ביוני 2015 התייצב דורון אברהמי, מנהל "מינהל סביבה ופיתוח בר קיימא" במשרד הכלכלה (שכיום מכהן בתפקיד המפנק – הציר הכלכלי של ישראל בברלין) לישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שעסקה בנושא השפעות הכרייה בשדה בריר.
אברהמי אמר בנחרצות שהוא רוצה להסביר כמה "נתונים". "לפרויקט הזה לא עשו שום הנחות רגולטוריות, לא מצד המשרד להגנת הסביבה, לא מצד משרד האנרגיה, לא מצד משרד הפנים", הוא טען, "מבקשים לדעת את הדוח המלא של החלופות? בבקשה, משרד הפנים עשה דוח מלא עם כל החלופות, עם כל העלויות. אפשר לבקש ולקבל אותו ממנו". אלא שכפי שגילינו, הדוח "המלא" עם "כל החלופות", בחן רק מיקומים חלופיים לכרייה, ולא כלל שום בדיקה של חלופות שאינן כרוכות בכרייה.
אברהמי, כמי שמלווה את הנושא על פני שנים המשיך: "מילת המפתח פה זה חוק אוויר נקי. יש חוק בישראל. כולם אמורים לעמוד בחוק הזה… ועדת הפנים של הכנסת הקודמת יצאה עם מסקנות חד משמעיות. יש סיכום מאוד מאוד מסודר, חבל שלא מקריאים את זה. יש מכתב ברור של יושבת ראש הוועדה, חברת הכנסת מירי רגב, שבדיוק מציין את הדברים הבאים: 'הכרייה המתוכננת לא תביא לחריגה מערכי הסביבה של מזהמים שנקבעו לפי חוק אוויר נקי'. גם עמיתתי מהמשרד להגנת הסביבה ציינה שהתוספת היא כמו של דוד קיטור".
הקביעה החד משמעית הזו של אברהמי, איש המקצוע שאמור לעמוד לצידו של הציבור, מתבססת גם היא על חוות דעת שלא אומתו בשום מחקר מקצועי. (ראו הרחבה – "החלקיקים שמקורם בכריית פוספטים כמעט ולא נחקרו").
ירידה בתפקודי הריאות
אחד מנושאי המחלוקת הטעונים ביותר בין הפעילים מהנגב המתנגדים לכרייה לבין אנשי כיל, נגע לדרישה של הפעילים לחשוף את נתוני התחלואה בקרב העובדים, כדי שאפשר יהיה לבחון בצורה מעמיקה את ההשפעות של סביבת העבודה על הבריאות.
נציגי כיל טענו שאין שום אחוזי תחלואה חריגים, ואברהמי היה חד משמעי גם כאן. "בנושא התחלואה התעסוקתית, אנחנו ביררנו את זה בזמן אמת עכשיו. ביררנו עם הרופא התעסוקתי במשרד הכלכלה, שהוא הרגולטור. אין שום דיווחים על תחלואה נוספת בכריית פוספטים. לא רואים גם סיבה לתחלואה נוספת עקב הרכב החומרים".
ספק אם אברהמי יודע מהו אותו "הרכב חומרים" שהוא מדבר עליו, והרופא התעסוקתי שאותו הוא מזכיר כרגולטור, "הועבר" מאז למשרד העבודה והרווחה והוא מי שמוסמך על פי החוק לבצע ניטור ביולוגי וסביבתי שנתי של "עובדים בגורמים מזיקים".
ניטור ביולוגי (human biomonitoring – HBM) נועד למפות במדויק את החומרים אליהם נחשף אדם, בנשימה או בספיגה, והוא נחשב כלי חשוב בעולם למדידת החשיפה לכימיקלים סביבתיים באמצעות ניטור של חומרים ושל תוצרי הפירוק שלהם.
בתשובה לשאלה "על איזה נתונים התבסס הרופא התעסוקתי במשרד הכלכלה כשהוא מצא שאין דיווחים על תחלואה נוספת", נמסר ממשרד הכלכלה כי "הרופא התעסוקתי הינו עובד מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית, מינהל אשר עד לשנת 2016 אכן היה במשרד הכלכלה והתעשייה, אך מאז עבר למשרד העבודה והרווחה".
לנתונים הללו יש שימושים רבים במחקרי בריאות וסביבה ובהתווית מדיניות. בעקבות ההבנה הזו פותחו בעולם תוכניות מקיפות לניטור ביולוגי. אבל בישראל אין חקיקה או מדיניות רשמית בנושא מלבד נושא הניטור של העובדים בגורמים מזיקים, ואין פרסומים שמפרטים האם הבדיקות אכן נעשות וכיצד, באיזו תדירות, ומה תוצאותיהן.
