המחאה נגד אלימות המשטרה כלפי יוצאי אתיופיה, שהפגנותיה הולכות וממשיכות ברחבי הארץ, מחלחלת בשבועות האחרונים גם לתחום הצבאי. בהפגנה ביום רביעי בשבוע שעבר מול בית ראש הממשלה בירושלים, שהוגדרה ברשתות החברתיות כ"מחאת המדים", נכחו כמה חיילים שטענו כי הם נפקדים משירותם הצבאי כמחאה על הירי בסולומון טקה. שלושה מתוכם, ר', ט' ו-ל', הסכימו לשוחח עם המקום, בתנאי ששמותיהם לא ייחשפו.
הם בני 18 עד 20 מירושלים. ט' אמר: "אני לא משרת שנתיים ושמונה כמו בן זונה בשביל לחזור לשכונה ולהרצח כמו מניאק", ר' אומר שהגיע להפגנה כדי להראות את הכאב שלו, ו-ט' הסכים עם האחרים ואמר "מאה אחוז צודקים".
לשאלה האם הם מתחרטים על שירותם הצבאי, השיב ר' בקצרה ב"כן", ל' הוסיף "בטח" וט' אמר: "אני לא חוזר לבסיס עד שזה לא נפתר כמו שצריך", והסביר שכוונתו לדרישת המחאה למצות את הדין עם השוטר היורה, לשחרר את סרטונים מצלמות האבטחה במקום הירי בקריית חיים ולפתוח לבחינה מחודשת תיקים של מקרים קודמים בהם נורו צעירים יוצאי ויוצאות אתיופיה על ידי המשטרה.
שלושתם אמרו שאמורים היו להיות בצבא בזמן ההפגנה. לשאלה איך היו התגובות בבסיס לנפקדות השיב לי ל', "מן הסתם הם רוצים שנחזור", ט' אמר: "שילכו לחפש. הטלפון כבוי. שיחפשו אותנו עד שמישהו יתייחס למצב שלנו". ר': "אני משרת מדינה שאולי מחפשת אותי כשהיא צריכה, אבל בסוף אני מגלה שהיא רוצחת אותנו, אז מה הטעם בלשרת את המדינה?" הם אמרו שהפסיקו להגיע כבר לפני שבועיים וחצי, לאחר הירי בטקה.
שאלנו אותם האם יש עוד אנשים שמשרתים איתם ונפקדים מאז המקרה, השיב ט' "יש עוד איזה 10 חבריה, לא חסר. בואי נגיד שלא חסר", ור' הוסיף, "אנשים מהאיזור שלנו בעיקר, אבל זה בטח קורה גם בכללי".
שלושתם מתארים שהיו נתונים לאלימות משטרתית מגיל צעיר. לדברי ט', "אני רואה ניידת ומתפרפר לי הלב. למה אני צריך להרגיש ככה? הם שם כדי לעזור לי ולא לירות בי, אני מפחד מהם". לטענתם, המשפחות שלהם תומכות בנפקדותם, "עכשיו הם כבר אומרים לנו כל הכבוד" אמר ר'.
ט', חייל בסדיר: "אני רואה ניידת ומתפרפר לי הלב. למה אני צריך להרגיש ככה? הם שם כדי לעזור לי ולא לירות בי, אני מפחד מהם"
הפעיל החברתי יאיו אברהם ניגש אליהם, בעודו משדר לייב באחת מקבוצות המחאה, ושאל: "מה אתם חושבים שהשוטרים מעבר לכביש יעשו לכם אם יתפסו אתכם?". ל' השיב לו: "הם ישחקו בגופה שלי כאילו אני כלום, כאילו אני איזה מושט עלוב מהים". אברהם הקשה ושאל, לגבי שוטרים ממוצא אתיופי, "מה אתם חושבים על זה שאתיופי, בשר מבשרך, עומד איתם?", ו-ר' ענה: "וואלה, בגידה".
אין לנו דרך אחרת להעביר את המחאה
ב-2010, לפני נתוני הכנסת, היה שיעור המתגייסים בקרב יוצאי אתיופיה גבוה במיוחד – 86.3 אחוז, לעומת 74 אחוז בכלל האוכלוסייה. עם זאת, נתוני השחרור ב-2012 עד 2014 הראו ששיעור הנשירה של חיילים יוצאי אתיופיה היה יותר מ-20 אחוז והיה גבוה באופן משמעותי משיעור הנשירה של ילידי הארץ (13-15 אחוז). בישיבת כנסת בנושא בראשות ח"כ אברהם נגוסה מהליכוד ב-2015 הוגדרה הנשירה כנובעת בעיקר מרקע כלכלי ובעיות ת"ש, ונמתחה ביקורת קשה על טיפול הצבא בתופעה. נפקדות ועריקות מטעמי מחאה היא תופעה שמתחילה רק בתקופה האחרונה, ונמצאת עדיין מתחת לפני השטח.
