כן, פרופ' כרמי. לפעמים אין ברירה, אלא לומר "אמרתי לך".
לפני שלוש וחצי שנים כתבתי מכתב גלוי לפרופסור רבקה כרמי שהייתה אז נשיאת אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע וסיכלה פרס שאחד החוגים החליט להעניק לארגון שוברים שתיקה. האשמתי אותה בהתקרנפות ובכך שפגעה בשוברים שתיקה כדי למצוא חן בעיני השלטון המתפשסט. בין היתר כתבתי לה כך: "ואגב, הם יגיעו גם אליך ואל אוניברסיטת בן גוריון. אל דאגה. שום דבר שתעשי, שום התחנפות, שום ריקוד סלוני עם הקונצנזוס לא יעזור. את הבאה בתור. תשאלי בחוג להיסטוריה, יאשרו את הערכתי שכך הדברים עובדים."
ובכן, נחשו מה? השבוע זה קרה. עכשיו רבקה כרמי על הכוונת.
כרמי, שכבר אינה משמשת כנשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, היתה מועמדת מובילה למינוי כחברה בוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג). הות"ת היא הגוף האחראי על חלוקת התקציב שממשלת ישראל מקצה למוסדות להשכלה גבוהה בין האוניברסיטאות והמכללות.
העובדה שחברי המוסדות להשכלה גבוהה הם שמחלקים את עוגת התקציב הציבורי ולא הממשלה – הוא אחד הכלים המרכזיים שנועד לשמר את החופש האקדמי בישראל. הרעיון הוא שלא ישתרבבו שיקולים פוליטיים להחלטות על החלוקה של התקציב ושמוסדות השכלה גבוהה לא יחששו לתקציבם בשל מחקרים שלא נושאים חן בעיני השלטון.
אלא שהמבנה הזה, בלשון המעטה, אינו מושלם, כי שר החינוך, שהוא כמובן איש פוליטי, הוא יושב ראש המועצה להשכלה גבוהה ובידו הסמכות למנות את חברי הות"ת באישור המל"ג. סמכות זו של שר החינוך יוצרת סכנה של התערבות פוליטית. האיזון שנקבע לכוחו של השר הוא הצורך באישור המל"ג למינויים שלו.
מועמדותה של כרמי לחברות בות"ת נראתה בטוחה. היא לא רק בעלת רקורד מרשים בתחום ניהול מוסדות להשכלה גבוהה (מלבד כהונתה כנשיאה של אוניברסיטה, היא גם היתה נשיאת ועד ראשי האוניברסיטאות), אלא גם נהנתה, כך על-פי הדיווחים, מתמיכתה של יו"ר הות"ת, פרופ' יפה זילברשץ. וכמובן, לכרמי יש אס בשרוול.
בקורות החיים שלה יש כאמור אירוע חשוב מאוד שאמור להחליק את מועמדותה אצל שר החינוך האולטרא-ימני רפי פרץ: הפגיעה הקשה בשוברים שתיקה בשעה שהיתה קריטית לארגון, כשהוא סבל מהסתה חסרת תקדים של שרים, חברי כנסת ואף של ראש הממשלה בכבודו ובעצמו.
מועמדותה של כרמי לחברות בות"ת נראתה בטוחה. היא לא רק בעלת רקורד מרשים בתחום ניהול מוסדות להשכלה גבוהה, אלא גם נהנתה, כך על-פי הדיווחים, מתמיכתה של יו"ר הות"ת
הנכונות שלה להוסיף את קולה להוצאת הארגון אל מחוץ לגדר בוודאי מכשיר אותה מבחינתו של פרץ. המממ… ובכן לא. התקרנפות זה דבר שאף פעם אינו מספיק ליעדיו, כפי שמראה סיפור מועמדותה של כרמי לות"ת.
החזרה בתשובה לא הספיקה
הסוגיה הפוליטית הלוהטת שרובצת כיום לפתחה של הות"ת היא תקצוב הפקולטה לרפואה במוסד באריאל שקיבל הכרה כאוניברסיטה. כרמי התבטאה לפני שבע שנים נגד ההכרה במכללה שבאריאל כאוניברסיטה וזה הספיק כדי לסתום את הגולל על מועמדותה. לא עזר שבפגישה עם פרץ הבהירה כי כיום כבר אין לה התנגדות לא לאוניברסיטת אריאל ולא לתקצוב הפקולטה שלה לרפואה.
