אירועי ה-7 באוקטובר הם טראומה בקנה מידה לאומי, על כך אין חולק. אולם, בעוד האזרחים שנפגעו החלו את תהליך הטיפול הפיזי והנפשי מיד עם תום האירועים של אותה שבת שחורה, בקרב אלפי חיילי מילואים וסדיר המצב שונה. בין אם החיילים ששרתו בבסיסי צה״ל שנכבשו על ידי מחבלי החמאס באותה שבת, ובין אם אלו שהגיעו לזירות הדמים ונלחמו במחבלים, כולם עדיין נחשפים לזוועות המלחמה במשך כבר 52 ימים, וביתר שאת מאז הכניסה הקרקעית.
הלומי קרב שנפגעו במלחמות ומבצעים קודמים מתארים את הקשיים, החסמים, הבירוקרטיה והאטימות בדרך להכרה וקבלת סיוע ממשרד הביטחון ואגף השיקום. "אם לא יהיה שינוי, אירועי ה-7 באוקטובר יביאו גל של הלומי קרב שיביא עימו גל התאבדויות", אומר א', שנפצע במלחמת לבנון השנייה מרקטה שנפלה על הכוח שלו בכפר גלעדי והרגה 12 מחבריו.
המקרה של איציק סעידיאן, הלום הקרב שהצית את עצמו ב-2021 מול משרדי אגף השיקום, הביא את הנושא אל לב השיח הציבורי ואף הוביל למספר שינויים חשובים. יחד עם זאת, הלומי קרב ששוחחו עם ״המקום הכי חם״ מסבירים כי מדובר בשינויים מינוריים ומספרים שהממשק עם משרד הביטחון עודנו נוקשה ואטום. גם הסיוע, הנפשי או הכלכלי שהם זוכים לו לא השתנה, היות ולא נעשו צעדי חקיקה משמעותיים ולא התקבלו החלטות ממשלה בנושא.
20 הלומי קרב התאבדו מאז המקרה הטרגי של סעידיאן. האחרונים שבהם, בר כלף ואור דוניו ז״ל, שירתו כלוחמים בחטיבת כפיר, התמודדו עם פוסט טראומה בעקבות שירותם הצבאי והגישו בקשה להכרה כהלומי קרב. הם שמו קץ לחייהם באוגוסט האחרון, לאחר שלא הוכרו כנכי צה״ל.
"אם אתה צריך להוכיח למשרד הביטחון שאתה הלום קרב אז מראש אתה מרגיש שאתה מתחזה. אין הלום קרב שלא עושה השוואות בראש עם הלומי קרב אחרים ומרגיש שהסיפור שלו פחות קשה. אתה מרגיש מפונק, שלא עברת מספיק, שלא מגיע לך", מסביר אלון, הלום קרב מצוק איתן.
״זה שאתה בכלל צריך לתבוע את משרד הביטחון גורם לך להרגיש חלש ומסכן, אז כבר לא צריך טובות של אף אחד״
״רואים בנו עול, אנשים לא מאמינים להלומי קרב. מיד לאחר המלחמה הלומי הקרב לא מקבלים הכרה, לא במדינה לא בבית ולא בעבודה. אדם צריך להרגיש שמקבלים אותו גם כשהוא מתפרק. אלו אנשים שמתקשים בעצמם להבין את מה שעובר עליהם, כאשר גם הסביבה לא מגלה הבנה וקבלה נוצרת תחושה של בדידות״, מספר אלון. ״אתה קם עצבני בבוקר כי עברת עוד לילה של סיוטים, אבל אתה אבא ואתה לא יכול לבכות ולספר לילדים מה עברת בלילה. אדם כזה מרגיש חנוק. מרגיש בכלא שאין איך לצאת ממנו״.
