בתחילת הפרק הראשון של סדרת הדוקו-ריאליטי על משטרת "מחוז ירושלים", שבה השתתף גם סגן ניצב ניסו גואטה, הוצג קטע קצרצר של 50 שניות, במהלכו עוצר אחד מגיבורי הסדרה – שוטר היס"מ אופנועים יוסי צרפתי, חשוד ב"תקיפת שוטרים". למי שצופה בקטע, נראה שהסצנה כולה רצופה וברורה, יש פה מקרה של תקיפת שוטר, ושוטר היס"מ מבצע את תפקידו כשהוא עוצר את התוקף. תוך כדי, צרפתי גם נותן לנו פרשנות אישית למהות התפקיד שלו. אבל אם נפרק רגע את הסצנה הקצרה הזו, נגלה את המניפולציה.
הסצנה נפתחת עם מוקדנית משטרתית שמדווחת לשוטרים, ולנו הצופים, בזמן אמת, שיש אירוע של תקיפת שוטרים. הפתיחה הזו מספקת לנו את סיפור המסגרת שמשתילים בתודעתנו. ברגע שהיא הצהירה על אירוע של תקיפת שוטרים, נעשה לנו ברור שזה מה שהתרחש. מאותה מוקדנית אנחנו עוברים לראות את שוטרי היס"מ נוסעים במהירות על האופנוע, ומדווחים גם הם כביכול בזמן אמת, שהקריאה התקבלה.
כשהם מגיעים לזירה עולה כתובית שמציינת שמדובר ב"אירוע תקיפת שוטר" כעובדה, במקרה שזה לא היה ברור לנו עד כה. גם כאן מדובר בסצנה מבוימת, כי צוות הצילום לא היה בזמן אמת עם השוטרים, וכעת, הסיפור יפוצל בין צילומים ממצלמת הקסדה של אחד השוטרים, לבין צילום מבוים של השוטר.
מה שנראה בצילום ממצלמת הקסדה הוא איזושהי התגוששות של שניות בודדות בין חרדי צעיר לשוטר, בזמן שהשוטר הוא מי שמתועד מכה את האזרח, ואין שום אינדיקציה שדווקא האזרח הוא זה שתקף את השוטר.
איך אנחנו יכולים לדעת שהתגובות המצולמות של השוטר לא צולמו בזמן אמת? כי אפשר לראות בצילום ממצלמת הקסדה את האנשים שנמצאים מול השוטר, ואין שום צוות צילום בזירה. בצורת העריכה הזו, המוח שלנו, שמורגל בצפייה, משלים את החוסרים ומקבע אצלנו את התפיסה שמה שאנחנו רואים, כולו מתרחש כפי שהוא מוצג, והוא רצף אחד של אירועים.
מה הבעיה בהצגה כזו של האירוע? שהצופים מקבלים תמונה מגמתית, חלקית, שהופכת אירוע שכלל לא ברור אם הוא בכלל התרחש, לעובדות. בעצם, מה שמוצג לנו הוצא לחלוטין מהקשר, והאמירות של השוטר צרפתי, כגון – "ילד? ילד לא תוקף שוטרים", הושתלו כדי לחזק את הנרטיב שהיוצרים ביקשו להעביר לנו.
אנחנו גם לא יכולים לדעת שצרפתי, גיבור הסצנה, בכלל נמצא באירוע, כי מצלמת הקסדה יכולה להיות של כל אחד משוטרי היס"מ אופנועים. כמו כן, לאחר ההכנסה של האזרח לניידת המשטרה, לא ניתן לנו שום מידע, האם למשל הוגש נגד הצעיר כתב אישום על תקיפת שוטרים. זו דוגמא אחת שמייצגת כמעט כל סצינה ב"מחוז ירושלים", שהופקה בשיתוף מלא עם המשטרה, והיועצים המשפטיים שלה חתומים עליה לאחר שצפו ואישרו את הסדרה כולה לשידור.
גיבוי לתרבות שקר ואלימות
מה שקרה לאחר ש"מחוז ירושלים" עלתה לאוויר כבר ידוע לכל. לאחר הגילוי ב"הארץ" כי השוטרים המככבים בה שתלו נשק בביתו של תושב פלסטיני מעיסאוויה, תאגיד השידור הציבורי מיהר להסיר את הסדרה מהרשת והמשטרה ספגה מכה תדמיתית קשה.
