לפני כחודשיים, בשעת ערב קרה, התאספו בסלון רחב ידיים בירושלים כארבעים נשים (ושלושה גברים) לפגישה דחופה. בין הנשים היו בוגרות של מסגרות חסות הנוער, מדריכות ועובדות לשעבר, מתנדבות, פעילות ועובדות סוציאליות. האסיפה נקבעה בעקבות שמועות עיקשות על כך שמשרד הרווחה מתכוון לסגור חמש מסגרות של חסות הנוער, כשארבע מתוכן, הן הוסטלים לנערות בסיכון. זו הייתה התארגנות ספונטנית של נשים שביקשו להירתם ולעשות ככל יכולתן כדי למנוע את רוע הגזרה.
זוהי לא הייתה הפגישה הראשונה של הקבוצה, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהגיעו לידי הנוכחות הוכחות ברורות לכך שאלין אלול, סמנ"כלית בכירה וראש מינהל הסיוע לבתי המשפט ואגף תקון, תחתיו מצויים גם מוסדות חסות הנוער, פועלת מאחורי הקלעים כדי לסגור את המסגרות. האווירה בסלון הייתה סוערת, כמה מהבוגרות סיפרו שמזה חודשים, נערות המבקשות לעבור ממסגרת נעולה לאחד ההוסטלים הפתוחים המועמדים לסגירה, כשלב טיפולי המשכי, שמעו מעובדות כי ניתנה הוראה ברורה ממשרד הרווחה לא להפנות למסגרות הללו נערות.
בסופה של הפגישה החליטו הבוגרות, שכדי לנסות ולעצור את המהלך, הן ינהלו קמפיין, שבו יחשפו את סיפוריהן האישיים וכיצד השהות בהוסטלים שסכנת הסגירה מרחפת מעליהם, שינתה את חייהן. אחת מהנוכחות, נילי סופר, בוגרת של הוסטל בית אריאל בירושלים וסטודנטית לעבודה סוציאלית בתל חי, הגיעה במיוחד לירושלים עבור הפגישה. "שמעתי בטפטופים קצת מה קורה בהוסטל, שאין נערות, ובמשך כמה חודשים הבנו שמשהו לא טוב קורה, שאין הפניות למעון", היא מספרת, "קיבלנו הודעה שיש חשש לסגירת ההוסטל. זה ממש כאב לי לשמוע. לא האמנתי שזה יגיע לרמה כזו…המורכבות הכי גדולה היתה שאחד זה היה מבוסס על שמועות, לא הייתה אמירה ברורה שזה מה שקורה. לצד זה, שכל מי שעובד בחסות הנוער לא יכול להגיד כלום".
סופר אומרת כי המחשבה הראשונה שלה הייתה שישנן בוגרות רבות שעברו את המסלול ויודעות ממקור ראשון באיזה אובדן מדובר, אם ההוסטלים הללו יסגרו. "יש לנו בוגרות שעברו את כל הדבר הזה ויש להן מה לספר", היא מסבירה, "החלטנו שנילחם, שנביא את הצד שלנו ומשם נתחיל את המאבק. המחשבה היתה שלנו יש את הכוח הכי גדול כבוגרות הוסטלים. אני ועוד מישהי העלנו לראשונה את הפוסט שלנו וככה זה בעצם התחיל. ככה המאבק נפתח, מתוך מחשבה שאין לנו אינפורמציה מלאה על מה שקורה, ומי שיכול לצאת עם זה בינתיים, זה אנחנו ברשתות החברתיות".
"קיבלנו הודעה שיש חשש לסגירת ההוסטל. זה ממש כאב לי לשמוע. לא האמנתי שזה יגיע לרמה כזו…המורכבות הכי גדולה היתה שזה היה מבוסס על שמועות, לא היתה אמירה ברורה"
תוך ימים העלה הקמפיין את הנושא לסדר היום הציבורי, ואילץ את משרד הרווחה להתייחס רשמית לנושא. מאז הספיקה ראש אגף תקון, אלין אלול, להודות בתכניתה של קרן נויבך ברשת ב' כי היא אכן פועלת לסגור את המעונות המדוברים. למהר ולהפיץ מסמך "רפורמה בחסות הנוער" מיד לאחר ההודאה המשודרת. לחזור בה מהודעת הסגירה ולטעון כי המשרד "יפרסם מכרזים חדשים" להפעלת אותם המעונות וכי "ישפץ אותם". להודעות הללו עוד נחזור, אבל כדי להבין לעומק מה מתרחש באגף תקון במשרד הרווחה, וכיצד מתקבלות בו החלטות בעלות השלכות מרחיקות לכת שמשפיעות על איכות וזמינות הטיפול עבור אלפי נערים ונערות בסיכון, יש לחזור כמה שנים אחורה, למינויו של ח"כ חיים כץ לשר הרווחה.
