בימים האחרונים התפרסמו שתי כתבות בנושא מותו של סלומון טקה. נזכיר, ב-30 ביוני 2019, בשעות ערב מוקדמות בקריית חיים, התפתח עימות בין כמה נערים יוצאי אתיופיה לשוטר שלא היה בתפקיד, בסופו טקה נורה למוות.
הכתבה הראשונה, של ג'וש בריינר, כתב המשטרה ב'הארץ', התפרסמה ביום רביעי ה-8 לינואר, ויום לאחר מכן, ב-9 לינואר, פרסם רועי ינובסקי, כתב המשטרה בתאגיד השידור הציבורי כאן, כתבה עם אותם החומרים, שכללה הקלטות, צילומים ותמלולים חלקיים של עדים ושל השוטר שירה בטקה. ברשת היו מי שמיהרו לקרוא לפרסומים "תחקיר", אלא שממש לא מדובר בתחקיר, אלא בחומרי חקירה חלקיים שהועברו לעיתונאים.
החומרים שהוצגו בכתבות לא כוללים את כל חומרי תיק החקירה. כיצד אנחנו יודעים? על פי החומרים שהוצגו בעבר על ידי הפרקליטות וגם תוארו בכתבות, השוטר שנמצא עם אשתו והילדים בגינה ציבורית חושד ששלושה נערים סוחטים ילד, ניגש לנערים ומתעמת איתם, לוקח מאחד מהם את הטלפון שלו, דורש מהם להראות את מה שיש להם בכיסים, וכשטקה מצטרף ומבקש להגן על הנערים, האירוע מסלים. מדובר באירוע מתגלגל שמתרחש בזירה דינמית ועל פני דקות ארוכות שלא כולן סוקרו בדיווחים השונים.
לכן, אפשר להעריך בזהירות, שגם ה"גילויים" הנוכחיים לא משרטטים במדויק את מה שאירע, ובחלקם אף מוצאים מהקשר. כדי להתקרב ככל האפשר להבנה של מה שקרה באותן דקות טראגיות צריך לבחון גם את אופן החקירה ואיסוף החומרים של המחלקה לחקירת שוטרים (שהייתה אחראית לחקירה), וגם את תיק החקירה כולו.
ה"גילויים" הנוכחיים לא משרטטים במדויק את מה שאירע, ובחלקם אף מוצאים מהקשר
עד שכל חומרי החקירה כולם יעמדו לבחינת הציבור, חובה להתייחס בפרטנות לסתירות ולשאלות העולות מה"גילויים" כפי שפורסמו בכתבות. שתי הכתבות ציינו את הראיות הפורנזיות "המחזקות את גרסת השוטר". מהן אותן ראיות פורנזיות? האבנים שהושלכו על השוטר כביכול, וממצאי החבלה על השוטר.
זירה לא סטרילית
בכתבת הטלוויזיה של התאגיד אף הוצגו תמונות של האבנים. אין ספק שלפרסום התמונות יש אפקט מטלטל, הן נראות גדולות ועל אחת מהן אף מה שנראה כשיירי דם. אלא שכלל לא ברור כיצד נקבע שהאבנים המוצגות בתיק החקירה הושלכו על השוטר. בצילומי וידאו שפורסמו ומתעדים את הזירה דקות לאחר הירי רואים בבירור עשרות אנשים וכלי רכב רבים בזירה וסביבה, והיא בוודאי לא זירה סטרילית. אזרחים, שוטרים, פרמדיקים, רכבים. כל אחד יכל להזיז ממצאים כגון אבנים, מבלי לשים לב כלל.
לא ברור כיצד נקבע שהאבנים המוצגות בתיק החקירה הושלכו על השוטר
ב'הארץ' מוסבר כי "הממצא החשוב השני הוא הדנ"א שנמצא על כמה מהאבנים בזירה. על אחת מהן נמצאה דגימה שהיא בסבירות גבוהה של טקה, ואילו מאחרת נלקחה דגימה שהיא בסבירות גבוהה של השוטר". אלא שממצא דגימות שהן ב"סבירות גבוהה" של טקה ושל השוטר יכול להעיד שהדם של טקה ניתז על האבנים למשל, ושהשוטר נגע באבנים, במהלך או לאחר האירוע, והממצאים הפורנזיים בוודאי לא קובעים מעבר לכל ספק שאלו האבנים שנזרקו עליו בזמן אמת.