מבחינה משפטית אפשר להבין מדוע הוחלט להסיר את הפרקים, אבל מבחינה סוציולוגית יש ל"מחוז ירושלים" חשיבות עצומה, מכיוון שהחלטת המשטרה לשתף פעולה עם חברת ההפקה נעשתה במטרה "למתג" מחדש את המשטרה כמוסד ביטחוני אמין, ולעודד צעירים שמתחברים לסצינות ה"אקשן", להתגייס למשטרה.
אלא שבפועל, הסדרה חשפה כיצד המשטרה רואה את עצמה, וכמה הפער בין האופן שהיא מפרשת את פעולותיה לבין המציאות הנכפית על האזרחים הוא בלתי ניתן לגישור. מיותר לציין כי השוטרים, שהתגלו כמי שביימו סיפור שקרי לחלוטין (שהפך תושב תמים לחשוד בטרור בעיני מיליוני צופים – וגם סיכן את חייו), לא נענשו.
הסדרה חשפה כיצד המשטרה רואה את עצמה, וכמה הפער בין האופן שהיא מפרשת את פעולותיה לבין המציאות הנכפית על האזרחים הוא בלתי ניתן לגישור
המקרה של שבת האחרונה, שבו תועד סגן ניצב גואטה תוקף מפגינים, הוא דוגמא עדכנית לפער הזה שנחשף בסדרה, ושידוע מזה שנים לכל מי שיש לו נגיעה לנושאי משטרה, חוק ומשפט. למרות שההתפרצות של סגן ניצב גואטה שתועדה, לא יכולה להיכלל כ"פעילות מבצעית" של מעצר, וניכר בבירור שהיא לא נעשתה מתוך צורך להגן על עצמו מתקיפה – בדוברות המשטרה ובקצונה הבכירה מתעקשים לנסות ולבסס נרטיב שקרי שטוען שגואטה רק "הגיב" למצב שבו הותקף. על ידי הגיבוי שניתן לו, הולך ומתבסס מה שהופך מובן כעת ליותר ויותר אזרחים, שהמשטרה היא גוף שמצדיק אלימות שוטרים כחלק מהתרבות הארגונית של הארגון.
תרבות ארגונית שמגבה ומצדיקה אלימות שוטרים לא משמעה שכל השוטרים אלימים, רחוק מכך, אבל החומרה שלה בכך שהיא משליכה על המערכת כולה, מספקת מרחב פעולה מסוכן לשוטרים בעלי נטייה לאלימות, מחלישה ומנדה שוטרים שמבקשים להילחם בתופעה, מעודדת תרבות של שקר ופוגעת פגיעה אנושה באמון האזרחים.
בסדרת כתבות שעלתה במאקו ב-2015, תיאר הכתב שי לוי, שהיה בלש משטרה בעברו, את תפיסת העולם של השוטרים איתם שירת. הוא מספר על יום שהוצב בתגבור בעיר העתיקה בירושלים, כשהשוטרים המקומיים תפסו בחור שהרגיז אותם, "לקחו אותו לתחנת המשטרה והכניסו אותו לחדר צדדי. אין לי מושג מה הם עשו שם, אבל בואו נגיד ששעה אחרי הוא שוחרר בוכה וגם כואב. אף אחד לא טרח למלא דו"חות. "אין טעם לעצור אותו, זה סתם בזבוז של זמן ובית משפט גם ככה לא יתייחס לזה, יש דברים שאנחנו צריכים לעשות לבד כדי שילמדו לקח", אמר לי אחד השוטרים.
"זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי עד לשוטרים שתוקפים חשוד, עדיין בשלב ההכשרה שלי, אבל ממש לא הפעם האחרונה. האלימות קיימת במשטרה, והרבה…. ממה שאני יכול לספר, ובלי לפרט יותר מדי, אלימות נגד עצורים או סתם מעוכבים נעשית על בסיס יומי ולרוב לא מגיעה למח"ש. זה קורה גם בחדרי החקירות, והרבה, ואני מדבר על אלימות מאוד קשה". גם לוי עצמו, מודע לקודים המשטרתיים, לא דיווח על מקרי האלימות אליהם נחשף בזמן אמת.
