לאחר קריאה יסודית ומעמיקה ב-67 עמודי פסיקת בג"ץ בפרשת הצוללות והמניות, ניתן לומר כי היא תערובת של חדשות טובות והחמצה זועקת. החדשות הטובות הן ההמלצה הברורה של השופטים להקים ועדת חקירה ממלכתית שתגיע למיצוי חקר האמת, ותרד לשורש השאלות הלא פתורות בפרשה. צריך גם להעריך את הניסיון הכן, המפורט ויוצא הדופן של שופט בג"ץ יצחק עמית להניח בפני כל ועדה שתקום שרטוט עובדתי בפרשה, לצד ציון כמה מהתמיהות המבקשות מענה. אולם לצד זאת, מי שמכיר את רזי הפרשה יתמה על החלקיות בהצגת תמונת הפרשה, ויזעק אל מול החלטת השופטים שלא להתערב בהחלטת היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט שלא לחקור את ח"כ בנימין נתניהו.
הבעיה המרכזית בפסק הדין נעוצה בהיצמדות למסד העובדתי הצר והמחורר שהציג מנדלבליט בהחלטתו שלא לפתוח בחקירה בפרשת המניות והצוללות. בשל ההיצמדות לפריזמה מצומצמת זו, בפסק הדין הונח שרטוט חלקי וחסר של הפרשה, ויש עובדות מהותיות שנעלמו מלוח הזמנים ששרטט בפרוטרוט השופט עמית. חלקיות התמונה המונחת בפני השופטים הובילה אותם למסקנה שהחלטת היועץ המשפטי סבירה. לו היו מודעים לתמונה העובדתית המלאה, יש סיכוי משמעותי שפסיקתם הייתה נראית אחרת.
במאמר זה אציג בקצרה את העובדות העיקריות שנמצאות בפסק הדין, ואחריהן את העובדות המהדהדות בחסרונן, אשר יחד עם התמיהות שעלו בפסק הדין, מובילות לתשתית ראייתית שיש בה כדי לבסס חשד סביר נגד נתניהו, המצדיק פתיחה בחקירה. בסוף המאמר ארכז את השאלות הפתוחות בפרשה, שגם מתוכן יעלה החשד הסביר.
העובדות שנמצאות בפני השופטים לפי פסק הדין
- מרגע שנתניהו התמנה לראשות הממשלה ב-2009, הוא התניע ויזם שורה של עסקאות רכש של צוללות וכלי שיט במיליארדים.
- הדבר נעשה חרף התנגדות הצבא ומערכת הביטחון.
- נתניהו אישר מאחורי גבה של מערכת הביטחון למכור צוללות מתקדמות למצרים ואחר כך שיקר על כך במשך שנים.
- נתניהו מקבל כספים רבים מבן דודו נתן מיליקובסקי לאורך השנים במגוון צורות, כשהמניות היא רק אחת מהן: הסכום המצטבר הידוע הוא לכל הפחות 18 מיליון שקל.
- לתאגיד תיסנקרופ, יצרנית צוללות וכלי שיט, ומיליקובסקי יש קשר עסקי דרך ערוץ אחד – גראפטק, החברה הספקית של תיסנקרופ.
- לתיסנקרופ יש היסטוריה כחברה משחדת בעולם.
- גרסאות מיליקובסקי בחקירה שבהן הכחיש שנתניהו ידע על עסקיו, מעוררות תמיהות אצל מנדלבליט (השופט עמית, עמ' 56).
- "היועץ המשפטי לממשלה העיד בהחלטתו כי קיימים חללים ופערי מידע" (השופט עמית, עמ' 56).
מול התמונה הזו שרואים לנגד עיניהם השופטים, ניצבת שורת העובדות שנעדרו וחסרות בפסק הדין. אלה עובדות שפורסמו ברבים בכלי התקשורת, לא נסתרו מעולם, נעלמו באופן מתמיה מהחלטת היועץ המשפטי לסגור את התיק ויש בהן כדי לבסס חשד סביר כנגד נתניהו.
העובדות החסרות בפסק הדין
- הערוץ הנוסף בין מיליקובסקי ותיסנקרופ והחשד שלא נחקר.
השופט עמית מנתח את התזה הפלילית שהניחה התנועה לאיכות השלטון בעתירתה, ולפיה נתניהו, שקיבל טובות הנאה לאורך השנים מבן דודו מיליקובסקי – ובפרט בעסקת המניות – קידם את רכש הצוללות וכלי השיט מתיסנקרופ למרות התנגדות מערכת הביטחון, וזאת כדי להיטיב עם בן דודו, שהיה בעל מניות מרכזי בחברת גראפטק, ספקית של תיסנקרופ. השופט עמית כותב כי זו "תזה אפשרית", אך "מנגד, ייתכן כי אך בצירוף מקרים עסקינן" (עמ' 58). עמית מוסיף כי "המסד העובדתי המרכזי שעליו מתבססת למעשה התזה וההנחה של שלוש העתירות, רעוע ביותר" (עמ' 61). ואולם כאן עולה במלוא חריפותו הכשל במבט המצומצם על הפרשה: לא נבחנת תזה פלילית אחרת.
