כושי, אחראי הפרדסים בקיבוץ מפלסים, היה מיואש לפני עשרה ימים. ירדו גשמים והפרי עדיין על העצים. בגלל הקורונה היה סגר על השטחים ופועלים לא הגיעו לקטוף. "אסור להשאיר את הפרי על העץ, זה מעייף אותו ומכביד עליו, זה פוגע במחזור הבא. יש לי 19 דונם של מנדרינות. השקעה של 4,000 שקל לדונם. קצצתי את העצים עם הפירות. 19 דונם הלכו, שנה שלמה הלכה. 80 אלף שקל ירדו לטמיון".
אבל המנדרינות הן רק חלק אחד מהמטעים של מפלסים. 1,400 דונם יש להם, תוצרת שפונה לייצוא וגם לשוק המקומי. "אנחנו מתכננים את הנטיעות כך שנקטוף מנובמבר ועד אפריל. בסביבות חודש ינואר אני עובד לייצוא, השנה הצלחתי למכור ל-13 קניינים גדולים – אבל אין מי שיקטוף".
מרבית העסקים במשק הישראלי נפגעו מהנגיף, החקלאות ספגה מכה אנושה. בין היתר בשל מחסור בידיים עובדות; משום שהמוסדות הגדולים שהיו מזמינים מהחקלאים סחורה (בתי מלון, מסעדות) נסגרו והפסיקו להזמין; ובגלל שהמדינה החליטה להמשיך את הייבוא שמתבצע במקביל לסחורה ששוכבת בשדה ועל העצים בלי דורש.
השוק לא מאוזן
אבנר לוי מגדל עגבניות שרי בפתחת ניצנה שעל גבול עזה. משק בינוני. בזמן הקטיף הוא מייצר מדי יום סדר גודל של שישה טון עגבניות. לאבנר, כמו לחקלאים בעלי משקים בינוניים אחרים אין מערך שיווק עצמאי. בימים כתיקונם הוא מסתמך על השוק הסיטונאי שיפיץ את הסחורה שלו למפעלים, לבתי מלון, למסעדות, למכולות שכונתיות ולשאר חנויות.
"עלות הגידול של קילו עגבניית שרי הוא בסביבות שלושה שקלים וחצי. הרשתות מוכרות קילו עגבניות ב-20 שקלים. אין קונטרה לרשתות והשוק לא מאוזן. הן הפכו למונופול. זה לא הגיוני שאין לכל חקלאי מערך שיווק ישיר לחנויות".
את השווקים הסיטונאיים עדיין לא סגרו. הם מספקים סחורה לירקנים ולחנויות. אבל סוחרי המלונות, המסעדות והירקנים מהשווקים העירוניים כבר לא מגיעים. "סגרו את השווקים העירוניים שהתנהלו באוויר הפתוח, אבל אפשר לגדר את השווקים ולנטר את כניסת הלקוחות, כמו שעושים ברשתות השיווק", מסביר לוי. "במקום זאת נתנו בלעדיות לרשתות, למבנים שסגורים הרמטית עם מערכת אוורור סגורה כמו בספינת הקורונה".
"עלות הגידול של קילו עגבניית שרי הוא בסביבות שלושה שקלים וחצי. הרשתות מוכרות קילו עגבניות ב-20 שקלים. השוק לא מאוזן"
לוי חושב שהוא יודע מהי הסיבה לכך. "אני מעריך שיש לחץ של רשתות השיווק לסגור את השווקים ולמוטט את החקלאות", הוא אומר. "תאר לעצמך שיש עכשיו 100 מכולות של תוצרת חקלאית בדרכן לישראל ואצלנו הסחורה נרקבת באדמה. שיפתחו דוכנים לממכר פירות וירקות בחניונים הגדולים שיש בכל הארץ. הם עומדים שוממים". במשרדי הממשלה טוענים שההצעה הזו אינה עומדת בדרישות צו הבריאות.
80 אחוז ירידה במחזור החודשי
החקלאות בישראל היא שוק חופשי, בערך. מועצת הצמחים מפרסמת את המחיר הסיטונאי המומלץ בכל ענף. הייבוא והייצוא פתוח לכל דכפין, אבל מכסות החלב והביצים קצובות. המכס על הייבוא דיפרנציאלי. כלומר, אם במשק הישראלי קיים מחסור באחד מתוצרי החקלאות, מאשר משרד החקלאות להוריד מכסים כדי לעודד יבוא ולהשלים את הפערים. בימים שיש מחסור בתוצרת, החקלאים מתפללים לעליית מחירים, רק שאז הייבוא מגיע והמחיר יורד.
