"נעשתה מניפולציה במספרים. אין 88 ילדים בהמתנה לטיפול, יש 225"
פרק שני בתחקיר על סגירת ההוסטלים לנוער בסיכון. והפעם: המספרים האלטרנטיביים, הנתונים הלא קשורים ואי הדיוקים של ראש אגף תקון, אלין מלול, שטוענת כי למרות רשימת ההמתנה הארוכות והתלונות – "ההוסטלים בתהליכי הבראה"
משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך
מדצמבר 2017 נידונה בבג"צ בקשה יוצאת דופן. מערך ייצוג הקטינים של הסיוע המשפטי במשרד המשפטים הגיש בקשה לצו ביניים נגד שר הרווחה כץ, אלין אלול ואגף תקון, בשם שלושה קטינים שהמתינו להיקלט באחד מהמעונות הנעולים של חסות הנוער. בבקשה הם דורשים שהקטינים ייקלטו מיידית "כמתחייב מצווי בתי המשפט שניתנו בעניינם".
זמן ההמתנה הממוצע של קטין לקליטה במעון נעול במקרים דחופים הוא אחת מהבעיות הקשות שעומדות בפני חסות הנוער. על פי חלק מהנתונים, נער או נערה יאלצו להמתין כ-55 ימים בממוצע עד שימצא להם מקום במעון, ובמקרים 'לא דחופים' זמן ההמתנה יכול להאריך ל- 200 ימים בממוצע. העיכובים הללו מעמידים את הממתינים הללו בסכנה מיידית, מקשים על קליטה ראויה, ופעמים רבות, מתוך חוסר ברירה, הקטינים עלולים למצוא את עצמם במסגרת שמתפנה בה מקום, ולאו דווקא בזו שמתאימה להם ביותר.
העותרים גם דרשו שמשרד הרווחה יפעל מיידית להשמה של כל הקטינים הנמצאים ברשימות ההמתנה לאחר שניתנו צווי בית משפט המורים על העברתם למוסד של חסות הנוער ושהמשרד יציג את נתוני רשימות ההמתנה, כולל זמן המתנה. בדצמבר 2018, שנה לאחר מכן, שודרה כתבה בחדשות עשר שדנה בעתירה[1]. "מדובר בנערים ובנערות בקצה רצף הסיכון. האוכלוסייה הכי חלשה שזקוקה להגנה במדינת ישראל", הסבירה את המהלך עו"ד לידה רבינוביץ', הממונה הארצית על ייצוג קטינים מטעם הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, "משרד הרווחה מבין את זה והודה בזה. הוא הצהיר על הכוונה שלו לטפל ולתת מענה מיידי, והנה, אנחנו כבר שנה אחרי הדיון בבג"ץ והמצב רק החמיר, והחמיר בצורה קשה".
משרד הרווחה מסר בתגובה לכתבה כי "רשימת ההמתנה צומצמה בעקבות הרפורמה באגף באופן משמעותי, מיותר מ-450 קטינים ל-88. נדגיש כי במסגרות הפתוחות אין מחסור במקומות, ולכל הממתינים מוצעות חלופות שיקומיות כחלופה למעצר".
כדי לנסות ולהבין מה עומד מאחורי כל מספר של "קטין ממתין" חולקת נילי סופר בכנות מרשימה את מה שמתרחש בנפשה של ילדה הממתינה למקום במוסד של החסות. "אני הגעתי ב-2010 להוסטל בירושלים", היא מספרת, "הייתי בת 15, הגעתי אחרי תקופה ארוכה של בין הרחוב לאשפוזים. המון מקומות לא טובים שהייתי בהם ואחרי נסיונות אובדניים, כששום מקום לא מקבל את זה. או אשפוז או כלום. הייתי נערה בת 15 שמבקשת שמישהו יקח אותי, שמישהו יתן לי הזדמנות.
"וזה מה שקרה, הגעתי לראיון בבית אריאל. היתה שיחה שאמרתי להם שאני רוצה להיות שם ולנסות להצליח, והייתה החלטה שעושים איתי חוזה שאם אני חושבת לפגוע בעצמי אני מחוייבת לדווח ולתת איזושהי הזדמנות. זה לא היה אנחנו מקבלים או לא מקבלים, אלא איך אנחנו מתמודדים עם זה. זו הייתה החוויה הראשונה שלי שמישהו עושה איזה מאמץ, מאמין ומקשיב לי".