נקודת המוצא של היועץ ולמען האמת גם של העותרות ומתוך כך של השופט עמית, היא שישנו קו עסקי מקשר אחד בין מיליקובסקי לתיסנקרופ, ואם קו זה נפסל, נפסלת התזה כולה. אך מה היה אומר השופט לו היה יודע שיש לפחות עוד קו עסקי של ממש המחבר בין מיליקובסקי לתיסנקרופ, שלא נבחן על ידי מנדלבליט, לא נחקר ואף לא הוצג בעתירות?
מיליקובסקי מחזיק יחד עם אחיו דניאל בקבוצת חברות בשם ג'ורדן אינטרנשיונל, העוסקת במסחר בפלדה ובמתכות נוספות, ומקיימת לאורך שנים קשרי מסחר עצמאיים עם תיסנקרופ. לפי הפרסום של גור מגידו בדה מרקר, העסק הוקם עוד בשנות ה־40 של המאה הקודמת על ידי אביהם של השניים וממשיך לפעול עד היום. קו עסקי זה, המחבר בין מיליקובסקי לתיסנקרופ בצורה ישירה יותר מאשר דרך גראפטק, לא נחקר. לא נחקרה גם התזה הפלילית ולפיה תיסנקרופ, אשר לה יש עבר כחברה משחדת במדינות אחרות כפי שהוצג בעתירות, היא הגורם המחולל בפרשה יחד עם מיליקובסקי.
לפי תזה זו, צריך להיבחן החשד הבא: האם תיסנקרופ הפעילה באמצעות מיליקובסקי את נתניהו, שכראש ממשלה הופך מדיניות ממשלתית ולמרות התנגדויות המערכת, מתניע שורה ארוכה של עסקאות רכש במיליארדים מתיסנקרופ? את התמורה יכלה לכאורה תיסנקרופ להעביר למיליקובסקי באחד מערוצי הקשר ביניהם, בזמן שמיליקובסקי מעביר מיליונים רבים לאותו ראש ממשלה. על תזה זו לא חלה התיישנות, מכיוון שחלק מהעסקאות שיזם נתניהו נעשו בשנים האחרונות, כמו גם חלק מהעברות הכספים בין מיליקובסקי לנתניהו. זה התרחיש הזועק לחקירה לאחר גילוי פרשת המניות. מדוע הוא לא נבדק או נחקר? יחד עם עובדות נוספות בפרשה שיובאו להלן, כיוון החקירה הזה אמור להיות מובן מאליו.
- המייל מ-2012 שידע לחזות את העסקאות שיאשר נתניהו שנים אחרי.
עובדה נוספת שנעלמה מפסק הדין: מסמך מפתיע מתיק 3,000 שפרסם רביב דרוקר באפריל 2019 בחדשות 13 ולפיו בתכתובת מייל מדצמבר 2012 ידע מפקד חיל הים לשעבר אליעזר (מרום) צ'ייני לפרט שורה של עסקאות רכש עתידיות מתיסנקרופ, שאותן יקדם יחד עם מיקי גנור, כשבאופן מדהים אותן עסקאות בדיוק קודמו ונדחפו על ידי נתניהו שנתיים שלוש אחר כך. מדובר ברכש של 4 ספינות המגן שיצא לפועל ב-2014 תוך ביטול המכרז הבינלאומי והסטת העסקה לתיסנקרופ; מדובר ברכש צוללות נוספות שנתניהו דחף לרכישתן ב-2016-2015 למרות התנגדות מערכת הביטחון; ומדובר באישור הצוללות המתקדמות למצרים בסתר ובשקר, ולמרות התנגדות מערכת הביטחון. כיצד ידעו צ'ייני וגנור לשרטט את עסקת הרכש הגדולה מתיסנקרופ שיקדם שנתיים-שלוש אחר כך נתניהו, כנגד התנגדויות מערכת הביטחון?
- חשיבות הקשר ההדוק בין אבריאל בר יוסף לנתניהו.
מידע נוסף שנעלם מפסק הדין: נפנה מבט לאבריאל בר יוסף, סגן ראש המל"ל בתקופת עסקאות הרכש, ואיש חיל הים בעברו וכיום נאשם מרכזי בפרשה בעבירת שוחד. כבר בתחילת הפרשה, בר יוסף סומן על ידי נתניהו כאיש מטעמו לטיפול בנושא הצוללות. זה קרה כאשר כבר בתחילת הקדנציה של נתניהו, באוגוסט ,2009 בתום הביקור הראשון בגרמניה, ביקש נתניהו משגריר ישראל בגרמניה יורם בן זאב לדווח ישירות בנושא הצוללת השישית אך ורק לבר יוסף, תוך הדרת ראש המל"ל דאז עוזי ארד.