לכן, בזמן שיש בידי משרדי הממשלה כלי חשוב שיכול לאפשר בדיקה של השפעת סביבת העבודה על בריאות העובדים בכיל-רותם ולספק תשובה לויכוח בנוגע לרמות התחלואה של העובדים, המדינה משום מה לא ממהרת לעשות בו שימוש.
בידי משרד העבודה והרווחה כלי חשוב שיכול לאפשר בדיקה של השפעת סביבת העבודה על בריאות העובדים, אבל המדינה לא ממהרת לעשות בו שימוש
גם מחקרים שבחנו את המצב במישור רותם אין בנמצא, אבל חוקרים באוניברסיטת תל אביב ערכו מחקר בסביבות אזור התעשייה רמת (נאות) חובב, (שנחשב יחד עם מישור רותם לאחד המקומות המזוהמים בישראל), ובדקו אנשים בריאים העובדים במשרדים ברמת חובב בעזרת ניטור ביולוגי של דרכי הנשימה.
תוצאות המחקר הראו "הבדלים מובהקים במדדי פיזור החלקיקים (חלקיקי אבק או מזהמים שונים המסוגלים לחדור לדרכי הנשימה וגורמים לתחלואה ותמותה) שהעידו כי החשיפה באזור רמת חובב שונה מהחשיפה במרכז הארץ".
החוקרים מציינים כי "נמצא קשר בין חריגה מעבר לערך הסף (7 אחוז ו-25 אחוז מסך החלקיקים בהתאמה) להשתייכות לקבוצת המחקר ולירידה בתפקודי ריאות. נוסף על כך גם משך החשיפה, הוותק בעבודה, נמצא קשור לירידה בתפקודי הריאות".
יש חוק בישראל
במהלך שנות הדיונים בוועדות הכנסת השונות בנושא הכרייה בשדה בריר, גם לאנשי כיל היה מה לומר, ובצורה מוזרה. הדברים היו זהים לאמירות של הפקידים שייצגו את משרדי הממשלה.
בישיבה בפברואר 2018 בוועדת הכלכלה שדנה בנושא אישורי הכרייה, ביקש רני לובנשטיין, סמנכ"ל בכיר לקשרי החוץ בכיל (ובעברו "יועץ בכיר" למנכ"ל האוצר) את רשות הדיבור. "הבריאות של העובדים שלנו והבריאות של תושבי ערד ותושבי האזור, הם חשובים לנו", אמר, "חשוב לי להגיד פה בצורה ברורה, החברה תעמוד בכל הנחיה שתינתן… הכרייה תעמוד בכל התנאים של חוק אוויר נקי".
חוק אוויר נקי, שעליו מדברים אברהמי ולובנשטיין, נועד "למנוע ולצמצם את זיהום האוויר, בין השאר על ידי קביעת איסורים וחובות בהתאם לעקרון הזהירות המונעת, לשם הגנה על חיי אדם, בריאותם ואיכות חיים של בני אדם, ולשם הגנה על הסביבה, לרבות משאבי הטבע, המערכות האקולוגיות והמגוון הביולוגי".
"יש שני סוגי תקנים באיכות אוויר, או שתי משפחות כי כל סוג מחולק לכמה חלקים", מסביר ד”ר אריה ונגר, ראש תחום איכות אוויר ואנרגיה בארגון "אדם טבע ודין". "לכל ענף יש מדידות משלו. יש מדידות של פליטה, ויש מדידות בסביבה, אלה שני דברים שונים. ולכן יש תקני פליטה ותקני סביבה". במקרה של כיל-רותם, נתמקד בתקני הפליטה.
על פי ד"ר ונגר "תקן פליטה זה כשאני מודד כמה פליטה יוצאת ממקור פליטה מסוים. למשל, אם אתה הולך לטסט השנתי של משרד הרישוי מבצעים מדידה מהאגזוז ורואים כמה המכונית שלך מוציאה באותו רגע. אם לא עמדת בסף ואתה מזהם, שולחים אותך לתקן, אתה לא עובר טסט אם אתה לא מתקן. בהקשר של מתקנים תעשייתיים, יש כמה סוגים של מדידות. קודם כל, כל מפעל מחוייב לעשות מדידות בעצמו, לפי אמות מידה מקצועיות. הוא חייב למדוד ולדווח למשרד להגנת הסביבה. על זה, המשרד להגנת הסביבה מוסיף מדי פעם בדיקות פתע".