לפני כעשרה ימים פנו ראשי הארגונים החקלאיים לשר החקלאות צחי הנגבי בבקשה להפסיק את ייבוא העגבניות מטורקיה – לא פחות מ-600 טון אמורים להגיע לישראל בזמן שתוצרת כחול לבן מחכה לקונים. הארגונים החקלאיים קראו להנגבי ולשר האוצר משה כחלון לפעול מול רשתות השיווק על מנת שאלו יפסיקו עם הייבוא ויעברו לרכוש תוצרת מקומית. "בהחלטת ממשלה נותרו כעת רשתות השיווק הספקיות היחידות של סחורה חקלאית", הם כתבו. "לא ייתכן שהן ירכשו תוצרת חקלאית מטורקיה או מכל מדינה אחרת בלי שימצו קודם את הקנייה של התוצרת המקומית מהחקלאים בישראל".
רגע לפני הסגר קיימו ראשי מועצות אזוריות כנס חירום עם שר החקלאות, שם הכריזו שלא צפויים חוסרים משמעותיים בתוצרת החקלאית. עופות לא חסר. אמנם במכולות מורגש מחסור בביצים, אבל בזמן זה עושים 65 מיליון ביצים את דרכן מספרד לישראל, והמשלוח מתוכנן להגיע ממש בימים אלו.
מחסור צפוי בדגים שאותם מייבאים מסין ויפן, כשמחירו של הסלמון צפוי להגיע עד ל-120 שקל לקילו, לעומת כ-60 שקלים בדרך כלל. מאחר שהרשות הפלסטינית החרימה את תוצרת הבשר הישראלית, לא צפוי מחסור בבשר בקר. גם חלב לא חסר. מחסור יירשם רק בפירות הדר – ולא בגלל היעדר תוצרת אלא בגלל היעדר ידיים עובדות מהשטחים.
לא כל ענפי החקלאות נפגעו. יש כאלה שבכלל לא, מגדלי תפוחי האדמה הם דוגמא לכך. לתפוחי האדמה יש אורך חיים גדול ואין בעיה לשנע אותם על אוניות אל יעדים מרוחקים. מגדלי הירקות ללקוחות המוסדיים הם הנפגעים הקשים מהמצב. "אני חווה ירידה של 80 אחוז מהמחזור החודשי", אומר עמית אבוטבול, חקלאי ממושב תלמי אליהו. "יש לי מפעל שבו אני קוצץ ירקות בוואקום. מאז המשבר אני מפעיל אותו רק חצי יום בשבוע, כי יש לי לקוח שמספק לצבא ואני לא רוצה להפסיד אותו. את כל העובדים הישראלים שלחתי לחל"ת".
החסה לא מחכה
אבוטבול נולד לחקלאות. הוא מגדל על אלף דונם ירק, ואז אורז ושולח למסעדות, לבתי מלון, לאולמות אירועים. לפני שלושה שבועות הכל הפסיק. ביום אחד. "יש לי לקוחות שלא משלמים כי הם איבדו את הלקוחות שלהם. יש אצלי צ'קים של שוטף פלוס 90 או 120, והלקוחות אומרים לי לא לפרוע אותם כי הם יחזרו. אבל את הצ'קים האלה כבר מכרתי לבנק. מכרתי לבנק בפברואר צ'ק שמועד הפירעון שלו באפריל. אחרי הריבית של הבנק אתה מקבל 90 אחוז מהכסף. אתה מבסוט, כי יש כסף מזומן. זו השיטה הקפיטליסטית, מגלגלים אשראי של הספקים. עכשיו אם הצ'ק, יחזור הבנק יחייב אותי".
