"לפני כשנה עבדתי ברשת חנויות ספרים גדולה באזור הצפון", מספרת שחר, בת 25 מבנימינה. "הייתי עובדת מעולה, יצרתי קשר עם לקוחות קבועים, עמדתי ביעדים שהציבו לי ואף הכפלתי אותם. הייתי נכס לעסק. באחד הימים, כשאני ומנהלת החנות היינו לבד, היא סיפרה שעובדת אחרת בחנות אמרה שאני טרנסג'נדרית ושאלה אם עשיתי גם למטה. אמרתי לה סליחה, זה לא עניינך. למחרת בבוקר המנהלת הגיעה לחנות, השאירה לי מכתב התראה לפני פיטורין והלכה. היה כתוב שם שהסיבות לפיטורין הן שאיחרתי לעבודה לפני ארבעה חודשים ושהתחצפתי אליה אתמול".
זמן קצר קודם לכן הגיעה שחר לחפש עבודה בפיצרייה באזור מגוריה. "שאלתי אם צריכים עובדים", היא מספרת, "אחד העובדים הסתכל עלי ארוכות וגיחך. אחר כך הוא קרא לעובד אחר, שבחן את החזה והמפשעה שלי וצחק. בסוף, מנהל המשמרת אמר שהוא צריך להבין קודם אם אני בן או בת. הרגשתי מושפלת ומוטרדת. חוסר הצדק הזה גרם לי להבין שאני קטנה וחסרת אונים, שאין מי שידאג לי ברגעים היומיומיים האלה, שבהם נעשה לי עוול".
בימים האחרונים מופצות בקבוצות הוואסטאפ וברשתות החברתיות תמונות של חגיגות חודש הגאווה במקומות עבודה ברחבי הארץ וסרטונים של דראג קווינס מרקידות את העובדים, כשברקע בלונים וקישוטים צבעוניים, במה שנראה כמו מצג של תמיכה בקהילה הגאה ובערכים שכל חברה שמחה להתהדר בהם: פתיחות, מגוון ושוויון.
אלא שחלק מהקהילה לא חשים שהם חלק מהחגיגה הגאה בשוק העבודה. הם מספרים על חסמים משמעותיים במציאת עבודה ובהליכי גיוס ועל אפליה בקבלה לעבודה. לפי סקר שערך ארגון "מעברים לקשת הטרנסית" עולה כי 68 אחוז מהטרנסג'נדרים מופלים במקום עבודתם, 35 אחוז מסתירים את זהותם בסביבת העבודה וכשליש מהם מדווחים על אבטלה. כל אלו נערמים לכדי מה שיכול להוות גורם משמעותי לנתון המטלטל ביותר: 41 אחוז מהטרנסג'נדרים בישראל ביצעו לפחות ניסיון אובדני אחד במהלך חייהם.
"להיות אישה טרנסג'נדרית בשוק התעסוקה זה לחוות יאוש בכל יום", אומרת שחר, "זה להתמודד עם העובדה שלא תקבלי הזדמנות להוכיח את עצמך. להיות בחרדה תמידית מהדחייה הבאה, מהיחס המבזה הבא. את נמצאת במצב קבוע של התגוננות. ברור לך שבכל רגע את עומדת לחטוף. שעומדים לרגום אותך במבטים. אני שונאת את הביטוי הזה, אבל לרוב אני 'עוברת כאישה'. אבל החשש הוא שפתאום מישהו במקרה יקלוט, או מישהו שמכיר אותך יספר ואז את הופכת מנכס למקום העבודה לרמאית, לאחת שמסתירה. למרות שלא הסתרת, פשוט לא אמרת".
עובדים בתודעת הישרדות
כבר ב-2015 קבע בית הדין הארצי לעבודה בהחלטה תקדימית שאסור להפלות טרנסג'נדרים. ההחלטה ניתנה בעקבות תביעתה של מרינה משל שפוטרה מעבודתה כחונכת במט"ח, לאחר שסירבה להתחייב לא לחשוף בפני תלמידות את זהותה המגדרית ונטייתה המינית. בית הדין אז קבע שאפליה מחמת זהות מגדרית נכללת בסעיף 2 בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
"אנשים חוששים לנקוט בצעדים נגד אפליה שהם חווים במקום העבודה, כי לדעתם זה יסמן אותם כטרבל מייקרים ויקשה עליהם למצוא עבודה בעתיד, מה שמקשה עלינו לסייע להם בהליכים משפטיים נגד המעסיקים המפלים", אומר אלישע אלכסנדר, מנכ"ל שותף בארגון "מעברים לקשת הטרנסית". "האפליה נגד טרנסים היא שקופה. יפטרו אותם או לא יקדמו בתירוץ שהם לא עבדו מספיק טוב. תופסים אותם כעובדים לא רציניים, מגחיכים אותם. כשטרנסים מגיעים לראיון עבודה, המעסיק הפוטנציאלי שואל אותם שאלות לגבי הליכים רפואיים שלא רלוונטים לעניין התעסוקה".
