הדס קליין היא הכוכבת התורנית. אחרי אילן ישועה, ניר חפץ ושלמה פילבר, הגיע תורה של עוזרת המיליארדרים ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר, לספק ציטוטים מסמרי שיער על המתרחש במשפחת נתניהו והקהל שותה אותם בצמא. גם אם אין בהם חדש, וכבר שמענו אלף וריאציות שלהם, קליין כמו קודמיה תזכה לפופולריות רבה בימים הראשונים ובמהרה ייאבד בה העניין. עד לסדק הבא, פאשלה חדשה של הפרקליטות או העד הבא בתור. במשך שנתיים וחצי שבהן מתנהל המשפט הזה, כבר אפשר להצביע על ריטואל שוחק.
אלא שמבעד למאות הדיונים שכבר התנהלו עד כה, הציוצים והפרשנויות שנלוו להם על משמעות של עד כזה או אחר, באולם המיוחד שנבנה עבור משפט נתניהו בקומה השלישית של בית המשפט המחוזי בירושלים, יושב פיל שעליו לא נוהגים לדבר. הסיפור הוא כבר לא עד כזה או אחר, אלא מה חושבים האנשים שתפקידם הוא לנתח ולפרש את דברי העדים: השופטים.
רבקה פרידמן-פלדמן, עודד שחם ומשה בר-עם הם כנראה לא במקרה אנונינימיים לרוב הקוראים. בדיווחים העיתונאיים יש מעט מאוד השתקפות של דבריהם ומנהגיהם, עד שלעתים נדמה שהם בכלל לא קיימים. בין אם זה המזג הירושלמי הפסיבי, או שתיקה מכוונת שהם גזרו על עצמם כאילו היו במנזר. הגיעה העת לומר ביושר כי משפט נתניהו מתנהל באנטי יעילות מדאיגה ומטרידה.
שנתיים וחצי חלפו מאז הוגש כתב אישום ועד כה נשמעו 12 עדים מתוך 340. ישועה, חפץ ופילבר נחקרו כמעט בין 20-30 ישיבות כל אחד. קליין אמורה להיחקר על פני 13 ישיבות. בקצב הזה, נתניהו יהיה כבר בן 80 עד שנזכה לקביעה שיפוטית חלוטה באשר למידת אחריותו הפלילית. משפט הולילנד לשם השוואה הסתיים בתוך שנתיים ושלושה חודשים מאז הוגש כתב האישום. השופט דוד רוזן ניהל אותו ביד רמה, חתך את הצדדים והוציא את התפל מן האולם.
כשהשופטים נותנים לסנגורים חבל לחקור שעות על גבי שעות עדים על וואטסאפ אחד, מתקבל הרושם שהם נמנעים מלהיות בעלי הבית באולם. שאלות קטנוניות כמו האם השעה 11 בלילה היא שעה מאוחרת ומהי המשמעות הלשונית הנכונה ביותר של הביטוי "יחס VIP" הן לגיטימיות באולם.
השופטים היו יכולים לשים סוף לפלפולים המשפטיים שעושים שם רע למערכת המשפט, אבל הרושם שמתקבל הוא כי הם מעדיפים להיחבא אל הכלים. הם נראים כמו מתאמצים להיראות מאוזנים בפני מי שסימן אותם כשמאלנים שכתבו מראש את פסק הדין. העיקר לא לככב בכותרות. העיקר לא להרגיז אף אחד, או צד אחד במיוחד.
עד לאחרונה מסיכת הקורונה הסתירה גם את הבעותיהם. השופט היחיד שמדי פעם שואל שאלות הוא בר-עם, שסומן כבר כשופט שנוטה לטובת ההגנה. שחם ופרידמן-פלדמן מתנהגים כמו טכנאים במפעל, עסוקים בקלסרים ובמוצגים שמוגשים לפתחיהם. אולי משום שהם חוששים שיפלו קורבן לטרור שמתחולל ברשתות החברתיות נגד שחקנים אחרים במגרש המשפטי הזה.
משפט נתניהו הוכיח שהוא כמו נדנדה. פעם צד אחד למעלה ופעם צד אחר. כבר התרגלנו שהמשפט מלווה את הבחירות, מערכת אחת אחרי השנייה. אבל הבעיה היא שקשה לראות אופק והעם זקוק להכרעה. בינתיים זה נראה שהמשפט ימשך לעד, או עד שיחוקקו חוק זכאות לנתניהו.