בבוקר יום ראשון שעבר, בסביבות שש בבוקר, שמע עידן אריה, סטודנט שנה א' למערכות מידע, רעש מהרחוב שמחוץ לחדרו במעונות החדשים של המכללה האקדמית תל אביב-יפו. הוא פתח את החלון ולתדהמתו ראה אש עולה מהחניון. "התחלתי לצלם את כלי הרכב הבוערים, ותוך כדי נהייתה לי תחושה לא נעימה", הוא מספר, "נזכרתי שחניתי ממש שם".
אריה רץ לחניון שמעבר לכביש, שם מצא כבאים, שוטרים ואת רכבו השרוף בתוך לובן מלוכלך של אבקת כיבוי שריפות. האש עברה לרכבו מג'יפ שחנה סמוך אליו והוצת, כפי שעלה מבדיקת המשטרה וכוחות הכבאות וההצלה.
זו הפעם השנייה שבה מוצתים בחניון הזה רכבי סטודנטים מהמכללה האקדמית, מאז אוכלס בניין המעונות החדש בנובמבר. ההצתה הקודמת אירעה בתחילת דצמבר באישון לילה, אז הוצת רכב אחד ומראות של שלושה כלי רכב אחרים נופצו. מאז האירוע האחרון משוכנעים תושבי יפו החדשים, דרי המעונות, שההצתות והנזק לכלי הרכב אינם אקראיים, אלא מופנים אישית נגדם. "ההצתות מכוונת כלפי הסטודנטים שגרים פה", קובע אריה, "על כל הרכבים שהוצתו או שמראותיהם נופצו היתה מדבקת היתר חניה של המכללה".
"לא קשה לזהות סטודנטים שמגיעים עם מזוודות או תיקים גדולים במוצאי שבת, אנחנו גם מתלבשים באופן דומה", אומר ארי אנגסטרייך, סטודנט שנה ב' במכללה ופעיל באגודת הסטודנטים, "אנשים פה חוששים שצופים בהם מהבתים ליד החניון".
כבר ב-48 השעות הראשונות לאיכלוס המעונות, מספרים סטודנטים עימם שוחחנו, הותירה עליהם שכונת לב יפו רושם קשה. "ביום הראשון מישהו חתך את הגדר בצד השני של המכללה", מספר אנגסטרייך, "מאוחר יותר, בסביבות שתיים בלילה, אנשים שוטטו בבניין וניסו לפתוח את דלתות החדרים. הם לא ידעו שיש קבוצת וואטסאפ של דיירי המעונות ובזמן שהם מסתובבים בבניין ומנסים להיכנס לדירות, מי שהיו ערים או התעוררו מהרעש התכתבו ביניהם לגבי למי עוד ניסו להיכנס לחדר הרגע. המשטרה הגיעה ועצרה אותם.
"למחרת, היו ילדים קטנים שנכנסו לבניין והתרוצצו בו. זה לא היה מאיים, אבל כששאלנו את השומרים מדוע נתנו להם להיכנס, התשובה היתה שהשומרים מפחדים מהמשפחות של הילדים האלה. לסטודנט זו לא תשובה מספקת. בצהרי היום, ראינו אנשים שנוסעים ברחוב על אופנועים ויורים אחד על השני. מאז מי שמתגורר כאן חושש מאוד מהרחובות סביב המכללה".
סטודנטים במקום ילדים
ההצתות התכופות, כמו החניון והמעונות החדשים, עומדים בלב של יפו כשיקוף חי ובוער של יחסי השכנות בעיר בין יהודים וערבים, תושבים מבוססים כלכלית וכאלה שחיים בעוני ובהזנחה, בין מי שמגיעים ליפו מבחוץ ומי שנולדו וגדלו בה. כאיד חסאנין אבו דין, צעיר שגר ליד המכללה, משוכנע שוותיקי השכונה הם שנפגעו מאטימות העירייה כלפיהם, ולא דרי המעונות מהוותיקים.
מעבר של יותר ויותר תושבים יהודים ליפו בשנים האחרונות סגר את התושבים הערבים בסיר לחץ, כשגם שטחים ציבוריים שפיצו על המרחב הביתי המצומצם נעלמו לטובת דיירים שמגיעים מחוץ לעיר. בניין המעונות החדש של המכללה האקדמית הוא, לדברי אבו דין, דוגמה מובהקת לכך: "לפני שבנו את המעונות, היתה שם חורשה עם חולות ועצים. אין מישהו מהשכונה שלא שיחק בה כילד.