"שואלים אם נולדת בן או בת, מה יש לך בין הרגליים, איך המשפחה מקבלת אותך. זה לא לעניין. מה שרלוונטי זה לשאול לגבי לשון הפנייה. זהו", אומר.ת שירלי צ'ארלי קליינמן, מקים.ה קבוצת "תעסוקה טרנסית- משרות לכל המגדרים" ויועצ.ת לגיוון תעסוקתי טרנסי.
"כשהייתי הולכת לראיונות עבודה, היו שואלים אותי איך אסתדר עם עובדים אחרים. זו שאלה לא רלוונטית", מספרת א', בת 35 מאזור השרון. היא עבדה במשך חמש שנים בחברה קמעונאית טכנולוגית עד שיצאה מהארון בפני המנהל שלה. "הוא לקח את זה מאד קשה", היא מספרת. "אחר כך נאמר שלא אוכל לבוא לעבודה לבושה בבגדי נשים, כי 'זה לא מכובד'. הגעתי איך שאני ואז התחילו להתנכל לי. התלוננו שאני לא עושה את העבודה שלי, שאני לא נחמדה מספיק. הם מיררו את חיי עד שהצליחו לשבור אותי ועזבתי.
"כיום אני עובדת בתחום הלוגיסטיקה. שם אני חווה מה שטרנסג'נדריות רבות חוות: המעסיק מציע משכורת נמוכה מזו שמגיעה לך ומזו שמישהו אחר מקבל, כי הוא יודע שאין לך הרבה ברירות, שלא תעזבי, שיהיה לך קשה למצוא משהו אחר. הם מנצלים את המצב, מרגישים שעושים לך טובה, שאם כבר קיבלו אותך, את צריכה להוכיח את עצמך יותר.
"המעסיק מציע משכורת נמוכה מזו שמגיעה לך ומזו שמישהו אחר מקבל, כי הוא יודע שאין לך הרבה ברירות, שלא תעזבי, שיהיה לך קשה למצוא משהו אחר"
"אני מצפה ממקום העבודה שיגבה אותי אם מישהו מציק לי, או מעיר על מה שאני לובשת, או קורא לי בשמות. במקום הנוכחי היה לקוח שצעק עלי בשמות גנאי כמו הומו וקוקסינל, כשביקשתי ממנו להמתין לתורו. מאז ביקשתי להפסיק לעבוד עם לקוחות, למרות שאני אוהבת את זה".
"הרבה טרנסג'נדרים נמצאים בתודעת הישרדות, זה מצב שאין בו ביטחון", אומר.ת קליינמן. "זה יכול לגרום להם להסכים להצטרף למקום העבודה הראשון שמסכים לקבל אותם, דבר שיוצר פתח לניצול בשכר. זו לא בהכרח העבודה הכי טובה או מתאימה להם. אבל הם מרגישים אסירי תודה לזה שקיבל אותם לעבודה, שהם מוכנים לקבל ולעשות גם דברים שמישהו אחר לא היה מוכן לקבל".
קליינמן מספר.ת שישנם טרנסג'נדרים שמתמודדים עם דיספוריה מגדרית וגם פוסט טראומה, דיכאון וחרדה מאירועים שחוו במהלך השנים. "לפעמים קשה להם לצאת מהבית. במצב כזה רשימת העבודות שבהן את.ה יכול לעבוד מצטמצמת. וזה עלול להוביל להסללה לעבודות מין, אמנם כל עבודה מכבדת את בעליה, אבל רצוי להכנס לעבודה מתוך רצון מלא, לא מכורח הנסיבות".