לעומת הנפקדות משירות סדיר, הפסקת שירות מילואים כמחאה מוכרת כבר מסוף 2015, לאחר מותו של יוסף סלמסה וביתר שאת אחר שהחייל דמאס פיקדה צולם מוכה על ידי שוטרים, מה שהביא לפרוץ המחאה של אותה שנה. עמוד הפייסבוק "מחאת סרבני המילואים" נוסד אז והחל לקדם עצומה בה נכתב: "ההיסטוריה של יחסי אזרח-מדינה שבינינו חושפת שהמדינה מתקשה לראות בנו אזרחים שווים, ופועלת תוך גזענות שיטתית וממוסדת, החל ברמת המדיניות במשרדי הממשלה וברשויות המקומיות ועד לפרקטיקות גזעניות ביום יום", בזמנו חתמו על עצומת מכתב הסירוב הזאת יותר מ-300 איש ואישה שהצהירו כי לא ישובו לשירות המילואים שלהם עד שהמצב לא ישתנה.
בשנים האחרונות נוספו למכתב עוד כ-700 חתימות, כ-500 מתוכן מאז הירי ביהודה ביאדגה בבת ים בינואר השנה. "הצבא הוא חלק מהשלטון, מהמוסדות של המדינה", אומר אחד מיוזמי המכתב, ששמו שמור במערכת, "אם אין לנו זכויות למה שנקיים את החובות שלנו? דרך ההתנגדות האזרחית היחידה שלי היא הסירוב לשירות המילואים. אין לנו דרך אחרת להעביר את המחאה מלבד זה וההפגנות, שהן משהו מאוד נקודתי".
לדבריו, בעת שהחלו לאסוף חתימות על מכתב הסירוב נחשבו לקיצוניים בקרב קהילת יוצאי אתיופיה וילדיהם, אולם "היום, הרוב תומכים בעמדות שלנו לדעתי. מה שהבנו אז יותר אנשים מבינים היום – ממש ידענו שאנשים ימותו, והנה זה קרה פעמיים מאז".
יש גם ביקורת מבפנים כלפיכם?
"יש קבוצה של ימין, שהגישה שלהם היא של הציונות הדתית. כולנו ציונים אמנם, והגענו לכאן ממניעים ציוניים, אבל הציונות שלנו שונה ממה שנהוג כאן. יש מי ששואלים זהות ציונית לא שלהם, והצבא בה הופך להיות קודש הקודשים".
חיילי מילואים עימם שוחחנו מספרים שלאחר שהם מביעים את מחאתם, מפסיקים לזמן אותם לשירות, לעיתים לא באופן רשמי. "אותי הוציאו משירות המילואים בעקבות החתימה על מכתב הסירוב", מעיד יוזם המכתב, "זו דרך של הממסד לעקר את המחאה שלנו".
חיילים בסדיר: "שילכו לחפש. הטלפון כבוי. שיחפשו אותנו עד שמישהו יתייחס למצב שלנו"
"אני באופן אישי לא עושה מילואים", אומר גם אשר סלמסה, אחיו של יוסף ז"ל. "אין לי פטור ויצרו איתי קשר כמה פעמים כדי שאגיע, אבל אני אמרתי שאינני מוכן עד שיפתר העניין של אחי ז"ל. אם הדם שלנו טוב רק למלחמות – זה לא ימשיך. ממקומי האישי, אני כאזרח לא מוכן לשרת את המדינה".
סלמסה, 29, שירת שירות קרבי בצנחנים, היום הוא עובד כמדריך נוער ובשנתיים האחרונות היה פעיל בעמותת "אחרי" שפועל לשילוב נערים ונערות מהפריפריה כלכלית והחברתית בישראל באמצעות ההכנה לצבא. "אני דירבנתי צעירים ובני נוער להתגייס, גם את אחי הקטן שלחתי לצה"ל, אף על פי שאם הייתי בנעליו – לא הייתי הולך לשירות צבאי. אני לא אומר להשתמט, אבל כאזרח שעשה שלוש שנים ואפילו שאינני מתחרט על רגע, במצב הקיים לא הייתי עושה שירות קרבי".
אשר סלמסה: "את אחי הקטן שלחתי לצה"ל, אף על פי שאם הייתי בנעליו – לא הייתי הולך לשירות צבאי. במצב הקיים בטח לא הייתי עושה שירות קרבי"
תעודות מילואים גזורות
בשבועות האחרונים עולה גל חדש של מחאת מילואים. בימים הראשונים שאחרי הרג סולומון טקה הופיעו ברשת תמונות של תעודות מילואים גזורות וצילומי מסך של התכתבויות בהם דוחים מילואימניקים את זימונם. "הייתי אמור ללכת למילואים לפני כמה ימים", מספר יצחק מגושה, שגם הוא הדריך בתנועת "אחרי" עד לפני שנתיים, "אבל אמרתי למג"ד של הגדוד שלי שאני מעדיף להיות פה, במקום האמיתי שצריך להילחם ולדרוש בו צדק. הוא הבין את זה לגמרי ושחרר אותי.