"אין לכץ שום אג'נדה"
חיים כץ, שלצד תקופת כהונתו בכנסת ועד שמונה לשר במאי 2015, החזיק גם בתפקיד יו"ר ועד עובדי התעשייה האווירית, היה מעוניין לבצע שינויים מידיים. מי שהיה באותו הזמן מנכ"ל המשרד, יוסי סילמן, סיפר בראיון למוסף "כלכליסט", ביולי 2015 כמה ימים לאחר שפוטר במפתיע, כי "כבר מההיכרות שלי איתו בכנסת הבנתי שאני על הכוונת. אחרי אחד העימותים שם הוא פנה לשר הרוווחה הקודם מאיר כהן ואמר לו לפטר אותי… בשבועות האחרונים ראיתי שקובעים ישיבות בלעדיי, ולפני שבועיים הוא דרש שאפטר שני סמנכ"לים בכירים, כי ועד העובדים רצה בכך. את הפיטורים של אחת מהם ביטלתי מיד כי היא סמנכ"לית מצטיינת, לגבי השני הסברתי למה אי אפשר, חיכיתי כמה ימים כי חשבתי שזה יעבור, אבל הוא קרא לי ושאל אותי על זה ואמרתי שאני לא יכול והוא אמר לי 'החלטתי שאני מסיים את תפקידך'. הוא שאל אם אני רוצה להישאר עד סוף החודש אבל הבנתי שאני לא רוצה להיות איתו עוד דקה".
כשנשאל אם משהו באג'נדה של כץ הפריע לו, ענה סילמן כי "אין לכץ שום אג'נדה. לא שמעתי ממנו שום דבר. כשהוא נכנס לתפקיד ציפינו לשמוע אג'נדה של שר, וכל מה שיצא לו זה 'תביאו לי תוכניות עבודה חודשיות ויאללה לעבודה'. עד היום אני לא מבין מה סדרי העדיפויות שלו".
כץ מיהר למנות למנכ"ל את אליעזר יבלון, שעזב את תפקידו כמנכ"ל שא"ל, מועדון הצרכנים של עובדי וגימלאי התעשיה האווירית. את תפקיד ראש המטה של יבלון איישה אלין אלול. רק כמה חודשים לפני תפקידה החדש, אלול, עובדת ותיקה במשרד הרווחה שכיהנה כמדריכת חוקרי ילדים, הסתכסכה עם המנכ"ל דאז, יוסי סילמן, לאחר שזה פנה לנציבות שירות המדינה וביקש לפתוח בחקירה כנגדה. במכתב שנשלח לאלול כתב סילמן כי הוא מתכוון להשעות אותה, בכפוף לשימוע, על "יסוד סביר כי הפרת את המשמעת, הפרה זדונית וחמורה וקיים יסוד סביר כי מעלת בתפקידך".
סילמן קיבל את ההחלטה לאחר שנודע לו שבספטמבר 2013, בזמן שאלול היתה חוקרת ילדים במשרד, היא איחרה להגיע לחדר המיון של בית החולים וולפסון, שם המתין נער שהתלונן על אלימות, ולכן התלונה לא נחקרה. אלול הגישה נגד סילמן תביעת דיבה בעקבות הדברים, אלא שביום פתיחת ההליך בבית המשפט, היא משכה את תביעתה ללא כל תנאי.
על פי 'כלכליסט', בנציבות שירות המדינה לא יכלו לפסוק האם אלול אכן איחרה, בגלל 'מחלוקת' בעדויות, אבל החקירה חשפה שאלול דיווחה על יציאה לשטח (שהשכר עבורה גבוה יותר) בזמן ששהתה במשרד וכי הגישה דיווחי שכר כוזבים. "חומר החקירה מעלה כי בשנים 2010–2014 העובדת דיווחה על 11 ימי כוננות במהלך סופי שבוע שבהם שהתה בחו"ל", נכתב על ידי אגף המשמעת של הנציבות. למרות זאת, לבסוף החליטו בנציבות להסתפק בנזיפה בלבד.
