בינואר 2019, רגע לפני שפרשה מתפקידה כדוברת המשטרה, התראיינה מירב לפידות בתכנית הבוקר של קלמן-ליברמן והתייחסה גם לאירועי אום אלחיראן. למרות שבנקודת הזמן הזו, שנתיים לאחר האירוע שבו נהרגו יעקוב מוסא אבו אלקיעאן והשוטר ארז עמדי לוי, היה כבר ידוע שהראיות שהצטברו לא העידו על פיגוע דריסה, התעקשה לפידות להמשיך לכנות את האירוע "פיגוע".
ליברמן ניסה לאתגר אותה: "זה צרוב על לוח ליבי כמעשה שאני לא גאה בו, שלקחתי את הודעת המשטרה ככתבה וכלשונה והאמנתי לה. מהדורת החדשות בשמונה בבוקר נפתחה במילים 'פיגוע דריסה באום אלחיראן'". לפידות קטעה אותו וענתה, "אכן היה פיגוע דריסה באום אלחיראן, אין לך על מה להצטער. ממה שהעלו הראיות אז, ולא נסתרו עד עצם היום הזה, בוצע פיגוע דריסה. אני מדברת בעובדות וראיות".
ליברמן התעקש, "את הפלת אותי באותו היום", הוא אמר ללפידות, שהסבירה כי "אני מדבררת החלטות של הדרג הפיקודי, המשטרה, הדרגים הפיקודיים". השיחה בין ליברמן-קלמן ולפידות חשפה בצורה הברורה ביותר את האסטרטגיה של המשטרה במלחמה על תודעת הציבור.
שעות ספורות לאחר האירוע, כשעוד לא נערכה חקירה ראויה, ובידי המשטרה לא היו מספיק עובדות כדי לקבוע מה התרחש לפנות בוקר ביישוב הבדואי, ההודעה שנשלחה לכל גופי התקשורת כבר קבעה כי מדובר בפיגוע. גופי התקשורת, מודה ליברמן, שיתפו פעולה, וללא שום ביקורת או הטלת ספק, שידרו את ההודעה כלשונה.
נדרשו עוד כמעט שנתיים, ומלחמה חסרת תקדים שמנהל ראש הממשלה, תחת כתבי אישום, בגופי אכיפת החוק במדינת ישראל, כדי שיישלף הקלף של ההתרחשות מאחורי הקלעים של אותו אירוע.
הגילוי האחרון במסגרת המלחמה המלוכלכת בין הפוליטיקאים לשומרי הסף, רק מוסיף לחוסר האמון ההולך וגובר של הציבור, מימין ומשמאל, במשטרה ובפרקליטות. יחד עם התיעוד של אלימות שוטרים והעדויות ההולכות ומתרבות על תקיפה מינית של מפגינות בידי שוטרים בהפגנות של החודשים האחרונים, מתברר עד כמה התרבות הארגונית של המשטרה נותרה כשהייתה.
גם כאן, כדי להבין כיצד התפתחה ונוסדה תרבות ארגונית שבה שוטרים מרשים לעצמם לטייח שגיאות, להשתמש בכח מופרז ולתקוף מינית מפגינות, צריך לבחון את זרמי העומק שמשרטטים את התנהלות הארגון. עבודת שינוי אמיתית והחדרת ערכים בריאים תוך התמקדות בעבודת משטרה שקופה ומקצועית נזנחו לטובת השקעה בלתי פוסקת ביחסי ציבור, מתוך אמונה שהמלחמה על תודעת הציבור היא הדבר החשוב ביותר.
דובר לכל שוטר
מטבע הדברים, אחד הגופים המסוקרים ביותר, והחשופים ביותר לביקורת, הוא המשטרה. זאת מכיוון שהפעולות שנעשות על ידה נוגעות בתחומים רבים בחיי האזרחים ומוסדות השלטון, והן כרוכות בין היתר, בשימוש בכוח כלפי הציבור.
בשנים האחרונות התחדד הרצון של בכירים בארגון לנצל את אופן הפצת המידע בתחומים שונים לטובת יחסי ציבור חיוביים של המשטרה, במקביל לקידום אינטרסים אישיים ומעורבות פוליטית פנימית הולכת וגוברת של קצינים. מערך הדוברות התרחב באופן משמעותי בעשר השנים האחרונות, כשהמפכ"לים השונים גם מפעילים יחצ"נים פרטיים נוספים, כדי לסייע בייעוץ או בעבודות דברור שנתפשו כמורכבות. השילוב של ציוות דובר לשוטר הפך לתופעה שנראית טבעית בעיני הפיקוד הבכיר.