יש לו לקוח בכפר סבא. לקוח מאוד גדול, קונה ממנו 40 משטחים בשבוע. 40 אלף ראש חסה במחיר שקל וחצי. רבע מיליון שקל ללקוח אחד בחודש. "עכשיו כל המסעדות סגורות", הוא אומר, "אבל החסה לא מחכה, הבצל הירוק לא ממתין, גם הפטרוזיליה. עכשיו אביב, הכל פורח ואיך אני יכול לשווק? אנחנו לא טובים בלנצל את מצב, אנחנו טובים בלגדל. יש לי רצף שבועי לכל שתילה, ככה יש מחזוריות. מה שלא נקטף השבוע אבד, בשבוע הבא אני כבר מגיש חלקה חדשה".
השטחים בינתיים מלאים בסחורה. את השתילה הוא צימצם ב-80 אחוז. "כי מה אני אעשה, אשאר בבית, אריב עם האישה? זה לא יחזיר את ההלוואות שלי ולא כלום, זה רק כדי לשמור על הלהבה דולקת".
החקלאים בישראל חוו מלחמות, אסונות טבע, גניבות. אבל אסון כזה עוד לא היה להם. "אנחנו לא מכירים מצב שיש סחורה אבל אנחנו לא מוכרים אותה", אומר אבוטבול. "אם המדינה היתה סוגרת אותנו, זה היה מחסל את חוסר הוודאות. היינו מפסיקים לרסס, להשקות ולטפל. אבל אין מדיניות ברורה. אני מצפה מהמדינה שתיתן לנו סיוע כמו לכל בעל עסק עצמאי אחר. אין לנו חיי מדף, אולי בעוד שבוע יהיה לקוח שיחפש סחורה אני לא רוצה לפספס אותו.
"אנחנו לא מכירים מצב שיש סחורה אבל אנחנו לא מוכרים אותה. אני מצפה מהמדינה שתיתן לנו סיוע כמו לכל עצמאי אחר"
"משק כמו שלי, שמחזיק מפעל ומשאיות, לא יודע מה הסוף שלו. לא יודע אם נחזור לאותם היקפים. לא יודע אם הלקוחות שלנו יחזרו לעצמם. כשהדבר הנורא הזה יגמר, אנשים לא ימהרו לצאת למלונות ולמסעדות. אנשים יהיו עסוקים בהישרדות".
למרות הכל, אבוטבול מנסה לשמור על אופטימיות. "ענף החקלאות הוא ענף חלש כלכלית, אבל לא מנטלית. מבחינה מנטלית אנחנו חזקים – אנחנו ישובי ספר על הגבולות".
"כל פרי שיירד מהעץ זה ברכה"
ויש עוד בעיה שעומדת בפני החקלאים. בעיה שנותרה חסרת מענה: העובדים הזרים. העובד הזר מוגן בחוק שכר מינימום והמעסיק מחויב להעסיק אותו שעות נוספות, גם אם בשלב הזה אין עבודה במשק. "אני חייב להחזיק אצלי את התאילנדים", אומר אבוטבול. "אף אחד לא אומר לנו מה קורה איתם. זו המדיניות. אם היתה הוראה לסגור משקים זה היה עוזר לנו גם במקרה הזה, כי את התאילנדי היינו מוציאים לחל"ת, שיקבל דמי אבטלה כמו כולם".
בחזרה לכושי מקיבוץ מפלסים. "פרסמתי הודעה ביישוב שחסרות לי ידיים עובדות לקטוף את פירות ההדר ולא היתה היענות. החלטתי לפרסם בקבוצות וואטסאפ ופייסבוק, והתחלתי לקבל מלא פניות של אנשים שרצו לעבוד. אני מעריך שבכל יום העסקתי פה 60 איש, כל מי שבא. ובאו מכל מיני מקומות. היו פה בעלי מסעדות, צעירים, עמותות ומשפחות. כולם עבדו בשכר. אני לא מחפש רווח. כל פרי שירד מהעץ זו ברכה".
ביום חמישי הסתיים הקטיף וכושי נשם לרווחה. "חקלאים אחרים לא עשו את זה. הם לא האמינו שישראלי יבוא לקטוף. אבל מה שראיתי בפרדס אלו אנשים מחייכים, חברה צעירים שקוטפים בהנאה כמו פעם ואנשים בני 50 שנזכרים בעבר. וזה בלי לדבר על כסף. נכון, הישראלי לא קוטף מהר, אבל אשמח להעסיק ישראלים גם בשנה הבאה. העבודה שלנו היא שליחות. אנחנו מעבדים את האדמה, עוזרים להאכיל את העולם".