במהלך כהונתו של יבלון, התפרסם גם כי הוא מנסה להדיח את היועצת המשפטית של המשרד לאחר שזו מנעה ממנו לבצע פעולות שלא עמדו לדעתה, בכללי המנהל התקין. יבלון נפטר במפתיע מדום לב בדצמבר 2016 וחמישה ימים לאחר מכן, מינה כץ את אלול למנכ"לית המשרד הזמנית במהלך שקומם רבים בהנהלת המשרד. כץ, דווח בזמנו ב'כלכליסט', הבהיר לבכירים, ש"מי שהשינויים לא מוצאים חן בעיניו מוזמן לעזוב את המשרד".
"היו מצבים שלא היה צריך להפריט, והיו כאלה שכן היה צריך. חסות הנוער, למשל, זאת הפרטה שלא היתה במקומה. אתה לא יכול לתת לגורם חיצוני לטפל בילדים ששללת את חרותם"
אלול אולי הייתה מועמדת להפוך למנכ"לית קבועה, אלא שכמה שבועות לאחר מכן מינה כץ את חברו מימי התעשייה האוירית, אביגדור קפלן, למנכ"ל המשרד. קפלן, שהגיע עד לעמדת המשנה למנכ"ל התעשייה האווירית לפני שפנה לשוק הפרטי, הכיר את כץ מעל 40 שנה.
בראיון שנתן לגלובס לפני כשנה אמר קפלן כי "80% משירותי הרווחה שלנו הם במיקור חוץ, שירותים אותם אנחנו קונים מאלפי עמותות, וגם מחברות פרטיות. כשנכנסתי לתפקיד מצאתי שהפיקוח על כל השירותים האלו מאוד מאוד רופף". קפלן נשאל האם הביקורת על ההפרטה היתה מוצדקת וענה כי, "היו מצבים שלא היה צריך להפריט, והיו כאלה שכן היה צריך. חסות הנוער, למשל, זאת הפרטה שלא היתה במקומה. אתה לא יכול לתת לגורם חיצוני לטפל בילדים ששללת את חרותם. היתה גם פסיקת בג"ץ שאי-אפשר להפריט בית סוהר. למה לא להפריט גם את משרד המשפטים ואגף התקציבים? למה שירותי אומנה נכון לעשות במיקור חוץ? הפריטו כמעט כל דבר שזז בשירותים החברתיים – צריך לחשוב אם זה נכון, אם אפשר אחרת ובאיזה תנאים".
חצי הפרטה
ההפרטה "שלא במקומה" שעליה קפלן מדבר נוגעת להעברת האחריות על מסגרות חסות הנוער לעמותות ציבוריות שהעובדים בהן לא עובדי מדינה. עד לאחרונה העמותות שזכו במכרזים, היו עמותות שלא למטרות רווח, שהתמחו בתחום החינוכי-טיפולי. אלא שדווקא תחת אחריותם של קפלן ושל השר כץ, נכנסו יזמים חדשים לתחום ובדצמבר 2017, במכרז שיצא להפעלת תשע "פנימיות עבור נערים ונערות במצבי מצוקה קשים" של חסות הנוער, זכתה חברת כוח האדם (הנסחרת בבורסה) 'דנאל' בזכות להפעיל שבע מסגרות ועמותת תפארת "בית חם" זכתה בהפעלת שתיים נוספות.
הבעייתית שקפלן גם התייחס אליה באותו הראיון, הפרטה של מרחב לקטינים המקביל לבתי סוהר, הנוטל את חירותם, הובילה את משרד הרווחה ליצור לפני יותר מעשרים שנה ייצור כלאיים מוזר. תחת ההגדרה "פנימיות עבור נערים או נערות במצבי מצוקה קשים" מסתתר מערך מורכב ובעייתי של מסגרות הנקראות על ידי אנשי משרד הרווחה "מעונות ממשלתיים". אלו מעונות בהם מרחבים "נעולים" או "סגורים" שהנער או הנערה מופנים אליהם תחת צו שיפוטי מיוחד המצווה על החזקתם במסגרת הזו. הצורך בצו ברור, מאחר שהחופש של המוחזקים במעונות הללו מוגבל ביותר והם מהווים חלופה למאסר, או מסגרת הגנה עבור נערים ונערות שנמצאים בסכנה מיידית.