"הסברתי לו למה התנגדתי בעבר להקמת האוניברסיטה ושכיום דעתי השתנה כי מדובר בעובדה מוגמרת. הפקולטה החלה את שנת הלימודים, לומדים בה סטודנטים, וקיים קושי לעכב את תקצובה", צוטטה כרמי בדה מרקר.
כרמי: "הסברתי לפרץ למה התנגדתי בעבר להקמת האוניברסיטה ושכיום דעתי השתנה כי מדובר בעובדה מוגמרת. הפקולטה החלה את שנת הלימודים וקיים קושי לעכב את תקצובה"
ההתחנפות הפוליטית לשר לא נעצרה כאן. "לאחר מכן נדרשתי גם לספק הוכחות לכך שלא תמכתי בחרם על אריאל, ואף הצגתי פרוטוקול של דיון בוועדת החינוך של הכנסת שבו התנגדתי לחרם שכזה", סיפרה כרמי. אבל חזרתה בתשובה לא מחתה את הכתם הנושן של ההתנגדות להכרה באוניברסיטת אריאל ופרץ החליט השבוע למנות אדם אחר במקומה וביום שלישי כך אכן קרה. חבריה וחברותיה של כרמי במל"ג עשו לה את מה שהיא עשתה לשוברים שתיקה, ועזרו לשר להוציאה אל מחוץ לגדר. גם זילברשץ שתמכה בה.
סיפורה של כרמי מדגים את חוסר התוחלת (למי שלא מספיקה אי-המוסריות) ביישור קו עם גורמים שלטוניים נגד קולות ביקורתיים. הסיפור של כרמי צריך ללמד את כל מי שחושב/ת שאפשר לנטוש את המתנגדים למדיניות הממשלה כשזו מפעילה אמצעים בלתי דמוקרטיים בעליל נגדם, ובכך להינצל מגורל דומה – שהוכחות הנאמנות לשלטון כוחני וחסר עכבות, אף פעם לא מספיקות, שהקרבת אחרים היא לא ביטוח מפני פגיעה במקריב, ושל"חטאי" העבר אין אצל שלטון כזה תאריך תפוגה.
סיפורה של כרמי מדגים את חוסר התוחלת (למי שלא מספיקה אי-המוסריות) ביישור קו עם גורמים שלטוניים נגד קולות ביקורתיים
ולכן, צריך להילחם נגד הפגיעה בכרמי. יש לחתום על עצומות נגד פסילתה לכהונה בות"ת, להצטרף לכל מחאה, להוקיע את חברי המל"ג ששיתפו פעולה עם הסרת מועמדותה ולעזור לה בכל דרך. כי גם אם טעתה – אסור לחזור על הטעויות שלה.
* הכותב משמש כיועץ משפטי של ארגון שוברים שתיקה המוזכר במאמר. המאמר נכתב על דעתו בלבד.
המכתב הגלוי שלי לכרמי מינואר 2016 (נשלח אליה אישית וגם פורסם כפוסט בחשבון הפייסבוק של מיכאל ספרד):
שלום לך פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון. אנחנו לא מכירים, אם כי נפגשנו פעם אחת בבג"צ, כשייצגתי את שלום עכשיו בעתירה נגד ההכרה במוסד הזה באריאל כאוניברסיטה. גם את היית שם כי אוניברסיטאות המחקר התנגדו להכרה באריאל והגישו עתירה משל עצמן. אם אינני טועה הן בעיקר חששו לתקציבן.
אני כותב לך משום שהגעתי למסקנה שאת אשמה בכיבוש. לא רק בכיבוש, גם בכיבוש וגם בהקצנה ימינה וגם בגל האנטי-דמוקרטי ששוטף את המדינה. טוב, לא אשמה באופן בלעדי כמובן, ואפילו לא גורם מרכזי. אבל יש לך מניה לא פשוטה במצבה העגום של מדינתנו. ואני דווקא מנחש שאת רוצה בסיום הכיבוש, אולי אפילו תומכת בפתרון שתי המדינות. ואת בוודאי בעד חופש הביטוי, איזו שאלה! חופש הביטוי, חופש אקדמי ושוויון, אלו ערכים שהם נר לרגלייך.
