"שותפים ושותפות. שניה לפני השנה האזרחית החדשה, הנוביגוד וכל מה שביניהם, מוציא לכם שיר באווירת שורשיי הקווקזים ?", כתב עומר אדם בחשבון האינסטגרם שלו כשהוציא את השיר החגיגי "קאקדילה" ביום חמישי , רגע לפני ש-2021 מתפוגגת.
אדם בא להרים לציבור דוברי ודוברות הרוסית בישראל לכבוד החג, אבל איכשהו יצא שהוא מזמר קלישאות גזעניות, במיוחד נשים ששורשיהן בברית המועצות לשעבר. זה מתחיל מהסבר פטרוני לעלייה שרק ירדה מהמטוס במעילי פרווה "בוקר טוב אדון גברת / יש פה מציאות אחרת / כל האנשים זורמים לים", וממשיך לשיח שמתנהל עם ועל אישה "אומרת לי עברית קשה שפה", "נו דוואי תקנה לי תותים/ עוד מילה אותך לפוטין ". אותה אישה היא כמובן לא בתולה (או "בטו-חה חה"), וברור שהיא גם "שותה לה לה", כמאמר השיר. (הערת מערכת: אין לנו כוונה לשתף את השיר ולהוסיף לו צפיות. מי שמעוניין יכול למצוא אותו ולבד ולהתרשם).
על מילות השיר והלחן חתומים לא פחות מארבעה גברים: משה בן אברהם, אופק יקותיאל, מאור תיתון ואלעד טרבלסי. הם חתומים גם על הרבה להיטי פופ אחרים בשנים האחרונות. ניתן רק להניח שהם התבקשו לכתוב להיט לכבוד הנובי גוד, התחילו מלשבץ בו קצת מילים ברוסית ("נזדרוביה!" ו"חרשו") ומילאו את השאר בשורות זרם תודעה אינפנטילי מנעוריהם.
זה לא סתם שהשיר הזה עושה סיוטים ליוצאי ויוצאות ברית המועצות לשעבר ואי אפשר ליהנות ממנו אפילו בצורה מודעת לעצמה. מילות השיר הן פשוט פלאשבק לאיך שבריונים בחטיבת הביניים או בצבא דיברו איתנו ועלינו – בהתנשאות ובסחבקיות מקטינה.
בכל הקריירה הארוכה של אדם לא היה לו שיר שמבזה נשים באופן מפורש, מובהק ולא משתמע לשתי פנים. אני בטו-חה חה חה. היו אמירות מטומטמות והרמות משטיחות לדמויות גנריות של נשים, אבל עם זה עוד היה אפשר "רק לרצות לרקוד". ביזוי מוחלט, ועוד לקולקטיב שלם – עוד לא היה בקריירה שלו.
לכן, זה סיפור גדול בהרבה מהזמר המפורסם. ישראל צריכה לשאול את עצמה איך לקראת 2022 יוצא שיר שנכתב כדי לשמח, אבל בועט במאות אלפי אנשים על סמך מוצאם, ואיך דווקא מול יוצאי ברית המועצות לשעבר. פשוט כי זה שיר שיכלו לכתוב גם לאמנים אחרים, וספק אם הם לא היו מבצעים אותו.
לראיה, בין המפרגנים לאדם באינסטגרם תמצאו את נטע ברזילי שרק לאחרונה דחתה את ההצעה להופיע בתחרות מיס יוניברס כי זה "קונספט מיושן ומקטין". ברזילי הגיבה לאדם באינסטגרם במילים "אני מכורה רה רה רה", וכל שנותר לנו הוא לחשוב עד כמה צר עולמה מה מה, מה?
בצהרי הנובי גוד שבוע שעבר הייתי בקניון בת ים, קניתי מתנות לחג. היתה שם יולקה (עץ אשוח) גדולה ומנצנצת בקומת הקרקע. ברקע פתאום התחיל להתנגן "קאקדילה". מבחינתי זה היה אחד הרגעים של האירוניה הישראלית במיטבה, באו להיות רב-תרבותיים ויצאו גזענים. דמיינתי איזה זוועה יהיה ללכת לחתונות מעכשיו בתור רוסיייה – כולם ירקדו ויסתכלו עליי. אין דרך להתמודד עם הבדיחות שיגיעו אחרי שהשיר יתחלף ללהיט רחבות אחר.
בין המפרגנים לעומר אדם באינסטגרם תמצאו את נטע ברזילי שרק לאחרונה דחתה את ההצעה להופיע בתחרות מיס יוניברס כי זה "קונספט מיושן ומקטין". ברזילי הגיבה לאדם: "אני מכורה רה רה רה" וכל שנותר לנו הוא לחשוב עד כמה צר עולמה מה מה, מה?
חשבתי כמה קל להציב יולקה חגיגית בקניון (אפילו שכל שנה יש עליה מאבק), אבל איזה קשה זה להוציא מהסיסטם החברתי פה את הניינטיז. "קאקדילה" שיכנע אותי שאי אפשר ושכמו במקרה של פרקים מכוערים אחרים בהיסטוריה הציונית, גם את שנות ה-90 נוכל לעכל רק באווירה של צדק מאחה או משהו.
אז מה אני מאחלת לעומר אדם לכבוד 2022? שנתוני ההשמעה שלו יהיו על הפנים, שיפסיקו לחרוש את להיטי העבר שלו כי הרחבות יתרוקנו, ושירגיש שהסיכוי היחידי שלו לעבודה מכניסה היא בבחירות הבאות, כשש"ס יזדקקו לג'ינגל לקמפיין כוכבית גיור החדש.