בימים אלו עוסק השיח הציבורי בעיקר במשבר הכלכלי שהמיט הסגר ובהשלכותיו העתידיות על המשק. אך אנשי בריאות נפש חוששים בעיקר מההשלכות העתידיות של התקופה על הציבור. הם מסתמכים על אירועי עבר כמו מלחמות ועל ספרות מקצועית, שקובעים כי במצבי דחק הרוב דווקא מתפקד – אבל השבירה מגיעה אחר כך. לדבריהם, משבר רחב והמוני יותיר את הציבור להתמודד גם מגיפת פוסט-טראומה נרחבת, והיא לא תבדיל בין קשישים לצעירים.
זוהי גם הנחת העבודה של משרד הבריאות. "נכון להניח את הנחת היסוד שאולי אנחנו נראה עליה (בביקוש לטיפול נפשי בקרב אזרחי המדינה; מ.א), ואנחנו בהחלט נדרש לטפל באחוז ניכר של אזרחי מדינת ישראל", אמרה בשבוע שעבר ד"ר טל לוי ברגמן, ראש האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות, בדיון שנערך בוועדה המיוחדת לכלכלה ורווחה בכנסת בראשות חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
למרות זאת, ולאור המצב הקשה בו היתה נתונה מערכת בריאות הנפש הציבורית עוד בטרם משבר הקורונה נראה שבמשרד הבריאות לא מנצלים את הזמן להיערכות ליום שבו אחוז אזרחי ישראל יזדקקו לשירותי בריאות הנפש. וממש כפי שמשבר הקורונה הציף מחדלים במערכת הבריאות, כך מתחילה להיחשף גם ההזנחה של מערך בריאות הנפש הציבורי."אנחנו רואים שוב ושוב שמערכת הבריאות לא מבינה מהי סולידריות, מה החשיבות של חוסן נפשי ועד כמה הרצף הטיפולי הוא הבסיס להכל", אומר י', פסיכולוג ממרכז הארץ.
"זבוב טורדני שצריך להשתיק"
אמנם במשרד הבריאות החלו להיערך ליום שאחרי הקורונה, אולם כפי שהתברר בשבוע שעבר, המענה שגובש מציג הזנחה גדולה יותר של מערך בריאות הנפש הציבורי. כפי שפורסם, לפי התוכנית שמונחת כרגע על שולחנו של מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב, כל המעוניין בטיפול נפשי יוכל לקבל שלושה מפגשי התערבות בני חצי שעה בטלפון או בפלטפורמות ווידיאו ללא תשלום. התוכנית עדיין לא אושרה על ידי בר סימן טוב, לא הוגדר לה תקציב ואפילו לא לוח זמנים ליישום.
אם היא תצא לפועל, יינתן השירות באמצעות עמותות דוגמת ער"ן. "אנחנו רוצים לצאת לדרך מהר", אמרה ברגמן בדיון בוועדת הכנסת. "אנחנו מתבססים על עמותות שכבר נותנות את השירות הזה". היתרון בעמותות לפי לוי ברגמן הוא שביכולתן לגייס מטפלים בצורה מהירה, בניגוד ליכולת גיוס כוח האדם במערכת הציבורית.
"כואב לך? קח שלוש פגישות של חצי שעה", אומרת במחאה ירדן מנדלסון, מתמחה בפסיכולוגיה קלינית וחברת הוועד המנהל בתנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית.
"התחושה היא שכל נושא בריאות נפש הוא כמו זבוב טורדני שצריך להשקיט. התפיסה של משרד הבריאות, שמי שיצטרך יותר פגישות יפנה למערך הציבורי היא שגויה, פשוט כי המענה במערך הציבורי לוקח חודשים. מי שיצטרך יותר משלושה מפגשי התערבות ימצא את עצמו מחכה חודשים על גבי חודשים לטיפול".
לדבריה אין מחקר שקובע את היעילות של שלוש פגישות התערבות. "ההתערבות הכי קצרה שמוכרת מחקרית היא של שש עד שמונה פגישות, כשכל אחת מהן אורכת שעה וגם היא מיועדת לבעיות מאוד ספציפיות", מסבירה מנדלסון. "מלבד זאת, הקריטריונים של המטפלים שיועסקו על ידי העמותות אינם מוגדרים, וזו דלת פרוצה. האם מדובר בפסיכולוגים, בעובדים סוציאליים? יכול להיות שיעבדו שם אנשים משכילים ומקצועיים, אבל איש לא מבטיח לנו זאת.