המכרזים אשמים
ארבעה ימים לאחר שידור הכתבה בערוץ עשר התכנסו חברי ועדת זכויות הילד בכנסת לדיון שנשא את הכותרת "קריסת חסות הנוער", שהתבסס מלבד העתירה, על מסמך של מחלקת המחקר והמידע של הכנסת שהוגש לוועדה. מי שהתייצבה לדבר בשם משרד הרווחה הייתה אלין אלול. היא מחתה על הכותרת שמציירת קריסה כביכול של החסות וטענה כי "זאת התאוששות, זאת הבראה, זה תהליכי הבראה. אני חושבת שאי אפשר להתעלם מתהליך שנעשה בשנתיים האחרונות באינטנסיביות שבה אנחנו בצורה שיטתית מתמודדים עם כשלים עמוקים ומתמשכים בחסות הנוער".
אלול מיהרה למצוא את האשמים, "חלק מהעניין מתגלגל למכרזים שלא התנהלו כמו שהיו צריכים להתנהל", הסבירה, "חלק מזה מתנהל סביב מונופולים של עמותות שבכל ה-20 השנים האחרונות הפעילו באופן בלעדי את המעונות של חסות הנוער. כי אם יש עמותה אחת, וראיתי את הנציגים שלה היום, שנקראת עמותת 'ענב', שמפעילה במשך 20 שנה ברצף שמונה מתוך תשעה מעונות ממשלתיים".
כיצד אלול יכולה לבקר את עניין המונופולים שקיים לטענתה בתחום – לאחר שסייעה לוועדת המכרזים לאשר לחברת דנאל לזכות בהפעלת שבעה מתוך תשעה מעונות ממשלתיים
חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה מיהרה לקטוע אותה, "אבל מישהו אישר להם את זה", אמרה. "אז אני לוקחת אחריות, ואמרתי את זה בכל גילוי הלב" ענתה אלול, "בשנתיים האחרונות אנחנו שינינו את מודל ההתקשרות…אנחנו בתהליך…". מה שאלול לא נשאלה, הוא כיצד היא יכולה לבקר את עניין המונופולים שהיא טוענת שקיים, לאחר שועדת המכרזים אישרה בסיועה לחברת 'דנאל' לזכות בהפעלת שבעה מתוך אותם תשעה מעונות ממשלתיים בדיוק.
אלול המשיכה בסקירה שלה. "עכשיו אני בכל זאת רוצה לעשות הבחנה בין המעונות הממשלתיים לבין המסגרות הפתוחות", הסבירה לחברי הכנסת. "בחסות הנוער פועלות כ-70 מסגרות… לאורך השנתיים האחרונות, וזה גם נתקלנו כשהעברנו את הנתונים לממ"מ לבקשתכם, יש לנו נקודת זמן שממנה והלאה אנחנו יכולים להסתמך על נתונים מוצקים, כי מה היה קודם? זה מחברות, זה רישומים, זה פיצולים, מישהו כותב ככה ומישהו אחר כותב אחרת. אנחנו מדברים על נקודת זמן שבה בדצמבר 2017 ייסדנו באופן ראשוני ובסיסי והיום אנחנו כבר בשלבים מתקדמים למערכת שבאמת תוכל לתת לנו בכל רגע נתון את ההתפלגויות, אבל קודם כל יצרנו מסד נתונים אחד…".
אלין אלול. טענות קשות מגורמי המקצוע על התנהלותה
אלא שבניגוד לטענת אלול שכבר בדצמבר 2017 ייסדו מסד נתונים שכזה, ממכתב חמור של מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה (המייצגת את כץ, אלול ומשרד הרווחה בדיונים בעתירה בבג"צ – נ.ח.) שנשלח באוגוסט 2018 אל אלול ובכירים נוספים, עולה שהנתונים הללו עדיין לא היו בנמצא.
