בכירי משרד הרווחה מעבירים בשנים האחרונות את הפעלת מעונות חסות הנוער מעמותות מקצועיות לחברות פרטיות, מעון לחן-זיתן שצפוי להיסגר בתוך ימים בשל חוסר תקציב הוא הקורבן התורן. מנכ"לית המעון חסרת אונים: "הנערים יועברו למסגרות שלא באמת מתאימות להם"
ביום חמישי האחרון, התקשר מנכ"ל משרד הרווחה אביגדור קפלן לאושרית בן הרוש, המנהלת של כפר הנוער לחן-זיתן. המסגרת הייחודית שהיא מנהלת, שמשמשת מסגרת טיפולית ומשקמת ל-36 נערים על קצה הרצף הטיפולי, והיא עומדת בפני סגירה. כבר כמה שבועות, מאז שהובהר שהכפר לא מסוגל להמשיך להתקיים עם התקציב הנוכחי שניתן לו על ידי משרד הרווחה, היא מנהלת מרתון בלתי פוסק של פניות ופגישות בנסיון למצוא חלופה טיפולית ראויה לכל אחד מהנערים.
קפלן הודיע לה שהוחלט להעביר את קבוצת הנערים שלא נמצא להם מענה עד כה למעון 'מצפה ים' ודיווח לה שהוא מעביר את מספר הטלפון שלה ל'דנאל', מפעילת המעון, כדי שתוכל "לקשר אותם לאנשי צוות שמעוניינים לעבור עם הילדים". קבוצת דנאל היא חברה פרטית שזכתה במכרזי הפעלה של שישה מתוך תשעת המעונות הממשלתיים, הסגורים, של משרד הרווחה.
בחודשים האחרונים פרסמנו כאן שורת כתבות על חסות הנוער ועל מצוקת כוח האדם המקצועי, הליקויים החמורים והכשלים התפעוליים של 'דנאל' בשניים מהמעונות, שכללו גם מערכת יחסים פלילית לכאורה בין מדריכה לחוסה באחד המעונות. גם משרד הרווחה וגם החברה עצמה מסרבים עד עכשיו למסור תגובה בנוגע לעובדות שהוצגו בכתבה.
כדי להצדיק את המהלכים הלא מנומקים לסגירת מסגרות של חסות הנוער והבחירות במפעילים חדשים מהמגזר הפרטי, מאשימה אלין אלול, ראש אגף תקון, באופן שיטתי את העמותות המפעילות ב"תת תפוסה", "ליקויים" ו"כשלים". אבל משום מה גם משרד הרווחה וגם החברות הפרטיות מתנערים מהמחויבות שלהם כמשרתי ציבור ומסרבים ולספק תשובות מנומקות לעדויות על חוסר ההבנה המקצועית טיפולית, לקריסה של מערך ההדרכה ולמצוקת כוח האדם שמובילה לפגיעה אנושה ברצף הטיפול ובשירות הניתן לחוסות ולחוסים.
גיבוי מלא לחברת דנאל
הבחירה להעביר חלק מהנערים מלחן-זיתן למעון 'מצפה ים' אולי לא מפתיעה לאור העובדה שרק לפני חודש פרסמנו שבמעון, המותאם לקליטתם של 35 נערים, ישנם רק 12 נערים חוסים. אבל השאלה היא האם זו ההחלטה הנכונה מבחינה מקצועית. התשובה, על פי מנהלת לחן-זיתן ברורה. "כמובן שזה פיתרון שאינו הולם בשום צורה…הנערים יועברו למסגרות שלא באמת מתאימות להם ומעבר זה עלול ליצור כאוס עבור הנערים ובאותה המידה עבור המסגרות הקולטות", היא כתבה במכתב ששלחה ביום שישי בבוקר למנהלי חסות הנוער.
בפני מנכ"ל משרד הרווחה קפלן עמדו כמה אפשרויות, כשמבחינה מקצועית-טיפולית, הטובה בהן על פי אנשי המקצוע בתחום היא מציאת מפעיל חלופי מבין העמותות המנוסות כדי שימשיכו להפעיל את המסגרת "על מנת לשמור על הצוות הקיים במקום וכן על הרצף הטיפולי עבור הנערים השוהים בו".