"יום בהיר אחד, לפני כשלוש שנים, החליטו להפוך אותה לחניון שבהמשך יהפוך למעונות סטודנטים. פניתי לעירייה וביקשתי שבמקום החורשה יקימו גינה לתושבי השכונה. שלחתי מכתבים, התפרצתי לישיבות, עירבתי נציגי מועצה וטענתי כל הזמן שחיי הילדים שלנו לא פחות חשובים מרווחת הסטודנטים, שיש בשכונה מעל 150 ילדים שמשחקים עכשיו בחניון ובכבישים שהתנועה בהם הפכה לכבדה יותר".
"לפני כשנה וחצי העירייה הודיעה שהיא מסכימה להקים לנו גינה של 750 מטר לא רחוק מאיפה שהוקם החניון של המכללה, אבל הגינה הוקמה רק לפני חודש על שטח קטן הרבה יותר. עד היום אין בה תאורה או ברזיות. לפני שבוע היה לנו סיור במקום עם מנכ"ל העירייה, התלוננו שאין בגינה תאורה והוא אמר בחוצפה שיחשוב אם לעשות לנו תאורה. בינתיים אנחנו רואים שבחניון ששרפו בו את רכבי הסטודנטים תהיה תאורה בוודאות ובטווח הקרוב, וגם מצלמות". מעיריית תל אביב יפו נמסר לגבי הגינה החדשה:"יותקנו ברזיות במהלך החודש הקרוב ונבחן נושא התאורה במקום".
"שריפת המכוניות היא סימפטום לבעיית הביטחון האישי ביפו, והביטחון האישי ביפו נמוך יותר מאשר במקומות אחרים בעיר״, אומר עבד אבו שחאדה, חבר מועצת העיר מטעם רשימת יאפא.״למעשה מי שסובלים מהיעדר ביטחון אישי יותר הם הערבים, אבל במציאות כשערבי נפגע מאלימות זה יהדהד פחות, כי ערבים לא משתמשים במדיה החברתית כדי להעלות סוגיות חברתיות כמו שהיהודים עושים. גם בתקשורת, הסיפורים האלה פחות מעניינים אתכם".
לוקח שניות להצית רכב
האם החיכוך הזה, שקיים ביפו כבר עשרות שנים ותמיד נמצא במגמת עלייה, הוא שהצית את האש? פשע ביפו הוא לא עניין חדש, הוא מדובר רבות ומסוקר בהרחבה, כשבדרך כלל מדובר בפשעים חמורים יותר מהצתת רכבים: חיסולי חשבונות והתנקשויות כמו זו שקרתה ברחוב יפת רק השבוע, רצח נשים שהכה בעיר ב-2018 וגבה חמש קורבנות , ירי תכוף או סחר בסמים.
את התקופה האחרונה מאפייינים דווקא, כפי שתושבי העיר מתלוננים בקבוצות הפעילות ברשת של יפו, מעשי בריונות קטנים ויומיומיים שהופכים את חייהם לבלתי נסבלים: איומים בנוגע לחניה, ניקוב צמיגים, השחתת רכבים, הצתת פחים, הבערת מתקני שעשועים ועקירת רמזורים. מאז סגירת שדרות ירושלים, ציר התחבורה הראשי של העיר, במאי האחרון לצורך עבודות הרכבת הקלה, התווספו לכל מעשי הבריונות הרגילים גם נהיגה פרועה לעיתים נגד כיוון התנועה, נסיעה על מדרכות של אופניים חשמליים, אופנועים וטרקטורונים חשמליים, לצד הטרדות מיניות באזור השדרה המגודרת, והאווירה האלימה ששררה בפארק מדרון יפו עד לא מזמן. פעילי קבוצות הפייסבוק של העיר הרגישו שהוגדשה הסאה ושיפו נהפכה לשטח הפקר.
עם זאת, הנתונים, לפחות לגבי הצתות רכבים, אינם שונים מהותית השנה לעומת שנה שעברה. לפי נתונים שהועברו ממערך הכבאות וההצלה למקום הכי חם, בכל חמישה ימים בממוצע נשרף רכב או קטנוע ביפו. ב-2019 היו 66 מקרים כאלה, וב-2018 היו 69 מקרים. שמונה אירועים מיוחסים רק לדצמבר האחרון, ארבע מהן אירעו בשבוע אחד באותו חניון ברחוב חבר הלאומים של הסטודנטים. יום אחרי הצתת רכבי הסטודנטים, הוצתו במקום גם שני אופנועים. האירוע השני לא דווח למשטרה ולא הסעיר את קבוצות הפייסבוק כמו הראשון.