"הרבה הלומי קרב לא מבקשים סיוע והכרה מתוך בושה. זה שאתה בכלל צריך לתבוע את משרד הביטחון גורם לך להרגיש חלש ומסכן, אז כבר לא צריך טובות של אף אחד״, מסביר א׳ שבעצמו נאלץ לעבור שנים של מלחמות מול אגף השיקום.
גם היום לא נעשים צעדים אקטיביים לאתר את הלומי הקרב והמידע על האירועים שחוו לא עובר בין צה״ל למשרד הביטחון לאחר שחרורם. כך חולפות שנים רבות, בהן מצבם מתדרדר, עד שהם מצליחים לקבל עזרה.
״אמרו לי שאין לי פוסט טראומה אלא בעיות קשב וריכוז, שיש לי קשיי למידה ומשם מגיעות הבעיות שלי״
לא מאובחנים, לא מטופלים
רוב הלומי הקרב בישראל אינם מוכרים על ידי המדינה. הסיבות המרכזיות לכך קשורות בהליך האיטי ומסורבל של משרד הביטחון בדרך להכרה וזכאות לסיוע. הליך שפעמים רבות מכריח את הלומי הקרב להסתייע בעורכי דין ומוביל למאבק משפטי יקר ומתיש. בתוך כך, חוסר האמון שלהם במערכת, מונע מהם מלכתחילה להתחיל את התהליך. סיבות נוספות הן בושה וחוסר מודעות של הלומי קרב שלא רואים בעצמם כאלה ולכן נמנעים מלבקש עזרה.
פעמים רבות אותם הלומי קרב שמעולם לא הוכרו ככאלה, חוזרים לשרת ביחידות הלוחמות ומסכנים את חייהם, מקרים שאנו עדים להם גם במלחמה הנוכחית. רק בסוף השבוע האחרון חייל מילואים לבוש מדים וחמוש בתת מקלע מסוג נגב, שדד כסף מסופרמרקט בקריית אונו. למוכר בקופה אמר שהוא צריך את הכסף לשכירות וסיפר שהוא נפגע פוסט טראומה ממלחמת לבנון השנייה.
הלחימה בחודשיים האחרונים צפוייה להביא לזינוק במספר הסובלים מהלם קרב ופוסט טראומה. לאור מספר הנפגעים הגבוה ובהעדר חקיקה ייעודית או תכנית חירום, מומחים מזהירים שהאסון הבא מתקרב.
"ההבנה שאני סובל מהלם קרב הגיעה אצלי רק אחרי יותר משלוש שנים״, מספר א׳, ״כשאישתי הכריחה אותי ללכת לטיפול בגלל התקפי הזעם והצעקות בלילות. באגף השיקום אמרו לי שאין לי פוסט טראומה אלא בעיות קשב וריכוז, שיש לי קשיי למידה ומשם מגיעות הבעיות שלי״.
תחילה ביקש א' עזרה מהיחידה לתגובות קרב במשרד הביטחון. בפגישה עם פסיכולוגית הוא אובחן כזכאי לטיפול פסיכולוגי, אך אין בכך הכרה רשמית כהלום קרב על ידי משרד הביטחון או זכאות לאחוזי נכות וסיוע כלכלי או אחר. שלוש שנים נמשך הטיפול ביחידה לתגובות קרב עד שנאמר לו שהוחלט להפסיק אותו מכיוון שמצבו התייצב לטענתם. מאז הוא הלך והתדרדר.
ביחידה, שהיא חלק מאגף השיקום, הומלץ לו שלא לתבוע הכרה ממשרד הביטחון. "גם כשהייתה החמרה לא עשיתי כלום, הפחידו אותי ביחידה לתגובות קרב שאני אעבור מסכת השפלות וקשיים ושהכל יעלה מחדש״.