אבל דווקא משום שאת בקודוקודה של ה"אליטה" האקדמית, ודווקא משום שאת שייכת למי שמחשיבים עצמם כמי ששייכים לאגף ה"ליברלי" של החברה הישראלית, דווקא בשל אלה ההחלטה שלך לבטל את הענקת הפרס לשוברים שתיקה היא כל כך חמורה. והיא סמפטום. כי מי שמחליטה להתערב אקטיבית בהחלטה של מחלקה באוניברסיטה כדי למנוע פרס מגוף שעוסק בחשיפת האמת הלא נעימה על המתרחש בשטחים הכבושים, בנימוק של חשש מ"הטיה פוליטית", מגלה גמישות ערכית, נכונות לסתימת פיות ולפגיעה בחופש האקדמי, ומביא מוסד שאמור להיות מוקד לחשיבה עצמאית וביקורתית לרדת על ברכיו במופע מכוער של התחנפות לשלטון. אבל החמור מכל הוא שבמעשה שעשית הראית שאת מוכנה להפנות עורף ולפגוע באלו שנאבקים למען העתיד שאת רוצה לילדייך בכדי לחסוך לעצמך ולמוסד שבראשותך את חרון אפו של השלטון. מי שעושה מעשה כמו שאת עשית, בטח עשתה כאלה בעבר וקשה יהיה לה להגמל ממעשים דומים בעתיד.
אני גם מדמיין את הרציונאליזציה שאת עושה להחלטה הזו ולדומותיה שמן הסתם קיבלת ואולי לא פורסמו. יש לך שר חינוך נורא על הראש. שרת תרבות שאלהים ישמור. זו תקופה חשוכה, ואת צריכה להעביר את המוסד שבראשותך את התקופה הזו כמה שניתן בלי פגע. פרס לשוברים שתיקה זה אצבע משולשת לשלטון. זה יגמר בפסילת החוג לפוליטיקה וממשל. זה יעלה בתקציבים, זה ייגמר בסטודנטים מסכנים מהדרום שאין להם מלגות. צריך להצמד לקונצנזוס עד יעבור זעם. כך אני מצליחה לשמר מוסד אקדמי מתפקד שיש בו קולות פוליטיים מכל הקצוות.
ובכן פרופ' כרמי, זהו בדיוק ההגיון של קרנף. בימים האלה כשמיליוני בני אדם עומדים לציין חמישים שנה שהחברה שלנו שולטת בהם ומפקיעה מהם זכויות אזרח, בימים שמי שמביע התנגדות לכיבוש מוקע על-ידי השלטון שמסית נגדו ומחוקק נגדו, בימים האלה, מן הראוי שמקדשי חופש הביטוי והביקורת ישבתו במחאה, יפגינו לאות סולידאריות עם המדוכאים. בחלומי את וחברייך הנשיאים והרקטורים מודיעים שכל עוד אלפי סטודנטים פלסטינים אינם רשאים לצאת את עזה כדי להשלים את לימודיהם באוניברסיטאות הגדה, סטודנטים ישראלים לא ילמדו בישראל. אבל אני מבין שזה לא מתאים לך. בסדר. אין חובה להיות גיבור. אבל לבקש שלפחות לא תטפטפי בנזין על שוברים שתיקה כשגופי הימין קושרים אותם למוקד אפשר? ואגב, הם יגיעו גם אליך ואל אונ' בן גוריון. אל דאגה. שום דבר שתעשי, שום התחנפות, שום ריקוד סלוני עם הקונצנזוס לא יעזור. את הבאה בתור. תשאלי בחוג להיסטוריה, יאשרו את הערכתי שכך הדברים עובדים.
לכן אמרתי שאת אחראית לכיבוש. כי צריך לבחור היום. או שאת עם הדמוקרטים או שאת עם הפשיסטים. בינתיים זה לא נראה טוב.
אבל, זה גם לא מאוחר מדי. תחזרי בך מהחלטתך. זו תהיה הודאה מכובדת, אפילו אצילית, בטעות. זה לא רק יתקן זה אולי אפילו יתרום למאבק שאת בוודאי רוצה בהצלחתו. ואל תעשי חישובים אחרים, כי הם יובילו אותך למחוזות שבעוד שנים תצטרכי להסביר אותם לנכדייך.
* גילוי נאות: אני משמש כיועץ משפטי של שוברים שתיקה. אבל הפוסט על דעתי בלבד.
מיכאל ספרד