פנינו גם למשטרת ישראל כדי לברר כמה תלונות הוגשו בשנתיים האחרונות לגבי מקרי הבעירה. במשטרה, סירבו להעביר נתונים שלא במסגרת בקשת חופש מידע, שתוגש מצידנו. בינתיים, גורם מהמשטרה טען שאיננו מכיר את אירועי הצתות הקטנועים מאותו שבוע. עם זאת, הצתת רכבי הסטודנטים גרמה לכוחות המשטרה באיזור להגדיר את הרחוב כ'הוט ספוט', מקום של סיורים מוגברים בו אמורה לעבור ניידת אחת לעשר דקות.
"אנשים מגיעים על קטנוע כדי להצית", מתאר ליאור טהרני, חוקר שריפות ודובר תחנת יפו במערך הכיבוי וההצלה, את שראה באינספור מצלמות אבטחה בשנים האחרונות. "הם חובשים כובע קסקט כדי שלא יזוהו, שופכים בנזין ומציתים. זה עניין של שניות בסך הכל".
טהרני, שלדבריו מגיע לזירת הצתה ביפו בין פעם לפעמיים בשבוע, הוא לרוב היחיד שצופה בסרטונים שכאלה. "למשטרה אין את הכלים להתמודד עם התופעה", הוא אומר, "כל אירוע כזה צריך להיחקר בנפרד ואין בנמצא צוות חקירה לכל הצתה והצתה. יש פשעים חמורים בהרבה לטפל בהם ומכיוון שהמציתים לרוב לא ישאו בהשלכות, זה הפך לדרך שכיחה מאוד לחיסול חשבונות. אנחנו רואים תופעה של הצתות בכל רחבי יפו, רובן מתרחשות בתוך האוכלוסייה הערבית, היו לאחרונה הצתות רבות בסביבות רחוב יפת, וגם ברחוב עזה היו מספר מקרים לאחרונה".
"יש פשעים חמורים בהרבה לטפל בהם ומכיוון שהמציתים לרוב לא ישאו בהשלכות, זה הפך לדרך שכיחה מאוד לחיסול חשבונות"
רכבו של אליאב לילטי, יוצר סרטים ופעיל חברתי ביפו שמתגורר בה בעשור האחרון,הוצת גם כן לפני שנתיים. אבל לא רק כך הוא נחשף לתופעת הצתת הרכבים מהלך שנות מגוריו ביפו, "אחד השכנים סיפר לי פעם שאיזה גבר הצית בלילה אחד שלושה רכבים. כל אחד מהרכבים היה שייך לאישה שפגעה בו או משהו כזה. אני לוקח את הסיפור עצמו בעירבון מוגבל, אבל כן לוקח ממנו ששריפת רכבים היא בעצם ענישה. מי ששורף רכבים ביפו לא מסתכן בכלום כי המשטרה לא עושה דבר לגבי ההצתות. יש קשר בין כל ההצתות הלא מפוענחות על ידי המשטרה למקרי רצח לא מפוענחים".
הסטודנטים שמעוניינים למנוע את ההצתות הבאות, גם מבקשים לדעת על מה ולמה. "שיעצרו את מי שעושה זאת ויגידו לנו למה הם פעלו כך. אנחנו לא מבינים את זה", אומר עידן אריה, "לא הייתי עובר לפה אילו ידעתי שזה מה שקורה ביפו". לדברי אנגסטרייך, "אנשים שוקלים לא להישאר במעונות בשנה הבאה. עדיף לנסוע שעה באוטובוס מאשר להיות מחויבים להשאר פה בלילה".
בינתיים, הפתרון שהוצע על ידי העירייה הוא הצבת תאורה בחניון החיצוני, שפתוח עבורם, התקנת מצלמות והגברת האבטחה הסמויה והגלויה מצד משטרת ישראל והסיירת לביטחון עירוני. הפתרונות הללו, שלא יושמו באופן מיידי אחרי ההצתה הראשונה ולא מנעו את ההצתה השנייה, ספק אם יועילו במניעת ההצתות שבדרך.
"מצלמות ושוטרים לא יפתרו את הבעיה"
"הפתרון לסוגיות של ביטחון אישי לא יבוא מהצבת עוד מצלמות, שוטרים ושימוש בכוח", משוכנע אבו שחאדה, "אני לא רוצה לחיות במדינת משטרה, לא רוצה שכל דבר קטן שאעשה יהיה מתועד בתירוץ של שמירה על הביטחון. החברה הישראלית מאמינה בפתרון של בעיות באמצעות כוח צבאי, או במקרה העירוני – משטרתי, אבל לכוח יש גבולות ואי אפשר לפתור הכל באמצעותו".