רק כעבור שבע שנים מאז המלחמה הוא הגיע לעמותת "אחים לחיים", שסיפקה לו קהילה תומכת וגם סייעה לו לקבל הכרה ממשרד הביטחון. ב-2016 החל בתהליך אך רק ב-2020 הוכר כנכה צה"ל, תחילה בזכאות לחמישה אחוזי נכות בלבד. לאחר ערעור לוועדה העליונה, תוך מאבק משפטי שנמשך כשנה וסיוע של עורך דין בעלות גבוהה, הוא הצליח להעלות את זכאותו לעשרה אחוזי נכות. לאחר מכן, החליט א׳ לערר שוב, הפעם בכוחות עצמו, וכיום הוא זכאי ל-20 אחוזי נכות.
הליך ההכרה בהלומי הקרב כולל נבירה בעבר האישי ובהיסטוריה הרפואית בניסיון לאתר סיבות אלטרנטיביות לסימפטומים, כאלה שלא יאלצו את משרד הביטחון להכיר בהם כנכי צה״ל
הליך ההכרה של אגף השיקום ומשרד הביטחון, כפי שא׳ מתאר אותו, הוא נורת אזהרה מהבהבת עבור הלוחמים החוזרים מהחזית במלחמה הנוכחית. א׳ מתאר נבירה של אנשי אגף השיקום בעברו ובהיסטוריה הרפואית שלו בניסיון לאתר סיבות אלטרנטיביות לסימפטומים שהוא חווה, כאלה שלא יאלצו את משרד הביטחון להכיר בו כנכה צה״ל. ״התהליך הזה נורא. זו השפלה ותחושת בגידה״, לטענתו של א׳ להלומי קרב דרושה תמיכה בלתי תלויה באגף השיקום, שלא מושפעת מהאינטרסים התקציביים של משרד הביטחון.
אם לא די בכך, בשיחות עם פעילים העוסקים בנושא עולה תמונה מדאיגה של תחרות בין ארגון נכי צה"ל לאגף השיקום, על גבם של הנפגעים עצמם. תחרות שפוגעת ביכולתו של האגף לטפל במקרים הרבים והקשים שמגיעים לפתחו. "אין הגדרה מסודרת להלום קרב שאינו בר שיקום, כרגע זה מכונה ׳נצרך׳״, מסביר נדב וירש, הלום קרב ופעיל למען זכויות הנפגעים. ״מי שמוגדר נצרך מקבל כסף ושעות ליווי ומעטפת אבל אין תכנית שיקום עבורו".
לטענתו ישנם הלומי קרב רבים, במצבים הקשים ביותר, שהוגדרו נצרכים אך מכיוון שלא נפגעו פיזית לא יכולים להיחשב זכאים למאה אחוז נכות. אותם זכאים מכונים בקרב נכי צה״ל זכאי מאה פלוס. כך נעשית אפליה במסגרתה נכה צה״ל בכסא גלגלים יהיה זכאי למענקי דיור בסך עד 2.5 מיליון שקל, מענקי רכב והטבות נוספות, אך נכה הלום קרב לא יוכל לעולם להיות זכאי לתנאים דומים, גם אם הוא נמצא ברמת תפקוד נמוכה בהרבה. "קשה לי להגיד את זה אבל הלומי קרב לא נחשבים באותו סולם ׳פגימות׳ ואנחנו נותרים שקופים במערכת הזו".
באוקטובר, תוך כדי המלחמה, הספיק אגף השיקום לטפל ולפצות כ-1,200 נכי צה"ל אשר נפצעו ברמות שונות. במקביל, מפאת מחסור בכוח אדם, אלפי תיקים של הלומי קרב ותיקים וחדשים נותרו על שולחן אגף השיקום ולא טופלו. "הם יוצרים צוואר בקבוק בגלל מחסור בכוח אדם. המערכת לא ערוכה לקלוט כל כך הרבה אנשים עם המשאבים המועטים שלה״ מספר וירש, ״ארגון נכי צהל מקבל עדיפות מול משרד הביטחון על חשבון אגף השיקום וזה קשור לאינטרסים מנוגדים בין שני הגופים".
