"אני רוצה ללמוד. אבל קשה לי לראות את מי שהרגו את בן דוד שלי"

"הסיפור שלנו לא קרה בדיזנגוף סנטר – הוא קרה בדריג'את. זה מנטליות אחרת, מסורת אחרת, דת אחרת", מנסה עוודללה אבו חאמד להסביר למה למי שאינו מכיר את מרכזיות המושג "נקמת דם", יתקשה להבין את המצב בימים אלו בכפר הבדואי ליד ערד.  

קרוב למאה ילדים מהיישוב, שעד לפני כמה שנים נחשב לחוד החנית של הכפרים הבדואים בפזורה בדרום, נשארו בבית מאז החופש הגדול ולא פוקדים את ספסלי בית הספר היסודי שממוקם בפאתי היישוב. סכסוך ממושך בין שני ענפים של המשפחה המורחבת שמתגוררת בדריג'את, שהסתיים במותו של סאיב, בנו של עוודללה, הותיר את הילדים בבית מחשש של הוריהם מנקמת דם מתגלגלת.

"אנחנו לא רוצים לעשות בעיות בבית ספר, אנחנו רוצים ללמוד", אומר קארם בן 12, כשהוא ועשרות מבני ובנות משפחתו הצעירים עומדים בכיכר הסמוכה לבית הספר, לבושים בתלבושת האחידה הצבעונית ומפנימים מגיל כל כך צעיר את הלכות המגזר הנוקשות. "אני רוצה ללמוד", אומר גם סיף בן ה-13, "אבל קשה לי לראות בבית הספר את מי שהרגו את בן הדוד שלי".  

"אנחנו מבקשים שיוציאו את הילדים של המשפחה השנייה מבית הספר ויעבירו אותם ללמוד בבית ספר ביישוב הסמוך, שנמצא במרחק קילומטר מהכפר שלנו", אומר אבו חאמד. "אלו ילדים. אם הם לא יריבו היום, הם יריבו מחר. מישהו יגיד איזו מילה לא במקום, העניינים ידרדרו. מי יכול לקחת אחריות עליהם? אני רוצה לשמור על החוק, אבל גם לשמור על הילדים משני הצדדים". 

---

"ראו את אח שלהם מלא דם"

בכפר דריג'את הבנוי על צלע הר מתגוררים כאלף תושבים. הכבישים סלולים, בתי האבן חלקם צבועים בצבעי אדמה, ישנם בתים נמוכי קומה, משתלבים בפני השטח, אחדים מתנשאים לגובה ארבע קומות. 

כל התושבים צאצאים של אב אחד ממשפחת אבו חאמד, שהגיע לאזור מדרום הר חברון לפני כמאה שנה. עם השנים נישאו בנות המשפחה לבני משפחה אחרת אך נותרו להתגורר במקום, והיישוב הפך מעורב. 

במשך שנים התושבים התגאו במספר האנשים המשכילים שיצאו ממנו, רופאים, רוקחים, עורכי דין, עובדי הוראה, בעלי מקצועות חופשיים, ושיעור אבטלה נמוך. במגזיני התיירות ציינו אותו כאתר היכרות עם החברה הבדואית. "היינו וי.אי.פי", אומר באסם אבו חאמד. "יישוב שומר חוק, בלי פשיעה חמורה. שקט. הרגשנו חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, השתלבנו במעגל הלימודים, העבודה". 

ב-2004 קיבל היישוב הכרה מהמדינה והיה לחלק מהמועצה המקומית אל קסום. שנתיים אחר כך חובר הכפר לרשת החשמל. עד אז בית הספר היה המבנה היחיד שבו פעל החשמל, זו החשיבות שמייחסים התושבים לחינוך של ילדיהם. 

אבל השקט הופר לאחרונה. סכסוך פעוט בין שני ענפים של המשפחה על שביל גישה בין בתים בכפר הפך לסערה של ממש. הפרטים לא ברורים. כל צד דבק באמת שלו. אבל גם לא ברור איך הכל התחיל – חשוב יותר איך הכל נגמר. 

