מי שעוקב מקרוב אחרי התנהלות היועץ המשפטי לממשלה בתיקי בנימין נתניהו, אינו יכול שלא להיות מודאג לנוכח שורה ארוכה של פעולות מצידו שמשרתות את ראש הממשלה. אבל המדאיג מכולם הוא תיק 3000 – פרשת הצוללות וכלי השיט.
השבוע התברר כי במקום לפתוח מחדש בחקירה בעקבות הגילויים שהוחמצו בחקירה הראשונה, אביחי מנדלבליט מתכוון להגיש כתבי אישום בפרשה נגד הדרגים הזוטרים בלבד. החלטות אלו נראות כניסיון לעצור את התיק בלי למצות את חקר האמת שעשוי להגיע לדרגים הבכירים ביותר: לנתניהו ולבן דודו וספק הפלדה של טיסנקרופ, נתן מיליקובסקי.
שמונה חודשים חלפו מאז התגלו קשריו העסקיים של נתניהו עם מיליקובסקי. בפברואר השנה התברר כי מי שיזם, דחף וקידם כראש ממשלה את עסקאות כלי השיט שבמרכז פרשת השוחד, הוא גם מי שהיה בשותפות עסקית נסתרת עם ספק של אותה מספנה גרמנית.
עוד התברר כי נתניהו הרוויח 16 מיליון שקל בעסקת מניות תמוהה של החברה שבה היה שותף, ואילו בן דודו ושותפו מיליקובסקי הרוויח מאות מיליונים מעסקאות מיזוג עם החברה הספקית של המספנה. לזה צריך להוסיף עוד פרט אחד הידוע מתיק 1000: אותו מיליקובסקי מעביר במשך שנים לנתניהו כספים באמצעות קצבה חודשית, הלוואות ועוד. בנוסף, נתניהו נתפס מחליף גרסאות ומשקר (כולל למבקר המדינה) לגבי עסקיו וקשריו עם מיליקובסקי.
הנתונים האלה לבדם אמורים להקפיץ כל אדם בר דעת, ולמרות זאת עד כה דחה מנדלבליט פתיחה של חקירה בעניין באופן חסר תקדים וחסר פשר ונימוק. במקום זאת הוא עושה צעדים שזועקים גם לעין בלתי מקצועית כניסיון טיוח לכאורה וקבירת פרשת השחיתות הביטחונית הכי חמורה בתולדות המדינה.
פגיעה בביטחון המדינה
ביום רביעי דיווחה תמר אלמוג בחדשות כאן 11 כי בפרקליטות מתכוונים להגיש בשבועות הקרובים כתבי אישום נגד מרבית החשודים בפרשת הצוללות וכלי השיט. אלמוג הדגישה כי ככל הנראה כתב אישום לא יוגש נגד עו"ד דוד שמרון, בן דודו של נתניהו ואיש סודו וכספיו, שהוא לגמרי במקרה גם עורך דינו של מיליקובסקי ושל מיקי גנור, מי שהיה נציג טיסנקרופ ועד המדינה בפרשה שחזר בו מעדותו.
בנובמבר 2018, כאשר המשטרה הגישה את סיכומי החקירה בפרשת הצוללות, נעדרו מהם נושא קשריו העסקיים של נתניהו עם מיליקובסקי, למרות שהמידע היה מצוי במשרד מבקר המדינה. כאשר התגלו הקשרים בפברואר 2019, מנדלבליט אמור היה לעצור הכל ולפתוח את החקירה מחדש. וכשהתברר שנתניהו הסתיר את הקשרים האלה ואף שיקר למבקר המדינה בהצהרות הון כוזבות, מנדלבליט אמור היה להחיש את פתיחת החקירה המיידית.
במרץ 2019, כשנתניהו הודה בקולו בראיון לקרן מרציאנו כי אישר מכירת צוללות מתקדמות למצרים ללא ידיעתה של צמרת מערכת הביטחון, מנדלבליט אמור היה להכניס את נתניהו לחדר חקירה. כל הגילויים האלה קושרים את נתניהו באופן ישיר לפרשת הצוללות, ומעלים חשד שראש הממשלה הוא חלק מציר השוחד בעסקאות. אבל אף צ'קאלקה לא נדלקה.
