"ההפרטה דפקה את משרד הרווחה": הרצח של יעל מלניק חושף מערכת לא מתפקדת, שאיבדה קשר עם הילדים

ביום ראשון השבוע, שעות אחרי שנמצאה גופתה של ליטל יעל מלניק, עלה במקום הכי חם פרק נוסף בסדרת התחקירים שלנו על המתרחש במסגרות החוץ ביתיות. הסיפור שהבאנו שם, עסק בהתאבדות של נערה במסגרת פוסט אשפוזית, על השימוש בנערים ונערות בשנת שירות כאנשי צוות משיקולי תקציב ועל המחיר הנפשי שכרוך בעבודה אינטסיבית כזו.

בתגובה לכתבה, במשרד הרווחה היו מי שבחרו להאשים אותנו בחוסר מקצועיות, טענו שאנחנו מטעים את הקוראות והקוראים וש״זו לא חכמה לדבר עם בודדים מתוך מערכת של אלפים ולגזור מסקנות רק על סמך זה״. על פי משרד הרווחה, אנחנו ״מתעלמים מהמציאות״, ובחרנו לא לציין כי ״בימים אלה מיושמת רפורמה גדולה, תוספת של כוח אדם, פנימיות חדשות…באופן ספציפי בפנימיות הפוסט אשפוזיות״. 

על הכתבה הזו, ואחרות שיתפרסמו בהמשך, גלית הראלי ואני עובדים במשך חודשים, ואני יכול לכתוב בבטחה, שאני לא מכיר עוד אתר חדשות שעוסק מאז הקמתו בצורה מקיפה ומעמיקה בנושאי רווחה כמו המקום הכי חם. את הכתבה הראשונה שלי עם עליית האתר לאוויר, לפני קצת יותר משמונה שנים, ״ילדי חצות״, הקדשנו לסיפור המסגרות החוץ ביתיות. במהלכה ליוויתי במהלך שלושה ימים את הצוות והילדים בהוסטל חירום חוץ ביתי.

בסופה של השהות שלי במקום תיארה אחת המדריכות את המשא הנפשי הכרוך בעבודה במסגרת כזו עם נערים ונערות שזו התחנה האחרונה עבורם. "כשאתה לא בעבודה, קל מאוד לשכוח מה היה״, היא אמרה, ״אבל זה לא משנה את העובדה שאני עדיין חולמת עליהם כל לילה“. 

---

"להציל את הילדים הבאים"

מאז שהתחלתי לעסוק בתחקירים בנושאי רווחה, לפני יותר  מ-15 שנה, דיברתי עם מאות אנשי צוות שונים בעשרות מסגרות שונות. רובם המוחלט של אלה שנותנים בי אמון וחולקים איתי את הסיפורים שלהם הם אנשי צוות מסורים ומחוייבים שמוצאים את עצמם בסיטואציות בלתי אפשריות. בסופו של דבר הם עצמם מכירים בעובדה שיש להם גם אחריות, וההחלטות שקיבלו עולות להם במחיר אישי כבד, וזה לא יהיה דרמטי כלל להסיק שחלקם הגדול ימשיך לשאת אותו כל חייהם. 

כשמתרחשים אירועי קיצון, כמו במקרה של ליטל יעל מלניק, או במקרה האונס במלונית הקורונה, או בהתאבדות החוסה במעון הפוסט אשפוזי, או במקרה הרצח הטראגי שאירע במעון ״כנף של אהבה״ ב-2018, הציבור יזדעזע לרגע ובמשרד הרווחה אולי אפילו יקימו וועדת בדיקה פנימית שתגיש דוח שיזהה את צוותי המעונות כאשמים. חלקם אפילו יסגרו בעקבות זאת, כמו בסיפור פנימיית עציון או ״כנף של אהבה״, והחיים יחזרו למסלולם עד לאירוע הבא.

