פרו לייף? הטרנד השמרני של מניעת הפלות עלול להגיע לישראל

המו"מ הקואליציוני אמנם התרסק בקול מהדהד, אבל מי שיפשפש בסעיפי ההסכמים הקואליציוניים השונים שהיו מוכנים לחתימה, יגלה שהטרנד השמרני בעולם הגיע חזק מאוד גם למחוזתינו הפוליטיים. למשל, במסמך הדרישות הקואליציוניות של איחוד מפלגות הימין הוצג סעיף מתוקצב במיליונים בשם "חיזוק החוסן המשפחתי", שמטרתו להקים אגף שיטפל בהורדת שיעור מקרי הגירושים בארץ. המשך ישיר אולי לכנס השמרנות, עליו כתבנו בשבוע שעבר, שהתקיים בירושלים והיה מלא עד אפס מקום.

ההשראה, כמו בהרבה דברים בישראל, מגיעה מאמריקה של טראמפ, שם הפוליטיקאים השמרנים העלו שלב במלחמה על גופן של נשים. הסנאט באלבמה אישר החודש הצעת חוק קיצונית שלפיה הפלות בכל שלב של ההיריון אינן חוקיות והעונש על ביצוען הוא עשר עד 99 שנות מאסר, גם במקרים של אונס או גילוי עריות. במדינת מיזורי כבר עבר חוק האוסר על הפלות החל מהשבוע השמיני של ההיריון, ומרפאת ההפלות היחידה במדינה צפויה להיסגר בקרוב. כך תהפוך מיזורי למדינה הראשונה בארה"ב שבה אין מרפאת הפלות מאז הפסיקה ההיסטורית של בית המשפט העליון האמריקאי מ-1973 (Roe Vs. Wade) שהפכה הפלות לחוקיות.

יותר מ-160 קליניקות חוקיות לביצוע הפלות נסגרו בארה"ב בין 2016-2011, מה שהוביל להקמת רשת סודית של נשים שמסייעות לנשים אחרות בביצוע הפלות בלתי חוקיות, גם במדינות שבהן הפלות אינן אסורות בחוק אך קשות ליישום, דוגמת אריזונה.

הדיון על הפלות בארצות הברית רחב יותר מהזכות של נשים על גופן – הוא חלק בלתי נפרד מהפוליטיקה האמריקאית. עמדת המועמדים לנשיאות בנושא ההפלות יכולה להפיל או לבנות אותם. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כבר הודיע שהפלות יהיו נושא מרכזי בקמפיין שלו לבחירות הבאות, אבל הציג עמדה פשרנית לגבי החוק באלבמה: "כמו שרוב האנשים יודעים אני פרו-לייף עם שלושה יוצאי דופן: אונס, גילוי עריות והגנה על חייה של האם", צייץ בחשבון הטוויטר שלו.  

---

"להטיל ספק בזכות של נשים על הגוף שלהן"

האם תנועת ה"פרו לייף" האמריקאית בדרך אלינו? במאמרה האחרון, "חשיבותו של מוסד המשפחה השמרני לפרויקט הנאו ליברלי" במגזין "הזמן הזה", טוענת אורלי בנימין שאגודת אפרת מובילה את ייבוא "דפוס המאבק בהפלות". לפי בנימין, "העמותה מעודדת צעירות ישראליות להטיל ספק בזכותן על גופן ולאמץ נקודת מבט שמרנית". מה שמאפשר את פעילותה של העמותה הן תרומות מארגונים שמרניים, שמעניקים לה בסיס כלכלי רחב שמאפשר לה להציע לנשים את מה שהמדינה לא מסוגלת להציע. "בחסות הניאו-ליברליזם וביטויו כמשטר כלכלי-פוליטי של הפקרה, ארגון כמו אפרת מספק לנשים תמיכה כלכלית שהן אינן יכולות לקבל מהמדינה, וקושר את התמיכה הזאת להימנעותן מהפלה", היא מסבירה.