לדאבונם של אנשי המשטרה, ניפוח מערך הדוברות בעשרות תקנים נוספים, והבאת מומחים לתקשורת וניהול משברים, היו אחד הגורמים שהגבירו את התסיסות והמחנאות בתוך המשטרה. כל קבוצה הצטיידה בדוברים, יועצים ו"גורמים" מדליפים, והחלה לעסוק בחיסולי חשבונות אישיים, בלא פחות אינטנסיביות מזו שאמורה להיות מופנה לטיפול בפשעים. הפעולות הללו, והמידע שלא הפסיק לזרום החוצה, העצימו את הפער בין הכשלים, הטעויות, העבירות וניגודי האינטרסים שנחשפו, לבין ההסברים שסופקו לציבור.
ניפוח מערך הדוברות הגביר את המחנאות במשטרה. כל קבוצה הצטיידה בדוברים, יועצים ומדליפים, והחלה לעסוק בחיסול חשבונות
אבל כדאי ללכת עוד טיפה אחורה ולהתחיל במה שהתרחש לפני כעשר שנים – הלל פרטוק, דובר עיריית תל אביב לשעבר, מונה כדובר חיצוני ב-2011 על ידי המפכ"ל יוחנן דנינו. פרטוק מונה בזמן של משבר ארגוני נוסף במשטרה, כדי "לחולל שינוי בתדמית המשטרה", והתפטר לאחר חודש וחצי בלבד בתפקיד, כשלעזיבתו צורפו קביעות בתקשורת שגרסו ש"כנראה שאי אפשר להביא את הרוח החיה של העיר תל אביב לתוך ארגון מסואב כמו משטרת ישראל".
פרטוק חיכה שנתיים, וביולי 2013 ניצל את שערוריית חקירת הרצח בבר נוער כדי לפרסם טקסט חריף על המשטרה, שנתפש בעיני כמה מדוברי המשטרה לשעבר כניסיון לסגירת חשבונות. פרטוק כתב בין היתר "נפתח בחדשות הרעות מבחינתה של המשטרה: אף אחד בציבור לא הופתע באמת מהפארסה התקשורתית שלה בפרשת הברנוער. למה חדשות רעות? משום שאף אחד כבר לא מצפה מהמשטרה להתנהלות תקשורתית מקצועית, כזו שמתזמנת הודעה לעיתוי המתאים, כזו שמציבה מידע לפי סדר חשיבות, כזו ששולחת נציגים לתקשורת לאחר תדרוך, הכוונה ותיאום, כזו שנותנת לציבור תחושה שיש מי ששומר עליו".
פרטוק גם חשף את דעתו כי "למשטרה אין חזון תקשורתי, שוטרים בעלי הסמכה מקצועית משטרתית ממונים לתפקידי דוברות והסברה, אין הבנה של המפה התקשורתית המודרנית, יש סכסוכים בין המחוזות למטה הארצי וסדר העדיפויות לא ענייני. היעדר המדיניות שולט גם בפרסום פרשיות. החלטות מתקבלות בחלק מהמקרים לפי הצורך המידי והאינטרס האישי".
פרטוק שיקף תפיסה כללית שנדמה שרווחת בצמרת המשטרה עד היום וגורסת שחוסר האמון הגובר של הציבור קשור לאי היכולת לדברר את עצמם טוב מספיק, ולא בצורך בשינוי עומק בארגון, ובהתנהלות האתית והמקצועית של השוטרים.
מלחמת חקירות
כמה חודשים לאחר פרסום כתב הטענות של פרטוק, ובשלהי כהונתו של דנינו כמפכ"ל, החלו להיחשף עדויות על ניצול מיני, קבלת טובות הנאה, והטרדות מיניות של בכירים במשטרה, במה שהפך ל"פרשת הניצבים". במהלך תקופה של כשנה וחצי, סיפור רדף סיפור ושבעה ניצבי משטרה פוטרו או נאלצו לפרוש.