הסניף בלי החוקים
קליינמן נתקל.ה בקשיים רבים בתחום התעסוקה, עד שהחליט.ה לעזור לחברי הקהילה. "הגעתי לראיון עבודה בחדר כושר ברמת גן. הרגשתי שהם מתלהבים ממני. אבל אז, כשדיברנו על לשון הפניה המגדרית שבה יש לפנות אלי, המנהלת אמרה לי 'עבדתי מלא עם הומאיות, והן דיברו אחת אל השניה בנקבה, אבל מול הלקוחות לא עושים את זה'. הרגשתי שהיא לא מבינה. אחר כך קיבלתי הודעה ממשאבי האנוש שאני עובר לסניף בתל אביב. 'זה הסניף בלי החוקים', אמרו לי כששאלתי למה מעבירים אותי. הם כנראה פחדו שהלקוחות ברמת גן, שלא כמו ההומואים במרכז תל אביב לא יהיו סבבה איתי.
"לפעמים מנהלות משאבי אנוש שאני פונה אליהן בקשר ללקוחות שלי אומרות לי: 'אנחנו חברה מגוונת, אבל יש פה ערבים וחרדים ואני לא חושבת שהם יסתדרו עם טרנסים'. אני מכיר.ה אנשים שהתקבלו לעבודה, ואז מילאו טופס 101 שבו מצויין המגדר שלהם ופתאום אומרים להם מצטערים, לא צריך עובדים. יש פעמים שהקול והמראה לא מתאימים למה שכתוב בתעודת הזהות, ואז מתחילות השאלות".
זה מה שקרה לד', בת 30 ממרכז הארץ. "עבדתי כמזכירה במשרד עורכי דין, כשעשיתי טלפונים ללקוחות, הבוסית שלי היתה אומרת 'לא נורא שיש לך קול של בן'. היא פחות ראתה אותי כבת אדם. היא הייתה מרכלת עליי עם שאר העובדים. שיתפה פרטים רפואיים שלי, סיפרה להם על התהליך שעברתי, למרות שאמרתי לה שחשוב שזה ישאר רק ביננו. פניתי לעורך דין ואנחנו בתהליכי תביעה לגבי זה".
"הבוסית שלי היא הייתה מרכלת עליי עם שאר העובדים. שיתפה פרטים רפואיים שלי, סיפרה להם על התהליך שעברתי, למרות שאמרתי לה שחשוב שזה ישאר רק ביננו"
"יצאתי מהארון במהלך לימודי תואר בהנדסה. אף אחד לא אמר לי כלום, אבל המבטים והאווירה לא היו נעימים לי ועזבתי. אני יודעת שאני יכולה הרבה יותר, אבל במקום זה מצאתי את עצמי במשרות זמניות ועם פערים משמעותיים בקורות החיים בגלל תקופות שבהן לא עבדתי. עכשיו אני מובטלת כבר תקופה ארוכה, נעזרת בעמותות ובארגונים כדי להתקדם ולמצוא עבודה".
"הקהילה הטרנסית מתאפיינת בנשירה גבוהה ממוסדות חינוך, היכולת שלהם להיכנס לשוק העבודה בלי תואר ובלי השכלה היא קשה יותר", אומר אלכנסדר מארגון מעברים שבין היתר גם מסייע לטרנסים וטרנסיות במציאת עבודה. "הרבה טרנסג'נדרים מוצאים את עצמם בעבודות שפחות מתאימות להם, כמו למשל עבודה עם קהל ואז הלקוחות שמגיעים עלולים להיות עוינים להם וקשה להחזיק עבודה כזו. גם עבודות שכרוכות בשיחות טלפון עם לקוחות מזמנות מקרים לא נעימים. כמובן שתפקיד המעסיק להגן על העובד או עובדת שלו, אבל זה לא תמיד קורה. צריך לחשוב על עבודות אחרות שאנשים טרנסים יוכלו להשתלב בהן".
האקטיביזם בנראות שלנו
יש גם מקרים אחרים, של קבלה והכלה ותמיכה מצד מקומות העבודה, אבל הם חריגים בנוף. "שמעתי כל כך הרבה על הדרה ודחיות של נשים טרנסיות, ולדעתי זה מוביל לכך שהן פונות ל עבודות זמניות כמו קופאיות או מלצריות", אומרת נטע גלנץ, בת 32. "העבודות האלה אינן דורשות מומחיות או תעודה מקצועית, ולכן ניתן לפטר על כל סיבה כמעט. אם למנהל לא מתאים שאת טרנסית הוא יכול ברגע לאייש את המקום שלך. הסיפור שלי שונה כי התחלתי את התהליך כשכבר היה לי תואר ראשון.