בשבועות האחרונים בן הרוש מצאה שתי עמותות שהסכימו לקחת על עצמן את הפעלת המסגרת, אבל המסר שמנכ"ל המשרד מבקש להעביר ברור. הוא ממשיך להעניק גיבוי מלא לחברת 'דנאל' ומעדיף אותן על פני העמותות המקצועיות ושימור הרצף הטיפולי של הנערים.
ההחלטה הזו מעלה תהיה נוספת בנוגע לאופן שבו היא התקבלה. ב-12.9, מיד לאחר שנודע לה על סגירת המסגרת, הוציאה עורכת הדין ד"ר שירן רייכנברג, מהקליניקה לזכויות ילדים ונוער באוניברסיטה העברית מכתב מיצוי הליכים (מכתב לפני עתירה משפטית – נ.ח.) לראש מחלקת הבג"צים במשרד המשפטים ולמשרד הרווחה בו היא דרשה מענה מיידי בכתב בנוגע למענה הטיפולי שיינתן לנערים השוהים במקום.
מנכ"ל המשרד ממשיך להעניק גיבוי מלא לחברת 'דנאל' ומעדיף אותן על פני העמותות המקצועיות ושימור הרצף הטיפולי של הנערים
במכתב התשובה של משרד הרווחה מה-16.9, עליו חתום שרון קינן, מנהל חסות הנוער, נטען כי "נכון למועד כתיבת שורות אלה נמצא מענה הולם ל-34 מבין 36 הנערים החוסים במסגרות הקיימות", ולא מוזכרת בשום צורה ההחלטה להעביר קבוצה גדולה מבין הנערים למעון 'מצפה ים'. מה קרה בין יום שני האחרון, שבו נשלח המכתב, לבין ההודעה של קפלן ביום חמישי? התשובות בידי הנהלת משרד הרווחה.
"הנערים שמגיעים לפה עם נערי קצה"
בשיחה שנערכה עם בן הרוש ביום חמישי בבוקר, לפני שקיבלה את ההודעה ממנכ"ל המשרד, בן הרוש ציינה כי, בניגוד למכתב של מנהל החסות, נכון למועד התשובה של משרד הרווחה לעו"ד רייכנברג, עדיין לא ניתנו מענים "הולמים" לרוב הנערים תחת טיפולה.
"בניגוד להוסטלים, רוב הנערים שלי בתנאי מעצר כאלה ואחרים, אנחנו צריכים ללוות אותם לכל מקום", מסבירה בן הרוש על הקושי במציאת מסגרת מתאימה, "בין אם זה למכולת, לרופא, לצו ראשון, להוציא תעודת זהות או לבנק. הם לא מסתובבים לבד. הצרכים פה הם הרבה יותר גדולים. זו מסגרת שפועלת 365 ימים בשנה, 24 שעות. בחופשת הקיץ המרוכזת השנייה נשארו פה למשל 22 נערים ולא יצאו. לכן גם ההוצאות והצרכים של מסגרת כזו שונים לחלוטין מאופן התמחור של מעונות פתוחים או סגורים אחרים".
"רוב הנערים הם בתנאי מעצר, הם לא מסתובבים לבד. הצרכים פה הם הרבה יותר גדולים. לכן גם ההוצאות והצרכים של מסגרת כזו שונים לחלוטין מאופן התמחור של מעונות פתוחים או סגורים אחרים"
בן הרוש מדברת במהירות, מבקשת להסביר את המורכבויות של הטיפול בנערים, "אתה חייב להבין שהנערים שמגיעים לפה הם נערי קצה. מטופלים פה נערים פוגעים מינית, ולצידם יהיו נערים שצריכים מעון נעול אבל אין מקום אז הם יהיו פה, ויהיה את הנערים שהעיפו אותם מכל המסגרות האחרות והם יהיו פה, ויהיה את הנערים שאין להם עורף משפחתי ואין להם לאן ללכת והם יהיו פה".
