סיכוייו של בנימין נתניהו לנצח בבחירות המסתמנות יושפעו קרוב לוודאי מהתשובות לשאלות הפתוחות על המערך הסופי של מפלגות המרכז והגנרלים, ועל מקומו של ההבטחה הזמנית החדשה גדי איזנקוט בהן. אך מעבר לשאלות הללו, שהתקשורת טוחנת כמעט באובססיביות, יש שאלות לא פחות ואולי אף יותר חשובות, האחת נוגעת לימין והשניה לשמאל, וליתר דיוק בעיקר לשמאל.
מושא השאלה מימין הוא נפתלי בנט, שהעמימות בנוגע לתוכניותיו לכיבוש ראשות הממשלה נדמית כמלכודת דבש לנתניהו, כדי שלא יחשוש לצאת לבחירות. לא מן הנמנע שמרגע שקיומן של בחירות ייהפכו לעובדה מוגמרת, יעשה בנט כמעשה אביגדור ליברמן, ויודיע כי לא יישב בשום מקרה תחת הנאשם, שלדעתו ולדעת חבריו איבד במשבר הקורונה את הזכות המוסרית לשלוט. הודעתו מאמש של גדעון סער על הקמת מפלגת רק לא נתניהו מימין, מגדילה את סיכויי התרחיש הזה.
הטיעון של בנט נבנה כבר כמה חודשים, ואם ייתלה בו מוקדם מספיק כדי להצדיק את החרמת נתניהו, ייקלע ראש הממשלה למצוקה לא פשוטה הרבה לפני יום הבוחר. מצביעי הימין יקבלו מספיק זמן כדי לעכל ולהתרגל למציאות החדשה והבלתי צפויה: נתניהו הפסיק להיות מועמד ריאלי. הליכוד והחרדים אינם יכולים להשיג בשום תרחיש 61 מנדטים, ולכן עדיף אולי להבטיח את שלטון הימין בהעברת התמיכה לבנט.
חיזוק לתרחיש הזה, מעבר למוטיבציה הגלויה של בנט לכבוש את כס ראש הממשלה, מצוי בנתונים עקביים על כך שקרוב לחצי ממצביעי הימין רוצים לראות את נתניהו מפנה את מקומו. למרות גידור הסיכון, בנט עשוי להצדיק את המוניטין המפוקפקים שלו, כמי שחוטף מנתניהו פעם אחר פעם וכבר לא יכול להיגמל מזה, ולהצטרף שוב לממשלה בראשות הנאשם. אם סער יצטרף אליו, תישאר למחנה רק לא ביבי תקווה אחת אחרונה, והיא אינה קשורה לסידור הפלאפלים בשמי הפוליטיקה.
מצביעים יותר ומתאכזבים
התקווה הזאת היא אחוזי הצבעה גבוהים במיוחד של אזרחי ישראל הערבים. ללא 65% הצבעה לפחות, בדומה לנתון של בחירות מרץ השנה, הסיכוי שבלוק רק לא נתניהו ישיג שוב יותר מ-60 מנדטים שואף לאפס. החדשות הרעות הן שנכון לעכשיו, שיעור ההצבעה החזוי של הערבים בבחירות הבאות מתקרב ל-55%.
תזכורת קצרה: בבחירות סבב א' באפריל 2019, עמדו אחוזי ההצבעה של הפלסטינים הישראלים על 49%. באותן בחירות התפרקה הרשימה המשותפת לשתי רשימות נפרדות, למגינת לב רוב הציבור הערבי, ואחוזי ההצבעה הנמוכים שלו תרמו לניצחון מובהק של הימין. רק סירובו המפתיע של ליברמן להצטרף לנתניהו, ובזבוז יותר מרבע מיליון קולות (255 אלף) של מצביעי זהות והימין החדש, מנעו ממשלת חסינות והתגברות.
בסבב ב' הסיפור השתנה. הקמתה המחודשת של המשותפת, והצהרות חבריה על נחישותם להפוך לשחקנים משפיעים בפוליטיקה, גם במחיר שיתוף פעולה עם מפלגות ציוניות, עוררו תקווה והזניקו את שיעור ההצבעה ל-59%. תרם לכך גם קמפיין המצלמות של הליכוד, שבמקום לדכא את המצביעים הערבים שילהב אותם, וחזר כבומרנג אל מפלגת השלטון. בלוק נתניהו צנח ל-55 מנדטים, והמשותפת, להוציא בל"ד, המליצה על בני גנץ כמרכיב הממשלה.