השופט עמית מציין עובדה זו בלוח האירועים, אולם אינו מעמיק בנושא. וכאן יש לשאול, אם היועץ המשפטי, ובעקבותיו השופט עמית, שבים ומסבירים שעסקת הצוללת השישית הייתה בסך הכל הפעלה של סעיף אופציה – מדוע להדיר את ראש המל"ל מהנושא? והאם באמת מדובר בעניין כל כך פעוט – בשעה שהצבא מתנגד באופן אקטיבי לצוללת השישית? בעניין הזה, כדאי להיזכר בדברים שאמר פעמים רבות הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי: "מי שלא חקר את הצוללת השישית קיבל את התשיעית".
ובכלל, צריך לשאול, מדוע יש צורך לבצע אופרציה שלמה של החלפת נציג המספנה הוותיק במיקי גנור, אם מדובר רק בהפעלת סעיף אופציה שסוכם כבר בהסכם קודם? בנקודה הזו כדאי לחזור לסיכום החקירה של המשטרה בתיק 3,000. כותבים החוקרים: "בר יוסף הוא שהציע לגנור לסייע בידו להפוך לנציג התאגיד הגרמני במקומו של ברקת". כלומר בר יוסף הביא את גנור במאי 2009 עם תחילת הקדנציה של נתניהו, ובישל את המהלך זמן מה קודם. איך ידע בר יוסף כבר בתחילת 2009, במצב של אפס עסקאות מול תיסנקרופ, וכשהצבא לא מביע צורך בצוללות לשנים רבות קדימה, שכדאי לפעול להחליף נציג לתיסנקרופ? ומדוע הוא פועל כאילו עומדת להגיע בוננזת עסקאות, כשאף אחד לא ידע שהיא אכן תגיע – תודות להזמנות הרכש שנתניהו מתניע מתחילת כהונתו?
למעשה בין נתניהו לבר יוסף יש קשר הדוק יותר ממה שמקובל לחשוב: (א) נתניהו הורה לדווח אך רק לבר יוסף וסימן אותו כשותף סוד; (ב) בר יוסף היה אחד מהלוחצים לביטול המכרז הבינלאומי של ספינות המגן, במקביל לנתניהו עצמו ולבן דודו ועורך דינו של נתניהו דוד שמרון; (ג) נתניהו מינה את בר יוסף לראש המל"ל. עד כמה הבינה המשטרה לעומק את טיב הקשר בין נתניהו לבינו?
- נתניהו לחץ לביטול מכרז ספינות המגן בכמה ערוצים במקביל.
אמנם השופט עמית מתייחס לביטול מכרז ספינות המגן ומעלה תמיהות לגביו, ואמנם המידע על הלחצים לביטול המכרז נמצא בתצהירים השונים שהוגשו בעתירות, אולם חסר בפסק הדין הדגש על כך שהלחצים לביטול המכרז הופעלו בארבעה ערוצים שונים, שכולם קשורים לנתניהו, וזאת בזמן שנתניהו ושמרון מכחישים ששוחחו בנושא:
נתניהו הפעיל לחץ ישיר על שר הביטחון דאז משה בוגי יעלון ועל מנכ"ל משרד הביטחון דן הראל; במקביל לחץ עורך דינו ובן דודו של נתניהו שמרון על היועץ המשפטי של משרד הביטחון, לדבריו תוך שימוש בשמו של נתניהו; בר יוסף, איש אמונו של נתניהו, לחץ על מנהל הרכש במשרד הביטחון, וראש המל"ל אז יוסי כהן, איש אמון נוסף של נתניהו, לחץ על מנכ"ל משרד הביטחון בשם נתניהו. מדוע נתניהו הפעיל כל כך הרבה לחצים ואנשים כדי להסיט מכרז בינלאומי למספנה הגרמנית, עסקה שגם עלתה יותר למדינה, גם הספינות חרגו מהמפרט, וגם המשטרה קבעה שזו עסקה שנגועה בשוחד?
- נתניהו החזיק בסתר את המניות כשהפך מדיניות ואישר שתי צוללות ראשונות למצרים.
אירוע מהותי זה נעדר מלוח הזמנים בפסק הדין: ב-2009, נתניהו נתן אישור לגרמניה למכור שתי צוללות נחותות למצרים, שתי הצוללות הראשונות, כשהוא הופך מדיניות של הממשלה הקודמת. האור הירוק שנתן נתניהו לעסקה היה באותה פגישה אצל הקנצלרית בגרמניה בתחילת כהונתו, שבה גם החל להניע את רכש הצוללת השישית. בניגוד לאישור הצוללות המתקדמות למצרים שנתן נתניהו ב- 2014 מאחורי גבה של מערכת הביטחון, האישור הראשון ב-2009 ניתן בידיעת המערכת ואישורה.