מפקד מחוז ירושלים ניסו שחם, פוטר לאחר שנחשד בביצוע עבירות מין בשוטרות. הוא הורשע בספטמבר האחרון בהטרדה מינית, מרמה והפרת אמונים. מפקד מחוז ש"י, קובי כהן, פרש לאחר שנחשד בקיום קשר אינטימי עם שוטרת שהייתה כפופה לו. סגן המפכ"ל ניסים מור פוטר לאחר שנחשד בביצוע עבירות מין בשוטרות תוך ניצול יחסי מרות והורשע בהטרדה מינית והפרת אמונים בעסקת טיעון. מפקד מחוז חוף, ניצב חגי דותן פרש, והודה שהטריד מינית שוטרות כדי להימנע מהעמדה פלילית לדין. מפקד תחנת באר שבע, נצ"מ משה איבגי פוטר גם הוא מהמשטרה לאחר שהודה שקיים "קשרים אינטימיים עם שוטרות". גם תת ניצב שמעון בן הרוש פרש לאחר שנחשד בביצוע עבירות מין בשוטרות, וסגן ניצב צביקה רוזנברג פוטר בעקבות אותן טענות.
בטווח של אותה שנה התפוצצו כמה פרשות נוספת שטלטלו את המשטרה ואת הציבור וחשפו את הקשרים ההדוקים שנרקמו בין רבנים, אנשי עסקים, עורכי דין, ושוטרים בכירים. בינואר 2014 נחשפה פרשת הרב פינטו שהובילה מאוחר יותר להתאבדותו של תת ניצב אפרים ברכה, ולהרשעתו של ניצב מנשה ארביב לאחר שהודה במסגרת הסדר טיעון ב"מערכת יחסים פסולה" שהתקיימה בינו לבין הרב ישעיהו פינטו.
אם זה לא הספיק למשטרה, הסנוקרת התדמיתית נחתה בדמות פרסום המחדל החמור של מוקד 100 של המשטרה, שקיבל שיחת מצוקה מגיל-עד שער, אחד משלושת הנערים שנחטפו ונרצחו ביוני 2014, והתעלם ממנה.
מיד לאחר מכן, ביולי אותה שנה, התפוצצה פרשת רונאל פישר ורות דוד, שהביאה למאסר של רפ"ק ערן מלכה שהודה בקבלת שוחד והעברת מידע לעורך הדין רונאל פישר, ולפרישתו של ניצב ברונו שטיין לאחר שהודה כשנחקר במח"ש בחברות קרובה עם עורך הדין פישר. משפטם של רונאל פישר ורות דוד, שהייתה גם פרקליטת מחוז תל אביב לפני שפרשה לשוק הפרטי, עדיין מתנהל בימים אלה ולא נראה שהוא מתקרב לסיומו.
הסיבה שבמהלך כשנתיים התפוצצו לפתע כל כך הרבה פרשות שעלילותיהן נפרשו על פני שנים, לא הייתה קשורה למהלך מסודר של חקירות לצורך "ניקוי אורוות", אלא לזרזיף שהחל כתלונות אנונימיות של שוטרות והפך לשטף של אישומים. בשיאו החליטו חלק מה"נפגעים" במרכאות, שהם לא יוכתמו לבד, ומכאן לא הייתה דרך חזרה, הירי בתוך הנגמ"ש הפך להפצצה כבדה והיא הפכה לבעיה גם עבור מח"ש, שלא היו ערוכים להתמודד עם עומס תיקים שכזה.
תנ"צ יח"צ
בדצמבר 2015, לאחר פארסה נוספת בניסיון של השר ארדן למנות מפכ"ל חיצוני לארגון, הוצנח סגן ראש השב"כ רוני אלשיך, לתפקיד. אלשיך החליט להיאבק בתופעת עבירות המין בצורה מקורית במיוחד: חמוש בתובנות משירותו בשב"כ, הוא הודיע ש"המכתבים האנונימיים הפכו לתרבות של חיסול חשבונות במשטרה ולכן מעתה המשטרה לא תטפל עוד במכתבים אנונימיים שמעלים חשד לעבירות שביצעו שוטרים".
מיד לאחר שנכנס לתפקידו, כפה ארדן על אלשיך מינוי חיצוני, הפעם לתפקיד הדוברת: מירב לפידות. אלשיך, שהביא איתו תפיסה של חיזוק מערך המודיעין, ובניית "משטרה חכמה", שבה יש מקום ללמידה ושיתוף של חוקרים אקדמאים, החליט גם להחזיק בשליטה המלאה של יחסי הציבור של המשטרה. הוא הוציא הנחיה שאסרה על שוטרים לשוחח עם עיתונאים, והורה על בדיקות פוליגרף של שוטרים כדי למנוע הדלפות.