גם לא בעקבות העובדה המדהימה שלמעשה נתניהו פגע בביטחון המדינה כשאישר בסתר את מכירת הצוללות למצרים, או כפי שהגדיר זאת עמוס גלעד: "מכירת הצוללות המתקדמות למצרים עלולה לעלות לנו בחיי אדם".
החוליה החשובה והחסרה
בתחילה דיווחו כתבים לענייני משפט שבדיקה בנושא הגילויים החדשים תיפתח לאחר הבחירות באפריל. אחרי הבחירות דיווחו שתהיה בדיקה מקדימה לפני חקירה, אבל לציבור לא דווח דבר. אחר כך נקבעו בחירות חוזרות ומהפרקליטות יצאו דיווחים מטרידים שלפיהם בדיקה או חקירה יחלו רק לאחר קבלת ההחלטות בשימוע בתיקיו האחרים של נתניהו. התירוץ שלפיו בדיקה או חקירה בתיק 3000 תשפיע על התיקים האחרים נשמע קלוש לנוכח חשיבות הפרשה, והדחיפות הנדרשת למניעת שיבוש חקירה והעלמת ראיות.
כל האירועים האלה אינם מתקיימים בחלל ריק. התנהלות מנדלבליט בתיק 3000 תמוהה ומחשידה מהרגע הראשון. עם פרוץ הפרשה הכריז: "אין מקום לחקירה פלילית" וכשהשתהה בפתיחת החקירה, התימהון גבר. כשהכריז טרם פתיחת חקירה על נתניהו כ"לא חשוד", נשמטה כבר הלסת. כיצד יודע היועץ המשפטי אם אדם חשוד או לא טרם פתיחת חקירה? משה לדור, פרקליט המדינה לשעבר אמר שהכרזה זו עלולה לשבש את החקירה, וטען שעליו לזרז את החקירה.
כשהכריז בטרם פתיחת חקירה על נתניהו כ"לא חשוד", נשמטה הלסת. כיצד יודע היועמ"ש אם אדם חשוד או לא לפני שנפתחה חקירה?
אבל מנדלבליט לא עצר. החקירה כולה לוותה בשלל מגבלות ומחסומים שהציב היועמ"ש: הוא מעולם לא חקר את נתניהו בפרשה, למרות שרבים מהכוורת האישית שלו מעורבים; הוא חסם את צה"ל, משרד הביטחון, מבקר המדינה ומשטרת גרמניה מלבדוק או לחקור; הוא לא השיב עד היום על שאלות שר הביטחון לשעבר בוגי יעלון בנושא; חוקרים בתיק 3000 אמרו כי לא נותנים להם לחקור מה שירצו; ומקורבי ראש הממשלה עו"ד שמרון ועו"ד יצחק מולכו קיבלו יחס מקל במיוחד ומעורר סימני שאלה.
בפברואר 2017 החליט היועמ"ש על מעבר מבדיקה לחקירת הפרשה, אבל רק ביולי נחקרו השניים – מה שלכאורה יכול לתת להם זמן לשיבוש חקירה ותיאום גרסאות. שמרון נעצר ונשלח לחקירה, אולם בשעה ששאר החשודים נותרו במעצר – הוא נשלח למעצר בית של חמישה ימים שבסיומם יצא היישר אל חיק המטוס שיקח אותו לארצות הברית ל"חופשה משפחתית", באישור מנדלבליט. מדוע בער לשמרון לעלות על מטוס ברגע ששוחרר מהמעצר? יש אדם אחד ששמו נקשר בפרשה שגר בארצות הברית: מיליקובסקי. שמרון הוא עורך דינו ובן דודו. מדוע היועמ"ש אישר את הנסיעה זאת?
רק בנובמבר נחקר שמרון שוב – אז נחקר גם שותפו, יצחק מולכו. הפעם בחקירה מקיפה. אולם בשום שלב מנדלבליט לא הורה או אישר חיפוש והחרמת מחשבים במשרד של השניים. עד היום. כשהמשטרה הוציאה את סיכומי החקירה והמלצותיה, היא הודיעה כי לגבי מולכו "לא נתגבשה תשתית ראייתית מספקת לביצוע עבירות", והוא יצא מהתיק. יתהה כעת האדם הסביר, כיצד תמצא תשתית ראייתית אם בהוראת היועמ"ש לא יצאו החוקרים לחפש כזו?