נכשלים גם במניעה
"אנשים לא יודעים איך לחזור הביתה אחרי המלחמה", מסביר אלון, הוא כמו גם הלומי קרב נוספים, עמותות סיוע ומומחים בתחום בריאות הנפש מבהירים את החשיבות בזיהוי מוקדם של המצוקה מיד לאחר האירוע הטראומטי. ל', מטפל בפוסט טראומה, מסביר כי טיפול מיידי יכול להוריד באופן משמעותי את הסיכוי שתיווצר הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), או לכל הפחות להקל משמעותית על הסימפטומים שלה ועל חומרתה.
״כשחייל חוזר מהמלחמה, צריך לדאוג שהוא לא יחזור הביתה באוטובוס כאילו כלום לא קרה. אם הייתה תחנה בדרך בין הקרב לבית, שעוזרת לחזור לחיים, שמלווה את החייל, דברים היו נראים אחרת. הדיסוננס בין שדה הקרב לחיים בבית לא נתפס והראש לא מצליח לחזור לשגרה, הוא נשאר שם״, מסביר אלון.
מפגש של החיילים בתום כל סבב לחימה עם קב״ן או פסיכולוג בשטח, שיוכל לזהות את מצבם הנפשי חיוני לזיהוי מוקדם, טיפול מיידי וחזרה לתפקוד תוך התגברות על הטראומה. "צה"ל אמור להיות כתובת של הלומי קרב במניעה. הלוחמים צריכים לעבור עיבוד של האירועים מיד לאחר הלחימה״ אומר ח״כ מיכאל ביטון מהמחנה הממלכתי ל״מקום הכי חם״.
במאמר של פרופ' מרק גלקופף מאוניברסיטת חיפה הוא טוען כי קיים קושי לטפל בנפגעים בשיטות הקונבנציונליות, טיפול פסיכולוגי או פסיכאטרי. לטענתו אחוז הלומי הקרב הנושרים מטיפול בשיטות אלו גבוה עקב הרצון של נפגעים רבים להתרחק מהסטיגמה ותיוג כ״נפגעי נפש״. עוד הוא טוען כי גם חוסר אמון ביעילות שיטות טיפוליות קונבנציונליות ואמון נמוך של הנפגעים במוסדות המדינה עקבות חוויות המלחמה משפיעים גם הם על אחוזי הנשירה מטיפולים אלו.
השיפור באיכות החיים של אלו שנשארים בהן קטן משמעותית בהשוואה לסובלים מהפרעות פוסט טראומטיות שאינן תוצאה של חשיפה לזוועות המלחמה. דברים דומים מעיד גם א: "אחרי המון פגישות ביחידה לתגובות קרב הבנתי שזה לא באמת עוזר לי, זו מסגרת אבל התקפי הזעם והלילות ללא שינה רק התגברו לאחר שהסתיימו הטיפולים״.
קיימת הבנה של הלומי הקרב בנוגע למה שהם זקוקים לו על מנת להשתקם. על כן הפער בין הצרכים שלהם לבין מה שהם מקבלים מהמדינה, נעשה מייאש. ״צריך לחנך את המדינה שהיחס חייב להיות מחבק. הלומי הקרב צריכים ליווי עבורם ועבור בני ובנות הזוג, ליווי משפחתי ותעסוקתי, הם צריכים סיוע כלכלי כדי להתניע, כדי שהם לא יהיו עניים ויצטרכו כל הזמן לדאוג לפרנסה״, אומר אלון.
ב-2020 הוקמה לראשונה ועדת משנה לטיפול המדינה בהלומי קרב ונפגעי פוסט טראומה בראשותו של חה״כ אופיר סופר מהציונות הדתית, בעצמו הלום קרב משירותו הצבאי. מאז היו ניסיונות לקדם חקיקה בנושא, קמו ועדות ממשלתיות ופרלמנטריות, אך שינויים משמעותיים בחקיקה טרם נעשו.
