א', בן 51 מיפו, יצא אתמול בבוקר ממשרדי מח"ש צולע אך מחוייך. "נדמה לי שמי שגבתה את העדות תמליץ לחקור", אמר והוסיף, "בהתחלה היא אמרה שזה לא חמור כל כך, אבל ברגע שעניתי 'היית חושבת ככה גם אם זה היה קורה לאביך או לבנך?' הרגשתי שהגישה שלה השתנתה".
ביום שלישי ה-2 בפברואר בסביבות השעה שש בערב היה א' בדרכו לביתו בשכונת עג'מי ביפו, אחרי שחזר מעבודתו בבית החולים איכילוב כאיש צוות סיעודי. בעודו צועד על רחוב יפת נתקל במחסום משטרתי.
"רציתי כבר לחזור הביתה, לשטוף מעצמי את בית החולים", הוא מתאר. "בפינת הרחוב, סמוך למסעדת קלבוני ניצבו גדרות של עבודות בכביש. ניגשתי לשוטרים שהיו שם ושאלתי אם אני יכול לעבור. בתגובה אחד השוטרים דחף אותי והשני זרק אותי לקרקע. הספקתי לומר 'בלי ידיים', ומצאתי את עצמי עף באוויר. השוטרים לא אמרו לי ללכת, הזהירו אותי או איימו עליי. אם כל אחד מהדברים האלה היה קורה לא הייתי נשאר שם.
"כשהייתי על המדרכה צעקתי שאני חולה. השוטר שהעיף אותי ענה 'אל תעשה משחקים, לך, לך'. קמתי מדמם מחתכים שנגרמו לי בעקבות הנפילה. ירד לי הרבה דם משום שאני חולה סכרת. מרוב אדרנלין התחלתי לרוץ הביתה כמו כלב. הקלטתי לאישתי הודעה שהרביצו לי, התחרטתי ומחקתי. בבית התיישבתי על הספה והתחלתי לבכות".
14 ימי מחלה
בשבועיים האחרונים הנוכחות המשטרתית ברחובות יפו הצפופים מורגשת ביתר שאת. כוחות משטרה ברחובות, מי בניידות ומי בקרנות רחוב במדים. גם מסוק משטרתי חג מעל העיר מדי ערב. כל זה קורה לא בגלל הרצון לשמור על מגבלות הקורונה, אלא בגלל האלימות שמשתוללת ברחובות העיר.
השוטרים שא' פגש היו שם בעקבות הטמנת מטען צינור סמוך לאחת החנויות ברחוב. מסרטון שצולם מחלון אחד הבתים באזור עולה כי א' לא פגש בשוטרי סיור, מג"ב או יס"מ, אלא בחוקרים של היחידה המרכזית של מחוז תל אביב.
"השוטרים הגיעו ליפו בעקבות ארגוני הפשיעה ומצאו אותי", אומר א' כשנפגשנו יום לאחר מותו של הסטודנט לסיעוד אחמד חג'אז שנקלע לחילופי אש בין עבריינים לשוטרים בטמרה.
מה שאירע לו בעת המפגש עם חוקרי הימ"ר נמשך כדקה. אולם לטענתו, הותיר חותם על גופו ונפשו. "ניסיתי לקום מהספה כדי להתקלח, והרגשתי שקשה לי לעמוד על הרגליים", הוא מספר, "לא יכולתי להזיז את כתף ימין. שכנעתי את עצמי שזה יעבור".
כחמש שעות לאחר האירוע הודיע א' שלא יגיע לעבודה במחלקת טיפול נמרץ קורונה. במקום זאת, למחרת ביצע בדיקות רפואיות וקיבל 14 ימי מחלה. רופאו שלח אותו לבצע מיפוי עצמות מחשש לשברים פנימיים. כעת, כשהוא צולע וסובל מכאבים, הוא ממתין לתור שנקבע לו בעוד כחודש, זמן רב אחרי שיצטרך לחזור לעבודתו במחלקות עם חולים שמרותקים למיטתם.
"בשלושת הלילות הראשונים חלמתי שאני בורח משוטרים", הוא מתאר, "עכשיו אני פשוט לא יכול להירדם. אני חושש לצאת מהבית. שוטרי מג"ב ויס"מ עומדים ברחוב יפת באופן קבוע ואני לא יודע מה יקרה אם אתקל בהם.