אגודת אפרת שנרשמה כעמותה בתחילת שנות ה-80 היא מהידועות למניעת הפלות, ועוסקות במתן הסברה ותמיכה כלכלית לנשים המבקשות לבצע הפלה. באחרונה אף יצאו במסע פרסום נרחב תחת הכותרת "הפלה זה לא משחק ילדים". לפי הדו"ח הכספי של אפרת ב-2017, סך התרומות שקיבלה מהארץ היה 8.5 מיליון שקל ועוד כ-5 מיליון שקל מחו"ל, ככל הנראה מתורמים מהצד הימני שמרני של המפה הפוליטית האמריקאית.

מלבד אפרת, ישנן עוד עמותות בישראל שמתנגדות להפלות. למשל עמותת "הידברות" שמפעילה את מחלקת אמ"א ("אמא מצילה אותי") שמציגה באתר הבית שלה מידע ו"סיפורים אישיים מרגשים", וגם עמותת "בעד חיים" הירושלמית שמטרתה "לפעול להגדלת השמירה על חיי תינוקות טרם לידתם" ושסך התרומות שהתקבלו אליה ב-2017 עמד על 3.5 מיליון שקל.

ח"כ לשעבר, יהודה גליק: "אם יש מגמה של יד קלה על ההדק והוועדה להפסקת היריון מאשרת על ימין ועל שמאל, צריך להגביל את זה"

הניסיון האחרון להחמרת הקריטריונים מצד ארגונים דתיים בנושא ההפלות הגיע מח"כ יהודה גליק. ב-2016 הוא חבר לח"כ עבד אל־חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת) על מנת לקדם חקיקה לצירוף איש דת, רב או קאדי לוועדה להפסקת הריון. "אם יש מגמה של יד קלה על ההדק והוועדה להפסקת היריון מאשרת על ימין ועל שמאל, צריך להגביל את זה", אמר גליק בראיון לידיעות אחרונות, ובאותה נשימה הוסיף כי "נוכחות של איש דת בוועדה עשויה במקרים מסוימים דווקא להקל על הנשים לבצע הפלה. במקרה שבו ההפלה מותרת לפי דתה של האישה, ראוי שאיש דת יבהיר לה את זה כדי שהיא תחוש גיבוי דתי".

לאחר מאבק של ארגוני שמאל פמיניסטיים, ההצעה לא התקדמה. "נלחמנו בזה בתוקף ועצרנו את זה", אומרת ח"כ מיכל רוזין ממרצ. "זה היה הניסיון הכי מרחיק לכת לנסות לשנות משהו בסטטוס קוו בנוגע להפלות במדינת ישראל. אני מקווה שהנושא הזה לא יהפוך לאישו כמו בארצות הברית ואם כן, נאבק בו עד זוב דם".

"אי אפשר לזלזל בשום צפי דיסטופי כי אנחנו רואים מה קורה: יש הקצנה דתית בעולם ובישראל, שמשפיעה על הפוליטיקאים שנוטים לכיוונים האלה", אומרת רוזין. "עם זאת, בניגוד לארה"ב אצלנו הנושא הזה מעולם לא היווה איום. הסוגיות שעולות שם, למשל ילדות שנאנסו, לא קיימות פה. לא כי ישראל מתקדמת ופמיניסטית, אלא כי על פי תפיסתם של הדתיים – רווקות היא עילה להפלה. אני רוצה להאמין או לקוות שגורם כמו אגודת אפרת הוא שולי, שהרי עד היום הוא לא הצליח להשפיע על השיח הפוליטי ועל המפלגות החרדיות. עוד לא ראיתי החמרה, אני מודה, למרות שזה יכול לקרות מחר".

מיכל רוזין: "אני רוצה להאמין או לקוות שגורם כמו אגודת אפרת הוא שולי, שהרי עד היום הוא לא הצליח להשפיע על השיח הפוליטי. עוד לא ראיתי החמרה, למרות שזה יכול לקרות מחר"

גליק לא התייאש מהפלת הצעתו. ב-2017 פרסם טור דעה במאקו שבו הציע לבטל כליל את הוועדה ובמקומו להקים מערך דיסקרטי שיעזור לה, "אם מתברר, למשל, שרצונה בהפלה נובע מסיבות כלכליות או חברתיות". היוזמה הזו אמנם לא קודמה על ידי גליק מאז אך קווי המתאר שלה מניחים תשתית מסוכנת עבור נשים, שבה עמותות דוגמת "אפרת" יקבלו תמיכה ממסדית רחבה.

