זה סיפור מסובך ומתמשך, אבל גם מאוד פשוט. במשך שנים פועלת חברת הבת של כימיקלים לישראל "כיל-רותם" (האחראית על תחום הפוספטים, לשעבר רותם-אמפרט), להקים מכרה לכריית פוספטים הנקרא "שדה בריר" על פני שטח של כ-26 אלף דונמים במרחק של כ-3 קילומטרים מערד. התושבים מתנגדים, החברה מתעקשת.
על פניו, הסיפור הזה היה צריך להסתיים ברגע ששני שרי בריאות שונים החליטו, בגיבוי מחקרים וחוות דעת של חוקרים מהעולם ומישראל ועל דעת הרגולטורים, שהכרייה במקום תגרום לזיהום אוויר שיסכן את חיי התושבים באזור ויוביל לפגיעה אקולוגית קשה.
אבל כיל היא לא חברה שמוותרת בקלות. חברת הבת של החברה לישראל של עידן עופר – האנשים שלקחו לכם את ים המלח – שבה ועולה לזירה לסיבוב נוסף ומפתיע בכל פעם שנדמה שהדלת נסגרת. אל מול כוחה האדיר מתגלים הרגולטורים והפקידים המקצועיים, אלה שאמורים להגן על אזרחי ישראל, שוב ושוב בחולשתם. ברגע האמת, הם תמיד עומדים לצידו של התאגיד הרווחי ביותר בישראל.
אתמול התקיים דיון בבג"צ בעקבות עתירה שהגישו לפני כשנתיים עיריית ערד ושלוש מועצות בדואיות כנגד ההחלטה לאפשר לחברת כיל-רותם לכרות פוספטים בשדה בריר, והמאבק בנושא רחוק מלהסתיים, ודיון נוסף נקבע לספטמבר. לפני כחודשיים בשיאו של משבר הקורונה, שלח מנכ"ל כיל, רביב צולר, מכתב לראש הממשלה שבו הוא דורש לקדם את אישור הכרייה כדי למנוע פיטורים, איום שעולה תכופות על ידי כיל. משרד האנרגיה הצטרף לבקשה זו והוציא הודעה דומה הקובעת שיש לוותר על תסקיר הבריאות ולאשר את הרחבת הכרייה.
בתחקיר חסר תקדים ורחב היקף, מיפה ניב חכלילי את הנקודות המרכזיות ומוקדי הבעיה במאבק העיקש של כיל להרחבת הכרייה, והמחיר הכבד הבריאותי והסביבתי שהציבור עלול לשלם. אלו הן הנקודות המרכזיות שעולות באותו תחקיר, וכתבות הלוויין הנלוות אליו.
- מונופול בתעשיית כריית הפוספטים בישראל
כיל מחזיקה באחד ממקורות האשלג והברום העשירים בעולם (ים המלח). היא קיבלה מהמדינה את הזכיון לכל שדות הפוספט שאושרו לכרייה בישראל, ומחזיקה גם במכרות בסין ומקומות נוספים בעולם. תחת החברה האם (שנשלטת על ידי קבוצת "החברה לישראל" בבעלות עידן עופר, המחזיקה בכ-45 אחוז מהון החברה וכ-46 אחוז מזכויות ההצבעה של בעלי המניות בחברה), חוסה צבר חברות בינלאומי מרשים שמתפעל 49 מפעלים בישראל וברחבי העולם.
קראו עוד: כתבת התחקיר המרכזית
לפי הדוח השנתי של כיל, הרווח התפעולי של החברה היה ב-2019 756 מיליון דולר. החשיבות שלה לכלכלה הישראלית לא נעוצה רק בעובדה שכ-4,500 מכ-12 אלף העובדים הישירים שלה הם מקומיים, או בערך הייצוא של החברה; אלא גם בכך שכולנו מושקעים בה, אם בחרנו בכך או לא. כ-54 אחוז ממניות החברה מוחזקות בידי הציבור, בקרנות הפנסיה ובקופות גמל.
- כיל שומרת אצלה את המידע על עתודות הפוספטים בשדות הכרייה
כיל-רותם קיבלה מהמדינה את בסיס המידע המלא הנוגע לעתודות הפוספטים בשדות הכרייה שבשטח הזכיון שלה, כשהחברה הופרטה. מאז ועד היום, הבדיקות שנערכות בידי הגיאולוגים ומהנדסי התפעול של החברה במשך השנים, מאפשרים לה למפות עוד ועוד מרבצים שיכולים לשמש אותה בשטחי הכרייה העצומים שהיא פועלת בהם, בלי שהמידע מועבר למדינה.