"לא נעים לי לספר, אבל בחיים לא הייתי בכזו חרדה. אין לי מושג איך אוכל לחזור לשגרה אחרי אירוע כזה – ללכת ברחוב, לחצות את הכביש לתחנת האוטובוס שמולה ניצבים השוטרים. אני לא מסוגל לדמיין את זה קורה".
"נותרתי עם תחושה שאין עם לדבר, שאני תלוי בחסדי השוטרים", הוא מציין. "מה אם אצטרך את עזרת המשטרה מתישהו? אני לא רואה את עצמי מחליף מילה עם שוטר. עד עכשיו לא התרגשתי משוטרים. בראש שלי, הם היו שם כדי לשמור עלי. המחשבה שלי השתנתה לגמרי ועכשיו אני חרד מאנשים שאמורים להגן עלי.
"לא היה שום חיכוך בינינו. תמיד כשיש הפגנות באיזור אני נשאר בבית, עם המשפחה. פתאום הבנתי שמשהו כזה יכול לקרות לי או לכל אחד מבני המשפחה שלי בכל רגע בלי סיבה".
חשדנות ופחד גדול
בתחילה לא רצה א' לשתף אותנו במה שאירע לו. כמו אשת מח"ש שפגש אתמול, גם הוא סבר שלא מדובר באירוע רציני. "הוא אמר 'אני לא מאושפז, הכל בסדר'", מספרת בתו ח', "וסירב שנצלם את פצעיו ואת הסימנים שצצו על גופו בימים הראשונים. אבל האלימות קרתה. יכול להיות שאדם בריא ממנו לא היה נפגע כמוהו, יכול להיות שאדם חולה ממנו היה מתרסק לחלוטין".
ח' סיפרה את מה שאירע לאביה בסרטון שהעלתה לעמוד הפייסבוק שלה. בעקבותיו, הגיע לידיה התיעוד של אביה על רצפת רחוב יפת. אבל כשניסו בני המשפחה וחבריהם להשיג תיעוד ממצלמות פרטיות שניצבות ברחוב וכשביקשו מאנשים שהיו עדים לאירוע להעיד במח"ש – נתקלו בחשדנות, אי שיתוף פעולה ופחד גדול.
צומת חג' כחיל במרכזו של רחוב יפת, שבצמוד לה התרחש האירוע, שופעת מצלמות אבטחה של עסקים ומצלמות פרטיות של תושבים. איש לא הסכים להתיר לבני המשפחה או לאנשים מטעמם להציץ בתיעוד שברשותו. עדי ראיה לאירוע ביקשו ששמם לא יימסר בעת הגשת התלונה למח"ש. א' נותר עם המעט שהיה בידיו – סרטון חלקי ומסמכים רפואיים.
"בגיל 51 עשו לי את הטראומה של החיים", הוא אומר. "מילא לי, אבל הבנות שראו אותי מדמם על הספה ובוכה, והנכד שהיה בבית באותו זמן".
ח' מספרת כי בנה בן השבע נהג להצהיר שהוא רוצה להיות שוטר כשיגדל, "כדי לתפוס את הפושעים". "פתאום שמעתי אותו אומר 'משטרה על רוצחים'. לא חשבתי שבגילו הוא יחשף למציאות הזו. הסברנו לו שמדובר בשוטר אחד שפעל באופן חריג, ששוטרים אחרים לא נוהגים כך".
"הייתי רוצה שהשוטר שפגע בי יבין שטעה כשזרק אותי לרצפה", אומר א'. "שידע מה הפעלת הכוח הקטנה הזאת עבורו עשתה לי".
מהמשטרה נמסר בתגובה: "חוקרי ימ"ר ת"א ניהלו במועד המדובר פעילות מבצעית יזומה בעיר יפו, במסגרתה חשפו מטען חבלה שהוטמן בלב שכונת מגורים ולפיכך חסמו את תנועת כלי הרכב והולכי הרגל במקום למען ביטחון הציבור, עד לנטרול המטען בידי חבלן משטרתי.
"להדגיש, כי האזור המסוכן נסגר באופן זמני לתנועה מטעמי בטיחות באמצעות סרטי סימון מיוחדים ובולטים שהקיפו את המתחם, כאשר אחד התושבים בחר להתעלם מהסימון הברור, עבר תחתיו בניגוד להנחיות המשטרה ונכנס לאזור 'הסטרילי' באופן המסכן אותו ולפיכך הוצא משם מיד ע"י השוטרים".