במכתב, שיצא לאחר ישיבה משותפת של נציגי משרד הרווחה, האוצר והמשפטים (ושאליה אלול לא הגיעה, בלא שטרחה להודיע על היעדרותה מראש – נ.ח.) מצוין כי "הישיבה זומנה בין השאר בעקבות פערים שנמצאו ביחס למידע שפורט על ידי המדינה בתגובותיה לבית המשפט…מצב זה מעורר קושי משמעותי במיוחד בעיקר מאחר וביקשנו נתונים והבהרות נוספים עוד בטרם הגשת העדכון, שניתנו לנו רק לאחר שיג ושיח…הבעיה היא שלא ברור לנו מה נוכל לעדכן, שכן התחושה המרכזית היא שלא ברור לנו מה המצב בשטח, ובעיקר – מהו התכנון העתידי לפתרון של הבעיות הקשות של רשימות ההמתנה הארוכות, ומהו אופן הפעולה הראוי ביחס להתמודדות אמיתית עם המצב המורכב הקיים".
לגבי הנתונים מדגישה מחלקת הבג"צים הוא "…ביקשנו לקבל מסמך המרכז באופן מסודר, מדויק ומלא את מלוא הנתונים ביחס למספרי הקטינים המחכים להשמה…מאז דצמבר 2017…לצורך כך נבקש שנפתלי (נפתלי יעבץ, ראש מטה המינהל במשרד הרווחה – נ.ח.) יפרט איזה מודל בכוונתו לבנות לצורך מיפוי הנתונים…".
"מספרים לא נכונים בעליל"
בחזרה לדיון בכנסת, אלול המשיכה לפרט ש"כשהדיונים בכנסת היו על כמה נערים ונערות ממתינים לחסות הנוער המספרים היו סביב 450, 470, 430, אלה היו המספרים שהועברו לאורך השנים. יכול להיות שהם התבססו על מחברות, על ניירות, על דפים, אין לי מושג על מה, אנחנו מדצמבר יודעים להגיד על כל נער ונערה שהופנו לחסות הנוער, מרגע שהתקבלה ההפניה ועד לרגע שהוא הגיע למעון, למסגרת שאליה הוא היה מיועד. אז כרגע הנתונים הם נתוני ברזל, אין מחלוקת עליהם, אי אפשר שמישהו יפרש אותם".
אלא שבהחלט יש מי שיפרש אותם וישנה מחלוקת עליהם. כלל לא ברור איך אוספים במשרד הרווחה את הנתונים, כיצד הם מקוטלגים ומי בודק אותם. מסמך מחלקת המחקר והמידע שהוגש לועדה חשף לפחות חלק מהבעיתיות בדיווחים. כך למשל, רשימת ההמתנה של קטינים להשמה לא צומצמה ל-88 כפי שנטען בתגובה לכתבה בערוץ 10, מכיוון שנכון לסוף אוקטובר 2018, מדובר ב-88 קטינים שקיבלו אישור סופי לקליטה במעון, אבל בנוסף, תחת רשימה אחרת של משרד הרווחה "137 קטינים…המתינו בשלבים שונים של בירור בעניינם, לקבלת אישור כניסה למעון המתאים (מתוך 407 קטינים שהיו בתהליך ההתאמה למעון בתקופה המדוברת)".
מי שהתרעמה בדיון על האמירות של אלול הייתה עו"ד לידיה רבינוביץ', שהגישה את העתירה לבג"צ. "אני רוצה לעשות קצת סדר במספרים, כי נזרקו פה כמה מספרים בביטחון מוחלט שהם פשוט לא נכונים בעליל", אמרה רבינוביץ', "…אין לי דרך אחרת להגיד את זה ואני מצטערת שאני צריכה להגיד את זה, אבל נעשתה פה מניפולציה במספרים…הטענה היא שיש רק 88 ילדים שממתינים להשמה. אני מבקשת לכפור בנתון הזה…לא, אני מצטערת, אין 88 ילדים בהמתנה, יש לפחות, על פי הנתונים של המדינה, 225 ילדים בהמתנה". רבינוביץ' גם הדגישה כי "השאלה היא טיב ההשמה, זה לא רק איוש המיטות. איזה ילד הולך לאיזה מסגרת ומה השירות שהוא מקבל שם. בהקשר הזה אני רוצה לומר שהאחריות של המדינה לא מסתיימת בתהליכי הבינוי ובהוצאת מכרזים, ככל שהם יהיו מצוינים וככל שהם יהיו נדרשים, המדינה צריכה להכתיב תפיסה טיפולית, היא צריכה לתת לצוותים, היא צריכה להכתיב מלמעלה איזה שהיא תפיסה אסטרטגית לאן אנחנו הולכים, מה הצרכים של האוכלוסייה הזאת, לא היום ב-2018, אלא בעוד חמש ועשר שנים…".