השינוי המרכזי שהגיע בעקבות מקרה סעידיאן היה רפורמת "נפש- אחת", ששיפרה את השירות והטיפול בנכי צה"ל. במסגרת הרפורמה הורחבו הטיפולים להם זכאים נכי צה״ל בשלוש קטגוריות: טיפולים אלטרנטיביים, טיפול נפשי לילדי הנכים וטיפול נפשי לבני משפחה של מבקשי ההכרה, אך בינתיים יושמה רק בחלקה.
"בנפש אחת יש התפתחות אך יש עדיין כמה אלפי תיקים שלא גמרו לטפל בהם ועדיין צריך לתקצב באופן מלא את כל מרכיבי הרפורמה, יש עדיין ליקויים בכל הנוגע ליישום״, מסביר ביטון, מי שיזם וקידם את הרפורמה. על אף השינויים החיוביים באגף השיקום, הלומי קרב רבים מדווחים גם היום על חוסר יעילות בשירות ועל תחושה שהנסיונות והכוונות הטובות הן בבחינת פלסטר שטף דם. "היום יותר קל, מאז המקרה של איציק (סעידיאן, ד.ל) יש יותר פתיחות אבל עדיין התהליך הוא אותו תהליך, והוא מאוד קשה", מספר א'.
לעומת אוזלת היד של אגף השיקום במשרד הביטחון, העמותות הפועלות בשטח מספקות קרקע יציבה לנפגעים בתמיכה ובשיקום. "המדינה צריכה להאמין בעמותות ולא לפחד להאציל להן סמכויות״, אומר ביטון ״תנו לעמותות 100 מיליון שקל, הן יטפלו הכי טוב בהלומי הקרב״.
חיים הלד, מנכ"ל עמותת "לא מפקירים פצועים בשטח", קהילה טיפולית-שיקומית למתמודדים עם פוסט טראומה על רקע צבאי, השתתף בכנס האחרון של השדולה להלומי והלומות הקרב ותאר את המציאות עמה נאלצים להתמודד הנפגעים. "אגף השיקום ומשרד הביטחון לוקים במחלה שרואה דווקא בנפגעים רמאים עד שיוכח אחרת״.
לטענתו הנפגעים, מי שנמצאים גם כך במצב פגיע ורגיש וזקוקים לתמיכה, חוששים מהאינטראקציה עם משרד הביטחון ותופסים את ההליך כמכשול בלתי אפשרי. ״הם מאבדים תקווה ומצבם מדרדר אף יותר. בעמותה הבנו את הדבר הזה והורדנו את החסמים לאפס, אנחנו קודם כל נותנים שירות בלי בירוקרטיה ובלי לשאול שאלות", הוא מסביר.
צורך דחוף בשינוי גישה
בעקבות ריבוי מספר המתאבדים ולאחר הטרגדיה של בר כלף ואור דוניו ז״ל, נערך באוגוסט כנס חירום של השדולה להלומי והלומות קרב של הכנסת בראשותם של ח״כ מיכאל ביטון וח"כ יצחק קרויזר מעוצמה יהודית.
במהלך הדיון עלה צורך ברור בזיהוי, ליווי ותמיכה פרו-אקטיביים של חיילים לקראת שחרורם, המועדים לפגיעה עצמית עקב פוסט טראומה שלקו בה במהלך שירותם הצבאי. נציגים רבים הביעו דאגה לגבי יישום רפורמת ״נפש אחת״. כמו כן הודגשה חשיבות הפרדת תהליך ההכרה מתהליך הטיפול, ונחיצות השימוש במתודות נוספות על הטיפול הקונבנציונלי באופן מידי, עוד בטרם תעבור חקיקה.