במסמך הוועדה הבין משרדית לבחינת משק הפוספטים נכתב כבר בשנת 2013 שהמידע המלא "איננו נמצא בידי המפקח על המכרות… והדבר פוגע באפקטיביות של הרגולציה", ונקבע כי נדרש להקים מרכז מידע לאומי ש"יעודכן כל 3-6 חודשים במדידות המעבדה מהקידוחים והמכרות". מרכז המידע לא הוקם וכיל בוחרת שלא לחשוף את אומדני ה"משאבים ורזרבות המינרלים שלה".
קראו עוד: האוויר שאנחנו לא נושמים
מדובר במידע חשוב ביותר מכיוון שלגודל עתודות הפוספטים בישראל – שמופיע בדיווחי החברה לבורסה וממנו נגזרת ההיתכנות הכלכלית העתידית של כיל-רותם – יש השלכות כלכליות רחבות, גם על כיל וגם על החברה הישראלית. גם ההשלכות סביבתיות (בתכנון מגזר הכרייה וייצור הדשנים בישראל) וגם ההשלכות בריאותיות מרחיקות לכת, והוא מהווה מרכיב מרכזי בהחלטה האם בכלל נדרשת פתיחה של מכרה חדש בשדה בריר. גם נתוני תחלואה וזיהום כיל שומרת קרוב לחזה.
- כיל מאיימת במשך שנים כי עתודות הפוספטים עומדת להיגמר
כך למשל, דני חן, מי שכיהן כמשנה למנכ"ל כיל, טען ב-2013 כי "השנה לצערנו אנחנו מגיעים לנקודת האמת. הרזרבות של הפוספט שעומדות לרשות חברת רותם לייצור חומצה זרחתית מסתיימות תוך 8 עד עשר שנים, ואם לא נקבל רזרבות חדשות החברה הזו… היא תיסגר".
ושוב לפני חמש שנים, כשהמנכ"ל לשעבר בורגס איים לסגור את המפעל במידה שלא יקבלו רישוי כרייה בשדה בריר, הוא אמר ש"עתודות הפוספט בנגב עלולות להיגמר בעשור הקרוב". אז למה ראשי החברה סותרים את עצמם כביכול? מכיוון שלא מדובר במספר "קשיח". אבל גופי התקשורת שמדווחים על האיומים כלשונם, מאפשרים מצג שווא של "זמן חירום". קראו עוד: עסקי אוויר: מה שכיל לא רצתה שתדעו על שדה בריר
- איומים חוזרים בפיטורים כבר עשור
זה קרה שוב ושוב בשנים האחרונות: כיל מאיימת בפיטורין, בכל פעם של מספר אחר של עובדים (ר' אינפו), כל פעם מסיבה אחרת (פעם סוגרים מפעל, פעם מעבירים אותו לאפריקה "מחוסר ברירה"). מעולם לא איימה כיל לפגוע בבונוסים של מנהליה, וגם לא פגעה.
הסיבוב האחרון נרשם ב-24 למרץ, כשמנכ"ל כיל רביב צולר שלח מכתב אזהרה לראש הממשלה, בחסות משבר הקורונה, שבו טען כי אם לא תתקבל החלטת ממשלה שתאפשר לחברה לכרות פוספטים בשדה בריר, "אנו נאלץ, בכאב גדול ובעיצומו של המשבר הנוכחי, להוציא בתקופה הקרובה למעלה מ-1,000 עובדי רותם ישירים (ישפיע על עוד כ-5,000 במעגל השני) לחופשה ולהפסיק לחלוטין את עבודת המפעל".
קראו עוד: צמיחה של אי שוויון קיצוני
- מה עם הכסף שכיל אמורה להחזיר לציבור באמצעות תמלוגים?
כיל מנהלת כמה מאבקים ומשפטים לגבי הכספים שהיא אמורה לשלם למדינה, על השימוש במשאב הטבע המרכזי שלה. יש, למשל, חוסר ההסכמה על תשלומי מסים שוטפים וחשבונות ומים בסך של יותר מ-80 מיליון דולר. הוא רק המתאבן לסלע המחלוקת העיקרי – התשלום שכיל נדרשת להעביר עבור הרווחים שלה מניצול משאבי הטבע.