"דברים אלה מתיישבים עם הדעה הרווחת"
להבנה הזו מצטרפים גם מי שמתפקידם לפקח על המערכת. בדצמבר 2018 פרסם נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות (נת"מ) דוד רוזן, תמצית החלטה של תיק תלונה שהובא לבדיקתו בנושא אזרח שהואשם בתקיפת שוטרים. "לאחר תקיפתו, נחקר האזרח בתחנת המשטרה על עבירות רכוש בלבד. מאוחר יותר, ורק לאחר הגשת תלונה מטעמו של האזרח למח"ש בגין האלימות שננקטה נגדו ונגד אמו, הוזמן האזרח לתחנת המשטרה והואשם בעבירה של תקיפת שוטרים", נכתב בהחלטה.
הנציב קבע בהחלטתו, כי "השוטרים בעדויותיהם בבית המשפט ביקשו, על פני הדברים, לשבש מהלכי משפט, בכך שהאשימו את האזרח על לא עוול בכפו, בתקיפת השוטרים רק בעקבות התלונה שזה שטח בפני מח"ש. דברים אלה מתיישבים עם הדעה הרווחת בקרב סניגורים, ולא רק בקרבם, כי תדירות, במקום בו אזרח מתלונן על תקיפת שוטרים, תלונה זו לא תיוותר לבדה. בתגובה לתלונתו ייחקר האזרח בגין תקיפת שוטרים, ובסיומה של חקירה, יואשם לעיתים האזרח, בתקיפת שוטרים בבית המשפט".
"השוטרים בעדויותיהם בבית המשפט ביקשו לשבש מהלכי משפט, בכך שהאשימו את האזרח על לא עוול בכפו, בתקיפת השוטרים רק בעקבות התלונה שזה שטח בפני מח"ש"
גם מבקר המדינה, בדוח ביקורת מיוחד שפרסם ב-2017 ועסק ב"טיפול המערכתי באלימות שוטרים", מצא כי "תשובת המשטרה ומספר כתבי האישום המוגשים לבית הדין למשמעת בגין שימוש בכוח מציגים לכאורה תמונה ובה אלימות השוטרים היא תופעה שולית. ואולם תמונה שונה לחלוטין מצטיירת ממספר התלונות על שימוש בכוח המוגשות נגד שוטרים ומסקרי דעת קהל המלמדים כי מידת האמון שרוחשים למשטרה הציבור ובעיקר קבוצות מיעוט בחברה הישראלית היא מועטה".
מבקר המדינה קובע כי "לנוכח חולשותיו של מערך הטיפול הכולל בעבירות שוטרים, שכיום אלפי תלונות ופניות אזרחים בנוגע להתנהגות שוטרים המגיעות אליו אינן נבחנות בו אפילו בחינה ראשונית, ראוי שמח"ש תבחן עם היועץ המשפטי לממשלה מהי המדיניות שיש לנקוט בתיקי השימוש בכוח של שוטרים נגד אזרחים".
כאן נכנסים שני גורמים משמעותיים נוספים, שגם להם יש כוח לפעול לשינוי התרבות הארגונית המגבה אלימות שוטרים. המחלקה לחקירות שוטרים, והפרקליטות. המבקר מדגיש כי "גם בעת הזו על המשטרה לרכז בכלים העומדים לרשותה את המידע על אירועי אלימות שוטרים ועבירות אחרות, כדי שתוכל ללמוד על שכיחותם". על פי המבקר אין נהלים מוסדרים שקובעים את אמת המידה לקבלת החלטה להעמדת שוטר לדין (פלילי או משמעתי), וכי "הקווים המנחים שקבעה מח"ש להעמדה לדין משמעתי בגין הפעלת כוח שלא כדין מותירים שיקול דעת רחב ביותר בהחלטה".
"ראוי שמח"ש תבחן עם היועץ המשפטי לממשלה מהי המדיניות שיש לנקוט בתיקי השימוש בכוח של שוטרים נגד אזרחים"
מבקר המדינה מתייחס לנוהל הידוע לשמצה, "מילה כנגד מילה" (הנחיה מס' 81.2 – "מדיניות התביעה בתיקי חקירה בהם חשוד בביצוע עבירה כלפי שוטר מתלונן על שימוש בכוח מצד שוטר") שבמסגרתו, ברגע שאזרח מתלונן על אלימות מצד שוטרים, הוא יואשם כמי שהתקיף. בדוח נמתחה ביקורת על הנחת היסוד המוטמעת בהנחיה, לפיה התלונות המוגשות למח"ש הן כלי שנועד לסייע לעבריינים לחמוק מעונש באמצעות האשמה שקרית ומניפולטיבית של שוטרים.