חשוב לה גם לדבר על האתגר בהפעלת מסגרת ייחודית כזו, "אני מסתכלת על הקיץ, שלושים וחמישה נערים במהלך הקיץ, בערך 10 קליטות….אירוע חריג אחד של וונדליזם… ההחזקה פה היא מטורפת. ההכלה פה היא מטורפת. הצוות פה הוא אחד הטובים בארץ. אני אומרת את זה בלי להתבלבל. אני לא צריכה שנערים יתחננו להיות פה, אצלי אתה צריך לרמוז "רוצה אני" ואתה מגיע לפה ומתחיל מאפס. אתה נכנס למקום עם כללים קשים. אני חושבת שרובנו לא היו מצליחים להחזיק פה. אני כל הזמן אומרת להם מתי מותר להם לעשות כל דבר. אבל הנערים האלה נלחמים על החיים שלהם".
בן הרוש מספרת שמנכ"ל המשרד הגיע לכפר ביום הבחירות (יום שלישי) יחד עם אלול בלי להודיע. "הדבר היחיד שהעסיק אותם הוא שהמבנים לא טובים", היא אומרת. "אמרתי לו – אתה צודק, המבנים לא טובים. זה המקום שיש לנו. אתה מוכן שהשכנים שלך יהיו הנערים שלי? אתה מוכן? ברור שלא. יותר מזה, בגלל שזה לא הוסטל שאתה יוצא וחוזר ממנו, אתה חייב לתת לנערים מרחב. יש פה נערים שלא יצאו הביתה שנה. אתה חייב לתת להם מרחבים ירוקים…מועדון…מה אנחנו רוצים מהם?".
"אני חושבת שרובנו לא היו מצליחים להחזיק פה. אני כל הזמן אומרת להם מתי מותר להם לעשות כל דבר. אבל הנערים האלה נלחמים על החיים שלהם"
במכתב ששלחה בשישי, לאחר השיחה עם קפלן, כותבת בן הרוש, "חשוב לי לציין שגם אני כמובן חושבת ומאמינה שמגיע לנערים לגור בתנאים טובים יותר במבנים חדשים, אבל יש לזכור שני דברים. הראשון הוא בחירת סדרי עדיפויות – לעניות דעתי, הפיתרון הנכון עבור הנערים הוא להישאר במסגרת הנוכחית גם במחיר של מגורים במבנים פחות ראויים עד מציאת מסגרת מבנית ראוייה….יש לזכור שהכפר והעמותה, ככל המסגרות בחסות הנוער, נתונים כל הזמן לפיקוח ישיר של אגף תקון בהיותם נותני שירותים של משרד הרווחה. התוצאה המתבקשת מכך בזמן משבר היא התערבות של המשרד ולקיחת המושכות בחזרה לידיים האחראיות".
בנוגע למצב הרגשי של הנערים והצוות, היא מדגישה כי, "ידענו שאנחנו מסגרת ייחודית שנותנת מענים שמסגרות אחרות אינן יכולות לספק, אך הדברים הלכו והתחדדו ככל שחיפשנו מסגרת מתאימה לכל נער ונער שלנו. המציאות היום עבור הנערים היא לא פשוטה. הנערים עומדים לא בטוחים, חסרי אונים נוכח העובדה כי הקרקע נשמטת תחתם והם חיים כבר שבוע בתחושה של חוסר וודאות, תהיות, חששות ולבטים, ולנו, הצוות שאמור להבטיח להם את היציבות והביטחון אין תשובות לספק להם. אף גרוע מכך אנחנו מבינים שהאפשרויות המועלות להשמות מציירות תמונה עגומה ולא מותאמת".
"שלא נתבלבל הם עוברי חוק והם פגעו באנשים בצורה קשה, קשה". אומרת בן הרוש לקראת סופה של השיחה. "אבל המדינה בחרה לתת להם הזדמנות. זה מה שהמדינה בחרה ואנחנו מחוייבים לזה. אם המסגרת תיסגר, זו לא רק בעיה של הצוות ושל הנערים, אלא של כולנו כחברה".