אבל עבור המדריכים והמדריכות, הרכזים, המנהלות, ושאר אנשי הצוות, החיים מתנהלים מאירוע לאירוע יום אחרי יום, כולם נסתרים מעין הציבור, וכולם דורשים התמודדות מורכבת שכמעט בלתי אפשרי להעביר אותה בכתבה שעוסקת במקרה מוות של ילד או ילדה שאפשר היה למנוע. וכשמקרה כזה מתרחש, כמו הרצח הנוראי הנוכחי, האשמה מופנית קודם כל אל אנשי הצוות.

הרצח המחריד של מלניק בולט עוד יותר, כי הוא חושף כשל בלתי נתפס של כמה מערכות שנשאו באחריות, משרד הבריאות, המשטרה ומשרד הרווחה. בדיון שהתנהל אתמול בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, הסבירה עו״ד ורד וינדמן, מנכ״לית המועצה לשלום הילד כי ״יש פה סוגיות עקרוניות… איזה מידע עבר למסגרת הרפואית, מה ידעו גורמי הרווחה שליוו אותה למסגרת הפוסט אשפוזית בקהילה, מה עשתה המשטרה, את כל הדברים האלה צריכים לברר עכשיו כדי שנוכל להציל את הילדים הבאים״.

כשרקפת בן גיא, מנהלת האגף החוץ ביתי במשרד הרווחה, נשאלה איזו מעורבות יש לפיקוח על המסגרות ואם הפנימיות עובדות כאוטונומיות, היא הסבירה שתחת אחריותה ״נמצאים 6,500 ילדים. ילדים טיפוליים, ילדים פוסט אשפוזיים שנעים על רצף של בין ילד שאנחנו מכניסים אותו לפנימייה פוסט אשפוזית לצורך מניעת אשפוז ועד ילדים ששהו בין שנה עד שנה וחצי במערכות פוסט אשפוזיות״.

כשנשאלה כמה אירועים חריגים בשנה התרחשו במסגרות, ענתה בן גיא ש״בשנה שעברה סגרנו את השנה עם 1,481 אירועים חריגים״. התשובה הפתיעה את יו״ר הועדה, ח״כ אפרת רייטן מרום (העבודה). ״ אני מנסה להבין… 6,500 ילדים אמרת שיש, כשאת מדברת איתי על 1,400 אירועים חריגים. את מבינה שמבחינת השיעור והיחס זה המון״. מישהי בצד העירה כי ״לדעתי יש הרבה יותר״ וח״כ רייטן הסכימה איתה, ״עם כל כך הרבה מקרים חריגים אני שואלת איפה אתם נכנסים לתמונה כדי לפקח באמת כדי שמקרים כאלה לא יקרו, כמה אתם נותנים מענה לילדים במצוקה״.

ח"כ רייטן: "איפה אתם נכנסים לתמונה כדי לפקח באמת כדי שמקרים כאלה לא יקרו, כמה אתם נותנים מענה לילדים במצוקה?"

בן גיא ענתה ש״אנחנו נכנסים לקישקס…אני אומרת שיש רמה מאוד גבוהה של פיקוח במסגרות שלנו, הנושאים מדווחים אלינו, אנחנו עובדים תחת תכניות עבודה שנתיות, יש יחסים מאוד מאוד חזקים בינינו לבין הפנימיות ואנחנו עוסקים בנוער בסיכון ואירועים כמו שקורים בכל מקום, קורים גם בפנימייה…זה מערך יחסים של הפרטה, מערך יחסים של מכרזים, שאנחנו כרגולטור מוציאים נהלים, מכרזים, תקנות, חקיקה…מפקח מגיע לפנימיה אחת לשלושה שבועות, יש חיים שלמים שמתנהלים בתוך פנימיה….להגיד לך שהכל מאה אחוז? לא….״

"להתעלם מהמציאות"

הדברים האלה, כפי שבן גיא ניסחה אותם, חושפים את מערכת היחסים הנסתרת ואת תפיסות העבודה של משרד הרווחה. הכל קשור בפיקוח, בנהלים, בתוכניות עבודה שנתיות. זה ״מערך יחסים של הפרטה״. תכניות עבודה שנתיות יכולות להיראות נהדר על הנייר, וגם נהלים, השאלה כיצד הם מיושמים בשטח, וצריך ״להתעלם מהמציאות״ כדי לא לראות את הבעיות, במיוחד כשמדברים על 1,481 אירועים חריגים בשנה.