על אף שהנחיית פרקליט המדינה מעניקה עדיפות כביכול לתלונה של אזרח כנגד שוטר, תפיסת הפרקליטות זהה לזו של מח"ש – לפיה הגשת תלונות נגד שוטרים תפגע ביכולתו של השוטר לפעול בהתאם לחובותיו המקצועיות ולהפעיל כוח בעת הצורך, מחשש שיועמד לדין משמעתי או פלילי. הנחיית היועמ"ש מעניקה משקל לאמון במשטרה ובמח"ש, ומבטאת נקודת מבט חשדנית של מערכת אכיפת החוק כלפי הנאשמים בתקיפת שוטרים.
תפיסת הפרקליטות זהה לזו של מח"ש – לפיה הגשת תלונות נגד שוטרים תפגע ביכולתו של השוטר לפעול בהתאם לחובותיו המקצועיות
כשהמחלקה לחקירות שוטרים מנסה להסיט את האחריות להעמדה לדין של שוטרים אלימים ממנה, גם היא נדרשת לנושא התרבות הארגונית הפנים משטרתית, ומפנה זרקור אל התנהלות הפיקוד המשטרתי. "גישה המשקיפה על עולם הפעלת הכוח ועל דרך התנהלות השוטרים מבעד לפריזמה הצרה של המשפט הפלילי, עלולה להסיט את תשומת הלב מאחריות הפיקוד המשטרתי לפועלם של השוטרים במישור הפיקודי, המקצועי, החינוכי והערכי", נכתב בדוח סיכום 2016 של מח"ש.
עוד נכתב: "…כאשר מח"ש מעבירה למשטרה תיק שלא הבשיל להליך פלילי, אך נאספו בו ראיות המצביעות על התנהגות בלתי ראויה של שוטר, בוודאי כשמדובר בקצין או מפקד בכיר, מידת האפקטיביות של החקירה והשפעתה על ציבור השוטרים אינה תלויה בשאלה אם הוגש כתב אישום פלילי אם לאו, אלא במידה רבה בתגובת הפיקוד, שבסמכותו להכריע אם אמנם ראוי להותיר את הקצין בקרב חבריו ופקודיו – שהיו עדים למעלליו הנפסדים – או להרחיקו מהשורות".
"הדובר הוא גם חוקר"
בעקבות הנחיות הסגר וההפגנות שבאו בעקבותיו, התרבות הארגונית הלקויה של משטרת ישראל, צפה אל פני השטח, כשעשרות אלפי אזרחים שמעולם לפני כן לא חוו מפגש עם שוטרים, גילו לפתע את מה שידוע במשך שנים לקבוצות מיעוט בחברה הישראלית, שהמשטרה שרואה את עצמה כגוף "ביטחוני" ולא אזרחי, וככזה היא מתקשה לתת שירות לאזרחים במצבים מורכבים בלא שימוש באלימות מופרזת.
הבעיה היא לא רק בהתנהלות משטרתית שבה שוטרים הנוהגים באלימות ממהרים לתאם עדויות ולטפול על אזרחים האשמות שווא, אלא בתגובה הפבלובית של דוברות המשטרה שמוציאה על פני שנים את אותן הודעות גנריות מיידיות ברגע שישנן תלונות על אלימות משטרתית. תפקידה של דוברות המשטרה שעובדת מול התקשורת הוא מהותי במאבק ליצירת הנרטיב הרצוי עבור הארגון. במכתב שהפיצה יחידת הדוברות ביולי השנה, בעקבות הביקורת החריפה שספגה המשטרה על התנהלותה האלימה בחסות מגיפת הקורונה, נחשף התסכול הפנימי בנוגע לאופן הצגת הארגון בתקשורת.