קראו עוד: הכנסות: 5.6 מיליארד דולר. פילנתרופיה: 8 מיליון
ב-2014 התפרסם במרכז מילקן לחדשנות, מחקר שנכתב על ידי אייל גלקין ועסק ב"עלויות החיצוניות בכריית פוספט בישראל". גלקין אפיין את המפגעים הקשורים לשירותי המערכת והערכת עלות הפגיעה, וביצע את הערכת העלויות כשהוא משתמש בשיטת "העברת ערך", על בסיס מחקרים מאזורים שונים בארץ ובעולם, תוך התאמה לתנאים השוררים באתרי הכרייה בישראל. עלות ה"ההשפעות החיצוניות" – העלות שהושתה על הציבור מכריית הפוספט הפוגעת בשטחי המדבר, תאונות דרכים וזיהום אוויר – הוערכה נכון ל-2014 בסכום של כ-475 מיליון שקלים בשנה.
גלקין כתב: "במחקר זה לא חושבו העלויות של מקרי קיצון אשר עלולים לקרות וכבר קרו בעבר, כמו מקרה זיהום נחל צין". הוא גם לא מעריך את עלויות זיהום הקרקע והמים. ואכן, רק בעקבות אסון נחל אשלים כבר נוסף לעלות השנתית של אומדן נזק של כ-400 מיליון שקלים נוספים.
- מה מסתתר בתוך ההר הלבן?
תהליכי העיבוד של כ-7 מיליון טון סלע פוספט בשנה צורכים משאבי אנרגיה ומים בהיקף גדול, ומתקני הייצור פולטים כמויות אדירות של מזהמים. התוצר העיקרי המתקבל בסופו של דבר הוא חומר הלוואי – הפוספוגבס. השם החביב הזה מטשטש את העובדה שמדובר בפסולת מסוכנת, שבלי ידיעת הציבור הופכת לאחת מהבעיות הסביבתיות הגדולות שישראל תיאלץ להתמודד איתה בעתיד.
הפוספוגבס מוזרם ל"בריכות", מאגרי הענק שמכילים מאות אלפי קוב של נוזלים רעילים, אותו "תרחיף" שמוזכר במסמכים שהוצגו בתחקיר "המקור". הפוספוגבס המיובש נערם בסופו של התהליך באזור המפעלים של כיל-רותם.
על כל טון חומצה זרחתית מופקים בין 3.5 ל-5 טון פוספוגבס בשנה, שנערמים בשטח המפעלים של כיל רותם (לשם השוואה – כל תושבי מדינת ישראל ביחד מייצרים כ-5 מיליון טון פסולת בשנה). ההערכות הן שעד כה נערמו יותר מ-60 מיליון טון שהפכו להר ענק שמתנשא לגובה של עשרות מטרים.
קראו עוד: 175 מיליון מטרים מעוקבים של זיהום
- האם הוא מסוכן?
בשנת 2014 קבע האגף לחומרים מסוכנים במשרד להגנת הסביבה כי פסולת הפוספוגבס "מאופיינת ב-PH חומצי, שגורם להגדלת מסיסותן של המתכות הכבדות מהפסולת ומאפשר את הסעתן מהערמות אל הסביבה וזיהום מי התהום… ריכוז האורניום בפוספוגבס הינו פי 10 מאשר בקרקע", ולכן "פסולת פוספוגבס ופסולת הבוצה מתהליכי טיפול בשפכים מוגדרות כפסולת מסוכנת לפי התקנות וזאת מאחר שהן מכילות חומרים מסוכנים: חומצה זרחתית ומתכות כבדות (כגון ארסן, ניקל, כרום, קדמיום ואבץ)".
קראו עוד: "החלקיקים שמקורם בכריית פוספטים כמעט ולא נחקרו"
- המשרד להגנת הסביבה שותק
פסולת הייצור של מתקני כיל-רותם אינה מופיעה בשום דוחות או חישובים העוסקים בפסולת מסוכנת (או לא מסוכנת), ואינה קיימת בדיווחי המשרד להגנת הסביבה. אנשי המשרד להגנת הסביבה לא מסבירים את הסכנות שבחומר הלוואי בוועדות השונות בהן הם נוכחים, אם בוועדות הכנסת, או בוועדות התכנון.
היקפי זיהום הקרקע, מי התהום באקוויפר יהודה, ומעיינות הנגב והערבה, מהנוזלים הרעילים שהצטברו תחת הר הפוספוגבס וסוללות הפוספוגבס עליהן ממקומות בריכות החומצות הם עצומים. על פי הערכות רשות המים מדובר "בנפח של כ- 175 מיליון מטרים מעוקב זיהום האגור בתת הקרקע", וכי "תהליך איתור הזיהום, תיחומו ונקיונו הוא יקר ולחלוטין לא פשוט" שיכול להימשך "שנים רבות". מפעלי החברה ממשיכים גם לפלוט כמויות חריגות של מזהמים, ועדיין, עד כה, המשרד להגנת הסביבה לא נקט בשום פעולות כנגד החברה.
