הקשיים הכלכליים, מגבלות התנועה, הסגר והבידוד, סגירת מוסדות החינוך וקריסת שירותי הרווחה – כל אלו הגבירו את האלימות הפיזית והמינית בתוך המשפחה. מהדוח השנתי של איגוד מרכזי הסיוע, שפורסם הבוקר, עולה כי בחודשים מרץ עד יוני, תקופת הגל הראשון של הקורונה, חלה עלייה של 24 אחוזים במספר הפניות למרכזי הסיוע בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד.
גם נתונים ראשוניים מהמשטרה שמפורסמים בדוח מגוללים את סיפורם של מי שביתם איננו מבצרם: ממרץ עד יוני עלה מספר התלונות שהוגשו על עבירות מין בין בני זוג ב-21 אחוזים, ומספר התלונות שהוגשו על עבירות מעשה מגונה בחסר ישע או בבן משפחה מתחת לגיל 14 עלה בחודשים אלה ב-92 אחוזים ביחס לנתוני השנה הקודמת.
תשעת מרכזי הסיוע בישראל רשמו עלייה של 37 אחוזים בין מרץ למאי, לעומת התקופה המקבילה אשתקד. מסל"ן (מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית ואלימות בנגב) ומרכז הסיוע בנצרת ציינו את העליה הגדולה בהיקף הפניות: 42 אחוז עליה נרשמה בנצרת ובמסל"ן העליה היתה משמעותית יותר – 95 אחוז במספר הפניות באפריל ביחס ל-2019, 111 אחוז עליה במאי וגם ביוני המשיכה מגמת העלייה עם 105 אחוז לעומת 2019.
"עם פרוץ המגפה ותחילת הסגר הייתה עלייה דרסטית בכמות הפניות למסל"ן של נשים אשר חוו אלימות פיזית ומינית בתוך הבית בזמן הפנייה ממש", אמרה ליזה ניקולאיצ'וק, מנהלת המרכז. "פניות רבות מאלו לא התמצו רק בשיחת סיוע, אלא הובילו גם לחילוץ של נשים מבתיהן".
"ממש מהיום הראשון קיבלנו מבול של פניות", סיפרה לינדה ח'ואלד מנהלת מרכז הסיוע בנצרת בדוח שפורסם היום. "בכל ימות השבוע ובכל שעות היממה. בימים רגילים לנשים קל יותר להתקשר כשהילדים בבית הספר והבעל בעבודה. הן לא רוצות לדבר מולם, שלא ישמעו אף מילה על מה שהן חוות ומה שקורה. הפעם זה היה במשך כל שעות היום וגם בלילה".
לראות את הילדים
מרכז הסיוע בנצרת, הפועל במסגרת עמותת "נשים נגד אלימות" נותן מענה לא רק לפגיעות הנוגעות לאלימות מינית אלא לאלימות במשפחה בכלל. הפניות זרמו בהמוניהן גם דרך עמוד הפייסבוק, כפי שמתארת ח'ואלד: "ש נשים שהמשפחה לא יודעת שיש להן טלפון, והן נהגו להחביא אותו בין הבגדים בארון. הן כתבו לעמוד הפייסבוק שלנו, ואנחנו חזרנו אליהן במסנג'ר וניסינו להבין אם הן בסכנת חיים ולקבל תמונת מצב ברורה יותר על מה שקורה להן".
בשעה שבנצרת פיתחו קו פנייה שקטה בערבית שמותאם למצב, במסל"ן עמלו על פתיחת קבוצות תמיכה מותאמות לאמהות של נערות ונערים שחשפו בפניהן שנפגעו מינית. "בימי שגרה אנחנו מלוות הרבה אמהות חד הוריות, רבות מהן הוצאו לחל"ת או פוטרו, המסגרות החינוכיות של ילדיהן נסגרו", מציינת ניקולאצ'וק. "רבים מהם מוגדרים כילדים או בני נוער בסיכון. פתאום, כשהילדים חזרו לביתם מהפנימיות, לנשים הללו שעובדות כמעט כל הזמן כדי להחזיק את הראש מעל המים היתה אפשרות לראות את הילדים בצורה מעמיקה יותר.
"קיבלנו פניות על סימנים מחשידים לפגיעה מינית בקרב הרבה ילדים, הדרכנו את האמהות שפנו אלינו כיצד לפתוח את הנושא מול ילדיהן וכתוצאה מכך עשרות רבות של נשים שוחחו עם ילדיהן על פגיעות מיניות שלא ידעו עליהן כלל, והילדים לא ידעו איך לספר על כך.
"החלטנו לתת מענה לאמהות הללו. לרוב מדובר בנשים שנפגעו גם כן, ומלבד הליווי לילד הן גם כן זקוקות לתמיכה. חלקן רק מתחילות לעכל את הפגיעה שהן עברו וחלקן זקוקות לסיוע ותמיכה גם מול רגשי האשמה שמציפים אותן. כעת פועלות במסל"ן שתי קבוצות תמיכה כאלה, כל אחד מונה יותר מעשר נשים. בדצמבר יפתחו עוד שתי קבוצות".
אין לאן ללכת
מנתוני הדוח המתייחסים ל-2019 כמחצית ממקרי הפגיעה נעשו בבית. כ-43 אחוז מהפוגעים הם מתוך המשפחה: הורה (11.2 אחוז), בן זוג בהווה או לשעבר (11.2 אחוז), אח או אחות (6.3 אחוז) או קרוב משפחה אחר (15.1 אחוז). כמעט שליש מהפניות למרכזי הסיוע בשנה שעברה עסקו בגילוי עריות – מדובר בעליה של 33 אחוזים ביחס ל-2018. למרות שמנתוני איגוד מרכזי הסיוע עולה כי רובן המוחץ של הפגיעות המיניות התרחשו בבית מגורים של הפוגע, של הנפגע או בבית מגורים משותף, עיקר התלונות בהן טיפלה המשטרה באותה שנה התרחשו לא בבית מגורים אלא במקום שסווג כ"אחר".
