תיקי ראש הממשלה תופסים נתח נכבד מהכותרות וזמן המסך באמצעי התקשורת בשבועות האחרונים, מן הסתם באופן טבעי. בכל זאת, כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן הוא סוג של רעידת אדמה שהמדינה הזו טרם ראתה (אם כי הציניקנים יאמרו שלאור מספר הפוליטיקאים שהורשעו בשנים האחרונות, זה היה עניין של זמן).
כמו במקרים רבים, גם הפרשה הזו הפכה מיד לכלי ניגוח פוליטי של "ימין" מול "שמאל", תוך שימוש בכל הכלים המוכרים – התלהמות, האשמות, שקרים, פרובוקציות והסתה פרועה. אבל האמת המרה היא שההסתה האמיתית פה היא בכלל ב-ט'. הסטה. והיא נוחה לכולם, ללא קשר לשיוך הפוליטי, המפלגתי או המגזרי. כלומר, כמעט לכולם. רק לנו, הציבור, היא מאוד לא נוחה.
כל השיח התקשורתי המכוון נועד כדי להסיט את הדיון הציבורי מהדברים שבאמת חשובים לציבור, ומהצורה שבה הם מתנהלים. כי בזמן שגוררים אותנו ממערכת בחירות אחת לאחרת, מספרים לנו על בוגדים ונאמנים, על איראן וחיזבאללה – אנחנו ממשיכים לחיות כאן.
והחיים שלנו מורכבים מדברים הרבה יותר קטנים: החבילה שלא מגיעה בדואר, התור בקופת חולים, הפקקים המתארכים, התחבורה ציבורית המקרטעת, החשבון הגבוה מידי במכולת, הפקיד האטום בטאבו, מערכת הבריאות הקורסת, הביטוח הלאומי שנמצא על סף פשיטת רגל. דברים כאלה, של החיים עצמם, שאף אחד לא מתעסק בהם אבל הם בעצם היום-יום של כולנו.
כל השיח התקשורתי המכוון נועד כדי להסיט את הדיון הציבורי מהדברים שבאמת חשובים לציבור, ומהצורה שבה הם מתנהלים
אבל אנחנו הרי לא ככל העמים, ועלינו להוכיח שאנחנו אור לגויים, ולכן במדינתו של העם הנבחר מי שמתכנן תחבורה ציבורית מעולם לא נסע בה, מי שמתקין תקנות בעניין עסקים קטנים לא היה מעולם עצמאי שנאבק בנטל המס, מי שדואג למערכת הבריאות לא המתין מעולם חודשיים לבדיקה רפואית או עמד בתור בקופת חולים כאחד האדם, מי שמחוקק את החוקים שמשפיעים על השכר שהולך ונשחק מעלה לעצמו את המשכורת בכל שנה בדיוק של שעון שוויצרי, מי שאמור להיות משרת ציבור – הפנים של המדינה מול הציבור – גונב בלי בושה, מתעדף קרובים, מקצר הליכים, דואג לחברים ומייצר מערכת שאמון האזרחים בה הולך ונשחק, עד שלא נותרת להם ברירה אלא לרמות בחזרה את המערכת.
וכך מתבססת לה תרבות של שקר ושל מרמה, של "שמור לי ואשמור לך", של כוח ואלימות כי "רק ככה זה עובד", של בירוקרטיה חונקת ומסורבלת שגורמת לרבים להרים ידיים ולוותר על הזכויות שלהם, במקום לוותר על יום עבודה כדי להתעסק בה. כך נוצרת עבדות מודרנית של אזרחים ממושמעים וצייתנים שחרדים לביטחונם האישי והכלכלי ונאלצים ליישר קו.
הכותרות צועקות על ביבי, ליצמן ודרעי, אבל מתחת למסך הערפל, נעצרו רק ב-2019 בחשדות של שוחד, מרמה או הפרת אמונים גם בכיר מאוד במשרד התחבורה (דרור גנון), שני בכירים במשרד האנרגיה, מפקח במשרד הבריאות, פקיד בכיר במס הכנסה, ראש עיריית קרית אתא, טירת הכרמל ועוד עשרות פקידים בשלטון המקומי. ומה עשה ראש הממשלה בתגובה? מינה חבר (מתניהו אנגלמן) לתפקיד מבקר המדינה והוא מצידו החזיר טובה ויזם את סגירת האגף לתפקידים מיוחדים, שעיקר עיסוקו הוא שחיתות ציבורית. בפנים, כמו שאומרים בשכונה.
התנהגות מושחתת לא נמצאת רק ברמה הפוליטית, אלא טבועה עמוק במערכת הציבורית, כשאנו רואים שיטה שבה חבר מביא חבר וחבר שומר על חבר, כדי להשאיר את הכוח בתוך אותה חבורה מצומצמת של בעלי כוח והון, הקשורים בקשר הדוק עם נושאי משרות בכירות במגזר הציבורי. הקשרים האלו מתבטאים לא פעם בדלת המסתובבת המפורסמת, כמו זו שהביאה באחרונה את ראש רשות המסים לשעבר, משה אשר, לייצג את הרב רנטגן, דקה אחרי שקידם רפורמת מיסוי לרבנים.
אז לפני שאנחנו מאשימים בכל הצרות שלנו את חברי הכנסת והשרים, זכרו שתחתיהם עומדים שורה של פקידים עם היד על הברז, שבמקרים רבים הגיעו לתפקידם כטובה שמישהו החזיר למישהו, והם אלה שקובעים אם האוטובוס יגיע בזמן, אם הדואר יהיה פתוח היום, אם יהיה לנו מקום בחדר המיון, אם נחיה או נמות.