"התפיסה של משרד הבריאות, שמי שיצטרך יותר פגישות יפנה למערך הציבורי היא שגויה, פשוט כי המענה במערך הציבורי לוקח חודשים"
"התוכנית הזאת מראה על היעדר חשיבה קדימה. לפי התוכנית, עלות מפגש התערבות אחד למדינה יהיה 234 שקל – פי שניים מעלות התערבות על ידי פסיכולוג במגזר הציבורי. המשמעות של תוכנית כזאת היא עוד הפרטה במערכת הבריאות והזנחה של אנשים שזקוקים להתערבות ולטיפול".
"לא יכול לנטוש את המטופלים"
קשה שלא להבחין כיום בתנאים הלא פשוטים שבהם עובדים המטפלים במגזר הציבורי, בשירותים שמקוצצים למטופלים ובחוסר היעילות הביורוקרטית.
עם תחילת המשבר הורו קופות החולים לפסיכולוגים לעבור לטיפול מרחוק. אך בהיעדר תשתית מתאימה לטיפולי וידיאו, השיחות נערכות בטלפון ולא מתאימות לכל אחד. ג' מתמחה בפסיכולוגיה קלינית עובד יום בשבוע בקופת חולים "מכבי" ומטפל גם באופן פרטי.
את רוב השיחות עם מטופליו הפרטיים הוא מקיים בווידיאו ולא בשיחת טלפון, דבר שקופת החולים שבה הוא עובד מבטיחה שיכנס לתוקף מתחילת המשבר, אולם לא מצליחה לפתור מבחינה בירוקרטית. "זה הבדל קטן בין המגזר הציבורי לפרטי, אבל הוא מעיד על הרבה", הוא אומר, "זו עוד אפשרות שנשללת מאנשים. יש מטופלים ששיחה בזום יכולה לעשות הבדל בטיפול עבורם, והאפשרות הזאת פשוט לא קיימת".
היעדר היכולת לקיים מפגשי ווידיאו הובילה לביטול גורף של הטיפולים הקבוצתיים. "עכשיו אנחנו מרימים פעם בשבוע טלפון לכל מטופל מהקבוצות ומדברים איתו באופן אישי במשך רבע שעה", אומר ג'.
בקופת חולים כללית, למשל, מתאפשר טיפול בווידיאו דרך תוכנה מאובטחת, "מעודדים אותנו להשתמש בו, אבל זה לא באמת נכנס לשימוש כי אנחנו עוד מנסים להתאים את הפורמט שנבנה עבור רופאים לצרכים טיפוליים", אומר י'.
את השיחות נדרשים המתמחים והפסיכולוגים לערוך בקופות חולים ובמרפאות בריאות נפש ולא מביתם, זאת לעיתים בניגוד להנחיות משרד הבריאות, שדורש שמקומות העבודה יספקו מרחב לעובדים וציוד היגיינה. "כדי לקבל שכר אנחנו חייבים להגיע למרפאה ולהחתים כרטיס, אבל אני חושש להגיע לעבודה", אומר י'.
"אין במרפאה שלנו מספיק חדרים לכולם, חלקנו מגיעים באוטובוסים צפופים. עוד לפני הקורונה מטפלים היו יורדים לקיים שיחות עם מטופלים באוטו בשביל הדיסקרטיות, ועכשיו נוסף לכך גם הפחד להדביק או להידבק".
"כדי לקבל שכר אנחנו חייבים להגיע למרפאה ולהחתים כרטיס, אבל אני חושש להגיע לעבודה"
י', שעובד בהיקף חצי משרה, נדרש להגיע לעבודה שלוש פעמים בשבוע. בשל החשש הוא החליט בשבועות האחרונים לצמצם את ההגעה למרפאה לפעם בשבוע ובפעמיים הנוספות הוא משוחח עם המטופלים מביתו. זאת למרות שהוא לא יקבל שכר עבור הימים הללו. "אני חושש להגיע למרפאה, אבל לא יכול לנטוש את המטופלים", הוא אומר. "בינתיים קופות החולים ומשרד הבריאות לא ממהרים למצוא פתרון לפינה אליה הכניסו אותנו".