למה המערך בעייתי? כי במשרד הרווחה הוחלט שהמנהלים של המעונות הללו ישארו עובדי מדינה, השייכים למשרד הרווחה, לצד אנשי צוות נוספים, כגון אמרכלים, רכזי חינוך וטיפול, ועובדים שונים שנותרו מהימים שלפני ההפרטה, אבל ה"מפעילים" של הצוות והמעון הן העמותות או החברות הפרטיות הזוכות במכרזים, כדי למנוע יצירת זיקה תעסוקתית. המסגרת הארגונית הזו שנכפית על הזוכים במכרז, מייצרת שני מעמדות של עובדים. כאלו בעלי שכר של עובדי מדינה, הטבות שונות והגנה של ועד עובדים חזק, מול עובדי עמותות שלא נהנים מקביעות ומקבלים שכר נמוך בהרבה, הנקבע במכרזי ההפעלה. המסגרת הזו מובילה גם למתחים מבניים שנובעים מהאינטרסים והתפיסות השונות של שדירת הניהול מול המפעילים.
מלבד המעונות הנעולים, תחת חסות הנוער פועלים עשרות הוסטלים 'פתוחים', פנימיות כוללניות, מסגרות מענה חירום וחלופות מעצר. אלו מנוהלים ומופעלים רק על ידי העמותות, ללא מנהלים עובדי מדינה. עמותת 'ענב' שאחראית על כ-20 מסגרות שונות, והיא בעלת נסיון טיפולי רב שנים, הייתה מי שהפעילה שמונה מתוך תשעת מהמעונות הממשלתיים וניגשה למכרז בתקווה להמשיך ולהפעיל שלושה מהם, אבל להפתעת אנשי העמותה, ההצעה של דנאל הועדפה על פניהם. מי שהביאה לפסילה הלא צפויה של ענב, הייתה אחת, אלין אלול, שמכהנת, לאחר שלא זכתה להפוך למנכ"לית קבועה, כמנהלת אגף תקון, שבין היתר מפקח על חסות הנוער.
בעקבות ההפסד, מיהרה עמותת ענב להגיש עתירה מנהלית, במסגרתה טענה כי ההחלטה לפסול את הצעותיה לא הייתה מידתית ולא הייתה מבוססת על תשתית ראייתית "הנדרשת בנסיבות העניין". הדיונים בבית המשפט המחוזי בירושלים, שדן בתיק, אפשרו הצצה לאופן הפעולה המיוחד של אלול, מנהלת האגף, שהוביל לפסילה של העמותה.
החלטה לא מנומקת ולא סבירה
בפסק הדין מיוני 2018, שבסופו ביטל את החלטת ועדת המכרזים שלא להתקשר עם עמותות ענב, כתב השופט כי "ראיתי מקום להתערב בהחלטה של ועדת המכרזים….הואיל ובהחלטה…נפלו פגמים של מסד עובדתי, וחוסר סבירות בקבלת ההחלטות על בסיס המסד הראייתי הפגום…". אותו "מסד ראייתי פגום" אליו מתייחס השופט, עוסק בהחלטה של ועדת המכרזים להעניק לעמותת 'ענב' את הציון 0, באמת המידה "שביעות רצון מהתקשרות קודמת והמלצות" שהוביל לפסילת ההצעה שלה.
השופט ממשיך ומפרט על סמך אילו ראיות ניתן לה הציון. ועדת המכרזים הסתמכה בהחלטתה על מסמך "חוות דעת מקצועית" שהוגש לה על ידי אלול וכלל חמישה סעיפים קצרים. בין היתר נכתב בו כי "עם כניסתי לתפקידי באפריל…התוודעתי לבעיות וכשלים חמורים ומתמשכים בגיוס כוח האדם הנדרש מהעמותה… על אף פניותי לעמותה על מנת שתגייס את הצוות הנדרש לצורך הפעלה בתפוסה מלאה של המעונות, נותרנו עם מיטות ריקות וחוסר יכולת לקלוט את הנערים והנערות הממתינים…מצ"ב מספר דוגמאות לפניותיי למנכ"ל העמותה המעידות על חוסר שביעות הרצון של המשרד".
