המהלך האסטרטגי של כיל, שהפריד את נושא זיהום האוויר משאר הסיכונים שבכריית הפוספטים והפך אותו לפקטור המרכזי לאישור הכרייה בשדה בריר – הוכיח את עצמו.
מהרגע שהחברה (בסיוע של ראש הממשלה) גייסה מספר חוות דעת שסותרות את טענת משרד הבריאות, שישנו סיכון בריאותי ממשי לתושבי אזור שדה בריר, היא יכלה להציג את הממצאים ככאלה שאינם חד משמעיים ומתנהל סביבם ויכוח מקצועי.
נציגי הציבור, שלא מסוגלים לבחון לעומק את איכות חוות הדעת, מעניקים את אותו המשקל גם לפסיקות שעל פי סאמט – "אינן מגיעות לרמה של איכות ושקיפות העומדת בסטנדרטים בינלאומיים" (ראו הרחבה – "החלקיקים שמקורם בכריית פוספטים כמעט ולא נחקרו"). הם לא מקדישים מספיק תשומת לב לסכנות הבריאותיות והסביבתיות הנוספות, ולא בוחנים כלל חלופות כלשהן לכרייה, שהופכת לאופציה הכלכלית היחידה כביכול.
כך, בזרוע אחת יכול המשרד להגנת הסביבה להעמיד את החברה בראש רשימת החברות המזהמות בישראל, ובזרוע השנייה לגבות את החברה בדרישתה לקבל אישור לכרייה שדה בריר. זאת, מבלי שהמשרד פועל במקצועיות המצופה ממנו לבחינת ההשפעות של כל שרשרת הכרייה והייצור על הסביבה, במידה וכיל-רותם תגדיל את היקפי הכרייה שלה.
כשבוועדת העורכים לא מתרשמים
הדיון שהתנהל ב-2018 בועדת העורכים, הגוף שממונה על קידום אישור התמ"א בשדה בריר, מחדד עד כמה האסטרטגיה הזו הצליחה. את הדיון ניהלו שחר סולר, ראש אגף תכנון במשרד להגנת הסביבה; נועה נאור, מנהלת אגף תשתיות במשרד האוצר; ויוסי וירצבורגר, מנהל מינהל אוצרות טבע במשרד התשתיות, האנרגיה והמים.
"במסגרת התוכנית ייבחנו חלופות מיקרו, כולל חלופות לגבולות הכרייה, למיקום המתקנים, לדרך הגישה ולאופן הובלת חומר הגלם", הסבירה נאור את גבולות הדיון. "בנוסף, ייבחנו לעומק השפעות הכרייה על איכות האוויר, שזה הנושא המשמעותי ביותר בתסקיר".
סולר הצטרף והסביר כי "הדגש בתסקיר ההשפעה על הסביבה הוא על נושא איכות האוויר ובריאות התושבים. התסקיר הינו פלטפורמה מצוינת לבחון את האיזון בין בריאות הציבור והתעשייה".
ההיבט הסביבתי שהוצג בפני הוועדה דן רק בהשלכות על אזור שדה בריר, גם הוא במנותק משרשרת הייצור כולה. ולמרות שהוסבר לחבריה שרוב שטח הכרייה מצוי "באזור בעל רגישות נופית-סביבתית גבוהה וכן בעל ערכיות אקולוגית גבוהה", הם קבעו שהוא אינו גובר על ההיבט הכלכלי.
ההיבט הסביבתי שהוצג בפני הוועדה דן רק בהשלכות על אזור שדה בריר, ובמנותק משרשרת הייצור כולה
"דוח שישינסקי קבע מס רווח יתר על הפוספט ועל כן כיום בערך 40 אחוז מכל דולר שמתקבל מתעשיית הפוספט הולך למדינה. מדינת ישראל צריכה תעשייה. התרומה למשק הלאומי במקרה זה גדולה מאוד", אמר וירצבורגר וחזר על דברים שמנהלי כיל חזרו עליהם שוב ושוב כשהוסיף, "כמו כן צריך לזכור כי מפעל רותם שמספק כיום תעסוקה לתושבי האזור יכול להיסגר במידה ולא תהיה כריית פוספט".