כך גם החבלות על השוטר. על פי 'הארץ', "ממצאי החבלה שעל גופו של השוטר – לרבות שטף דם גדול בגבו – תואמים את גרסתו כי ספג אבנים". על פי עדותו החלקית של השוטר, כפי שהיא מובאת בכתבת התאגיד, "תוך כדי שאני מסתכל לכיוון הנער שצילם בטלפון, חטפתי סלע מנער בהמשך הכביש…איך שהורדתי את הראש חטפתי אבן בכתף ימין ובחלק אחורי של הראש. פשוט כאב לי ברמות ותוך כדי שאני מסתכל מאיפה האבנים באו אני חוטף עוד סלע…אני מבין שאם אני נשאר לעמוד אני חוטף יותר, אז אני רץ למרכז הכביש….אז, בשלב שאני עדיין מקבל אבנים, אני זוכר ששלפתי את האקדח, תוך כדי שאני צועק תתרחקו תתרחקו".
השוטר מתאר פה השלכה של אבנים רבות, ולפחות שלוש פגיעות (ועוד אבנים שהוא "מקבל"). אלא שעל פי "השתלשלות האירועים על סמך ניתוח הראיות" שהפרקליטות פרסמה (ביחד עם שחזור מצולם מהזירה) בנובמבר 2019, נאמר כי "…בשלב מסוים משליכים הנערים על השוטר אבנים, שתיים פוגעות בו". גם עדות שסותרת את עדותו של השוטר, של המדריך במועדון הנוער המקומי, הטוען ששמע את הצעקות ושהשוטר קילל את הנערים לפני שנשמעה הירייה, ולא ראה שנזרקו לעברו אבנים רבות, לא מצאה את דרכה לכתבות הנוכחיות.
על פי אותו כתב חשדות של הפרקליטות, השוטר נסוג להסתתר בחניה של בית בבנייה, "…בעודו בחניה, הרימו טקה וחלק מהנערים אבנים. בתגובה, צעק השוטר לעבר הנערים וטקה להשליך מידיהם את האבנים אך הם לא נענו לקריאותיו. טקה ונער נוסף יידו אבנים לעבר השוטר. שתי אבנים פגעו בשכם ימין שלו ובזרוע שמאל, וגרמו לו לחבלות". בכתב החשדות אם כן, מצויין במדויק היכן פגעו בשוטר האבנים. לא מוזכרת פגיעה בחלק האחורי של ראשו כפי שהוא מתאר, ופגיעה בגבו של השוטר, כפי שמתאר ה"ממצא הפורנזי" ב"הארץ", כלל לא מוזכרת.
דיווח תוך כדי התרחשות?
הסתירות נמשכות על פני כל תיאור האירוע ומדגישות את הפערים בין כתב החשדות והעדויות כפי שהן מובאות בשתי הכתבות. על פי כתבת התאגיד השוטר גם מעיד כי "התחלתי ללכת לכיוון היציאה כאשר כל החבורה בעצם עוטפת אותי….אני מתרחק והם ממשיכים לבוא אחרי". כך שעל סמך אותו תיק חקירה מובאים לנו שלושה תיאורים שונים, האם זו היתה חבורה או רק טקה ונער נוסף שתקפו אותו, האם השוטר זיהה את טקה כמי שהשליך אבנים (לטענתו ראה את טקה מחזיק אבן ומתקרב אליו, אבל הוא לא השליך אותה), כמה אבנים בכלל נזרקו וכמה מהן פגעו בשוטר והיכן?
לצד הסתירות הרבות בתיאור השתלשלות האירועים, עולות לא מעט שאלות נוספות בנוגע לחקירה. הבולטת שבהן נוגעת לנושא הדיווח למשטרה. היה מצופה משוטר שאינו בתפקיד וחושד שמתרחש מולו אירוע פלילי, לדווח על כך מיד ולבקש גיבוי, תוך כדי שהוא ניגש לנערים. אלא שהוא לא עשה זאת.
מתי התקשר לדווח? על פי כתב החשדות של הפרקליטות "השוטר, אשר חשש כי האירוע עלול להסלים, החליט לעזוב את הפארק והחל עושה דרכו לרחוב הסמוך. שניים מהנערים וטקה המשיכו ללכת בצמידות אחריו וטקה אף השמיע כלפיו אמירות מאיימות. השוטר התקשר למוקד 100 של המשטרה, הזדהה כאיש משטרה וביקש להזמין ניידת למקום תוך שציין שהוא מאוים". כל זה קורה עוד לפני שהאירוע מסלים ומושלכות עליו אבנים. כך גם מעיד השוטר עצמו בכתבת התאגיד, "אני מתרחק והם ממשיכים לבוא אחריי ולא מרפים…התקשרתי 100 ואמרתי שאני צריך ניידת".