בסבב ג' שוב עלו אחוזי ההצבעה של האזרחים הערבים, הפעם ל-65%. במספרים זה עוד יותר מרשים: 581 אלף מצביעים, שהם קרוב לרבע מיליון (244 אלף) יותר מאשר בבחירות סבב א'. דחפו לכך חיזוק המחויבות להשפיע, כפי שביטאה ההמלצה על גנץ, וסימנים ראשונים לנכונות המפלגות היהודיות להיעזר במשותפת כדי להפיל את נתניהו, אחרי שהוברר שוב שבלעדיה זה לא יילך.
כל זה עורר תקווה להקמת ממשלה אחרת, שתתייחס את האזרחים הערבים כשווים, ושגם אם לא תבטל את חוק הלאום, לפחות תעגן בו את השוויון הערך חוקתי. ואכן, נתניהו שוב נכשל בהשגת רוב, אך זה לא הספיק. גנץ, שהפעם קיבל אפילו את המלצת חברי בל"ד, הפר את מילתו והלך איתו.
ואז הגיע עבאס
"הקו החדש של המשותפת, בעד השתלבות ושיתופי פעולה עם מפלגות ציוניות, השתלם לה בקלפיות", אומר יוסף מקלדה, מנכ"ל מכון המחקר סטאטנט. לדבריו, 87% מהאזרחים הערבים הצביעו למשותפת בבחירות האחרונות, אך הסקרים האחרונים מראים שהנתון יורד ל-70%-75%. במקביל מסתמנת צניחה של כעשרה אחוזים בהשתתפות בבחירות, מה שמסביר את ירידת המשותפת בסקרים ל-11 מנדטים, 12 בימים טובים.
האכזבה מכישלון ההימור על גנץ, אומר מקלדה, אינה היחידה. "ממה שלמדתי מהסקרים, רבים חושבים שהמשותפת לא מביאה פתרונות מעשיים לקהל שלה. קודם כל בתחום הדיור וביטול חוק קמיניץ, וכן בנושא האלימות והפשע. המשותפת לא שיכנעה שהיא עובדת מספיק ושיש פתרונות פרגמטיים מעבר לדיבורים".
"אנשים אומרים שזה כמו כדור שלג, עוד אכזבה ועוד אכזבה", אומר מקלדה
אכזבות נוספות מזהה מקלדה מהצבעות של חברי המשותפת בכנסת. תמיכת חד"ש בחוק לאיסור טיפולי המרה לא מתקבלת טוב בכל מקום. בנוגע להצבעה אחרת, על הוזלת שכר לימוד לסטודנטים, התלונה היא על נוכחות חלקית של חברי המשותפת, שזנחו בכך לכאורה 60 אלף סטודנטים במגזר. "אנשים אומרים שזה כמו כדור שלג, עוד אכזבה ועוד אכזבה", אומר מקלדה.
ואם כל זה לא מספיק, בא יו"ר רע"ם מנסור עבאס, ושבר את הקו המתנגד לנתניהו. "ברשימה המשותפת לא סתם כועסים על עבאס, רותחים עליו ממש", אומר גורם המכיר מקרוב את האישים ברשימה. הזעם הזה נובע לא מעט מתוצאות סקר שערך לאחרונה מקלדה, שגילה כי כ-60% מהאזרחים הערבים תומכים בפרגמטיזם העבאסי, הגורס שהדאגה הטקטית לבוחריו עומדת מעל כל דבר אחר.
"ברשימה המשותפת לא סתם כועסים על עבאס, רותחים עליו ממש"
לדברי מקלדה, הדברים עשויים להגיע עד כדי הצבעה ישירה לליכוד של כ-60 אלף אזרחים ערבים, לעומת עשרת אלפים בבחירות הקודמות: "מבחינתם גנץ ונתניהו זה אותו דבר. הם אומרים: אמרתם לנו אנחנו שהולכים להמליץ על גנץ, אבל גנץ הלך והצביע לנתניהו. אם ככה, אז כבר נצביע נתניהו ישירות. כרגע מדובר במנדט וחצי".