הירי בתוך הנגמ"ש הפך להפצצה כבדה – ומח"ש לא היו ערוכים לעומס התיקים
אלשיך לא הסתפק בדוברת החדשה וביותר מ-100 התקנים במערך הדוברות. במרץ 2016 צירף את יועץ התקשורת ליאור חורב, מחברת "גולדפינגר תקשורת", שבעברו גם עבד כיועץ אסטרטגי לראשי הממשלה שרון ואולמרט, והספיק להיכנס ב-2013 כשותף בחברה של השר לשעבר סטס מיסז'ניקוב, ובהמשך נוספו עוד 70 תקנים ליחידת הדוברות המשטרתית בהתאם למתווה שנבנה על ידי לפידות ויובל גת, שמונה לראש "חטיבת אוכלוסיה ודוברות".
גת, שזכה לדרגת תת ניצב עם הצטרפותו למשטרה, ישב בוועדה שהחליטה להעסיק את חורב ללא מכרז, והיה מינוי חיצוני נוסף שאלשיך החליט להוסיף לשורות המשטרה. בדוח מבקר המדינה שפורסם לפני שנה התברר שגת לא דיווח למחלקת המשמעת של המשטרה על העבודה המוקדמת שלו עם חורב במסגרת קמפיינים פוליטיים של חברת גולדפינגר, ולא פירט על "עומק הקשר שהיה ביניהם".
במסמך בקשה להמשך ההתקשרות בפטור ממכרז עבור תפקידו של חורב, הסביר אלשיך כי במסגרת התכנית החדשה שהשיק עבור המשטרה, תכנית אמו"ן (אסטרטגיית מניעה ומיקוד ניהולי), ביקש "להתאים את מערך הדוברות המשטרתי לעולם התקשורתי המודרני ולצרכים המשתנים של המשטרה עקב כך".
אלשיך מפרט את השירותים שחורב העניק: "מתוקף תפקידה מוצאת המשטרה את עצמה פועלת בזירות תקשורתיות בעלות מורכבות ורגישות ציבורית, חלקן – חדשות ובלתי מוכרות למשטרה. עובדה המשליכה באופן ישיר על הצורך הדוברותי והתקשורתי, בהיות אמון הציבור הבסיס לפעולתה של המשטרה… מטבע הדברים מדובר בייעוץ המחייב קיומם של יחסי אמון מיוחדים, אשר נוצרו במהלך שנת ההתקשרות עם החברה, כתוצאה מתהליך עמוק של עבודה משותפת".
אין ספק שהזירות בהן פעלו שני הדוברים הצמודים היו מורכבות. לפידות, שגילתה הזדהות מלאה עם המפכ"ל אלשיך, תקפה שוב ושוב את כל מי שהעז להעביר ביקורת על התנהלותו, כולל שוטרים, ונודעה כמי שנוקטת בקו תגובה אגרסיבי ותוקפני, כשהיא מתעקשת לא פעם על "עובדות" שמתגלות כלא נכונות. מאוחר יותר, חורב עצמו משך לא מעט אש כשהתבטא שוב ושוב נגד חברי כנסת מהליכוד שמבקרים את המשטרה, סיבך את המפכ"ל שנגרר לוועדת הפנים כדי להגיב על ההתכתשות הפומבית של חורב ולהסביר למה משולמים לחורב 2.4 מיליון שקלים עבור עבודתו, והוביל לעוד סתירות בין הגרסא של המפכ"ל לבין זו של חורב בנוגע להסכם ביניהם.
"מפקד המחוז רוצה לחסל אותי"
חשוב להתמקד בפרשות הללו ולא בכתבי אישום ופסקי הדין המשמעתיים וההרשעות הפליליות של שוטרים זוטרים שסרחו, שכן הריכוז הבלתי נתפש של מעשים פליליים או הפרות אתיות של עשרות קצינים מהפיקוד הבכיר ביותר במשטרה, מהווה אינדיקציה לאופן ההתנהלות הלקוי של הארגון.
הריכוז הזה מעלה את התהיה האם ההעדפה של השוטרים להתבסס על ניסיון, "הגיון בריא" ואינטואיציה בתהליכי קבלת ההחלטות שלהם – כפי שמראה סקר מ-2019 שבדק את הקצונה הבכירה במשטרת ישראל – היא אכן דרך הפעולה הנכונה.