עו"ד לידיה רבינוביץ'. "השאלה היא מה טיב ההשמה, לא רק איוש המיטות"
גם בנוגע לתפיסה הטיפולית, מבארת סופר היטב את הטיפול שקיבלה בהוסטל ואת האופן שהיא רואה את המקום עד היום. "הייתי שם שלוש שנים. אמנם אמרתי שאני מאוד רוצה להיות שם, אבל המלחמה בחיים ובמה שהיה שם בחוץ הייתה מאוד קשה, לא יכולתי לצאת מהשער בהתחלה, פחדתי מכל דבר בחוץ. המדריכים היו מלווים אותי לכל דבר, הם היו באים איתי, אבל לא צמוד מדי, כדי שאוכל גם ללכת לבד. עד שהתחלתי ללכת לבד לבית הספר. אני חושבת שזה בדיוק מראה מה זה הוסטל פתוח ומה זה עבודה בקהילה, במסגרת. היכולת להיות בטוח, אבל גם להשתלב בחיים המציאותיים. זה שעוברים את מה שעוברים אם בבית ואם ברחוב, והפחד הזה מלהשתלב במרחב. וזה מה שמעון נעול לא יכול לתת. אני לא אומרת שמעון נעול זה רע, אבל זה לא תמיד הפתרון. אני לא חושבת שזה היה יכול לקרות בצורה הזאת, אם לא היו מחזיקים לי את היד, נותנים לי את התמיכה שמאפשרת לי, שמשלבת אותי בחוץ, ללכת לבית ספר, לעבוד. כדי שאוכל לצאת בסוף ולהיות מי שאני. זה הייחודיות של המקום הזה, גם עשיתי שירות לאומי ב'אורנים' (הוסטל נוסף המיועד לסגירה – נ.ח.) אחר כך, אלה מקומות מדהימים. יש בהם כל כך הרבה כוח, כמות הדברים שהקירות האלו הכילו, קשה לי להאמין שמבקשים לסגור אותם. זה ההוסטל. גם בחופשות זה המקום שאני הולכת לבקר. זה הבית".
"אנחנו עשינו פילוח"
באותו הדיון בועדה לזכויות הילד, פנתה לנוכחים גם עו"ד רחל דניאלי, הממונה הארצית על ייצוג נוער, בסנגוריה הציבורי, " אני רק אומר דברים שלא נאמרו, כי הדברים שנאמרו כאן, כולם מאוד מאוד חשובים", הסבירה, "דיברו על המעונות הממשלתיים, שכחנו פה קצת להרחיב את המבט על כלל המעונות. למשל, עניין חלופות המעצר, שאותנו מדאיג מאוד. חלופות המעצר נסגרות אחת אחרי השנייה, אולי יש כאן איזה שהיא תפיסה שנשמח לשמוע מה היא אומרת…נסגרה חלופת מעצר לבנות, לא קיימת היום…חלופת מעצר לקטינים ערבים נסגרה, לא קיימת היום. חלופת מעצר במרכז הארץ, 'בית זיו', נסגרה כרגע, ממש בימים אלה, לא קיימת היום…וזה דבר שהוא מאוד מאוד חשוב, בוודאי לקטינים שאנחנו מייצגים, שנמצאים בבית סוהר וחלופת המעצר אמורה להיות בדיוק הדבר המיידי, שלא צריך לחכות אליו אפילו שנייה והמצב הזה יוצר שכן צריך לחכות שנייה…".