אולם, באותה עת שבה נתניהו מקדם את רכש הצוללת השישית תוך התנגדות הצבא, ובאותה עת שנתניהו נותן אור ירוק לצוללות הראשונות למצרים – בעת ההיא איש מהמערכת הפוליטית או הביטחונית לא ידע שנתניהו וגראפטק מחזיקים במניות של החברה הפרטית של מיליקובסקי, כשגראפטק היא ספקית של תיסנקורפ. מעבר לשאלות של ניגוד עניינים, מדוע המידע הזה לא היה גלוי בפני כולם?
- החלפת הגרסאות על הקשרים העסקיים.
מול טענת היועץ כי אין אינדיקציה ראייתית למודעותו של נתניהו לעסקיו של מיליקובסקי, נדגיש את החלפות הגרסאות שמסר נתניהו לתקשורת מרגע שפורסמו הפרטים אודות עסקיהם המשותפים ועסקת המניות: בתחילה נתניהו הכחיש כל קשר או ידע על עסקיו של מיליקובסקי; בהמשך, דוברי נתניהו מסרו כי רכש את המניות לפני 2002 בעת שהיה אזרח פרטי; לבסוף, נתניהו משנה כיוון וטוען כי רכש את המניות כשהיה יו"ר האופוזיציה ב- 2007. מי שמשקר לגבי העסקים והמניות, ומחליף גרסאות ועובר מהכחשה מוחלטת לאישור מאולץ, מעיד על מודעות והסתרה.
- נתניהו מטעה את מבקר המדינה.
מול טענת היועץ המצוטטת בפסק הדין, כי אין אינדיקציה ראייתית למודעות של נתניהו לעסקיו של מיליקובסקי בן דודו ושותפו העסקי, נדגיש כי בן דודו האחר של נתניהו, עו"ד שמרון, העביר מכתב למבקר המדינה ב-2011, שבו הכחיש כל קשר של נתניהו או מיליקובסקי לגראפטק. זאת בשעה שמיליקובסקי היה דירקטור בחברה ומחזיק האג"ח הגדול ביותר בחברה. ההטעיה במכתב הזה, שפורסם על ידי אביעד גליקמן בחדשות 13, מעוררת חשד כבד לניסיון הסתרה.
- הצהרות הון כוזבות למבקר המדינה המעלות חשד לפלילים.
באפריל 2019, שבועות בודדים לאחר שנודע שלנתניהו הייתה שותפות עסקית עם מיליקובסקי, דיווח אמנון אברמוביץ' כי מבקר המדינה יוסף שפירא העביר למנדלבליט חומרים המעלים חשד לפלילים בדיווחים כוזבים למבקר המדינה. משרד מבקר המדינה ערך בדיקה יסודית של כל דיווחיו של נתניהו, כולל הצהרות הון מאז 2009, ובבדיקה התגלו סתירות ודיווחים חלקיים של מסכת יחסיו העסקיים בינו לבין מיליקובסקי, דפוס שנמשך על פני עשור.
- נתניהו – הסתרות הקשרים העסקיים.
היועץ מציין שמיליקובסקי אמר בחקירתו במשטרה כי "נתניהו ידע באופן כללי בלבד כי הוא עוסק בתחום הפלדה, והוסיף שספק אם נתניהו ידע במה בדיוק עוסקות החברות שבבעלותו". השופט עמית, המצטט חלק זה מהחלטת מנדלבליט שלא לפתוח בחקירה, מסכים עם היועץ שגרסה זו מעלה תמיהות "בשים לב ליחסי הקרבה בין השניים ולקשר העסקי הקודם בשותפות" (עמ' 56). אולם השופט עמית מחליט כמו היועץ, לחיות עם התמיהות ולא להביא לחקירתן.
אך יש לשים לב שנתניהו, אשר בתחילה הכחיש כל קשר או ידיעה על עסקי מיליקובסקי, התרברב בהמשך בראיון לקרן מרציאנו איך קיבל תשואה פנומנלית על המניות: "היו לי השקעות מוצלחות למדי… אני מבין בכלכלה, אני מבין בעסקים". אז נתניהו מבין או לא מבין בעסקים?
כשמוסיפים לכך את התמיהה של השופט עמית על כך שמיליקובסקי הכחיש שידע שתיסנקרופ היא לקוחה של גראפטק, ושהכחיש כי ידע שהיא עוסקת בייצור צוללות (הכחשה מופרכת לנוכח עסקיו הנוספים עם תיסנקרופ), ושהוא נמנע מלהזכיר בחקירתו את אחזקותיו של נתניהו בשותפות עימו, מתקבלת תמונה של ריבוי שקרים והסתרות של הדבר שטעון חקירה יותר מהכל: נתיבי הכסף בין נתניהו למיליקובסקי.
- השקר של נתניהו על האישור שלא ניתן להחזקת המניות.