בין היתר נכתב בו (השגיאות במקור) כי "זו הדוברות הכי עסוקה בישראל שניצבת כחומת מגן בחזית הארגון הכי מסוקר בארץ. זו הדוברות שמשולה לקרחון, מרבית העשייה שלנו הוא מתחת לפני השטח ואתם השוטרים רואים רק את הקצה שלה בצורת כתבות. זו הדוברות שסופגת ביקורת מתוך הארגון כשיש משבר תקשורתי וזו הדוברות שלא מקבלת הוקרה והערכה כשהיא דואגת להביא את ההצלחות של המשטרה לכותרות הראשיות".
במכתב מצויין ש"חשוב שתדעו שדובר הוא גם חוקר כי בכל אירוע ואירוע הוא חייב ללמוד את כל הפרטים, לנתח את החוזקות ולהכיר את החולשות", אלא שגם כאן, מתגלה פער גדול מאוד בין התגובות המיידיות שמספקת דוברות המשטרה בתגובה לאירועים בשטח, לבין מה שהתרחש בפועל, וברור שברובם של המקרים לדוברים כלל אין הכלים ללמוד את פרטי האירועים, או כפי שמנסחת זאת מח"ש, "לבחון את הממצאים ברמה הערכית".
רצון הדוברות המשטרתית לקבע נרטיב עוד לפני שידועות לאנשי היחידה כל העובדות הופך למוטיב שהם מבקשים לעגן על ידי חזרה רפטיטיבית ועקשנית על מסר אחיד אחד פשוט – אלימות שהייתה באירוע מצדיקה את אלימות השוטרים – מתוך הבנה שאם יחזרו עליו שוב ושוב, יהיו מספיק אנשים שיאמינו לו, גם אם התיעוד והעובדות מספרים סיפור אחר. רבים מגופי התקשורת משתפים פעולה עם המשטרה וממהרים לספק כותרות על אירועי "אלימות", או "תקיפות" כנגד שוטרים.
אלא שכיום, התוצאה של חוסר ההבנה של המשטרה, שהיא צריכה להסתגל לעולם בו כמעט כל מפגש, בוודאי באירועים רבי משתתפים, מתועד על ידי אזרחים. והציבור, שמגלה יותר ויותר חשד כלפי אמצעי התקשורת הממוסדים מתעדכן דרך רשתות חברתיות שעוקפות אותם, היא כשלון הסברתי שממשיך לערער את האמון במשטרה כגוף שאמור לשרת את הציבור, עוד לפני שהוא מספק לו הגנה.
"מדובר בהתפרעויות אלימות"
הדוגמאות הבאות הן מבחר עדכני קטן מתוך אסופה של מאות מקרים שהתרחשו על פני השנים האחרונות. בשנה שעברה, במקרה קשה של תקיפת אוטיסט חרדי על ידי שוטרים, שלחה דוברות המשטרה התגובה הגנרית הבאה ל"מקום הכי חם בגיהנום" (ולכל לגופי התקשורת השונים שפנו אליה), "במהלך פעילות המשטרה אתמול לאכיפה של הקמת מדורות…נתקלו השוטרים באלימות מצד עשרות מתפרעים שכללה זריקות אבנים, חפצים ותקיפת שוטרים". אבל סרטון שצילמה תושבת אחד הבניינים הסמוכים, מוכיח שהשוטרים לא נתקלו באלימות ולא היו בסכנה בזמן שהתנפלו על הנער האוטיסט.
בתחילת השנה, בתגובה לתיעוד שהראה שוטר נותן אגרוף לאוהד הפועל תל אביב באצטדיון סמי עופר, מסרה המשטרה כי "מדובר בקומץ אוהדים אלימים אשר תועדו בעת שהפרו את הסדר הציבורי, תקפו, גידפו ויידו חפצים לעבר השוטרים", למרות שבתיעוד רואים בבירור, כמו במקרה גואטה, שהשוטר מכה את האוהד בלי קשר לפעילות המבצעית שהוא נדרש לבצע, ובשום שלב לא נראה שישנו איום קונקרטי על השוטרים.