בשנה שעברה, פורסם בתכנית המקור של רביב דרוקר, תיעוד מתוך החקירה של ניצב ברונו שטיין בהקשר לקשריו עם רונאל פישר, בין היתר אומר שטיין לחוקרים: "קודם כל, רונאל פישר הרי מחובר לכל המשטרה, אתם לא יודעים? חבר של יוחנן דנינו, חבר של זה". בהמשך הוא שואל: "אתה יודע מה ההבדל ביני לבין כולם?", וחוקר מח"ש ענה, "האמת היא שהם זבלים ואתה פחות, או שאתה אפילו לא. אבל מה, התהפכו עליך ואתה פה".
העדות של ברונו שטיין כפי שהובאה בצילומי החקירות שלו, שיקפה את זה בצורה החדה ביותר, והיא מתקשרת באופן לא מפתיע, לאחד הטיעונים החוזרים של פוליטיקאים המואשמים בשחיתות. "כולם עושים את זה, אז למה אתם נטפלים דווקא אלי". התהייה הזו, שהופכת את התרבות המושחתת לנורמה, הפכה לא רק ללגיטימית במשטרה, אלא שהיא גם שימשה לחיסולי חשבונות. ברגע שעלו בקרב חלק מהקצינים המואשמים התחושות שהם מסומנים בזמן שאחרים, שנושאים גם הם קופות שרצים לא פחות כבדות, לא נפגעים, נפתחה מלחמה רבתי.
במקרים נדירים, הכעס ותחושות העלבון היו כה קשים, שהם הובילו לחשיפת המלחמות הפנימיות. לכן הסכים שטיין לחשוף את הטענות שלו כלפי שוטרים בכירים אחרים, כולל המפכ"ל לשעבר דנינו. תת ניצב בן הרוש הצהיר במח"ש שהוא בחקירה כי "מפקד המחוז (שטיין) רוצה לחסל אותי".
פרשת ניצב רוני ריטמן, שקצינה במשטרה התלוננה נגדו שהטריד אותה מינית, גררה מלחמת גרסאות והכפשות מכוערות כשניצב ריטמן האשים את תת ניצב גיא ניר ב"חיסול חשבונות", משום שהאחרון עודד את הקצינה להגיש את התלונה. לסיפור הצטרפו גם ניצב דוד ביתן שמונה לבדוק את הפרשה והוציא תחת ידיו מסמך שמאשים את ניר והקצינה "בהתנהגות שפוגעת בערכי משטרת ישראל"; דוברת המשטרה לפידות שתקפה את הקצינה שהגישה את התלונה בצורה חסרת אחריות תוך כדי שהיא מספקת שוב טענות שקריות; ואפילו המפכ"ל אלשיך, החליט לקחת צד ולכנות את הקצינה "עבריינית".
לצד התייצבותו לימינו של ניצב ריטמן, החליט אלשיך לקדם את ניצב משנה אילן מור שהורשע בשתי הטרדות מיניות של שוטרות לתפקיד נציג המשטרה בארה"ב, ובחר להשאיר בתפקידו את נצ"מ ידידיה סבג, ראש מחלקת התנועה, שהורשע ב"התנהגות שאינה הולמת קצין", לאחר שהודה בהטרדה מילולית של אשה שביקשה ממנו סיוע והוא הציע לה בהזדמנויות שונות ש"תפנק אותו".
"אנשים לא רוצים להיות חלק מהמשטרה"
גם היום, לאחר סיום כהונתו של אלשיך, בעקבות ה"חיסולים" ואווירת חוסר הוודאות האופפת את צמרת המשטרה, שכללה גם הקפאת מינוי מפכ"ל קבוע למשטרה, מינוי של שר חדש, ולחץ על מפקדי המחוזות בעקבות משבר הקורונה – המאבקים הפנימיים בין קבוצות כוח שונות במשטרה ממשיכים להתנהל, אבל רוב הזמן הסיבות והאינטרסים שמובילים אותם מוסתרים מהציבור, עד להתפרצות הבאה.
הציבור הרחב, שמבול החשיפות מציף אותו על פני שנים, הולך ומאבד את האמון במשטרה כגוף חסר פניות, ומקל על פוליטיקאים שמבקשים להתנגח בה ולערער על מקצועיותה. כבר ב-2015, בכירי המשטרה שעוד נותרו בתפקידם הבינו שהארגון ספג פגיעה קשה בתדמיתו, והיו מי שכינו את המצב כ"פיגוע תדמיתי".