"העמותות משכנעות במתק שפתיים"

גם פמיניסטיות היו מעוניינות בביטול הוועדה, אבל מסיבות אחרות לגמרי. "עצם קיומה של הוועדה מוכיחה שהמדינה חושבת שאישה לא יכולה להחליט בעצמה אם היא יכולה לעשות הפלה", אומרת איילה סלע, ממייסדות עמותת "כולן". "אנחנו נמצאות במצב שבו יום אחד יקום מישהו, ובגלל ענייני קואליציה ידרוש שהועדה תפסיק לאשר הפלות. מי ילחם בשבילנו ביום שבו למישהו יהיה כדאי להילחם בהפלות?"

לפי סלע, העלאת המודעות קריטית בשלב זה. "חשוב לדבר על זה, להעביר את המידע, שנשים ידעו שזה המצב, ושהן יכולות יום אחד לא לקבל אישור להפלה". היא מדגישה שהמצב הנוכחי זמני. "העמותות האלו משכנעות במתק שפתיים, אבל ביום שבו יהיה להן באמת כוח זה לא יהיה במתק שפתיים. פתאום יהיה אסור לעבור הפלות. אנחנו עוסקות בישראל, אבל המאבק הוא עולמי".

איילה סלע, עמותת כולן: "עצם קיומה של הוועדה מוכיחה שהמדינה חושבת שאישה לא יכולה להחליט בעצמה אם היא יכולה לעשות הפלה"

עוד דוגמה עולמית שנצרבה בזיכרון היא אירלנד. בדיוק לפני שנה הצביעו אזרחיה במשאל עם בעד הקלת חוקי ההפלות. אחד מהנצחונות הפמיניסטים הגדולים של השנים האחרונות בהנתן ומדובר במדינה קתולית שנשלטה במשך עשורים על ידי הכנסייה. בצפון אירלנד, רופאים עדיין עלולים להישלח למאסר עולם על ביצוע הפלות, והנשים שם משתמשות בגלולות לא חוקיות כדי להפיל את העובר. השנה סירבו השלטונות בארגנטינה לאשר לבת 11 לבצע הפלה לאחר שנאנסה, והסנאט במדינה דחה חוק שמאשר הפלות ב-14 השבועות הראשונים של ההיריון.

בכנס שנערך השבוע בנושא באיטליה למשל, אמר האפיפיור פרנציסקוס, הידוע כליברל יחסית, שהפלות "אינן מקובלות" ולא משנה מה הסיבה. באיטליה, שבה הפלות חוקית מאז 1978 תולים כמה פוליטיקאים בהן את שיעור הילודה הנמוך וכמה ראשי ערים הכריזו על עצמם כ"פרו חיים". לפני כשבועיים אף נערכה ברומא הפגנה נגד הפלות, שמשכה את המנהיגים השמרניים של הכנסייה הקתולית.

"כל מדינה שבה הגישה להפלות מוגבלת או נהפכת למוגבלת יותר, היא עוד לבנה בחומה שגם מדינות אחרות יצטרכו להתמודד איתה", אומרת סלע. "כשאנחנו יוצרות מאבקים שחוצים את הגבולות של מדינה אחת זה נותן כוח למדינות אחרות, כמו ש-metoo# נתן כוח למחאות אחרות". החוקים החדשים בארצות הברית עוררו גלי מחאה. נשים יצאו להפגנות, ומפורסמות יצאו מהארון ודיברו על ההפלה שעברו. ברשתות החברתיות שיתפו נשים על סיפורי ההפלה שלהן תחת ההאשטג #shoutyourabortion, "צעקי את סיפור ההפלה שלך".  

"הייתי שמחה אם היה פרצוף ידידותי בוועדה"

הפלות בישראל מוסדרות בחקיקה בחוק הפסקות הריון מ-1977. הוועדה לאישור הפלות מאשרת את רובן המכריע. לפי דוח משרד הבריאות, ב-2017 הוגשו יותר מ-19 אלף פניות, ורק ב-167 מקרים לא ניתן אישור. אולם מרבית הנשים שמעוניינות בהפלה נאלצות לשקר לוועדה והופכות לעברייניות.