[יש במערכת גרף שך מרכזי הסיוע וגרף של המשטרה בזה של מרכז הסיוע רואים שזה קורה בבית , מזה של המשטרה עולה שהבית זה לא המקום העיקרי לפגיעה. כתוב בכותרת של הפריט במדיה מה זה מה]
אמנם הדוח לא מפרט נתונים שמתייחסים לסגר הראשון בהקשר הזה, אבל אפשר להעריך שהמספרים יהיו גבוהים אף יותר: המשבר הכלכלי וסגירת מוסדות הלימוד, החזירו צעירים וצעירות רבים, פוגעים ונפגעות, בחזרה לבתים שלהם, למקום הפגיעה.
"במדיניות הסגר כולן חזרו הביתה, והתוקף לא יצא לעבוד או ללמוד ונכח בבית כל העת, מה שהוביל להצפת הטראומה"
בנצרת, למשל, הבחינו בפניות רבות של נשים צעירות שחוו אלימות בבית מקרובי משפחה – אב, אח, דוד, סבא או ממעגל רחוק יותר. "חלק מהנערות הן סטודנטיות שלמדו במוסדות השכלה גבוהה שרחוקים מבית משפחותיהן, כדי להיות רחוקות מהמקום שבו עברו תקיפה", נכתב בדוח. "במדיניות הסגר כולן חזרו הביתה, והתוקף לא יצא לעבוד או ללמוד ונכח בבית כל העת, מה שהוביל להצפת הטראומה".
בתהל, מרכז הסיוע לנשים וילדים דתיים מספרים כי פניות רבות הגיעו מצעירות בחברה הדתית והחרדית שמצאו את עצמן סגורות בבית אחד עם אח שפגע בהן. "בעולם החרדי הבנים הולכים ללמוד בישיבות בתנאי פנימייה החל בכיתה ז'. כשהאח הפוגע נמצא שמונים אחוז מהזמן בישיבה אחותו יכולה להרגיש בטוחה בבית", מספרת דבי גרוס, מייסדת תהל. "אבל פתאום בעקבות הסגר כולם חזרו מהישיבות לבתי הוריהם, ולצעירות לא היה לאן ללכת".
סך הכל 156 דיווחים על אלימות מינית התקבלו בתהל במהלך הגל הראשון, לעומת 40 פניות בתקופה המקבילה אשתקד – עלייה של כמעט 300 אחוז.
קרבה מניפולטיבית
העליה התלולה ביותר במהלך הגל הראשון נרשמה בתיקי עבירות מין והטרדה מינית ברשת. בינואר, פברואר ומרץ עמד ממוצע תיקי המשטרה בגין עבירות אלו על 42 לחודש. באפריל נפתחו 120 תיקים כאלה, 79 מהם עסקו ב"חוק הסרטונים". 151 תיקים נפתחו במאי, מתוכם 114 עסקו ב"חוק הסרטונים". 148 תיקים נפתחו ביוני ויולי, 46 מהם בקשר לחוק הסרטונים.
"אנשים חיפשו קירבה במהלך הסגר, והקרבה הוירטואלית היתה הזמינה ביותר", אומרת ליזה ניקולאיצ'וק מנהלת מסל"ן. "נתקלנו בפניות רבות על אינטראקציות שהובלו על ידי אנשים פוגעניים, וכללו שידול לשליחת תמונות וסרטונים אינטימיים.
"לעתים הפוגעים עשו שימוש במניפולציות או ממש סחטו את הנפגעות והנפגעים. זה קרה בין קטינים לפוגעים מבוגרים מהם משמעותית, בין קטינים לבין עצמם וגם בין אנשים בגירים, בעיקר בקרב נשים צעירות", מוסיפה ניקולאיצ'וק. "אין הבדל בין פגיעה מינית ברשת לזו במציאות – הפגיעה היא אותה פגיעה, העלבון הוא אותו עלבון והאלימות היא אותה אלימות".
"אנשים חיפשו קירבה במהלך הסגר, והקרבה הוירטואלית היתה הזמינה ביותר. נתקלנו בפניות רבות על שידול לשליחת תמונות וסרטונים אינטימיים"
אחד הנתונים המקוממים ביותר שפורסם בדוח איגוד מרכזי הסיוע מתייחס לשיעור גניזת תיקים על עבירות אינוס על ידי הפרקליטות – 92.4 אחוזים מהתיקים שהתנהלו בחשד לעבירות אלה ב-2019 נגנזו ולא הוגש בהן כתב אישום.
השיעור הכללי של סגירת תיקי עבירות מין והטרדה מינית על ידי הפרקליטות בשנה שעברה עמד על 80 אחוזים – רק בחקירה אחת מחמש הוגש כתב אישום.
"אנו מאוכזבות מאוד מאוזלת היד של הרשויות: איך ייתכן שמכל 10 תיקי אונס, יותר מ-9 ייסגרו בלי כתב אישום?", מסרה אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע. "מתי מעט אוזרים את הכוחות להגיש תלונה, רק כדי שיטרקו בפניהם את הדלת. הנשים, הגברים, הילדות והילדים האלו הם העיקר, אבל לצידם, אלפי פוגעים נהנים מן ההפקר, פשוטו כמשמעו, ונשארים חופשיים כדי לפגוע גם בילד, הילדה או האישה הבאים".