מול טענות נתניהו כי ועדת ההיתרים אישרה לו להחזיק במניות, מבקר המדינה אמר שההפך הוא הנכון, כלומר נתניהו נתפס בשקר בוטה נוסף לגבי המניות. נתניהו אמר בראיון לקרן מרציאנו במרץ 2019: "באתי למבקר המדינה, לוועדת ההיתרים, אמרתי 'יש לי את המניות האלה, אני רוצה להמשיך להחזיק בהן, והם אמרו לי אין בעיה, תחזיק בהן משום שאתה לא שותף עסקי, יש לך אחוז אחד'…". טענה זו חזרה בתגובת נתניהו לבג"ץ.
השופט עמית כותב כי נתניהו "מבהיר כי עם כניסתו לתפקיד, פנו עורכי דינו לוועדת ההיתרים בבקשה להתיר לו להמשיך ולהחזיק במניות, וזו נתקבלה, לנוכח העובדה שהוא אינו שותף עסקי אלא משקיע פסיבי, בבעלותו אחוז מזערי ממניות החברה ואין לו חלק בניהולה" (עמוד 25). אולם באפריל 2019, שבועיים לאחר הראיון של נתניהו, פרסם הכתב אביעד גליקמן מחדשות 13 כי "מבקר המדינה יוסף שפירא כתב למנדלבליט, כי בניגוד לגרסתו של נתניהו, ועדת ההיתרים לא אישרה לו להחזיק במניות של החברה של בן דודו מיליקובסקי. על פי המכתב ששלח המבקר, נתניהו לא קיבל אישור מהוועדה להחזיק מניות לבדו, לא בשנת 2009 ולא אחריה".
יש לשים לב שהשקר ניתן פעמיים: פעם אחת בראיון ופעם אחת בתגובה רשמית לבג"ץ. יש לתהות מדוע שיקר נתניהו, ומתעוררת עוד שאלה: היועץ המשפטי ידע שתשובת נתניהו היא שקרית, כיוון שהמבקר שפירא שלח אליו את מכתבו. מדוע היועץ התעלם מהשקר הזה?
- המשטרה דווקא לא הסירה את החשד משמרון.
השופט עמית מתייחס לעורך דינו של נתניהו ובן דודו שמרון, וכותב כי "הסרת החשד מעו"ד שמרון בפרשת העמלות, בתום חקירת המשטרה, מסירה לכאורה את החשד כי נתניהו, באמצעות בן דודו ועורך דינו, קשור לפרשת העמלות". אולם השופט עמית מחסיר פרט מהותי. בתום חקירת המשטרה בתיק 3,000 לא הוסר החשד משמרון אלא המשטרה דווקא המליצה להגיש נגדו כתב אישום בגין חשד לתיווך בשוחד. רק לאחר שעד המדינה מיקי גנור חזר בו מעדותו ושינה גרסה, רק אז החליטה הפרקליטות, בשל חוסר ראיות, לסגור את התיק נגד שמרון בחשד לתיווך בשוחד בפרשת הצוללות.
- התנהלות מנדלבליט היא עניין לחקירה.
אולם הסוגייה המורכבת ביותר לניתוח בפרשת הצוללות ובפסק הדין בנושא היא בחינת התנהלות היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט. השופטים, שרואים בצדק חשיבות עליונה בהגנה על מוסד היועץ המשפטי לממשלה, לא מעלים על דעתם שיש בעיה בהתנהלות של היועץ. השופט ניל הנדל מבסס את פסיקתו על כך שהיועץ "שקל את מלוא העניין בצורה עניינית" (עמ' 66), והשופט עמית מתרשם מהחלטת היועץ כי "הליך הבדיקה היה מעמיק ויסודי" (עמ' 61), ואף נוזף בתנועה לאיכות השלטון שמבקרת בעתירתה את תפקודו של היועץ המשפטי (עמ' 16). ואולם ניכר כי נסתר מעיני השופטים רצף של התנהלויות תמוהות מצד מנדלבליט – שלו היו מודעים אליו במלואו, אולי לא היו מאמצים את החלטתו.
מסכת העובדות בהתנהלות מנדלבליט שלא נלקחה בחשבון:
- ימים בודדים לאחר פרסום פרשת הצוללות, מנדלבליט מחליט שלא לערב את המשטרה בנושא כיוון ש"אין חשד לפלילים".
- ההחלטה המופרכת הביאה בזמן אמת לעיכוב בפתיחת בדיקה משטרתית, ולאחריה עיכוב בחקירה פלילית. זו נפתחה רק שלושה חודשים לאחר פרסום הפרשה. מעורבים בפרשה יכלו לנצל את הזמן הזה לתיאום עדויות, העלמת ראיות ושיבוש חקירה.
