חודש וחצי אחרי שהתבצר עם אשתו וארבעת ילדיהם בביתם בשכונת הארגזים בתל אביב עם בלוני גז פתוחים, היום נהרס ביתו של יוסי חאיק. הפעם הילדים לא היו שם. רק יוסי עמד מרחוק. בא לזמן קצר והלך. "שחררתי בשביל הילדים", הוא אומר. "הם יכולים לשבור את הבית, אבל הם לא ישברו אותי. אמשיך להילחם על מה שמגיע לנו".
בשעה שמונה בבוקר הגיעו דחפורים להרוס את המקום שבו התגוררו במשך שנים. יוסי בן ה-41, עובד תברואה בעיריית בני ברק ואשתו נורית בת ה-37, שאינה עובדת, מתמודדת עם נכות 100 אחוז. שני הבנים שלהם בני ה-13 וה-12 והתאומות בנות ארבע. ארבעת הילדים עדיין נושאים איתם את אדי הטראומה שחוו לא מזמן, כשעשרות שוטרים צבאו על ביתם, בעוד אביהם מאיים להעלות הכל בלהבות.
"היו פה אמבולנסים ומכבי אש ומלא שוטרים עם מצלמות שמפחדים יותר מהרשתות החברתיות מאשר ממי שמתבצר בבית. כולם היו פה, חוץ ממי שבאמת היה אמור להגיע. למשל הרווחה", הוא אומר. "היתה הוראה לפרוץ לבית, בסוף בא ממלא מקום מפקד התחנה, דיבר איתי דרך החלון. אמרתי 'אני לא מתפנה מהבית. אם תגידו לי להתפנות, יש לי פה מצית, מצידי להתפוצץ. שיהיה פה אסון'. הוא לחץ על הקבלן לתת לנו חודשיים כדי להיכנס לוועדה הציבורית בעירייה והסכמתי לצאת".
עברו חודשיים וכלום לא השתנה. גם הילדים עוד לא השתחררו ממה שראו. יוסי רצה להמשיך להיאבק, אבל לא הרגיש שאינו יכול לבד. "אנחנו בערך 15 משפחות שנמצאות במצב שלי. אם הם היו נלחמים איתי, לא הייתי שואל את אשתי והייתי נלחם. אבל זהו, זה נגמר. בן אדם אחד לא יכול מול שוטרים שמאיימים, מדברים בשפה של עבריינים. באותו יום שהתבצרתי, אחד מהם אמר לי 'היינו צריכים לעצור אותך יום לפני ולזיין אותך'. אמרתי לו 'אני לא מפחד מאיומים, אני נלחם על הבית שלי'".
הליך אישור מזורז ותמוה
התושבים הראשונים של השכונה הגיעו אליה בשנות ה-40 בעידוד הסוכנות היהודית אך לא נרשמו כבעלי הקרקע או הדירות. לפי מסמך שכתבה עינת פישביין, מייסדת המקום, עבור מרכז אדוה ב-2001, "הוויכוח המקורי סביב השאלה אם תושביה הוותיקים של שכונת הארגזים הם פולשים או בעלי רשות הוכרע בפועל זה מזמן, מרגע שהמדינה הסכימה שעליה לפצות את התושבים שיפונו".
"התושבים משותקים מפחד", אומרת שולה קשת, חברת מועצת עיריית תל אביב שהגישה השבוע יחד עם מוריה שלומות, גם היא חברת מועצה, התנגדות לתוכנית הבנייה. "בכל פעם מפנים מישהו אחר והם חוששים להוציא מילה מהפה שמא יבולע להם ויגיע תורם. מקווים שהגזירה תעבור מעליהם".
את הקרקע קיבל היזם תמורת 1.2 מיליון דולר, תמורת פינוי ופיצוי התושבים מהשכונה, סכום הנחשב אפסי גם בזמן אמת. היזם קיבל במכרז המקורי אישור לבנות 700 יחידות דיור. יותר מאוחר הצטרפו לחשכורי אביוד נכסים וקרן JTLV2 של אריאל רוטר ועמיר בירם (חלק מהיזמים לבניית כיכר אתרים, עוד פרויקט שנוי במחלוקת; ג"ה), שרכשו את חברת הנדל"ן אלעד של יצחק תשובה.