אך הנושא המרכזי בדיון היה הצורך הדחוף בשינוי הגישה של משרד הביטחון וצה״ל. שינוי מהניסיון להתנער מהנפגעים ולראות בהם רמאים ומעבר למדיניות טיפול פרו-אקטיבית של הגופים עצמם תוך ניסיון לאתר והגיע אל אלו שזקוקים להם. העברת מידע מצה״ל שיצביע וימליץ באמצעות מפקדים וגורמי מקצוע על מי שמראש, קיים חשש או סיכון שתתפתח אצלו פוסט טראומה.
עוד הומלץ על תכנית פעולה משותפת למשרד הביטחון וצה״ל שתכלול מיפוי, איתור, טיפול והכרה תוך הגעה אקטיבית להלומי קרב ולמי שנמצא בסיכון גבוה לפגיעה עצמית.
גם לאחר האיתור, נטען בדיון, יש לשפר את הטיפול בנפגעים וליצור מעטפת הוליסטית של כלל המערכות הרלוונטיות. בנוסף הומלץ על מינוי קציני נפגעים שיעמדו בקשר עם הלומי הקרב ומשפחותיהם. שכלול מוקדי השירות להלומי הקרב תוך הרחבת שעות הפעילות וקיצור זמני ההמתנה. בנוסף הומלץ להקים שולחן בין מגזרי משותף לעמותות ולגופי משרד הביטחון והארגונים הרלוונטיים שבו יוצפו הפערים והדרכים לטפל בהם תוך ממשק קבוע בין העמותות למדינה.
בנוסף גם עלה צורך בהקמת מערך ניידות חירום להלומי קרב במצבי קצה, על מנת שלא יאלצו לעמוד מול שוטרים במידה ועברו התקף זעם או משבר אחר. המטרה היא שבמקום שתשלח אליהם ניידת ניידת מאוישת בעובדים סוציאליים של משרד הביטחון.
השרה אורית סטרוק הייתה אחראית להעביר את מסקנות הדיון בישיבת הממשלה לצורך קידומן בחקיקה והנעת גלגלי השינוי באמצעות משרדי הממשלה השונים. "כל חברי הממשלה קיבלו את סיכום הדיון של השדולה להלומות הלומי קרב, והסברתי את עיקרי הדיון בעל פה תוך דגש על הצורך במדרג שונה בהכרה בהלומי הקרב לעומת שער פצועי ונכי צה״ל, ובצורך בסנכרון בין צה״ל למשרד הביטחון לגבי מצב חיילים הלומי הקרב מיד עם שחרורם״.
במסקנות תמכו שר המשפטים ירין לוין, השרה להגנת הסביבה עידית סילמן והשר אופיר סופר הביעו תמיכה בדברים ורה״מ הנחה את מזכיר הממשלה לגבש ביחד עם שר הביטחון צוות שרים שידון בסוגיית הלומי הקרב.
הדיון הראשון של צוות השרים אמור היה להתקיים לאחר החגים, אך נדחה בעקבות המלחמה ואירועי ה-7 באוקטובר. ״בזמן המלחמה אני מקבלת פניות רבות מהלומי קרב ומשתדלת לעזור היכן שאני יכולה" אומרת השרה סטרוק ביחס לשאלת המקום הכי חם על מועד חלופי לכינוס צוות השרים, דווקא לאור אירועי הלחימה הקשים. נכון להיום אין תאריך כזה וצוות השרים לא צפוי להתכנס בקרוב.
"תפקיד צוות השרים הוא לעסוק בטראומה, המלחמה מצדיקה את הקמת צוות השרים באופן מיידי. סטרוק וסופר מוכרחים לכנס את הוועדה בדחיפות, לפני שוועדת הכנסת או השדולה יתכנסו לפגישת המעקב, על מנת שיהיה להם על מה לדווח. הלם קרב לא סובל דיחוי", אומר ביטון.