- עם ההכרזה על פתיחה בחקירה ובטרם החלה, מנדלבליט מכריז שנתניהו "אינו חשוד". הכרזה זו אינה רק תמוהה וחסרת תקדים, יש בה כדי לעלות לכדי שיבוש חקירה מצד היועץ, כפי שאמר פרקליט המדינה לשעבר משה לדור בראיון לכתב חדשות 13 ברוך קרא.
- בסיכום החקירה של המשטרה בתיק 3,000, חקירה שלוותה באופן צמוד על ידי מנדלבליט, אין מילה על האישור שניתן למכירת צוללות מתקדמות למצרים. נושא זה כלל אינו מופיע גם בנימוקי היועץ שלא לפתוח בחקירה נגד נתניהו, למרות שכבר ידוע שנתניהו הודה בכך בקולו. חוקרים בפרשה צוטטו אומרים שחקירתם הוגבלה ולא ניתן להם לחקור כל דבר.
- מנדלבליט חסם גופים אחרים מלחקור את הפרשה כשפרצה: משרד הביטחון, צה"ל, מבקר המדינה וגם משטרת גרמניה עד שלב מסוים.
- הוגבלה חקירתם של החשודים המקורבים ביותר לנתניהו: עו"ד דוד שמרון ושותפו עו"ד יצחק מולכו. החקירה הגיעה אליהם חודשים ארוכים אחרי שנפתחה, ובשום שלב לא נערך חיפוש במשרדיהם או במחשביהם, למרות ששמרון היה עצור (במעצר בית) למשך כמה ימים. כשגנור חזר בו מעדותו, הפרקליטות בראשות מנדלבליט מיהרה לסגור את תיק הצוללות נגד שמרון, במקום לפנות להשלמת חקירה לגיבוי העדות.
- שותף סוד? נתניהו הכריז בראיון לקרן מרציאנו כי מנדלבליט היה שותף סוד לאישור בסתר של מכירת הצוללות למצרים. למחרת מנדלבליט הכחיש נחרצות כל מעורבות בנושא, אולם הוא הופך באחת לחלק מהפרשה, וככזה מצוי בניגוד עניינים. למרות שהוא עצמו יודע בוודאות שנתניהו שיקר לגביו, זה לא מוביל אותו לחקור את נתניהו, או לכל הפחות להסביר את הדבר במסגרת ההחלטה שלא לפתוח בחקירה.
לסיכום התנהלות מנדלבליט בפרשה, יש להתבונן לעומק ב-12 עמודי החלטתו שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד נתניהו בפרשת המניות והצוללות. זהו מסמך שטחי, חלקי, מחורר, רווי ליקויים ברמה המהותית, הראייתית, ובתהליך שנעשה, כפי שנימקתי ופירטתי כשפורסמה ההחלטה. העובדה שהיועץ הרשה לעצמו להתעלם משורה כל כך ארוכה של עובדות בפרשה שמספקות תשתית ראייתית לחשד סביר כנגד נתניהו, ומצד שני לתחום את המבט רק לאזור שמרחיק את החשד מנתניהו – עובדה זו מסכמת את התנהלותו התמוהה של מנדלבליט מתחילתה ועד סופה: ניסיון להרחיק את פרשת הצוללות מראש הממשלה לשעבר.
האם על כך שוחחו נתניהו ומנדלבליט ביותר מ- 100 פגישות שעשו בארבע עיניים וללא פרוטוקול? זו אינה התנהלות של תובע כללי, זו התנהלות של סניגור, וכל ועדת חקירה ממלכתית שתקום תצטרך לחקור גם את הנושא הזה.
ציור מטושטש שהופך לחקירה פלילית
"על מנת שיתגבש חשד סביר, הנקודות צריכות להתייצב מעצמן על הדף ולשרטט לעין הקורא ולו ציור מטושטש כנדרש לשם פתיחה בחקירה פלילית", כותב השופט עמית בפסק הדין (עמ' 58). והנה, כשיוצאים מחרך מבטו הצר והסלקטיבי של מנדלבליט, ומוסיפים לשדה הראייה את העובדות שהיועץ השמיט או שאבדו בסבך הפרטים בפרשה, עולה ומתגלה מעצמו אותו ציור מטושטש הנדרש לשם פתיחה בחקירה פלילית, על פי המבחן ששרטט השופט עמית:
- תיסנקרופ – בעלת עבר כחברה משחדת, היא בעלת קשרים עסקיים ארוכי שנים עם מיליקובסקי וביותר מערוץ עסקי אחד.
- מיליקובסקי – מעביר לבן דודו ושותפו העסקי נתניהו לפחות 18 מיליון שקלים במצטבר לאורך שנים ובמגוון צורות, הוא לא עושה זאת לאף בן משפחה אחר; בדברי מיליקובסקי נמצאו שקרים על הקשרים העסקיים בינו לבין נתניהו והסתרות, הכחשה תמוהה על מודעות לקשרים עסקיים עם תיסנקרופ, ואפילו הכחשת קשר לגראפטק, בשעה שהוא בעל אג"ח מרכזי בחברה.
