מותש, שהדבר היחיד שהיא מחכה לו כרגע הוא שחרור הגופה של דיאנה אבו קטיפאן, שנרצחה השבוע בלוד, אף שהיה ידוע כי חייה בסכנה. סלאימה רוצה להתחיל לארגן הלוויה ופעילות מחאה בעיר. "הגעתי אתמול ללוד בצהרים והיתה דממה", סיפרה, "שקט מפחיד. כולם בהלם. נכנסתי לשכונה, הייתי במשרד שלנו בנעם (העמותה שהקימה למען קידום מעמדן של נשים ערביות ברמלה, לוד ויפו ולמאבק באלימות נגד נשים; ע"פ), ומה שנשאר זו פשוט תחושה של מיאוס. של חלאס, די, הגזמתם. חלאס לכל הגברים, בגדול. נמאס לנו מהרציחות האלה, מהאווירה של הפחד, מהאימה, זה טרור לכל דבר – את לא יודעת מה יקרה לך היום, מה מחר, לא בטוחה לרגע, הילדה הולכת לקניון ואת לא יודעת אם תחזור". ועכשיו, בשניה, התשישות של רגע אחרי הזוועה מתחלפת בגל חדש של פחד.
יום לפני הגיעה סלאימה לדבר בכנס החוג למגדר באוניברסיטת בר אילן, שם התפתח בינה לבין בתיה כהנא דרור, הלוחמת לזכויות נשים עגונות שישבה בקהל, ריב קולני. "אנחנו יושבות פה ומקשיבות, שוב ושוב היא אומרת שאנחנו מדינה פשיסטית – ואף אחת לא קמה ומתקוממת", כהנא דרור נעמדה בקהל וקראה בכעס, "אני לא מבינה, אני היחידה ששמעתי את זה? באנו לדבר על פמיניזם והיא מדברת על מדינת כל אזרחיה".
סלאימה, שישבה על הבמה, התחילה לענות לה, אבל כהנא דרור כבר צעקה: "אני מגיעה עכשיו מבית הדין הרבני הגדול, מהמקום שבו רומסים נשים עם העקב של הנעל, לא משאירים מהן כלום, ואת מדברת איתי על מדינת כל אזרחיה".
"אני אבוא איתך לשם", סאלימה נעמדה על רגליה, "רק תגידי ואני אלך איתך לשם, אעמוד לידך בכל מאבק, לכל מקום שבו נשים מקופחות, אבל גם את צריכה לעמוד לצידי, את אומרת שאני לא יכולה להיות בכנסת, בממשלה, כי אני ערבייה? איזה מין פמיניזם זה?"
"השוטרים משתפים פעולה עם הגברים"
סלאימה הגיעה לאולם הקטן שבלב אוניברסיטת בר-אילן רק שעה לאחר שהתחיל הדיון בהשתתפותה. שלוש שעות לפני היא הודיעה למארגנים שתאלץ לבטל בשל רצח אבו קטיפאן בלוד, אבל איכשהו הצליחה להגיע לאירוע באיחור, לספר על הרצח ועל מה ששמעה בלוד בשעות שלפני, להסביר איך היא רואה מאבק פוליטי פמיניסטי, ולהתעמת עם כהנא דרור.
הכאב והתסכול התפרצו ממנה. כשהדוברות בפאנל שהנחתה העיתונאית נעמה לנסקי (וגם אני השתתפתי בו; ע"פ), דיברו על מחאת הנשים הגדולה בדצמבר, היא אמרה שנמאס לה לבוא להפגין בכיכר רבין, שהיא רוצה שהפעם יבואו ויעמדו לידה בלוד. ״המשמעות של ההשתתפות של נשים ערביות במאבק היא שנתתי לכן את הזכות לכתוב פוסטים שאתן בעדי", אמרה, "אז לא, אין לנו פלסטינית במאבק – יש לנו פלסטיניות שנרצחות ויהודיות שלא מספיק אכפת להן״.
היום, רגע לפני שהגיעה ההודעה בפייסבוק, היא אמרה שזה לא נכון שאין שם יהודיות, שיש לה חברות שילכו אחריה לכל מקום, אבל את המאבק הגדול שכמעט התרומם בדצמבר, היא אומרת, פספסנו. שלוש נשים ערביות נרצחו מאז תחילת 2019, והאש לא נדלקה שוב.
"אני אמרתי אתמול דבר פשוט, גם ברדיו, ואז התקשרו אלי ואמרו לי שכדאי שאזהר, שאני מעצבנת את המשטרה", היא אומרת, "בסך הכל ביקשתי שיתארו לי, במילים שאוכל להבין, מה היה כשנערה בת 18 ישבה בתחנת לוד, סביבה קצינים ושוטרים, ובפרוזדור יש גברים מהמשפחה. מה היה שם, כשהיא אמרה שהיא לא רוצה מקלט ונתנו לגברים לקחת אותה הביתה. איך נעשה הטקס הזה, של לחתום על הטופס, על הנייר האהבל הזה שהחתימו אותה. אני חושבת שהיו שם המון גברים שחושבים שהאישה היא רכוש של מישהו, שזכותו לעשות בה מה שהוא רוצה".
גם השוטרים?