בפגישה אתו בכפר, אבו חאמד הודף שאלות שנוגעות בבנו סאיב, השלישי מתשעת הילדים שלו. הוא היה קרוב אליו במיוחד ועבד איתו עד מותו במסגרייה באזור התעשייה בערד. "החזיק לו את העסק", אומרים הקרובים אליו. "איש יקר, לב זהב, איבדנו אדם שהוא מציאה". "את פותחת לי את הכאב", אומר אבו חאמד, ובלי משים ידו מרפרפת על לבו. את הכאב הוא מפנה לעשייה, לניסיון למצוא פתרון לילדים שלו, שלא ישבו בבית. 

"הילדים הקטנים שלי ראו את אח שלהם מלא דם, שוכב על הרצפה", מספרת שאפה, אמו של סאיב בקול חנוק בעוד הקטנה שלה אוחזת במוצץ ביד אחת ובתמונת אחיה ביד השנייה. "הם עד עכשיו בטראומה".  

כתב אישום על רצח

הסכסוך הגיע לשיא ב-8 בינואר, אז פרצה קטטה המונית באותו שביל גישה. כתב אישום שהגישה פרקליטות מחוז דרום לבית המשפט בבאר שבע נגד חמישה מתושבי הכפר, מייחס להם עבירת רצח. עוד עולה מכתב האישום, כי החמישה השתתפו יחד עם מעורבים נוספים בתקיפתו של אבו חאמד בן ה-19. הם הכו אותו בבעיטות ובאבנים "כשהם צופים כי הוא ימצא את מותו כתוצאה מכך ושווי נפש מול אפשרות זאת". 

לפי כתב האישום, המעשים הללו אירעו בעוד כוחות המשטרה נמצאים ביישוב ומנסים לפזר את המתפרעים בירי באוויר ובשימוש באקדח טייזר. חלק מהשוטרים גוננו על סאיב בגופם. כחלק מהמסורת בחברה הבדואית, לאחר שנקבע מותו של אבו חאמד, הורחקו הגברים מהמשפחה הפוגעת לשטחים והם שוהים כעת ביישוב סמוך לחברון. שלושה עדיין עצורים עד תום ההליכים, שניים שוחררו לחלופת מעצר בצפון הארץ. 

"כחלק מהמסורת בחברה הבדואית, לאחר שנקבע מותו של אבו חאמד, הורחקו הגברים מהמשפחה הפוגעת לשטחים והם שוהים כעת ביישוב סמוך לחברון"

הנשים והילדים הקטנים של הנאשמים נותרו בדריג'את, כשתלמידי התיכון עברו ללמוד בבתי ספר מחוץ ליישוב. רק ילדי הגן, בית הספר היסודי והחטיבה נשארו ללמוד בדריג'את. "איך הילדים שלי יכולים להיות עם המשפחה של הפוגעים באותו בית ספר", אומר עוודללה. "לפי המנטליות הם לא יכולים להיות באותו בית ספר". 

"את מצפה שסייעת בגן שהיא אחות של אחד הנאשמים, תקבל את הילדים בידיים פתוחות, בסבר פנים יפות", אומר באסם אבו חאמד, מקורב למשפחת הנרצח. "אנחנו רוצים שהילדים יחזרו כמה שיותר מהר ללימודים, ולפתור את הבעיה מהשורש. לא ייתכן שהקורבן יושב בבית והצד השני יושב, צוהל ומחייך ומקבל את כל הגיבוי מכל הגורמים". 

באסם אמר את הדברים הללו בעודנו עומדים במרחק מה משערי בית הספר. כינסנו את הילדים לצילום משותף וכעבור דקות ספורות התפזרנו. לא היו צעקות, לא נשמעו קריאות רמות, כמובן שלא נרשמה הפרת סדר. באנו, הצטלמנו, והלכנו. כעבור דקות הגיעה למקום ניידת משטרה. היה משמח לראות שהמשטרה מקפידה לשמור על הסדר בשעה שהאלימות הולכת וגואה בחברה הערבית. 