ממשרד האנרגיה נמסר כי "הציטוט שבפרוטוקול אינו תואם את הדברים שנאמרו על ידי יוסי וירצבורגר. גביית מס רווחי יתר מתבצעת ע"י רשות המיסים". (למסמך התגובות המלא).
הרס שמשנה סדרי עולם
במסמך המדיניות (תמ"א 14ג) של חברי ועדת העורכים עצמם ב-2014, הובא הניתוח הבא – "ערכיותן של כל המערכות האקולוגיות נגזרת משלושה פרמטרים עיקריים: גודל, רציפות ומגוון בתי הגידול… העלות האקולוגית מתבטאת בהרס של שטחים נרחבים ובתי גידול רבים.
"גורם זה מהווה את הסיבה בעלת ההשפעה הרבה ביותר להכחדה של מינים ולאובדן המגוון הביולוגי על פני כדור הארץ. שטחי כרייה והתשתיות הנלוות להם של פוספט ופצלי שמן, משנה סדרי עולם. מדובר בהיקף אדיר של שטחים שנפגעים, כולל החי והצומח שבהם ובסביבתם".
קל לפטור את הפגיעה הסביבתית, קשה ככל שתהיה, בטענה כי אין קשר בינה לבין פגיעות בריאותיות או כלכליות באדם. אבל מה שיוזמות כגון "מעבר לתמ"ג" מבקשות לעשות, הוא ליישם את המידע שהוכח כבר מעבר לכל ספק, על הקשר הבלתי ניתן לניתוק בין רווחת בני האדם, איכות החיים שלהם ואיכות הסביבה לכלכלה.(ראו הרחבה – צמיחה של אי שיוויון קיצוני)
קל לפטור את הפגיעה הסביבתית, קשה ככל שתהיה, בטענה כי אין קשר בינה לבין פגיעות בריאותיות או כלכליות באדם
גם חברי ועדת העורכים, למרות ההתעלמות שלהם בשלב ההחלטות, מודים בתמ"א 14ג', המסמך שעליו היו אמורים לבסס את החלטתם האם לאשר כרייה בשדה בריר, כי ישנה "עלות" להרס כזה, "המשנה סדרי עולם". וכיום, כפי שאנחנו נוכחים שוב ושוב, נזק סביבתי מתורגם למונחים כלכליים.
המשרד להגנת הסביבה משתמש למשל בחישובים כאלו במסגרת התביעה שהוגשה בנוגע לזיהום בנחל אשלים, והוא בעצם עושה זאת בכל פעם שהוא קובע את גובה הקנס על פגיעה בסביבה. וכך גם שאר הגופים הממשלתיים באמצעות "מיסוי סביבתי".
בנוגע לקשר שבין המערכות האקולוגיות לבריאות האדם, דוח הביניים של התוכנית הלאומית להערכת מצב הטבע מצא כי "בישראל קיימים פערי ידע משמעותיים באשר לתרומתם של שירותי המערכת האקולוגית לבריאות האדם, הן ברמת הפרט הן ברמת האוכלוסייה. למעשה, ידע זה לא קיים כמעט בכלל… כן, חסרים מחקרים אפידמיולוגיים המשווים בין אוכלוסיות השוכנות לצד מערכות אקולוגיות מסוגים ובממדים מרחביים שונים".
לכן, אין אפשרות לקבוע שלא יהיו השלכות בריאותיות, מלבד זיהום האוויר על האוכלוסייה החיה בשדה בריר. מאחר שלא ידוע לנו על שום מחקר שבדק את מכלול ההשפעות הסביבתיות, בתוכן גם אובדן המערכת האקולוגית, על בריאותם של התושבים.
החלופה שנעדרה מהדיון
אייל גלקין, שהיה חוקר עמית במכון מילקן לחדשנות ערך ב-2014 מחקר שעסק בעלויות החיצוניות בכריית פוספט בישראל בהקשר של שדה בריר.
בשלב המסקנות הוא פירט שורה של צעדים שיש לעשות. לצד קריאה לפיתוח המחקר על ההשפעות האקולוגיות, והקמת בסיס נתונים רחב ושקוף בין הגופים העסקיים, משרדי הממשלה והציבור, ציין גלקין כי "יש לעודד ניצול מרבי של כלל המחצבים הקיימים בשטח מופר". כאן עלתה חלופה נוספת שנעדרה לחלוטין מהדיון.