- נתניהו – בן דודו ושותפו של מיליקובסקי, מתניע, יוזם, דוחף ומקדם שרשרת עסקאות תמוהות במיליארדים מתיסנקרופ ורק ממנה. זאת, תוך שהוא פועל בניגוד לצורך של הצבא וחרף התנגדות מערכת הביטחון; לעיתים תוך עקיפת הגורמים המוסמכים; תוך הסתרה מהגורמים המוסמכים; תוך הפעלת לחצים בארבעה ערוצים לביטול מכרז בינלאומי; תוך אישור בסתר ובשקר למצרים להצטייד בנשק שובר שוויון אסטרטגי; תוך שקרים והסתרת קשריו עם בן דודו מיליקובסקי לאורך שנים והסתרת הקשר העסקי לתיסנקרופ, ותוך החלפת גרסאות כשמתגלים פרטים חדשים על הקשרים העסקיים.
כל חוקר סביר שהיה מקבל עם פרסום פרשת הצוללות את כל הנתונים האלה, היה מבין שהתזה הפלילית להלן, היא כיוון החקירה המתבקש באופן טבעי: האם תיסנקרופ הפעילה באמצעות מיליקובסקי את נתניהו? העובדות הן שנתניהו יזם, קידם ודחף שרשרת עסקאות עם תיסנקרופ במיליארדים, בעוד שהוא עצמו מקבל מיליונים רבים ממיליקובסקי.
להשלמת הציור המטושטש המעלה חשד סביר, נביט שוב בנאשם אבריאל בר יוסף, אותו סימן נתניהו כאיש שלו, ומי שדאג להביא את הנאשם מיקי גנור במהלך של הצנחה תמוהה ב-2009, וכל זאת שנייה לפני שנתניהו מתחיל להתניע את שרשרת העסקאות. זהו אותו גנור שבהמשך באורח פלאי חובר לעו"ד שמרון, בן דודו ועורך דינו של נתניהו – ואף מנסה לרקום איתו עסקה להפרטת המספנה.
כל פרט שנוסיף יחדד את הציור המטושטש. די בכל הפרטים האלה כדי להצדיק חקירה פלילית. החשד זועק לשמיים. אולם המשטרה סיימה את חקירתה לפני שהתגלתה פרשת המניות – מה שמוכיח שהחקירה הייתה מוגבלת מלכתחילה, שכן החומרים היו בידי המדינה. ואחרי שהתגלתה פרשת המניות, מנדלבליט מנע חקירה מיידית או בדיקה, הוא משך זמן, הדליף לתקשורת שאין קשר בין המניות לצוללות כדי לקבע נרטיב, ערך בדיקה לא רשמית רק לנוכח העתירות שהוגשו בפרשה, נצמד לתשתית עובדות סלקטיבית ולא לתשתית הראייתית המלאה, נצמד לתזה פלילית אחת בלבד ללא בחינה של תזות אחרות, והקפיד להרחיק כל בחינה של חשד כזה, שכל חוקר סביר היה חוקר מזמן.
וכך יוצא שהציור הזה, החשד הזה, לא נחקר מעולם. וזו תהיה המלאכה של הגורם הרשמי האחרון שיוכל להוציא את האמת אל האור: ועדת החקירה הממלכתית בפרשת הצוללות.
על ראש הממשלה נפתלי בנט ועל שרי הממשלה להקשיב היטב לבג"ץ, הממליץ לברר את הדברים באמצעות ועדת חקירה ממלכתית: "התמונה הלכאורית המצטיירת קשה במיוחד בהינתן ההתנגדות בצה"ל ובמערכת הביטחון לרכישת צוללות נוספות ובהינתן מגבלות התקציב… דומה כי במישור הראוי והרצוי, בחינת תהליכי קבלת ההחלטות במקרה דנן היא צעד המתיישב עם ביטחון המדינה" (השופט עמית, עמ' 41). לממשלה אחריות לביטחון המדינה, והתעלמות מהמלצת בג"ץ תהא בריחה מאחריות. על בנט, ועל המתנגדים בממשלה לוועדת חקירה, מוטלת אחריות ראשונה במעלה ללמוד את פסק הדין לעומקו, להבין את ההשלכות על ביטחון המדינה ולהקים בהקדם ועדת חקירה ממלכתית.
הסתרה, לחצים ודרישות מיותרות
השאלות הפתוחות בפרשת הצוללות והמניות שלא קיבלו מענה, ושוועדת החקירה הממלכתית תצטרך למצוא להן תשובות
התמיהות של השופט יצחק עמית המובאות בפסיקת בג"ץ (עמ' 41):
- מי הגורם שניסח את טיוטת מזכר ההבנות עם גרמניה ואשר הועבר על ידי המל"ל? ומדוע נשלח המסמך לאלוף עמוס גלעד?