הרבה דיבורים, מעט התקדמות
על רקע התנהלות עבאס בחודשים האחרונים צפה ועולה שאלת ההתפרקות של הרשימה המשותפת בבחירות הבאות. במקביל, עולה גם השאלה האם המשבר במשותפת הוא גם ההזדמנות להקמת רשימה יהודית-ערבית שוויונית. הרעיון הזה מתבשל כבר שנים, אך בחודשים האחרונים קיבל דחיפה בשיח הציבורי. התקדמות מעשית הרבה פחות נראית באופק.
קבוצת "ברית", הכוללת בכירים לשעבר בשמאל, כמו אברהם בורג, חיים אורון, נעמי חזן, דדי צוקר, אופיר פינס-פז וקולט אביטל, היא אחת הדוחפות המרכזיות של הרעיון. חברי הקבוצה פירסמו בסוף אוקטובר מאמר מפוקח וחף מפאתוס הקורא להקים רשימה יהודית-ערבית שוויונית, וזכו למאמר תגובה מאישי ציבור פלסטינים ישראלים, תחת הכותרת: "הושטתם לנו יד, תשובתנו היא כן".
"הבעיה במאמר התגובה, אם להתבטא בעדינות, היא שאין בו דמויות בעלות משקל כבד", אומר אדם המכיר את היוזמות השונות להקמת רשימה יהודית-ערבית. "עודה ואחמד טיבי אינם שם, וגם לא דמויות משמעותיות אחרות. גם מהצד היהודי, בכל הכבוד, מדובר ברשימת לשעברים. כל עוד לא תהיה יוזמה עם שמות חזקים כמו עפר שלח, מרב מיכאלי ואולי גם ציפי לבני, זה יתקשה מאוד להתרומם".
"כל עוד לא תהיה יוזמה עם שמות חזקים כמו עפר שלח, מרב מיכאלי ואולי גם ציפי לבני, זה יתקשה מאוד להתרומם"
יוזמה מעשית יותר יכולה היתה לצמוח במרצ, שם יש תומכים נלהבים לרעיון, דוגמת מוסי רז ויו"ר ההנהלה הקודם יניב שגיא. אלא שיו"ר המפלגה ניצן הורוביץ פוסל מכל וכל חבירה לרשימה שוויונית יהודית-ערבית, בטענה שאין לכך היתכנות אלקטורלית.
הוא נתלה בסקר כללי ושטחי מאוד, שנערך לפני כחודשיים בהזמנת "ברית", בו השיבו רק 0.7% מתומכי השמאל-מרכז כי יצביעו בוודאות לרשימה יהודית-ערבית. הורוביץ מתעלם מכ-22% ממצביעי המרכז-שמאל שהשיבו כי ישקלו בחיוב להצביע לרשימה כזאת, ומ-23% שהשיבו שאינם יודעים. 55% אכן השיבו "בטוח לא" ו"ככל הנראה לא".
במקביל ל"ברית" פועלת התארגנות בשם "שחר", שמובילים ראש עיריית חיפה יונה יהב וראש עיריית נצרת עלי סלאם. בשמאל היהודי יש מעט מאוד התלהבות מיהב, וגם סלאם זוכה ליחס מסויג ונחשב לאיש ציבור בעייתי, אך לשניהם יש בסיס מוניציפלי חזק וההתארגנות שלהם נחשבת לבשלה ביותר.
יוזמה אחרת היא "היוזמה הדמוקרטית המשותפת", שרשימת תומכיה מהאקדמיה, העיתונות והתרבות ארוכה ומרשימה. בין מובילי היוזמה: ת'אבת אבו ראס, פרופ' דוד אנוך ופרופ' דוד הראל, וכן ד"ר אסף דוד, חבר צוות ההיגוי. "לדעתנו לא בשלה כרגע השעה להקים מפלגה בבחירות הקרובות", אומר דוד, "אבל אנחנו בהחלט תומכים ביוזמות אחרות שקיימות בשטח, ורואים את עצמנו חלק מאותה תנועה רחבה של שותפות פוליטית יהודית-ערבית".