"נפנפו אותנו"

עוודלה מספר כי מאז תחילת שנת הלימודים פנה למפקח, לראש המועצה. "שלחתי מכתבים לכל הגורמים", הוא אומר. "נפנפו אותנו. אמרו לנו שאו שכל הילדים ילכו לבית הספר או שיסגרו את בית הספר. יש להם 30 ילדים, אצלנו יש יותר ממאה. הם יכולים לעבור עד שיהיה משא ומתן ביננו על דרך נכונה וטובה".

בסוף אוגוסט, באמצעות עורך הדין אבו ג'אמע סאבר, הוציא אבו חאמד מכתב למפקח על בית הספר ולמשרד החינוך , מחוז דרום, ובו בקשה לפתור את הנושא. "במצב דברים טרגי ונוראי זה", כתב, "והרקע של הרצח ושפיכת הדמים ונקמת הדם, מרשי פונה אליכם כדי לסלק כל מצב של חיכוך מיותר בין הילדים עצמם, ובין סייעת הגן לילדים ומשפחת הנרצח, שיכול להביא להידרדרות של המצב וגל הדמים עלול להתחדש כאשר הנכם נדרשים לפעול לאלתר ולהמשיך מניעת הגעתם של התלמידים והסייעת בגן ממשפחת הנאשמים ברצח עד לפתרון של הסוגייה ובירורה בבית המשפט ולפי המסורת והמנהג הבדואי". 

מתברר כי זו לא הפעם הראשונה שבמחוז דרום של משרד החינוך נתקלים במקרים כאלו. המשרד סייע במציאת פתרונות הסעה לתלמידים לבתי ספר מחוץ ליישובים שבהם התגלעו סכסוכים עקובים מדם, במקרה אחד אף נפתח בית ספר באחד היישובים כדי להפריד בין הצדדים. הפעם כבר למעלה מחודש שהילדים נמצאים בבית, בלי פתרון. 

"איך הילדים שלי יכולים להיות עם המשפחה של הפוגעים באותו בית ספר", אומר עוודללה. "לפי המנטליות הם לא יכולים להיות באותו בית ספר"

פנינו לראש הוועד של דריג'את כדי להבין מה נעשה על מנת להחזיר את הילדים לספסל הלימודים. "תפני לראש המועצה, הוא גורם נייטרלי", אמר לנו. גם נציג היישוב במועצה עיזאת אבו חאמד הפנה אותנו לראש המועצה. "זה נושא משפחתי רגיש", אמר. פנינו מספר פעמים לראש מועצת אל קסום, סלמה אלאטרש, אך לא קיבלנו כל תגובה.  

"טוענים נגד המשפחה שלי כאילו היא רצחה את הבחור", אומר אבו רביע קאמל, חבר וועד מהיישוב. "אני אומר – מי קבע שהיה רצח? הבחור מת מסיבות לא ברורות. כל הסכסוך מנוהל על ידי חבורת מסיתים ממניעים לא ברורים והיום היא רוקדת על דמו של המנוח. משתמשים בילדים ככלי במסע של שיימינג נגד משפחתי. איזה מסרים יכולים להעביר לילדים חוץ ממסרים של שנאת חינם ואלימות?

"הייתי קורא לכל הילדים לחזור לספסל הלימודים ולא לשמוע להורים שלהם, כי הם לא דוגמא טובה. אנחנו רוצים לחנך אותם על אהבה סובלנות וקבלת האחר. שבית הספר יעשה תוכנית נגד אלימות. מדובר בשבעה ילדים של המשפחה העוינת. כל מי שידברו איתך גרמו לבעיה ולסכסוכים, במקום לגשר ולאחד הם מוסיפים שמן למדורה. הם לא פוסחים על הילדים, וזה מצער מאוד. 

תגובת משרד החינוך: "מחוז הדרום זימן השבוע ישיבה דחופה עם מספר גורמים ממשרד החינוך וממשטרת ישראל, לבדיקה מעמיקה של פתרונות אפשריים".