"אני מנסה להתרכז בטיפול, אבל מרגיש שאני נמצא בסיכון מיותר לגמרי", אומר ג', שמבהיר שאת חומרי החיטוי בהם הוא משתמש במרפאה רכש מכספו. "יש מטופלים שאני חייב לפגוש פרונטלית, אז אני מוודא שאין להם תסמינים ומזמין אותם למרפאה. לגבי השאר, אני יכול לעשות בדיוק את אותה עבודה מהבית ולתת להם מענה טוב יותר וממוקד יותר".
רוב המאושפזות נפלטו החוצה
בתחילת החודש, בחסות הקורונה' סגרו משרד הבריאות והמרכז הרפואי לבריאות הנפש בבאר יעקב את מחלקת "לצידך". במחלקה אושפזו 30 נשים, רובן עם רקע של אובדנות, הפרעות אכילה ופוסט-טראומה מורכבת. "עד היום אף אחד לא מבין למה סגרו דווקא את המחלקה הזאת מבין המחלקות שבהן מאושפזים אנשים במצבים נפשיים הרבה יותר קלים", אומרת מנדלסון.
מנתונים שהעביר משרד הבריאות לבקשת הוועדה המיוחדת לענייני כלכלה ורווחה בכנסת, עולה כי רק שלוש נשים מהמחלקה אושפזו במוסדות אחרים. רובן נפלטו באחת לפתרונות לינה מאולתרים, כמו בית ההורים שנמצא בסביבה שבה נפגעו מלכתחילה, בתים של חברות למחלקה או דירות ששכרו ברגע האחרון.
לצד המחסור במיטות אשפוז, אחת הבעיות הגדולות שאיתה מתמודד מערך בריאות הנפש הוא מספר התקנים הנמוך, שעם פרוץ הקורונה הפך לנמוך עוד יותר. כ-1,700 מבין 3,200 הפסיכולוגים החינוכיים שעובדים ברשויות המקומיות נשלחו הביתה לאחרונה. "הרשויות מעיפות את מי שיכולים לעזור להן, רק כדי לחסוך עלויות מיידיות. אלה בדיוק האנשים שיכולים להעניק עזרה ראשונה לילדים במשבר", אומרת מנדלסון.
לקראת ערב פסח קבעה הממשלה שצריך להחזירם לעבודה, אבל במספר רשויות, בהן מודיעין, ראש העין, נתניה, ירוחם אור עקיבא ואשדוד זה עוד לא קרה. "זו יריקה בפרצוף של אותם פסיכולוגים, ובעיקר בפרצופם של תושבי הערים והרשויות הללו. אני מקווה שתוך יומיים נוכל להכריח את הרשויות להחזיר את כולם לעבודה", מבהירה מנדלסון. "לצערי אלו המונחים שבהם אנחנו משתמשים – 'להכריח'".
כ-1,700 פסיכולוגים חינוכיים שעובדים ברשויות המקומיות נשלחו הביתה. "אלה בדיוק האנשים שיכולים להעניק עזרה ראשונה לילדים במשבר"
מחסור קיים גם בפסיכולוגים התעסוקתיים שמועסקים במערך הציבורי. למרבה התדהמה מדובר במספר חד ספרתי של מטפלים. "דווקא בימים שבהם אנשים עוברים משבר תעסוקתי חריף ואין להם מושג כיצד להתמודד איתו, אנחנו מגלים איזה צורך יש בפסיכולוגים תעסוקתיים שיהיו נגישים לכלל האוכלוסיה", אומרת מנדלסון.
הסטרט עוד ייצא החוצה
על מתן מענה בתחום בריאות הנפש במערך הציבורי אמונים כ-1,450 פסיכולוגים קליניים בחצי משרה (גודל המשרה המרבי בשירות הציבורי). המחסור הקיים במערכת הציבורית, של 2,000 פסיכולוגים קליניים הוא בין היתר הסיבה לכך שזמן ההמתנה הממוצע לתחילת טיפול עומד כיום על כ-200 ימים.