הנקודה הזו קריטית גם להבנת המחדל המתמשך בטיפול בשמרון. התיק נגדו התבסס בעיקר על עדותו של עד המדינה מיקי גנור ולפיה קבעה המשטרה כי מעשיו של שמרון "עלו לכאורה לכלל 'תיווך לשוחד'". אולם ברגע שגנור חזר בו מעדותו, נחלש התיק נגד שמרון. לו היה מתבצע חיפוש במשרדי שמרון ומולכו ובמחשביהם, ייתכן שהיו נמצאות ראיות התומכות בעדות גנור. אבל הן אינן.
לו היה מתבצע חיפוש במשרדי שמרון ומולכו ובמחשביהם, ייתכן שהיו נמצאות ראיות התומכות בעדות גנור. אבל מנדלבליט לא הורה על כך
כעת, עם הפרסום שככל הנראה לא יוגש נגדו כתב אישום, שמרון – החוליה החשובה בפרשה והאיש שמקרב אותה ישירות אל נתניהו ומיליקובסקי – עלול לחמוק מהתיק.
עד מדינה חופשי בחו"ל
למלאכת פרימת החוטים הקושרים את הפרשה לנתניהו, מתלווה גם טיפולו של מנדלבליט בעד המדינה מיקי גנור. לפני חזרתו מהסכם עד המדינה, אפשר היועמ"ש לגנור לטוס לחו"ל. גם מהלך זה מעורר שאלה: עד מדינה מסתובב חופשי בחו"ל? הרי זה מאפשר לחשודים להגיע אליו ולהשפיע עליו לחזור בו מההסכם, בין אם באמצעות מקל מאיים או גזר מובטח.
כשגנור התלונן על תנאי הסכם עד המדינה שלו (בהשוואה לאלו של ניר חפץ) ואיים לחזור בו מעדותו, נדמה היה שאיש לא נלחם על העדות הזו. כך נוצר מצב משונה שבו לעד המדינה שווה יותר לחזור בו מעדותו – גם אם זה אומר שנים רבות בכלא – מאשר לעמוד מאחורי מילותיו. לכך יש אחראי אחד: מנדלבליט.
חשוב להבין, בפרשת הצוללות מנדלבליט ונתניהו חולקים אינטרס משותף. מנדלבליט היה מזכיר הממשלה הצמוד לנתניהו בחלק מהזמן שבו התרחשה פרשת הצוללות, ובתקופה שבה אישר ראש הממשלה למכור צוללות מתקדמות למצרים. לא רק זאת: במרץ האחרון, בעקבות הראיון למרציאנו הפך נתניהו את מנדלבליט ל"שותף סוד" (לכאורה, מנדלבליט הכחיש שידע דבר בזמן אמת) בנושא אישור הצוללות למצרים. כלומר, ראש הממשלה הכניס את היועמ"ש בעצם ההכרזה הזו לניגוד עניינים, שבעקבותיו מנדלבליט היה צריך לפסול עצמו מיידית מעיסוק בתיק. אולם גם זה לא קרה.
בהכרזה בנושא מכירת הצוללות למצרים ראש הממשלה הכניס את היועמ"ש לניגוד עניינים
האינטרס משותף של נתניהו ומנדלבליט הוא פשוט: לא למצות את החקירה. מיצוי החקירה יביא את נתניהו למרכז הפרשה כמי שחשוד כגורם מרכזי בפרשת השוחד הביטחונית החמורה בתולדותינו, ומיצוי החקירה יביא את מחדליו של מנדלבליט למרכז הבמה. שניהם רוצים שהתיק ייקבר בשקט. כתבי אישום נגד דרגי הביניים זה מספיק סגור – ובלבד שהבכירים נותרים מחוץ לסיפור.
כאשר תקום ועדת חקירה ממלכתית לפרשת הצוללות, והיא תקום, היא תצטרך לבדוק לא רק את הפרשה כולה על כל היבטיה, אלא גם את התנהלות היועץ המשפטי לממשלה. כי יש כאן שתי פרשות: הצוללות, והטיוח של פרשת הצוללות.