אחרי שנים של ניסיונות פינוי, בינואר האחרון ניתן אור ירוק לבניית שמונה מגדלים בגובה 33 קומות בשכונת הארגזים, ועוד כמה עשרות מבנים של תשע קומות. בסך הכל, יותר מ-2,100 יחידות דיור: 1,800 דירות ו-300 דירות נוספות כדיור מוגן. יזם הפרויקט ומי שזכה במכרז לבניית השכונה החדשה עוד ב-1996 היא קבוצת חכשורי. כעת העירייה מקדמת תכנית בנייה עבור היזמים בהליך זריז יחסית. במסגרת התכנית מתכוונת העירייה להעניק זכויות בנייה פי שלושה מזה שבמכרז המקורי, מבלי להוסיף כמעט שטחי ציבור ותוך שהיא מוותרת על היטלי השבחה ואגרות בנייה.
הדבר נדרש במיוחד כאשר כ-300 משפחות נאלצות לפנות את ביתן. כ-100 משפחות, כמו משפחת חאיק, יפונו ללא פיצוי כלל, בעוד שכשליש מהמפונים זכאים להיכלל במתווה הפיצוי המאפשר להם לשלם בין 750 אלף למיליון שקל עבור דירה בפרויקט. אם אין להם הון עצמי או שהבנק לא יאשר להם משכנתא, הם אינם זכאים לכלום – גם אם העירייה קבעה שהם זכאים לפיצויים.
"למרות שיזמי התכנית קיבלו את הקרקע בעלות נמוכה ובידיהם התחייבות לפטור מהיטלי השבחה ואגרות, מבקשת עיריית תל אביב-יפו להעניק להם זכויות מוגדלות ללא הצדקה כלכלית, ומנסה לצייר תמונה כוזבת, כאילו הטבה שלטונית זו באה בתמורה להגדלת הפיצוי למשפחות המתגוררות בשכונה", כתבו קשת ושלומות בהתנגדות שהגישו
"במילים מכובסות של 'התחדשות עירונית של המרחב הצפוני בתחום שכונת הארגזים לרווחת העיר', צפויה התכנית לפנות ללא פיצוי עשרות משפחות מביתן, חלקן מתגוררות בשכונה מאז הקמתה בשנות ה-40, כשלמעשה, תרומת התוכנית לעיר מוטלת בספק, וההליך שבו אושרה היה פגום מיסודו", הוסיפו.
"סגרו מראש עם היזם על הפיצוי"
"ביולי-אוגוסט 2020 הודיעו לתושבים מי זכאי לפיצויים (המתווה שהוצע לרכישה; ג"ה) ומי לא ובדצמבר כבר הגישו את התוכנית", אומר פעיל חברתי שסייע בהגשת ההתנגדות. "לא יכול להיות שמכינים תוכנית חדשה, שמשלשת את מספר הדירות במתחם, ומגישים אותה לוועדה המחוזית תוך חצי שנה. אלי לוי, מנהל אגף נכסי עירייה, אומר שעלות הפיצוי היא כ-250 מיליון שקל. האם יכול להיות שהעירייה סגרה מראש כמה כסף היזם ייתן לטובת פיצוי ולפי זה הגישו את התוכנית?"
"לפני שמונה שנים נהיה פה קשה לגור עם האריתראים", אומר יוסי. "היית יוצאת החוצה, רואה אותם שוכבים מסטולים על הרצפה, עירומים, עם בקבוקים לידם. פעם אחת אשתי היתה בסיטואציה של תקיפה מינית. מישהו קפץ, ניסה לחבק אותה. החלטנו לצאת מהשכונה בשביל הילדים, אחרי שנה וחצי שנתיים חזרנו. וזאת הבעיה. הם אומרים שאין לנו רצף מגורים. בגלל זה אנחנו לא זכאים לפיצוי".
"בזמנו כל הדיירים של השכונה הביאו את כל המסמכים שלהם לעירייה, למחלקת התכנון ושם דנו בתיקים והחליטו מי זכאי ומי לא", ממשיך יוסי. "עברה שנה וגילינו שאנחנו לא במתווה. אישתי הלכה לעירייה והבינה שחלק גדול מהמסמכים שלנו יצאו מהתיק. דנו בתיק שלנו עם מינימום מסמכים. אמרו לנו שהעורך דין של היזם לקח את המסמכים". "זה סיפור שסיפרו לי הרבה תושבים", אומרת קשת. "אין מסמכים בתיק, לא מתייחסים לתלונות שלהם".
בינתיים יוסי, אשתו וארבעת הילדים ישנים על מזרונים בבית של הסבתא, בשכונה סמוכה. "אם היה לי לאן ללכת הייתי רגוע, אבל כל הדירות בשכונה עולות 6,000 שקל לחודש שכירות. אני לא יכול", הוא אומר. "אני לא מבקש עזרה, אני מבקש צדק. אבל בסיפור של שכונת הארגזים אין צדק".