היה מצופה משוטר שאינו בתפקיד וחושד שמתרחש מולו אירוע פלילי, לדווח על כך מיד ולבקש גיבוי, תוך כדי שהוא ניגש לנערים
אלא שעל פי השיחה המוקלטת שפורסמה "בלעדית" בכתבת התאגיד נשמע השוטר אומר "…זרקו עלי אבנים. שתיים, השתמשתי בנשק, צריך לפה מד"א זריז". המוקדנית שואלת אותו היכן הוא נמצא, והשוטר עונה, "שיירה 46. תביאו לפה כבר ניידת". זאת אומרת שהשיחה עם המוקד מתבצעת לאחר הירי ולא תוך כדי האירוע. הוא גם יודע בדיוק באיזה מספר בניין ברחוב הוא נמצא, דבר שמעיד על כך שהיה לו זמן לסרוק את הרחוב והוא כבר לא היה תחת איום.
שאלת המצלמות
שאלות נוספות נוגעות לאיסוף חומרי תיעוד האירוע והעדויות. כשפורסם כתב החשדות, במח"ש הדגישו ש"בניגוד לפרסומים שונים, לא נמצאה כל מצלמת אבטחה שכוונה במדויק לאזור התרחשות האירוע ותיעדה את רגע הירי – בין היתר כיון שהירי עצמו בוצע בחזית בניין שבנייתו רק נסתיימה והוא טרם אוכלס… לפיכך, אין תיעוד של אירוע הירי עצמו, אף לא במצלמות הסמוכות, אלא רק של הרגעים שלפני הירי ולאחריו – ההליכה לעבר זירת הירי והמנוסה לאחר הירי – שתועדו במצלמות של הבתים הסמוכים לזירת הירי עצמה…". הם לא מזכירים שאחד הנערים צילם מספר שניות מהאירוע בטלפון שלו, ובכתבת התאגיד, מובאים צילומים כביכול מאותן מצלמות אבטחה מהבתים הסמוכים, אלא שזווית הצילום שלהם, שלא מכוונות אל הרחוב עצמו, שונה מזווית צילום של מצלמת אבטחה גבוהה שהובאה בכתבות קודמות של התאגיד, המצלמת את הרחוב היטב.
נושא גביית העדויות תמוה ממש. על פי הכתבה ב'הארץ', "גורם המעורה בפרטים אמר כי במח"ש שקלו לחקור כמה מחבריו של טקה מפני שהיו חשודים בשיבוש החקירה, אולם בשל רגישות הפרשה וגילם הצעיר (חלקם בני 13 ו–14) ובעיקר עקב הטראומה שעברו באירוע שנהרג בו חברם, הוחלט להימנע מכך", וכי "היה קושי של ממש לדובב חלק מהעדים שכן היו במקום. וזאת לצד מה שנראה כמו ניסיון של כמה מהם להימנע מהגעה למח"ש, והתחמקויות ממסירת הטלפונים הניידים".
אפשר להבין את חוסר האמון של העדים ברשויות, אבל כיום יש לא מעט שיטות מוכרות לגביית עדויות רגישות. בעזרת חוקרי ילדים מנוסים, עובדים סוציאלים, וגישור מאנשי הקהילה למשל. אבל מהתיאור הזה, לא ברור כלל האם במח"ש טרחו לנסות ולנקוט בדרכים אלטרנטיביות, ואיזה עדויות נלקחו בסופו של דבר ואיזה לא.
בכל הנוגע לסיפור הסחיטה, בכתבת 'התאגיד', מובאת עדותו של הילד הנסחט כביכול ואביו, שמאשרים את הסיפור, אלא שבכתבה ב'הארץ', מודגש כי "אמנם עדות זו תואמת את סיפור הסחיטה של השוטר ורעייתו, אך אין כל ראיה הקושרת את טקה עצמו למכירת סמים, ועניין זה או הסחיטה לכאורה לא נחקרו כלל במשטרה או במח"ש".
אפשר להבין את חוסר האמון של העדים ברשויות, אבל כיום יש לא מעט שיטות מוכרות לגביית עדויות רגישות
לסיום, גם אם אין ספק שהשוטר נקלע למצב מורכב, על הלך הרוח שהוביל אותו לירי באותם רגעים אפשר ללמוד מעדותו כפי שהיא מובאת בכתבת התאגיד, "…ובראש שלי מה קורה אם אני נופל והאישה והילדים שלי מאחור… חשתי סכנה לחיים שלי חד משמעית, וחלילה אם קורה לי משהו, הבא בתור זה אשתי והילדים".
הערכת הסיכונים שלו באותן שניות קשרה בין האירוע למשפחה שלו שהיתה בקרבת מקום, אבל לא היה מדובר בחבורת נערים שתקפו אותו ואת משפחתו ללא סיבה, אלא בעימות נקודתי בינו לבין הנערים. למרות זאת, עבורו, על פי תיאורו, המחשבה הזו היוותה שיקול נוסף לפעולה הטראגית שמובילה למותו של טקה.