על פי הדוח השנתי של כיל ל-2019, "במהלך השנים 2017-2019 זומנה כיל רותם למספר שימועים מנהליים במשרד להגנת הסביבה בגין הפרות לכאורה של היתר הפליטה. נכון למועד פרסום דוח זה, לא ננקטו על-ידי המשרד צעדי אכיפה נוספים. עם זאת, כיל רותם פועלת לטפל בחריגות האמורות במסגרת התוכנית הרב-שנתית, ובכלל זה יישום ההוראות של חוק אוויר נקי בהתאם לדיונים שנערכים עם המשרד להגנת הסביבה באשר לאופן יישומו של החוק".
"במהלך השנים 2017-2019 זומנה כיל רותם למספר שימועים מנהליים במשרד להגנת הסביבה בגין הפרות לכאורה של היתר הפליטה"
התרגום המעשי של המשפט מבהיר שבניגוד לדבריו של אברהמי ש"יש חוק בישראל. כולם אמורים לעמוד בחוק הזה" – יש מי שאמורים לעמוד בחוק, ומי שיכולים לקיים דיונים באשר "לאופן יישומו". בפועל, כיל-רותם מעידה בעצמה כי היא לא עומדת ב"טסט", לכאורה, אבל במשרד להגנת הסביבה ממשיכים להעביר אותה.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר כי "יצאו התראות למפעל בנושאי הפרות חוק אוויר נקי והוגשה הודעה על כוונה להטיל עיצומים כספיים. המשרד מנהל בימים אלה הליכי אכיפה נוספים".
נתוני דיגום חלקיים
על פי כיל נערכו ב-2018 "שתי הערכות סיכונים על-ידי מומחים חיצוניים ביחס לאפשרות לבצע את כל המטלות הנדרשות מתוקף היתר הפליטה בהתאם למסגרות הזמן שאושרו להן… מהערכות עולה כי אין היתכנות תפעולית ליישום מלוא דרישות היתר הפליטה… ובהתאם החברה אינה יכולה לעמוד בלוחות הזמנים שנקבעו בהיתר הנוכחי.
"בשנת 2019, בעקבות דיונים שנערכו עם המשרד להגנת הסביבה… ישקול המשרד את המגבלות הבטיחותיות, את מורכבות וריבוי הפרויקטים, וכן את מאמצי החברה בביצוע הפעולות הנדרשות לעמידה בתנאי ההיתר הנוכחי ובמועדים שנקבעו וכל זאת, תוך תיעדוף פרויקטים בעלי השפעה סביבתית משמעותית".
אז על פי כיל, נערכו דיונים עם המשרד להגנת הסביבה, וכלל לא ברור אם הם מתועדים, מכיוון שלדיונים הללו אין אזכור באתר המשרד להגנת הסביבה או בדיווחי מרשם הפליטה השנתיים.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר כי "פירוט הפרויקטים שבוצעו על ידי המפעל או מתוכננים להיות מבוצעים, מגלם בתוכו נתונים אודות השקעות כלכליות של המפעל, ומשכך לא נוכל למסור מידע זה".
תוצאות המדיניות של המשרד להגנת הסביבה משתקפות היטב בדוח מרשם הפליטות השנתי ל-2018 (הדוח האחרון שפורסם עד כה). "במישור רותם, שבו יושמו דרישות ההפחתה של המשרד באופן חלקי, כמויות הפליטה נותרו גבוהות".
ולא מדובר רק בארובות מתקני הייצור של כיל-רותם. על פי הדוח, "בישראל פועלות 159 בריכות אידוי ואגירת שפכי תעשייה המשתרעות על שטח כולל הנאמד בלמעלה מ-4,000 דונם (95 אחוז מהם במחוז דרום), כאשר 39 מתוכן הן בריכות אידוי המשמשות כפתרון קצה לשפכי תעשייה. רובן שייכות למפעלים המדווחים למפל"ס (ונכללות ברגולציה של המפעל). אולם 29 מהבריכות נמצאות בשטחי המפעלים ולפיכך ההזרמות אליהן לא מדווחות למפל"ס.
"המשרד להגנת הסביבה ערך לראשונה מצאי של כמויות הזרמות מזהמים בשפכי תעשייה לבריכות האידוי. השוואת ממצאי המצאי עם כמויות המזהמים בשפכי התעשייה המדווחות למפל"ס מעלה שרוב הכמות של מזהמים רבים, בשפכי התעשייה של מפעלי המפל"ס, כלל לא מדווחת למפל"ס".