"עוד לפני שפרץ המשבר, אדם שרצה לקבל טיפול היה צריך להמתין כמה חודשים לפגישה הראשונה. שם תמיד הציעו לו לפנות למסלולים פרטיים או חצי-פרטיים, כדי להקל את העומס על המערכת", מספר ג'. "גם כשהטיפול מתחיל, עולה הדרישה מצד קופות החולים לקצרו ולהפוך אותו לכמה שיותר ממוקד, יעיל ומהיר כי ברשימת ההמתנה יש עוד מטופלים רבים. כמטפל אתה נמדד גם לפי היעילות שלך בקיצור הטיפול".
"שהטיפול מתחיל, עולה הדרישה מצד קופות החולים לקצרו ולהפוך אותו לכמה שיותר מהיר כי ברשימת ההמתנה יש עוד מטופלים רבים"
הפתרון שאותו מציעים אנשי בריאות נפש מהפסיכולוגיה הציבורית הוא עיבוי משמעותי של המערך, או לפחות מילוי החוסרים. "צריך להגדיל את אחוזי המשרות ולגייס עובדים לתקנים החסרים. הקליניקות הפרטיות ספגו מכה בגלל המשבר, אפשר לקרוא למטפלים הפרטיים לחזור לשירות הציבורי, מדובר באנשים שהתמחו במערכת ומכירים אותה. אפשר לגייס אותם תוך שבוע", אומרת מנדלסון. "זו שעת כושר לעיבוי המערך הציבורי. ככל שנעשה זאת מוקדם יותר, כך נמזער את הפגיעה הנפשית באוכלוסייה בחסות המשבר.
"תדמייני לך משפחה שישבה בבית במשך שבועות. הסטרס עולה, הזוגיות אולי לא משהו, יש קשיים בפרנסה. הכל מצטבר. אותם אנשים צריכים לקבל בין שמונה לעשרה מפגשי ליווי אונליין, שבמהלכם יחשבו איך עוברים את המצב בצורה טובה יותר ועניינית. אם לא ניתן מענים כאלה, המצב עלול להסלים כי הסטרס תמיד מוצא את דרכו החוצה. אם בצורת דיכאון, ואז מי שיסבול ממנו עלול לא לחזור למעגל התעסוקה כשהדבר יתאפשר, ואם בצורת אלימות ואז בני המשפחה עלולים להיפגע. זה הזמן לפתור את הבעיות במערך בריאות הנפש הציבורי".
כך חושבת גם חברת הכנסת אעידה תומא סלימאן, יו"ר הוועדה המיוחדת לכלכלה ולרווחה. "משבר הקורונה איננו רק משבר של בריאות הגוף", היא אומרת, "זה גם משבר חברתי, משפחתי ואישי. לכן זהו משבר של בריאות הנפש. מדינת ישראל לא ערוכה להתמודד עם גל הנזקים לשירותי בריאות הנפש עקב מגיפה.
"הועדה המיוחדת לכלכלה ורווחה קראה למשרד לקדם תוכנית להתמודדות עם המשבר בהקדם, והדגישה את הצורך בהתבססות על התשתיות הקיימות של הרפואה הציבורית. ישנו צורך דחוף להחזיר את כל הפסיכולוגים המועסקים ברשויות המקומיות והפסיכולוגים התעסוקתיים לעבודה, ולהאיץ תהליכים שיאפשרו לאנשים לקבל טיפול נפשי".
מקופת חולים כללית, נמסר בתגובה לתנאים שבהם עובדים הפסיכולוגים והמתמחים בה: "בשלב זה ככל שניתן לקיים את הטיפול מרחוק, בכפוף לשיקול דעת מקצועי כמובן, זו העדיפות. מטעמי שמירה על פרטיות וסודיות המטופל, חיסיון וצורך בתיעוד רשומה רפואית, ההנחיה היא לעבוד מתוך מרפאות הכללית. ככל שיש עובדים שנדרשים להגיע מרחוק או בתחבורה ציבורית, נעשה מאמץ לסייע ולאתר מרפאות קרובות לאזור המגורים שלהם מהן יוכלו לעבוד".