לדברי דוד, חברי היוזמה תומכים בכל התארגנות באותה רוח, אך מוסיף כי לדעתו יש להדגיש לא רק את שוויון הזכויות של האזרחים הערבים בתוך ישראל, אלא את הלגיטימיות של הזהות הפלסטינית בתפקוד הפוליטיקאים הערבים. תרומתה של היוזמה הדמוקרטית, הוא מקווה, תהיה בהכשרת הלבבות בשמאל הציוני לכך שלחברי הכנסת הערבים יש מחויבות גם לעם הפלסטיני בשטחים.
"עודה הרדים אותנו"
ההכרח בדמויות מוכרות ובולטות להצלחת המיזם היהודי-ערבי מפנה באופן טבעי את המבט לעבר עודה וטיבי. "בתחילת הדרך עודה הרדים אותנו", אומר אחד המעורבים ביוזמת "ברית". "הוא נתן לנו להבין שהוא יהיה הגורם הערבי המוביל ברשימה יהודית-ערבית, ואפילו יעזוב לשם כך את המשותפת. אחר כך התברר שזה שטויות במיץ עגבניות, הוא לא רוצה או לא יכול, וזה לא הולך לקרות".
"אם היה בכוחו של עודה לגרום לחד"ש לרוץ עם מרצ בבחירות הקרובות, הוא היה עושה את זה מחר בבוקר", אומר גורם אחר, המכיר את עודה והמשותפת מקרוב. "אבל למרות שמפלגה יהודית-ערבית שוויונית היא מימוש מלא של החזון הפוליטי שלו, שעליו הוא כתב לא מעט מאמרים ועליו הוא מדבר גם בשיחות פרטיות, הוא לא ימהר לעשות את הצעד הזה. זה מה שהוא אמר במילים מאוד זהירות בשיחת זום עם 150 משתתפים לפני חודש".
יש לכך שתי סיבות, מסביר אותו גורם. הראשונה היא שעודה "לכוד בהצלחה של הרשימה המשותפת, אותה הוביל לייצוג הכי גדול של האזרחים הערבים מאז קום המדינה". סיבה שנייה היא קיומה של אופוזיציה גדולה וחזקה בחד"ש, שגם לאחר שינוי האווירה אינה מוכנה לשיתוף פעולה מלא עם מפלגות ציוניות.
מוחמד דראושה, מנהל תחום שוויון וחברה משותפת בגבעת חביבה, ואחד ממובילי יוזמת ברית, מביע אופטימיות גדולה בהרבה. "ההתארגנות שלנו מאוד מעשית", הוא אומר. "אנחנו מקימים רשימה והולכים לבחירות. אולי אני אופטימי מדי, אבל אני חושב שיש 5-8 מנדטים רק בחברה הערבית לרשימה כזאת. נבדוק את הנתונים כל הזמן, ואם שבוע לפני הבחירות נראה שאנחנו לא עוברים את אחוז החסימה, נמשוך אותה".
בסוף השבוע האחרון השתתף דראושה בשני חוגי בית, אחד עם אברהם בורג ואחר עם חיים אורון. לדבריו, הנוהל מעכשיו הוא לקיים בכל יום לפחות חוג בית אחד לקהל יהודי וחוג בית לקהל ערבי, כדי לגייס תמיכה באמצעות קשר ישיר עם אנשים. במקביל, הוא מוסיף, "אחד הדברים הראשונים שיצרנו, זה טופס הצטרפות מקוון, עם נוסח מוסכם לגבי מטרות ויעדים".
דראושה מסביר שמטרת ההתארגנות אינה לעשות קניבליזציה לרשימה המשותפת או למרצ, אלא לתת כתובת מובהקת למצביעים שהתאכזבו משתי הרשימות. תקוותו היא שארבעת המנדטים החסרים של המשותפת יתנקזו ליוזמה החדשה, וכך גם מצביעי עבר ערבים למרצ והעבודה, שהתאכזבו מהמפלגות הללו. "החזון האישי שלי הוא שבעוד כמה קדנציות קדימה, מפלגה יהודית-ערבית תכלול גם את מרצ, פליטי העבודה וחלקים מהמשותפת. אם מפלגה כזאת תעבוד נכון היא יכולה להיות 30-40 מנדטים".
ומי יהיו המועמדים? "החברה הערבית לא מחפשת רק את השמאל הקלאסי, אלא אנשים שיש להם השפעה", משיב דראושה. "אם נוכל להביא אנשים כמו רון חולדאי זאת תהיה הצלחה".