חלופת מעצר היא מסגרת הנותנת מענה לבני נוער הנמצאים תחת הליך השיפוטי והוצא נגדם צו מעצר עד תום ההליכים. השהות בחלופת המעצר לא עולה על 3 חודשים שבסיומה, מוגש תסקיר אודות הנער או הנערה לשירותי המבחן לנוער. התסקיר מועבר לבית המשפט ובאמצעותו מחפשים לנער מסגרת טיפולית ארוכת טווח.
ההתייחסות של עו"ד דניאלי לסגירה של 'בית זיו' בכפר יונה, באה להצביע על עוד פרק במגמה של משרד הרווחה לצמצום המרחב השיקומי-טיפולי לנערים ונערות בסיכון. סגירת 'בית זיו' שוב מדגימה את אופן קבלת ההחלטות של מנהלת אגף תקון, הפועלת בחוסר שקיפות, בלי לשתף את הגורמים המטפלים, או לקיים דיון מקצועי.
טיול ביער צרעה של נוער מבית זיו. חלופה למעצר | צילום: פייסבוק – עמותת אותות
"חלופות המעצר נסגרות אחת אחרי השנייה..זה דבר שהוא מאוד חשוב לקטינים שאנו מייצגים, שבבית סוהר. חלופת המעצר אמורה להיות הדבר המיידי, שלא צריך לחכות אליו אפילו שנייה"
אלול מיהרה להתקומם גם הפעם על דבריה של דניאלי. "נעשו צעדים ברמה של כשל ניהולי בכל הדרגים", היא טענה בפני הועדה, "אני אומרת שמבחינת חלופת המעצר 'בית זיו' במצב האופטימלי שלה יכלה לתת לנו מענה לשמונה נערים במדינת ישראל. חשוב שאנשים יידעו את זה. אנחנו מתקשרים עם עמותה שתיתן לנו מענה ל-16, בפועל היא לא מסוגלת לתת יותר משמונה".
נשיאת בית משפט שלום לנוער, השופטת גלית ויגוצקי מור שישבה בדיון החליטה להתערב. "אני חושבת, ומכיוון שדיברתם על 'בית זיו', ובגלל שאני נשיאה ארצית ואני מכירה באמת את כל המסגרות אני יכולה להגיד לך שמחוויה שלי ומהחוויה של שופטי הנוער, דיברנו על זה, 'בית זיו', למרות שהוא נתן מענה יחסית למעט ילדים, צריך לזכור שאלה ילדים באמת מקצה הרצף…אני רוצה לומר שהילדים שנקלטו שם, ויכול להיות שזה לא היה מספיק ילדים, חלק גדול מהם עשו תהליכים מאוד יפים של שיקום ויציאה מ'בית זיו' אחר כך למקומות אחרים שנחשבים לא חלופות… צריך לזכור שאלה ילדים שנמצאים במקומות מאוד מאוד מאוד קשים, זקוקים למעטפת ומוגנות מאוד מאוד משמעותית, וכשאין מקום כמו 'בית זיו', והלוואי ש'בית זיו' היה יכול לקבל יותר ילדים ולעמוד בתנאים של המכרז, אני אומרת לך שהחוויה שלנו, של רוב שופטי הנוער, שעשו שם עבודה. הלוואי שהיו נותנים מענה ליותר ילדים, אנחנו זקוקים למענים האלה".
אלול התעקשה להמשיך ולענות גם לדברים של השופטת, "אני שומעת את מה שאומרת כבוד השופטת ויגוצקי, אבל לנו יש נתוני מעקב מדויקים מה קרה לנערים. אנחנו עשינו פילוח, את גם יכולה להבין, המספרים הם לא כאלה עצומים שאפשר אחד אחד לדעת מה קרה עם כל אחד מהנערים האלה. להציג את זה כאילו ש'בית זיו' עשה עבודה מצוינת, אני לא מתווכחת עם ההתרשמות של שופטי הנוער ומה הם ראו, אנחנו קיבלנו נתונים חד משמעיים. 50% מהנערים שהיו ב'בית זיו', נפתחו להם תיקים חדשים אחרי שהם היו ב'בית זיו'". השופטת עוד הספיקה לענות לאלול, "לא בזמן שהם היו ב'בית זיו", היא אמרה לפני שיו"ר הועדה ח"כ שאשא ביטון קטעה את הדיון בטענה שהויכוח מיותר.