הטענות, על פניו אכן נשמעות חמורות. אלא שפסק הדין מבהיר כי הדוגמאות שצורפו לטענות כללו מספר התכתבויות בנוגע למעון אחד, שבו הטענות על תקינה לא מלאה הופרכו על ידי העמותה ואליהן צורף הסבר של אנשי העמותה המבהיר שבעיות כוח האדם שנמשכות על פני זמן רב נובעות מ"המצב המורכב" במעון לנוכח יחסי עבודה עכורים בין מנהל המעון, עובד משרד הרווחה, לעובדים. מצב שגרם לעובדים ראויים לעזוב. מה הייתה תגובתה של אלול לטענות העמותה? "בתגובה למכתב זה", כותב השופט, "הבהירה גברת אלול כי אופן התנהלות המעון (על ידי מנהל המעון מטעם משרד הרווחה) אינו מעניינה של העותרת…לא הייתה כל התייחסות עניינית של גב' אלול לטענת העותרת, כי המעון נצא בתקינה מלאה".
בנוגע למעון השני מחכה לקוראים עוד הפתעה. הדוגמאות כוללות התכתבות בין מנהל המעון באותו הזמן בו היו "כשלים חמורים" לבין מנהל העמותה. אלא שמסתבר, שאותו מנהל מעון קודם לתפקיד חדש, ומונה ל"סמנכ"ל בכיר רשת, תשתיות ותפעול" במשרד הרווחה, במסגרתו הוא מכהן כיו"ר ועדת המכרזים. אותה ועדת מכרזים שפוסלת את הצעת 'ענב'. גם כאן מצא השופט כי טענותיו על מצוקת כוח אדם במעון נענות על ידי העותרת, ושוב אין שום התייחסות של המנהל לטענות העמותה בדבר התקינה.
כשזה מצב הדברים, לא מפתיע לגלות שבנוגע למעון השלישי מסביר השופט כי "צורפה תכתובת אלקטרונית מספטמבר 2017 בין מספר גורמים שונים (בתוך משרד הרווחה – נ.ח.) בנוגע לבעיית כוח אדם. התכתובת מועברת לבסוף לגברת אלול, אך אין במסגרת תכתובת זו, פנייה של אלול אל גורמים כלשהם בעותרת". עוד מבהיר השופט כי "מהחלטות ועדת המכרזים עולה כי אלה לא בדקו את הטענות שהעלתה גב' אלול…".
פסיקתו של השופט לא מותירה מקום לספק. "החלטת ועדת המכרזים שלא להתקשר עם העותרת", הוא קובע, "לא נסמכה על תשתית ראיתיות מספיקות…ראשית מדובר במסמך בן מספר שורות שנערך על ידי מי שהייתה מופקדת על המעונות בתקופה של חודשים ספורים לפני עריכתו, אשר מתייחס…לעותרת בזיקה לאירועים בודדים, בתקופה של שלושה חודשים עובר למכרז. בשלושה מעונות שאינם המעונות שבעתירה".
השופט תוהה כיצד תכתובת קצרה בנוגע "לשלושה מעונות בלבד", בלא שהיא מסוגלת להציג שום התייחסות עניינית לתשובות העמותה שניתנו בזמן אמת, מובילה את אלול לכתוב על "כשלים חמורים ומתמשכים", ומזכיר כי העמותה מפעילה במשך כעשרים שנה 19 מעונות ולמרות זאת לוועדה לא הוגשה ולו "פנייה אחת שקדמה לתקופה שלושה חודשים שקדמו למכרז, שבה הלין משרד הרווחה כלפי העותרת על כשלים כלשהם בהתנהלותה. יש להניח שאם היה תיעוד כזה, משרד הרווחה לא היה מחדש את ההתקשרויות עם העותרת במשך שני עשורים בכל המעונות…".
תחת הסעיף "אי סבירות והיעדר
הנמקה", בו הוא מפרט עוד מהתנהלות ועדת המכרזים פוסק השופט כי מעבר להיעדר
הנתונים שהובילו לפסילת העמותה במכרז, "הרי שההחלטה, לאור תוצאותיה הקשות, גם
לא מנומקת ואינה סבירה". בעקבות פסק הדין, זכתה 'ענב' במכרז ההפעלה לאחד
מהמעונות הממשלתיים. במשרד הרווחה לא טרחו להסיק מסקנות בעקבות הדברים הקשים
שנכתבו על ידי השופט ונדמה שאיש לא נרעש מממצאי פסק הדין.
בחלק השני: המספרים האלטרנטיביים, הנתונים הלא קשורים ואי הדיוקים של ראש אגף תקון, אלין מלול, שטוענת כי למרות רשימת ההמתנה הארוכות והתלונות – "ההוסטלים בתהליכי הבראה"