קראו עוד: הכלכלה המעגלית של כיל: משאב הטבע ממשיך להיות מנוצל
- אז מי שומר על האינטרסים של הציבור?
יוסי ענבר, מי שהיה סמנכ"ל ומנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, עבד כיועץ של כיל-רותם לאחר שפרש מתפקידו. מיקי הרן, גם היא מנכ"לית לשעבר, כיהנה כדירקטורית בכיל. עוד מנכ"לית לשעבר של המשרד, נחמה רונן, היתה דירקטורית של בתי הזיקוק, השייכים לעידן עופר.
קראו עוד: במימון כיל: שני כלי רכב ופקח של רשות הטבע והגנים
יפתח קרמר, דובר של המשרד להגנת הסביבה בעבר נשכר לשמש כיועץ האסטרטגי של כיל. ישראל דנצינגר, מנכ"ל המשרד עד לדצמבר 2018, חתם על הסכם ניגוד עניינים כשנכנס לתפקידו שלא יעסוק בכיל בגלל חברותו עם סמנכ"ל החברה, אלא שמאוחר יותר הוא חזר בו מההסכם ומשרד המשפטים הסיר את המגבלות שהושתו עליו.
- יש אלטרנטיבה?
ב-2014, בשנה שבה הוגשה לועדת שישינסקי 2 ("הוועדה לקביעת חלק המדינה במשאבי טבע לאומיים") חוות הדעת בנוגע למשק הפוספטים בישראל, שלא בחנה שום חלופות לכרייה – עברה באיחוד האירופי ההחלטה להוסיף את סלע הפוספט והזרחן לרשימת "חומרי הגלם הקריטיים".
באירופה הכירו בעובדה שהשילוב הנפיץ של ייבוא סלע הפוספט המיוצר במדינות שאינן יציבות פוליטית; שיטות כרייה וייצור שאינן עומדות בדרישות הכלכלה המעגלית וגורמות לזיהומים ניכרים; ופגיעה ב"עקרון הצדק הבין-דורי" – מחייבות את היבשת לפתח שיטות אלטרנטיביות וירוקות להשבה של זרחן. בישראל לא.
קראו עוד: עתיד הזרחן בחרא
חוסר שקיפות וחוסר דיון בחלופות
הפער בין מה שמתרחש בשטח לבין המידע שמוצג לציבור – חריג בהיקפו. חוסר השקיפות בולט לעין. החקירה הפלילית בנוגע לזיהום נחל אשלים מתקיימת כבר שלוש שנים. לא ברור מתי היא תסתיים והאם כל חומרי החקירה יפורסמו לעיון הציבור. חריגות זיהום אוויר או מים לא מפורסמות בזמן אמת, ממצאי קידוחי הניטור המלאים של רשות המים לא נגישים ולא מובאים לידיעת הציבור, והניתוח שלאחר המוות שבוצע על ידי רט"ג ליעלים שמתו באסון נחל איילים מעולם לא נחשף.
ניטורים ביולוגיים שהיו מאפשרים בחינה עובדתית מעמיקה של השפעות הזיהום לא מפורסמים, וכך גם חלק נכבד מהמפגשים וההסכמים שנערכים במשך השנים בין משרדי הממשלה לחברה.
חלופות ירוקות לכרייה, ועלות הזליגות הכלכליות השליליות, שמסתכמות במיליארדי שקלים בשנה, לא נבדקו עד היום. מסמכי מדיניות וחוות דעת נכתבים בצורה שלא עומדת בסטנדרטים מקצועיים והמידע אינו מוצג במלואו לנציגי הציבור, שמקבלים החלטות המבוססות על מידע חלקי ומוטה.
כיל סירבה לענות לשלושים השאלות המפורטות שנשלחו אליה, ומסרה בתגובה: "כיל (ICL) הינה חברה שומרת חוק הפועלת בשקיפות מול עובדיה, לקוחותיה, הציבור בישראל והרגולציה. בשנים האחרונות, פועלת החברה ללא לאות בכל המישורים על מנת לשמור על מקור פרנסתם לטווח ארוך של למעלה מאלף עובדי המפעל". קראו עוד: התגובות המלאות לתחקיר כיל והשאלות שנותרו פתוחות.