"מסד נתונים פגום"
בדיוק כפי שקרה בטענות כנגד העמותה במכרז המעונות הממשלתיים, על פניו נדמה שהנתונים שאלול פיזרה בועדה הם חמורים ומקוממים, וחברי הכנסת – שלא התפנו לבחון את העובדות לעומק אכן הגיבו בחוסר שביעות רצון. אבל בפועל, מתגלה פער בלתי סביר בין "מסד הנתונים הפגום" שלה, לבין המציאות ואיתו, חוזרת על עצמה גם שיטת הפעולה של אלול מבלי שאיש ידרוש ממנה הסברים.
בטענות הללו שהיא מציגה, אלול לא רק מפגינה בורות בכל הקשור לצד המקצועי-טיפולי, אלא גם משתמשת, כפי שיתברר בהמשך, בנתונים שאין להם שום קשר לאיכות המוסד, ועל הדרך היא מכפישה את העובדים ופוגעת בילדים. חלופת מעצר לא מהווה מסגרת טיפולית, ולכן לבחינת פרמטר של רישום פלילי (כל הנערים המגיעים לחלופת מעצר, מגיעים מלכתחילה כתוצאה מעבירות שביצעו) שנוסף לאחר שהות בחלופת מעצר לא יכולה להיות שום משמעות בקביעת איכות המסגרת.
מי שהקימה וניהלה את המעון במשך עשר שנים היא עמותת 'אותות', כשהמכרז עבור הניהול מתחדש כל חמש שנים. "לקראת סיומו של המכרז", אומר ניסים סמדז'ה, מי שהיה המפקח המחוזי של איזור ירושלים בחסות הנוער, "אלול באה וטענה שהמבנה לא ראוי. העמותה שכרה מקום אחר, חתמה על חוזה כספי ושיפצה אותו. כשהם היו אמורים לעבור למבנה החדש, אלין הודיעה להם, חודש לפני שהמכרז שלהם מסתיים, שהיא לא מחדשת אותו וגם לא הוציאה מכרז חדש".
אלול לא רק מפגינה בורות בכל הקשור לצד המקצועי-טיפולי, אלא גם משתמשת, כפי שיתברר בהמשך, בנתונים שאין להם שום קשר לאיכות המוסד, ועל הדרך היא מכפישה את העובדים ופוגעת בילדים
סמדז'ה גם חושף את הפערים בין המכרזים שהמדינה מוציאה לבין המציאות בשטח. "המכרזים מציינים 16 מקומות בכל אחד מהם, אבל מקצועית וגם מבחינת תשתית אי אפשר להחזיק בהם 16 נערות או נערים. הטיפול יכול להינתן רק אם התפוסה עומדת על מקסימום של 12-14 שוהים בכל הוסטל. העמותות עומדות בפני מצב בעייתי, הן נדרשות לשכור מבנים שקשה מאוד להפוך אותם לראויים. קשה מאוד למצוא בית בקהילה, בטח בתקציב שהמדינה נותנת. במקום שהמדינה תבנה מבנים ייעודיים המדינה באה בטענות לעמותות על אופן התחזוק שלהן, של מבנים שהם נאלצים לשכור". ואכן, כפי שסמדז'ה מסביר, ב'בית זיו' שהו בזמן הסגירה 12 נערים, ולא כפי שטענה אלול בפני חברי הכנסת, שמדובר במסגרת שלא נותנת מענה "ליותר משמונה".
עו"ד ד"ר שירן רייכנברג, מהקליניקה לזכויות ילדים באוניברסיטה העברית, נכחה גם היא בדיון בכנסת, ובעקבותיו, ב-4 לפברואר שלחה בקשה לפי חוק חופש המידע לקבלת מידע בנושא סגירת 'בית זיו'. בין היתר ביקשה לדעת על ידי מי התקבלה החלטת הסגירה, איזה דיונים התקיימו בנושא ועם מי, איזה נתונים הובאו בפניהם ומהם הקריטריונים לסגירת חלופת מעצר. היא עדיין ממתינה לתשובות.