"בהפגנות הגדולות לא רק ירו רימוני הלם. אחריהן, באו לבתים של אנשים והוציאו מהם ילדים. היה בית ביבנה ששרפו ושוטרים מיהרו להיכנס אליו ולהעלים ראיות שקושרות אותם לכך. זה הדבר האמיתי שצריך להילחם בו. המשטרה יצאה במבצע והתייחסה אלינו כאילו אנחנו מחבלים, הם אספו ילדים מהרחובות ומהבתים ולקחו אותם למעצר. זה הזכיר לי תרגילים בצבא, רק שכשהייתי בצבא, אם הייתי יודע שמתנהגים לא בסדר במעצרים – הייתי עומד נגד זה ולא מסכים לשרת את הנעשה".
"אני עובד תחת המשטרה", מספר אבי אשטה מירושלים, "לא שוטר אמנם, אבל מאבטח. במסגרת התפקיד שלי אני מלווה משפחות יהודיות שגרות בעיר העתיקה בירושלים ממקום למקום. בתור נושא נשק אני מכיר את הוראות הפתיחה באש. כולנו מאוד פוחדים ממצב שבו נצטרך לשלוף את הנשק ולירות, אף פעם גם אי אפשר לדעת איך תגיב באמת במצב שבו תרגיש בסכנת חיים ויהיה לך נשק, אבל מה שאנחנו כן יודעים הוא שבסופו של דבר יש שוטרים שמשתמשים בנשק לא לפי ההוראות. הם מבקשים ממני להתנהג בצורה מסוימת, אבל פועלים אחרת בעצמם וזה מתסכל".
אשטה הוא חייל מילואים, אבל מצהיר שאילו היה נקרא לשירות בימים אלה היה מצטרף למי שגזרו את תעודת המילואים שלהם: "אם ישלחו לי זימון עכשיו אודיע שאני לא מגיע עד שאני לא רואה את הצדק יוצא לאור לגבי רצח סולומון טקה ולגבי רציחות אחרות לפניו. מבחינתי, אני לא רואה את עצמי תורם למדינה יותר. לא אתן מעצמי ואז אהרג".
ומה לגבי חיילים בשירות סדיר שהפסיקו ללכת לצבא במחאה?
אשטה: "אני תומך בהם במאה אחוז. אם אחי הצעיר, שהוא לוחם שהתגייס לא מזמן, יחליט לעשות אותו הדבר אני מאוד אתמוך בו. כמובן שלא אדחוף אותו לשום דבר, אני סומך עליו ועל ההחלטות שלו".
אבי אשטה: "אם ישלחו לי זימון עכשיו אודיע שאני לא מגיע עד שאני לא רואה את הצדק יוצא לאור לגבי רצח סולומון טקה ולגבי רציחות אחרות. לא אתן מעצמי ואז אהרג"
עדויות נוספות שהגיעו למקום מספרות על שינוי ביחס לחיילים ממוצא אתיופי בשבועות מאז פרוץ המחאה. אם לחייל סיפרה כי בנה מרגיש לא בנוח ביחידה שלו מאז ההפגנות הגדולות, וחווה מצד הממונים עליו יחס חסר סבלנות ותוקפני. ביום ראשון סיפרה החיילת טלי מטוקו בפייסבוק כי רנ"ג בבסיס שהיא משרתת בו התפרץ עליה כששמע אותה ואת חבריה מדברים על המחאה ואמר "התנהגתם יותר גרוע מהערבים – אתם גויים".
"בשבועות האחרונים החברה הישראלית מסתכלת עלינו מוזר", אומר טל אסמרה, אב לשלושה מקריית מנחם בירושלים שמשתתף במחאה כי לדבריו שוטרים תפרו לו תיק בגיל 17 וכיום הוא מרגיש שלא יהיה מסוגל להגן על ילדיו. "מסתכלים עלינו בפארקים, בקופת חולים, באוטובוסים כאילו איזה מחבל נכנס".
אסמרה אומר שהוא יכול להבין חיילים שלא מצליחים לעמוד במבטים וביחס כשהם נמצאים במערכת סגורה ומנותקת כמו זו הצבאית, אך הוא עצמו היה מגיע לשירות מילואים. "אזרחי המדינה לא אשמים במה שקורה עכשיו וצריך שיהיה מי שישמור עליהם. הלוואי ויתייחסו אלינו לא רק כשצריכים אותנו שנעשה מילואים", הוא אומר, "אני רוצה להרגיש שייך לחברה הישראלית בכל מקום ובכל תחום, לא רק בצבא – בעבודה, במסגרות לימודיות".
המקום הפנה שורת שאלות בנושא שאלות לדובר צה"ל: כמה יוצאי ויוצאות אתיופיה נפקדים משירות בחילות השונים מאז הרג סולומון טקה לפני שבועיים? כמה מהם נחשבים כבר לעריקים? מה בכוונת צה"ל לעשות עם נפקדויות ועריקויות מחאה? האם יכול להיות שהדין ימוצה באופן מרוכך לאור הנסיבות הקשות כרגע?
תגובת דובר צה"ל: "נעשו בדיקות ברמתנו, פנינו לגורמים הרלוונטיים ולא מוכרת לנו תופעה כזאת".