"המדינה צריכה לראות את הלוחמים כדבר מקודש שיש לשמור עליו לא רק בגוף אלא גם בנפש. עליה לראות כל לוחם ותומך לחימה שיצא מהקרב כאדם בעל פוטנציאל לטראומה, לחבק אותו ולהקל על דרכו כאזרח המדינה", אומר אלון.
״פוסט טראומה היא לא קטיעת רגל, זה לא קורה ברגע״, אומרת נועה רופא, ראש היחידה לשירותי השיקום באגף השיקום בשיחה עם ״המקום הכי חם״. לטענתה רק מאה חיילים פנו לאגף השיקום על רקע נפשי מאז תחילת המלחמה. על פציעות פיזיות פנו כ-1,700 חיילים. ״אין תיקים ממתינים של הלומי קרב מחרבות ברזל, על זה אני חותמת״. עם זאת היא הוסיפה כי מעצם ההגדרה של פוסט טראומה, היא מתחילה להתפתח כחודש אחרי האירוע, ״אז המקרים הכי קשים יתחילו עכשיו. חודש-שלושה חודשים לאחר תחילת המלחמה״.
״משרד הבטחון אחראי על נכי צה״ל על פי חוק״. הבעיה לטענתה היא שרבים מהפוסט-טראומטיים לא עוברים תהליך הכרה, בעיקר אלו החדשים מהמלחמה הנוכחית. ״אנחנו רוצים לתת את המענה עד שהם יוכרו, אני לא מחכה שהוא יוכר כנכה צה״ל, אישרו לנו ביעוץ המשפטי להקדים מענה. למשל יש לנו מרכזי יום תעסוקתיים, כלבי שירות לפוסט טראומטיים. אנחנו מנסים לתת מענים גם לבני המשפחה של הפצוע, חשוב לנו שיהיה להם החוסן להתמודד. יש גם בתים מאזנים, בתים פתוחים ועוד. אני רוצה לתת מענים כמה שיותר מהר״.
לטענתה חלק מהמענים שהיו מעוגנים ברפורמות תקועים בגלל שלא קודמה חקיקה. ״המענים הגיעו מהרפורמה אבל אני לא מחכה שהם יוכרו אני נותנת מענה עכשיו. יש דברים שצריכים להיות מעוגנים בחוק. מענים של דיור ורכב עברו, ועכשיו בנובמבר היינו אמורים ללכת על הפרקים של השיקום הפסיכו-סוציאלי ולעגן הכל בחקיקה. אבל זה נדחה אז אנחנו ממשיכים לעבוד כרגיל עד שתהיה חקיקה״.
לאגף השיקום יש עוד דרך רבה ללכת כדי להתאים את עצמו לצרכים של הלומי הקרב. הקשבה לקולות מהשטח, להלומי הקרב שהשתקמו, הטמעה של לקחים ושינויים בממשק עם הנפגעים על בסיס חוויותיהם האישיות, האצלת סמכויות ותקצוב עמותות, יוכלו, עד שהממשלה תקדם את החקיקה המובטחת, לסייע ולו בקצת או לפחות לא להקשות על קהילת הלומי הקרב שזקוקה לסיוע רגיש וקשוב בהרבה מזה שניתן לה כיום.
השאלה המרכזית שעולה בקרב העוסקים בדבר היא כיצד יצליח אגף השיקום להתמודד עם הלומי הקרב הקיימים ואלו שיתווספו כשתסתיים המלחמה הנוכחית. בהעדר שינוי חקיקתי, בהעדר תקצוב ממשלתי, בהעדר החלטת ממשלה או תשתית נורמטיבית שתוכל לקדם משהו מבין השינויים הנחוצים, כפי שעלו בדיון השדולה בכנסת, וכפי שגם מודה נציגת אגף השיקום עצמה בשיחה עם ״המקום הכי חם״, נבואתו של א׳ בדבר גל הלומי קרב שיגיע לפתחינו וגל מתאבדים בעקבותיו, עלולה להפוך לחוליה נוספת בשרשרת המחדלים של הממשלה.