והבעיות, כפי שאנחנו חוזרים וכותבים שוב ושוב, באות עם מחירים כבדים מאוד. קשה להבין, אם הפיקוח נכנס ל״קישקס״, איך התנהל מעון עציון, שקלט עשרות נערים ונערות בסיכון, בהפקרות מוחלטת במשך חודשים רבים, ורק כשהתגלתה חומרת המעשים, שהעמידה את ״שלום הילדים בסכנה״ בלשון המשרד עצמו, הוא נסגר. 

חשוב להבהיר, מההסיפורים שאנחנו נחשפים אליהם ומביאים, לא מדובר ב״מקרים בודדים״ שלא מעידים על המערכת כמו שטוענים אנשי משרד הרווחה. מצוקת כוח האדם, העומס הרגשי והשחיקה של הצוותים הזוטרים היא כרונית, וכפי שנכתב בדוח נציבות פניות ילדים ונוער, אין ״הגדרת תכנית חפיפה שתאפשר לבחון את התאמת המדריך לתפקיד ובניית תכנית עידוד ליציבות בתפקיד לפחות לחמש שנים״.

"מפקח מגיע לפנימיה אחת לשלושה שבועות, יש חיים שלמים שמתנהלים בתוך פנימיה….להגיד לך שהכל מאה אחוז? לא….״

מדריכים שדיברו איתנו, מספרים שוב ושוב על הואקום בתוכו הם עובדים. מכיוון שמדובר ב״מערך יחסים של הפרטה״, המפקחים עוסקים בנושאים הטכניים מול הנהלת המעונות, ביצוע של ״תכניות העבודה השנתיות״, תפוסה, ו״נהלים״. הם מתקשים לעקוב אחרי המתרחש עם הצוותים עצמם, וכדי לא לייצר יחסי עובד-מעביד, הם לא עוסקים בנושאי התשלום למדריכים, או בדיון מקצועי מעמיק על אופן הטיפול המיטבי בכל מסגרת ומסגרת.

כשמצרפים למצב הצוותים את מצוקת המקומות במסגרות, מקבלים תרכובת נפיצה שעסוקה בעיקר בכיבוי שרפות, כשהעיסוק המרכזי הופך לניסיון למציאת מקום לכל ילד וילדה, ולא למציאת המסגרת הטיפולית המתאימה ביותר.

כך למשל במסמכים שהעבירו לנו עובדות סוציאליות מרשות מקומית במרכז הארץ, מובאת התכתבות מייאשת בנסיון של יחידת הילד והנוער המקומית למצוא פתרון חירום לילדה ללא מסגרת שחייבת להשתחרר מאשפוז. הממונה המחוזית במשרד הרווחה מסבירה את הדחייה שלה כי ישנן ״22 בנות בהמתנה…אנו מנהלים רשימת המתנה…ונותנים קדימות בהתאם להתפנות מקומות לצד מאפייני המקרה״.

העיסוק המרכזי הופך לניסיון למציאת מקום לכל ילד וילדה, ולא למציאת המסגרת הטיפולית המתאימה ביותר

עובד סוציאלי לחוק הנוער אמר לנו שזמן המתנה ממוצע למקום בפנימיה פוסט אשפוזית ״יכול לקחת בין חודש לארבעה חודשים…לפעמים אנחנו צריכים פנימיה ספציפית כי כל פנימיה היא משהו אחר. אנחנו שולחים חומר למפקחת השמה עם בקשה להמלצה מסוימת….ואם אין בה מקום…אין לי ברירה והילד יילך לפנימייה שהתפנה בה מקום ושלא מתאימה לו״.

ברור שאנשי משרד הרווחה עובדים תחת לחץ הולך וגובר. לצד פתיחת מסגרות חדשות, מסגרות אחרות נסגרות, ישנם קשיים תקציביים, ומאז שהקורונה נכנסה לחיינו, מספרי הילדים שנקלעים למצבי מצוקה נפשית גדלים. אלא שהפתרון לא יכול להיות שליחה של ילדים למסגרות בכל מחיר.