"בעיקר השוטרים, כי הם משתפים פעולה עם הגברים. הם העבירו את הרכוש למי שהוא שייך לו, כי הם מאמינים בתוכם שהילדה הזו שייכת לגברים האלה. אם היו מאמינים שיש לה זכות לחיות וזכות על עצמה – היו מתנהגים אחרת. הם לא היו מעזים לעשות את זה לנערה יהודיה. הם מכירים את החוק. ביקשתי לבדוק מה עםה רווחה, אם זומנו לשם. הרווחה אומרת שלא ידעו על קיומה, לא ידעו על הפרשה, אף אחד מהעובדים הסוציאלים לא דיבר איתה – וזה אומר מבחינתי שהם עשו עסקה, בין המשטרה למשפחה. למה לא קראו לרווחה? אני לא מדברת על לערב עמותה חיצונית, כמונו, רק את הרווחה. עליהם סומכת קצת יותר מעל המשטרה. אבל חבורה של גברים החליטו שהילדה תהיה בסדר, וזה מה שמקפיץ את כל הפיוזים".
מסעדן מוכר בנתניה חשוד בתקיפה ואיומים על בת זוגו לשעבר
כבר חודש שבת זוגו לשעבר של איש חיי לילה מוכר מנתניה חיה בחשש לאחר שהגישה נגדו תלונות על אלימות והפרת צו הרחקה. "אני רוצה שהרשויות יגנו עלי, שהוא יקבל את מה שמגיע לו ונשים אחרות יהיו בטוחות"
שלוש הנערות מפרשת אייל גולן מתכננות להגיש תביעת מיליונים נגדו ונגד אביו
בהמשך לחשיפתן בתוכנית של אורלי וגיא, שלוש הנערות שכרו את שירותיה של עורכת הדין רותם אלוני, שייצגה בעבר שתיים מנפגעות אלון קסטיאל. בשנים האחרונות נרשמה עלייה בשימוש בתביעות נזיקיות במקרים של טענות לפגיעות מיניות
האירוע שסלאימה מתארת התרחש לפני ארבעה ימים, לאחר שאל קטיפאן בת ה-18 חזרה ללוד מרמאללה עם ארוסה, באכר אבו גנאם, עימו אמורה היתה להתחתן היום. משפחתה התנגדה לקשר עם אבו גנאם. הוצע לה להכנס למקלט לנשים מוכות, אולם לטענת המשטרה היא סירבה ואף חתמה על הטופס המדובר, וחזרה לביתה. אתמול בבוקר נכנס אדם לא מזוהה לרכב בו ישבה וירה בה מטווח קצר. אחר הצהריים נעצרו ארבעה מבני משפחתה.
כשסלאימה הגיעה למקום, סיפרו לה השכנים שאימה של דיאנה נרצחה ב-2006. "זה מקרה שאפילו לא ידענו עליו", היא מספרת, "חשבו בהתחלה שזו עביר אבו קטיפאן, שנרצחה ב-2010, אבל את המשפחה שלה אני מכירה, ולא היה שום דיווח תואם, אבל אז השכנים סיפרו לי על אסמהאן, האם. הם הצביעו על ביתו של מי שהם משוכנעים שהוא הרוצח ואמרו לי שהוא סגר דיל עם המשטרה והפך לסייען. אני לא יודעת אם זה נכון, אני יודעת שאיש מעולם לא הואשם ברצח של אסמהאן".
יותר מחצי מהנשים שנרצחו בשנה שעברה הן ערביות.
"נכון, ואם זה לא מספיק נורא – לפעמים משתמשים בשיעור הנרצחות נגדנו, כאילו שהבעיה לא מגדרית אלא תרבותית. הגיע הזמן שיבינו: אנחנו נרצחות יותר כי יש אצלנו יותר נשק, יותר נשק בלתי חוקי ואין מספיק שיטור, יש גברים שלא השתחררו מהפטריארכיה, האלימות גואה בחברה הערבית, וכמובן השיטור החסר. בתת מודע השוטרים מקבלים את הטיעונים התרבותיים, גם אם הם אומרים שלא. שזה אצלם, שהם ככה, שאין מה לעשות. בדיוק כמו שיש שיטור יתר כלפי נערים אתיופים, או הטענה כשנרצחת אישה אתיופית שזה תרבותי.
"כל הניסוחים האלה, של 'הופר האיזון המגדרי' ו'היא קורבן המודרניזציה', באים לתת צל"ש לחברה הישראלית אפילו על רצח נשים – החברה בטובה הפכה את הנשים האלה למודרניות, וזה המחיר. ממש מגיע לה פרס. אז אני לא מקבלת את הטיעונים האלה, אני חושבת שיש שיתוף פעולה בין הרשויות והממסד הפטריארכליים והגברים שלנו שרוצים לשמר את הכוח שלהם. זה מאזן הכוחות שאנחנו מנסות לערער עליו.
"תראי איך גברים יהודים דתיים פתאום משתפים פעולה עם גברים דתיים ערביים, רוצים להכניס אנשי דת לוועדה להפסקת הריון, מציעים ביחד הצעות חוק, ממש אחרית הימים. למה גברים מש"ס מצביעים על גיל הנישואין או פוליגמיה? מה פתאום הם רוצים להבין הלכה מוסלמית? זה משולש ברמודה של דת, פטריארכיה ולאום – ואם נשים לא יעמדו מול זה אין לנו שום סיכוי. אי אפשר להוציא שום מרכיב החוצה. מי שאמר לי שהלאום הוא לא חלק מהסיפור, כמו בתיה שצעקה בכנס, לא יכול להיות חלק מהסיפור שלי. דיאנה לא נרצחה רק בגלל שהיא אישה ולא רק בגלל האמונה של המשפחה שלה. היא נרצחה כי היא היתה אישה ערבייה".