המפל"ס הוא "מרשם הפליטות לסביבה", שאמור לספק את המידע על הזיהום ממתקני הייצור בכל רחבי ישראל. אבל אם תיכנסו לאתר המרשים שהעלה המשרד להגנת הסביבה, ושאמור לאפשר לכם לחפש את המידע הנוגע ל"העברות מזהמים (שפכים)" של מתקני כיל-רותם (שעדיין רשומים כ"רותם אמפרט") או ל"פליטות מזהמים לים / למקור מים". תקבלו את ההודעה הבאה – "לא דווחו נתונים".
באתר של המשרד להגנת הסביבה, שאמור לאפשר לכם לחפש את המידע הנוגע להעברות או לפליטות מזהמים, תקבלו את ההודעה הבאה – "לא דווחו נתונים"
אם השורה התחתונה לא ברורה – במשך עשרות שנים מוזרמים מזהמים מסוכנים לעשרות "בריכות אידוי לפתרון קצה", ביניהן גם הבריכות של כיל-רותם, אבל רק ב-2018 המשרד הגיע לערוך בדיקה של הנושא ומצא להפתעתו, ש"רוב הכמות של מזהמים רבים" כלל לא מדווחת לו.
המזהמים הללו שכוללים פירוט עמום משהו, תחת ההגדרות, "חנקן כללי, פחמן אורגני כללי, תרכובות אורגניות הלוגניות, כלל מתכות, זרחן", כוללים עשרות חומרים מסוכנים שה"פליטה" שלהם לאוויר, והחלחול לקרקע, מהווים סכנה בריאותית מתמשכת.
הבדיקה של המשרד להגנת הסביבה, נכתב בדוח, מתבססת "על נתוני דגום חלקיים מ-23 בריכות בלבד. המשמעות היא ששיעור כמויות ההזרמה הפועל לכלל בריכות האידוי גבוה מהמוצג".
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר כי "כפי שמוסבר בדוח המפל"ס, אין חובת דיווח על הזרמות המתרחשות בתוך המפעל, אלא רק על הזרמות מהמפעל החוצה. מכיוון שרוב בריכות האידוי הגדולות (נאות חובב ומישור רותם) הן בתוך שטחי המפעלים, הרי שהזרמת שפכי התעשייה אליהן אינה מדווחת במפל"ס".
טיפול במקום ניטור
ד"ר ונגר מזכיר שצריך להיזהר מלהתמקד רק בניטור. "יש בארץ הרבה ניטור סביבתי, יש לנו כבר מספיק מידע בשביל לדעת ולקבל את החלטות המדיניות הנכונות. מה זה ניטור? ניטור זה מדחום. אתה בא ואתה מודד חולה ואתה רואה שיש לו חום. אז אתה לא צריך להגיד אני צריך עוד מדחום… מדידת החום זה לא מה שחשוב, מה שחשוב זה הטיפול. יש כבר דברים שאפשר לעשות. כן להגביר את הפיקוח, כן לחייב את הטכנולוגיות הטובות ביותר להפחתת פליטות שחוק אוויר נקי דורש, אבל לא תמיד מיושם במלואו.
"יש עוד דברים שאפשר לעשות אבל לא צריך לחכות 30 שנה שיהיה ניטור מושלם בשביל לעשות דברים כבר עכשיו כי הם קשים ומסובכים. יותר קל לי להגיד בוא נבנה עוד שנתיים עוד תחנת ניטור… חלק גדול מהבעיות אנחנו יודעים כבר את הפתרון התשתיתי, הוא מאוד מאוד קשה לביצוע והוא מאוד יקר, והוא מאוד מסובך".
"יש בארץ הרבה ניטור סביבתי, יש כבר מספיק מידע בשביל לקבל החלטות מדיניות נכונות… יותר קל להגיד בוא נבנה עוד שנתיים עוד תחנת ניטור"
בינתיים, במענה לתלונות החוזרות ונשנות של תושבי עין תמר על מפגעי הריח הקשים והצריבות, מצויין בדוח החצי שנתי של היחידה הסביבתית כי תחנת ניטור חדשה נמצאת בשלבי הקמה, ו"ממתינה לחיבור חברת החשמל". בתחילת 2020 היא כבר "חוברה לחשמל", אבל משום מה "הסיבה שעדיין לא משודרים נתונים היא בעקבות משבר הקורונה". גם כשיתקבלו הנתונים, ספק אם עוד תחנת ניטור תביא להפסקת הזיהום, לכאורה, אליו נחשפים התושבים.