סקר שבדק את מידת האמון של הציבור במשטרה ב-2015 מצא שכ-80 אחוז מהנשאלים טענו כי חשיפת ההטרדות המיניות מעידה על המשטרה כארגון עם תרבות פטריארכלית, וחצי סברו שהגילויים מעידים שהמשטרה היא ארגון מושחת. כך, למרות קמפיין גיוס גדול של המשטרה, ושכירת משרדי יחסי ציבור ופרסום פרטיים נוסף על יחידת הדוברות הרחבה, התברר בתחילת 2015 שהיא אינה מצליחה למשוך מתגייסים ומאות תקנים לא מאויישים.
"הפגיעה בתדמית הארגון היא כל כך משמעותית שהגענו למצב שאנשים לא רוצים להיות חלק מהמשטרה", אמר בכיר במשטרה לעיתון "הארץ" בכתבה שסקרה את המשבר, "יש היום מצב שאנחנו חייבים להתמודד אתו. אנחנו לא יכולים לצאת למסע פרסום או לקמפיין גיוס לפני שנבין באיזה משבר אנחנו נמצאים ומה הציבור מצפה מאתנו לעשות כדי להחזיר את האמון הזה".
אמירה מעניינת מאוד, שמבטאת גם היא את חוסר ההבנה של אנשי המשטרה עצמם ממה שמצופה מהם. הרבה לפני יחסי הציבור, כדאי לעבוד קודם על הבראת התרבות הארגונית והשקעה במקצועיות השוטרים.
בכיר משטרה עלום שצוטט בהארץ הסכים ששם טמונה לב הבעיה, כשאמר, "אי אפשר לשקר לציבור ולא לשוטרים. העסק קורס ומפיל יחד אתו את הארגון כולו. אנשים שנתנו את כל החיים שלהם למשטרה… מוצאים את עצמם בתפקידי מטה מטופשים, כי החברים של הבכירים והרל"שים מונו לתפקידים שגדולים עליהם בעשר מידות. היום, מי שרוצה להתקדם במשטרה, מוטב לו לשתות קפה עם בכיר בארגון פעם בשבוע, במקום לצאת ולתפוס פושעים. לדברים כאלה יש השלכות על הארגון, בלי להצדיק התנהגות לא ראויה של קצין כזה או אחר".
אף ראש מח"ש בזמנו הצהיר כי "המשטרה נגועה בעבירות מין וניצול יחסי מרות", אבל הטענות הללו לא הביאו לשינוי מדיניות. אמנם לפני כשנה הוקמה היחידה לשוויון מגדרי ולמגוון תרבותי, כדי לענות על הלחץ שנוצר לאחר הרג ישראלים יוצאי אתיופיה, המחאות שבאו בעקבות מותו של סלומון טקה, והעדויות שהלכו והצטברו על הטיה באכיפה, שיטור יתר ואלימות מגדרית. אך בזמן ש"חטיבת הדוברות של המשטרה" כוללת מאות עובדים שמתפצלים בין "ראש חטיבת תקשורת ואוכלוסיה", "מחלקת תקשורת ודוברות", "מדור הפקות ותיעוד" ו"מדור ניו מדיה" – ליחידה החדשה לשוויון מגדרי ומגוון תרבותי הוקצו 18 תקנים של שוטרים ושוטרות שהיו אמורים לעבור "הכשרות מתאימות".
בזמן שחטיבת הדוברות כוללת מאות עובדים ותתי מדורים מיוחדים – ליחידה לשוויון מגדרי ומגוון תרבותי הוקצו 18 תקנים
הירידה הנמשכת באמון הציבור במשטרה ובפרקליטות, יחד עם הצטברות האירועים שהגיעה לשיאה השנה עם הגילויים בפרשת "מחוז ירושלים", הכשל בטיפול באלימות ביישובים הערביים, פרשת מצלמות המהירות, הירי בסלומון טקה ובאיאד אל-חלאק, התנהלות המשטרה בזמן אכיפת חוקי הקורונה, אלימות המשטרה כלפי חרדים, אתיופים, פלסטינים, והמפגינים בבלפור, חושפים שוב ארגון שפועל בחוסר תיאום בין המחוזות השונים, מעניק גיבוי לשוטרים שסרחו, ממשיך לקיים תרבות פטריארכלית ואגרסיבית, בזמן שמלחמת החיסולים הפנימית בין קצינים בכירים, שמתנהלת מאחורי הקלעים, מספקת נשק בלתי נדלה לכל מי שמעוניינים להתנגח בה. את המחיר כולנו משלמים.
פנינו למשטרה עם מספר שאלות ובקשות לטענות שהועלו בכתבה. "לקבלת מענה לפנייתכם", נמסר בתגובה, "תוכל לפנות עפ״י חוק חופש המידע".