בתגובה לתקיפה של אדם חרדי בבית שמש, במהלך עימותים שהתפתחו בעקבות פעילות אכיפה משטרתית בעיר ב-2019, טענה המשטרה כי "כוחות המשטרה שהגיעו לאבטח נציגי רשות מקומית בביצוע צו, התמודדו עם מפרי סדר אלימים שידו אבנים לעברם וגרמו לפציעתם ולנזק לניידות… השוטרים פעלו לעצור את החשוד שהתנגד למעצר ובמהלך המעצר נפגע שוטר מרגלו ונגרם לו שבר". גם כאן, תיעוד של האירוע שצולם מראה שהשוטר הוא מי שתוקף את האזרח באגרופים, הרחק מכל אירוע הפרת סדר כלשהו, והפציעה ברגלו לא נגרמה כתוצאה מאלימות של האזרח, אלא דווקא מנפילה של השוטר עצמו.
בתגובה לאירוע שבו שוטר הכה אישה בעיסאוויה בקת הרובה שלו ושבר את גולגלתה (האשה נאלצה לעבור ניתוחים בראשה והשתלת פלטינות בגולגלת), מסרה המשטרה כי "במהלך אותו סוף שבוע, הושלכו לעבר כוחות המשטרה באותו מקום 24 בקבוקי תבערה, זיקוקים ואבנים שככל הנראה גרמו לפציעתה של האשה".
במקרה אחר בעיסאוויה, בו המשטרה טענה כי שני תושבים תקפו בנשק שוטרים, התברר בבית המשפט כי התושבים שלא נשאו שום נשק, הם שהותקפו באלימות קשה על ידי השוטרים. השופטת, שדחתה את בקשת הארכת המעצר, מצאה לנכון לציין כי "אם הסרטונים מהתקרית משקפים את שהתרחש, אז מן הראוי שתיק החקירה יעבור למחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש) כדי שתבחן את אלימות השוטרים".
בתגובה לתיעוד תקיפה של צלם "הארץ" בידי שוטרים, בהפגנה ביוני האחרון בתל אביב מסרה המשטרה כי "בסיום המחאה שהתקיימה בת״א, החלו הפרות סדר, חסימות צירים והתפרעויות אלימות שבעקבותיהם נאלצו השוטרים לפזר את המתפרעים ולבצע מעצרים", למרות שבתיעוד רואים בבירור שאין שום התפרעות אלימה, מלבד פעילות המעצרים של השוטרים, והתקיפה של הצלם לא קשורה לשום צורך מבצעי.
6,025 פניות בשנה
חזרה למקרה גואטה כמי שמייצג את התרבות הארגונית של המשטרה, הוא גם היוצא מהכלל שאינו מעיד על הכלל. בעקבות ההד ותשומת הלב שהמקרה קיבל, גואטה דווקא הוזמן מיד לחקירת מח"ש, זאת בניגוד מוחלט לאלפי תלונות שמוגשות למח"ש בשנה כנגד שוטרים שכלל לא נחקרות.
על פי הפרקליטות, ב-2018 התקבלו 6,025 פניות במחלקה לחקירות שוטרים. במהלך 2018 התקבלו במח"ש החלטות לגבי 728 תיקים שבהם נחקרו שוטרים באזהרה (תיקים כאלה הם לאו דווקא מתלונות שהוגשו באותה השנה), רק ב-69 תיקים הוגש כתב אישום פלילי. 771 תיקים נגנזו לאחר בדיקה. 1,776 תיקים נגנזו ללא חקירה וללא בדיקה.
מאז 2018, השנה שבה נכנסה ראשת המחלקה לחקירות שוטרים החדשה לתפקידה, כשהיא דוגלת בתפיסה כי על המחלקה "לתת שירות למשטרה", מספר כתבי האישום שהיא מגישה כנגד שוטרים הצטמצם בכמחצית. בזמן שב-2017 הגישה המשטרה 124 כתבי אישום פליליים כנגד שוטרים, בשנת 2019 הוגשו רק 65.
כשזה המסר שעובר לשוטרים, המפגינים הפריווליגיים שהחלו לצאת לרחובות בחודשים האחרונים מגלים את מה שהיה ידוע מזה שנים לקבוצות שונות – אזרחים ערבים, ישראלים יוצאי אתיופיה, חרדים, אוהדי כדורגל, תושבי מזרח ירושלים – שזכו לשיטור יתר. שהמשטרה עושה הכל כדי לתייג את האזרחים איתם התעמתה כאלימים כדי להצדיק אלימות משטרתית, וברובם המוחלט של המקרים, גופי התקשורת, והגופים שאמורים לפקח על על פעילות המשטרה, ממהרים לשתף עימה פעולה.