לפי החוק הוועדה מאשרת הפלה, "כשהאישה היא מתחת לגיל 18 או מעל גיל 40", או "כאשר האישה איננה נשואה או שההיריון אינו מהנישואין". לכן נשים מונחות על ידי הרופאות שלהן לשקר, ולהגיד למשל שההיריון הוא כתוצאה מבגידה. במקרים אחרים רופאות מפנות פציינטיות לגורמים בתחום רפואת הנפש על מנת שיאשרו שההיריון עלול לסכן את בריאותן הנפשית, בשל הסעיף שמאפשר הפלה במקרה: "שהמשך ההיריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לאישה נזק גופני או נפשי".

נשים שהגיעו לוועדה מספרות לא פעם על חוויות קשות. הוועדה אמנם מאשרת את מרבית ההפלות, אך הזמן עד שמתקבלות בה קריטי: ההמתנה יכולה להגיע עד לחודשיים, שבהן האישה לא יודעת אם יאשרו את ההפלה שלה או לא. סיוון, בת 31 מתל אביב, עברה שתי הפלות, אחת בגיל 20 והשניה בגיל 22. "בפעם הראשונה בכלל לא פניתי לועדה כי לא סיפרתי להורים שלי, סיפרתי להם רק בדיעבד, ורציתי לעשות את זה כמה שיותר מהר ובשקט. לא רציתי להגיע עם זה לקופת חולים, וזה היה עניין של זמן: במרפאה פרטית בחיפה יכלו לקבל אותי תוך יומיים. דרך הועדה זה לקח כחודשיים".

סיוון דווקא ידעה שלפי רוב הממצאים ההפלה שלה תאושר, ובכל זאת היה קושי רב. "נלחצתי, אבל אמרו שלא תהיה בעיה כי זו ההפלה הראשונה שלי. ישבתי מול שלושה אנשים, וזו היתה סיטואציה מאד לא נעימה. הייתי מאד בהיסטריה מהדבר. סיפרתי לאמא שלי, והיא הייתה אתי, אבל הייתי שמחה אם היה שם גורם בשבילי או פרצוף ידידותי, לתמוך ולהסביר בדיוק מה קורה ומה עושים. לא רק מבחינה טכנית".

גם לנשים שלא עברו את הועדה, חוויית ההפלה נותרת טראומטית. נועה נכנסה להריון בעודה במערכת יחסים אוהבת ותומכת. אם היתה מגיעה לוועדה, היו מאשרים את הפסקת ההריון שלה, כי אינה נשואה. אבל נועה רצתה לעבור את ההליך בצורה הכי מהירה שיש ולכן פנתה לטיפול פרטי. "לא פחדתי שלא אעבור ועדה, אבל מה עם נשים שלא רוצות ילדים, גם אם הן נשואות? מה זה אומר, שהן צריכות לעשות כריתת רחם אם הן לא רוצות להיכנס אי פעם להריון ולהיתקע עם ילד?"

כמו נשים רבות אחרות, נועה לא יכלה לממן בעצמה הפלה פרטית, ונאלצה להעזר בהוריה. "לא היתה לי אפשרות לממן את זה. ההורים שלי מאד לא רצו שאעשה הפלה, אבל לא יכולתי לדמיין עולם שבו לא הייתי עושה את זה. אני לא יכולה להבין איך למישהו בעולם יש את הזכות להגיד לי אם אני צריכה או לא להיות אמא, או לקבל החלטות על הגוף שלי", אומרת נועה. "אנשים לא מבינים שזו לא החלטה קלה. אני לא רוצה ילדים. אם כבר יש חוק שצריך לעבור, זה שכל אישה שעוברת הפלה צריכה לעבור כמה טיפולים פסיכולוגיים. זה טראומטי בהרבה מובנים"

בארץ עוד אין תנועה גלויה של נשים שמדברות על ההפלה שעברו, כמו שסלע תיארה,  והנושא יחסית עדיין מוגדר כטאבו. אפשר לקשר זאת לגורמים רבים: עידוד הפריון בחברה היהודית וקדושת ה"רחם הלאומי", השמרנות בכל הקשור למין ולתוצאותיו, וגם לתחושה של בושה שנובעת מהיעדר ייצוג של נשים שעברו הפלה בחברה ובתרבות הישראלית. אבל כל זה עוד עלול להשתנות אם הטרנד השמרני והחקיקה בעניין תגיע בסופו של דבר גם אלינו.