- מי הוא זה ואיזה הוא שהכניס לטיוטת מזכר ההבנות דרישה לספינות נצ"ל, (נגד צוללות) על העלות הכבדה הכרוכה בכך, ומדוע? ואם היה צורך בספינות נצ"ל, הכיצד הוסרה דרישה זו חיש מהר ממסמך ההבנות לנוכח התנגדות צה"ל ומערכת הביטחון?
- מדוע הופעלו לכאורה וכנטען לחצים כה כבדים לביטול המכרז הבינלאומי לספינות המגן על כל הכרוך בכך, עוד לפני שתיסנקרופ התחייבה להוזיל משמעותית את מחירן ועוד לפני שתיסנקרופ הבהירה מה הדגם המוצע והמפרט הטכני של הספינות?
- מדוע הסתיר ראש הממשלה, על פי הנטען, משר הביטחון, הרמטכ"ל, מפקד חיל הים, אגף המודיעין וראש המוסד את העובדה שגרמניה קיבלה את הסכמתו למכור צוללות למצרים? את מי עדכן ראש הממשלה, אם בכלל, בנוגע להסכמה שנתן למכירת הצוללות למצרים, ומי היה שותף להחלטה זו?
שאלות נוספות העולות מהעובדות שהוחמצו בפסק הדין:
- מדוע נתניהו, מיד אחרי כניסתו לתפקיד ראש הממשלה ב-2009, יוזם את הפעלת האופציה לצוללת שישית מתיסנקרופ, בניגוד לצורך הצבאי?
- מדוע נתניהו, מיד אחרי כניסתו לתפקיד ראש הממשלה ב-2009, הופך את מדיניות ישראל ומאשר את הצוללות הראשונות למצרים?
- מדוע נתניהו יוזם את העסקאות ב-2009 כאשר הוא מסתיר שהוא ובן דודו מיליקובסקי כבר שותפים עסקיים של גראפטק, ספקית של תיסנקרופ?
- איך ידע אבריאל בר יוסף כבר בתחילת 2009, במצב של אפס עסקות מול תיסנקרופ ובמצב של חוסר צורך של הצבא בצוללות נוספות לעוד שנים רבות, שכדאי לפעול להחלפת נציג לתיסנקרופ במיקי גנור, האיש שאותו הוא עצמו מביא?
- מדוע נתניהו מנחה ב-2009 את שגריר ישראל בגרמניה לדווח רק לבר יוסף בעניין הצוללות תוך הסתרה מראש המל"ל עוזי ארד הממונה עליו?
- מדוע נתניהו ושמרון העלו במכתב למבקר המדינה ב-2011 טענה שקרית, כי אין למיליקובסקי קשר לחברת גראפטק, הספקית של תיסנקרופ, בשעה שהוא בעל אג"ח מרכזי בחברה?
- מדוע כשמתפרסם מידע על השותפות העסקית בין נתניהו לבן דודו מיליקובסקי, הוא מחליף שלוש גרסאות, בכל פעם כשמוכיחים שהגרסה שמסר היא שקר?
- נתניהו טען שלא ידע ששמרון מייצג את גנור מול תיסנקרופ; שמרון טען שלא דיבר על הנושא כלל עם נתניהו; כיצד טענות אילו מתיישבות עם העובדה ששניהם הפעילו לחץ מקביל לביטול מכרז הספינות והסטת העסקה לתיסנקרופ, כשבנוסף מופעלים מטעם אנשי נתניהו עוד לחצים לביטול המכרז?
- אישור הצוללות המתקדמות למצרים: מעבר למידור צמרת מערכת הביטחון וההסתרה, מדוע כשהדבר מתגלה, נתניהו משקר על כך לשר הביטחון במשך שנים?
- מדוע כשהדבר מתגלה ונתניהו מודה בכך בקולו בראיון לקרן מרציאנו, הוא מונה לכאורה שלושה "שותפי סוד" נטולי סמכות שלא היו בתפקיד רלוונטי אז? מדוע שניים מהם מכחישים עד היום שידעו משהו בזמן אמת?
- איך זה שכבר במייל של צ'ייני וגנור מ-2012 – כשהאחים המוסלמים בשלטון – הם קובעים שהצוללות המתקדמות למצרים הן חלק מחבילת העסקאות? ואיך צ'ייני וגנור יודעים על הצוללות למצרים ששנתיים אחר כך יאשר נתניהו, כשהרמטכ"ל הישראלי ושר הביטחון לא יודעים דבר מהעניין?
- מדוע אין התייחסות בסיכום החקירה של המשטרה לעניין הצוללות למצרים? מדוע אין התייחסות לצוללות למצרים בהחלטת מנדלבליט שלא לפתוח בחקירה?
- מדוע מנדלבליט הכריז באופן לא הגיוני וחסר תקדים, המעלה חשש לשיבוש חקירה על פי משה לדור, שנתניהו אינו חשוד בפרשה – עוד בטרם נפתחה החקירה?