"חוויתי לא מעט שאלות פולשניות וחודרניות, אבל הייתי מאפשרת את זה במקומות שלהערכתי הן לא נשאלות בגלל טרנסופוביה או רוע, אלא מחוסר הבנה. אז אני משקיעה בשיח כדי שתהיה פחות בורות בנושא. יש אקטיבזם כפוי בנראות שלנו, במציאות שלנו, בקיום שלנו. אנחנו יוצרות שינוי מעצם היותנו נשים טרנסג'נדריות".
גם בעבודתה כמורה ומחנכת בחטיבת ביניים בבת ים היא מקפידה על יצירת שינוי. "במערכת הייתה לא מעט דאגה שאני אישה טרנסית ואיך התלמידים יגיבו. ביום הראשון ללימודים הגעתי לכיתה, ציפיתי לשאלות כמו מה המורה, את בן או בת? אבל הן לא הגיעו. לקראת סוף השנה תהיתי אולי אני עוברת, אולי הם חושבים שאני בכלל סיס. החלטתי לשאול אותם, 'אתם יודעים שאני טרנסית?' אחד התלמידים אמר 'כן המורה, ו..?'. זו היתה קבלה מלאה ומדהימה מכולם.
"ביום האחרון ללימודים שאלתי את התלמידים 'אתם יודעים שאני טרנסית?' אחד התלמידים אמר 'אוקיי, המורה, אנחנו יודעים ו..?'. זו היתה קבלה מלאה ומדהימה מכולם"
"אנחנו שומעות שוב ושוב את הנרטיב האפל, על מישהי שנאבקת, נופלת, שחיה בחיים קשים של טראומה. בין הצלחה גדולה בשואו ביזנס לבין נשים טרנסיות במצב אפל, שנאבקות ונדחקות לזנות, יש מגוון גדול. אני מכירה לא מעט כאלו שחיות בזוגיות טובה ועובדות בעבודה נורמטיבית".
חסמים במודעות הדרושים
"כדי לשלב טרנסים במקומות עבודה צריך לשנות את הגישה", אומר אלכסנדר. "להעביר את אנשי משאבי האנוש הכשרות על מנת להנגיש את מקום העבודה, לטפל בתהליך הגיוס ובהסרת חסמים בתהליך המיון והסינון, לשנות את השפה שנכתבת בטפסים ולהגיע לרזולוציות כמו קביעת חדרי שירותים לא ממוגדרים".
"החסמים מתחילים כבר ממודעות הדרושים", אומר.ת קליינמן. "כדי לשנות את הגישה יש לפנות לעובדים פוטנציאלים בלשון פנייה שרלוונטית לכל המגדרים, או בכתיבה מעורבת עם נקודות. אוכלוסיות גיוון צריכות שירוממו אותן אחרי שנים של הדרה. כדי לסייע להם.ן צריך להעביר בארגונים הדרכות גם בנושאים של הטרדות מיניות ולהנגיש לקבוצה הזו השכלה והכשרות מקצועיות".
נמרוד אלדאג, מנהל מוצר בכיר במייקרוסופט ישראל, עומד בראש תכנית טרנספוז, שמעניקה ידע וכלים המיועדים להשתלבות בתעשיית ההייטק. "בסייבריזן, מקום העבודה הקודם שלי, עבדה איתי קולגה שעברה את התהליך ולמדתי ממנה המון", הוא מספר. "הבנתי שלקהילה הטרנסית יש מחסור בהזדמנויות, בין אם בצבא, באקדמיה ובתעסוקה. יחד עם גילי בקשי הבנו את הצרכים של הקהילה. כשעברתי למייקרוספט, הפרוייקט עבר איתי תוך היענות מדהימה של החברה ובשיתוף חברת סייבריזן וחברת הבנקאות סיטי. התחלנו את הקורס הראשון באוקטובר 2020 עם 16 משתתפים וסיימנו כעבור חודשיים עם 12 בוגרים ובוגרות, שזה הישג מדהים.
"המטרה שלנו היא לסגור עבורם את הפער, להעניק להם נקודת פתיחה טובה מבחינת ידע באנגלית, הבנה של עולם ההייטק, כתיבת קורות חיים, שימוש ברשתות כמו לינקדאין ועוד. לקראת המחזור הבא אנחנו רוצים לשלב חברות הייטק נוספות, כדי להגדיל את החשיפה ואת הנטוורקינג".