"שטח מופר" הוא שטח פתוח שמבוצעות בו עבודות, ובמקרה שלנו מדובר בשלושת המכרות שכבר פעילים. הגאולוג דויד סודרי מסביר כי "בעבר הלכו לטמיון באתרי הכרייה של הנגב כמויות גדולות מאוד של סלעי פוספט, בגלל היעדר פיקוח נאות מצד רשויות המדינה.
"לאור מיעוט הרזרבות הניתנות לניצול הנותרות במדינה, והמחסור הצפוי בעולם בעתיד, אסור שמצב זה יחזור על עצמו. הניסיון מראה שסלעי פוספט שניצולם נחשב בעבר לא כדאי, הפכו לכלכליים עם עליית מחירי הפוספט והדשנים בעולם והשתכללות תהליכי ההשבחה והעיבוד התעשייתי".
בזמן שמנכ"ל כיל, צולר, מצהיר שכיל היא "חברה שיש לה השפעה על איכות הסביבה. ככזו, חלק גדול מהצלחתה תלוי ביכולתה להיות שקופה – פנימה וכלפי חוץ", החברה שהוא מנהל עדיין מסתירה ממצאי קידוחים המספקים מידע הנוגע לאפשרות הניצול המיטבי של הפוספטים במכרות הפעילים, ובאזורים נוספים שנסקרו. היא מפרסמת בדוחות השנתיים שלה סקירה כללית של כמויות הכרייה השנתית של פוספטים, הנעות סביב 7-8 מיליון טון.
כיל מסתירה ממצאי קידוחים המספקים מידע בנוגע לאפשרות הניצול המיטבי של הפוספטים במכרות הפעילים, ובאזורים נוספים שנסקרו
בישראל קיימים "מנהל אוצרות טבע" ו"אגף מחצבות ומכרות", אבל מלבד תמ"א 14/ב, משרדי הממשלה לא יזמו מחקר גאולוגי עצמאי, מקצועי מקיף ושקוף שימפה את כל העתודות בשטחי הזיכיון של כיל. הם לא ערכו מחקרים המתייחסים להשפעת הכרייה על בריאות העובדים, המדינה לא מחזיקה בנתונים המכמתים את כלל העלויות החיצוניות הכספיות בכל הקשור לשרשרת הייצור של פוספטים בישראל, ובניגוד להמלצה של גלקין, משרדי הממשלה לא פעלו להקים בסיס נתונים רחב ושקוף (כפי שישנו למשל בקנדה או בפינלד).
טעויות העבר נמשכות גם כיום. המציאות הנוכחית מותירה את המדינה בעמדת נחיתות מול כיל, ומאפשרת לחברה להמשיך לנצל את המשאבים, בלי לדעת כמה מהם יורדים לטמיון.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר כי "המשרד יזם מחקר כלכלי מקיף ביותר הבוחן את עלויות השיקום בטווח הקצר, הבינוני והארוך הנלוות לשרשרת הייצור של פוספטים בישראל….בימים אלה המשרד להגנת הסביבה, בשיתוף משרד האנרגיה, החשב הכללי ורשות מקרקעי ישראל, נמצאים בעיצומו של מחקר מקיף ומורכב זה".
ממשרד האנרגיה נמסר כי "במקביל להליכי התכנון, מקודמת עבודה כלכלית שתמפה את המידע הכלכלי הקיים. עם השלמת העבודה – ממצאיה יפורסמו לכלל הציבור…מרכז מידע לאומי יהיה חלק ממאגר המידע שמוקם בימים אלה על ידי המרכז למיפוי ישראל והוא אמור להכיל את כל המידע הגיאולוגי, הגיאוטכני, ההנדסי, הכימי ועוד. מרכז המידע ישמש את כלל הענפים בישראל – תשתיות, בנייה, מים, אנרגיה, מחצבים וכו'….משרד האנרגיה התווה מדיניות למיצוי מיטבי ומקסימאלי של כלל חתך הפוספט בשדות הפעילים. באשר למכרות העבר, המשרד פועל להביא לניצול מיטבי, ככל שניתן, של יתרות הפוספט….כל מידע שהרגולטור מבקש מהחברה – מתקבל". (למסמך התגובות המלא).