 "הפיקוח יראה מה שהפנימייה רוצה"

המדריכים שפנו אלי בימים האחרונים נמצאים בסערת נפש גדולה. ״אנחנו עובדים פה במעון שהוא בעוטף עזה עם כל המשמעות של זה״, מספרת מדריכה, ״…בתפוסה מלאה ועם מצוקת כוח אדם, בעומס רגשי אינטנסיבי, וברגע שמתפנה מקום כופים על ההנהלה שלנו לקבל נערות שאין לנו יכולת להתמודד איתן, בלי שיש אפשרות לסרב, ואז יוצא סיפור כזה שמסמן את המדריכה כאשמה בזה שהיא לא וידאה בזמן אמת מה קרה עם ילדה שיצאה לסוף שבוע למשפחה שלה״.

"ברגע שמתפנה מקום כופים על ההנהלה שלנו לקבל נערות שאין לנו יכולת להתמודד איתן, בלי שיש אפשרות לסרב, ואז יוצא סיפור כזה שמסמן את המדריכה כאשמה"

המדריכים והעובדים הסוציאלים בעצם מתארים את שדה המוקשים האתי בתוכו הם נאלצים לתמרן. בלי מספיק נסיון, הכשרה או ליווי, במשמרות ארוכות שנמשכות על פני לילות או סופי שבוע שלמים, עם שכר מממוצע של כ-30 שקלים לשעה, הם אלו שמתמודדים עם ילדים בקצה הרצף הטיפולי, מול דרישות ו״נהלים״ קשיחים שלא תמיד מתכתבים עם המציאות בשטח, ופעולות של החברות הפרטיות שמעסיקות אותם, שעושות הכל כדי להגדיל עד כמה שאפשר את שורת הרווח. 

״הפיקוח יראה רק מה שהפנימיה תרצה שהוא יראה״, אומר מדריך אחר. ״משהו עובד לא נכון״. מדריך נוסף העיד ש״מצוקת כוח האדם מעמידה אותי בסיטואציה שמסכנת אותי ואת הילדים, ועלולה להסתיים באלימות״. עובד סוציאלי מסביר כי ״לגבי האלימות והתחלופה הגבוהה של אנשי צוות רואים שהמצב קשה. יש לזה תשובה אחת. הפרטה. ההפרטה דפקה את משרד הרווחה. כמות העומסים בלתי אפשרית. להתחיל להילחם בפנימיה או ברווחה או כל הדברים האלה – לי אין אפשרות כזו״.

"לגבי האלימות והתחלופה הגבוהה של אנשי צוות רואים שהמצב קשה. יש לזה תשובה אחת. הפרטה. ההפרטה דפקה את משרד הרווחה"

סימונה שטיינמץ, נציבת תלונות ילדים ונוער, שכבר הבאנו ציטוטים מהדוחות הקודמים שלה, ושעסקו בין היתר במצוקת כוח האדם ש״פוגעת במוגנות הילדים״, חשפה בפני וועדת העבודה והרווחה אתמול, ״ספוילר לדוח הקרוב״. ״לצערי הרב״ אמרה, ב-2021 נפגשנו עם ילדים שפנו אלינו עם תלונות מוצדקות והפניות שלהם לא טופלו לאחר מכן… המגמה הזו בלטה השנה, והיא באחריות משרד הרווחה״. 

בתגובה לכתבה שלנו מיום ראשון, גורם במשרד הרווחה כתב לנו כי ״משפחה שיוצע לה לשלוח ילד לפנימייה שלנו ותקרא את הכתבה שלכם תחשוב פעמיים והילדים יישארו בבית גם אם הוא בסיטואציה לא טובה. יש השלכות לדברים שאתם כותבים!״. השאלה היא אם במשרד הרווחה מבינים שלמעשים שלהם ישנן השלכות לא פחות כבדות משקל, ואולי הם אלה שצריכים לחשוב פעמיים לפני שהם ממהרים לשלוח ילדים למסגרות החוץ ביתיות.