הבעיה המהותית לדידו של אבו שחאדה היא יחסי השכנות: "ביפו נוצרו שכונות מעורבות של יהודים וערבים, של אמידים ועניים, של תושבים מבחוץ ותושבים מקוריים. הייתי מצפה מאנשים ממעמד סוציו אקונומי בינוני ומעלה להרים את השכונות ולא להביא לתוכן משטרה. הערבוב הוא רב רבדים ואת הקונפליקטים הכי נכון לפתור באמצעות שיח וחיזוק מנגנונים אזרחיים. יש אינספור סיפורים גם בתוך החברה הערבית של ריבים על חניות ודברים קטנוניים אפילו יותר.
"למשל, שכן שלי נהג לתפוס לעצמו חניה באמצעות כיסא. הכיסא הזה תמיד היה שם וכמובן שזה היה מכעיס מאוד. כשפניתי אליו, התברר שיש לו מוגבלות שהיתה מזכה אותו בחניית נכים, אילו רק היה יודע שהוא יכול לפנות בעניין הזה לעיריה ופשוט לבקש.
"אני מקווה שעד סוף הקדנציה שלי אצליח להקים מרכזי גישור שכונתיים ביפו. חייבים לעשות פה אבחנה: ישנה אלימות מאורגנת ביפו וההתעסקות בה היא לא תפקיד של החברה האזרחית, אלא של המשטרה. אבל אנחנו יכולים לפתח מנגונים שיפתרו את האלימות היום יומית".
"יפו היא לא שיקגו של שנות ה-20", אומר בחריפות אבו שחאדה, "עברתי הרבה אלימות במרחב הציבורי, אבל בתור מי שגדל פה בשנות השמונים, התשעים והאלפיים, כמי שארבעה חברים שלו נרצחו כאן – אני יכול לומר שיש מגמה של שיפור בנושא הביטחון האישי, גם אם יש לנו עוד דרך ארוכה לעשות בנושא".
"בתור יהודייה יתייחסו אלייך יותר ברצינות"
הביטחון האישי הוא גם הרבה פעמים תוצר לוואי של יחס שונה, שמקבלים יהודים וערבים בעיר. סיפורו של לילטי, ממחיש זאת היטב. למרות שהצתת רכבו טרם פוענחה והוא מרגיש מתוסכל מכך, לילטי מודה שבזמנו המשטרה פעלה בשטח נמרצות. "חזרתי לילה אחד הביתה וראיתי ששכן שלנו חונה על המדרכה וחוסם כמעט לגמרי את הכניסה לבית. אשתי אמרה שביקשה ממנו להזיז את הרכב והוא חיפף אותה. צילמתי את רכבו ושלחתי למשטרה, הם הגיעו ונתנו לו דו"ח. כשהשוטרים הלכו, השכן זרק עציץ על הבית שלנו, הגשתי גם על כך תלונה.
"יפו היא לא שיקגו של שנות ה-20. עברתי פה הרבה אלימות, אבל יש מגמה של שיפור בנושא הביטחון האישי"
"באחד הלילות, לאחר שהשכן שלי חטף דו"ח נוסף, שרפו לנו את הרכב. הגשתי תלונה, המשטרה התקינה מצלמה על ביתי ששידרה אליהם ישירות והציבה שוטר בקצה הרחוב. למחרת, כשחזרתי עם הילדים אחד מבני המשפחה אמר לי משהו כמו 'בוא בוא נראה אותך מגיש תלונה' כשהוא מצביע על הרכב של חמותי, ומישהי מהצעירות במשפחה ירקה לכיווני.
התקשרתי לקצין המודיעין במשטרה, הוא אמר לי לבוא לתחנה ולהגיש תלונה, לקח עשרה יס"מניקים ושלח אותם לבית השכנים. הם עצרו את הצעירים לתוך הלילה. אחר כך המשטרה ביצעה עוד פשיטה בתוך הבית שלהם, הורידה להם את מצלמות האבטחה שהותקנו בניגוד לחוק. בקיצור, המשטרה נכנסה בהם ממש חזק. מאז בני המשפחה לא מתגרים בי כי המשמעות היא שיגיע אליהם יס"מ הביתה".
עם זאת, ללילטי ברור כי התנהלות המשטרה במקרה שלו היתה חריגה ונבעה רבות גם מניג'וס אינטנסיבי ובלתי פוסק מצידו, "זה יחס שהמשטרה לא נותנת כמעט לתושבים ביפו", הוא אומר, "בטח שלא לתושבים הערבים. על סמך התחושות היפואיות שלי, הרוב המוחלט של מקרי הפגיעה ברכוש ביפו אפילו לא מדווחים למשטרה".
למה?
"התושבים הערבים לא מתלוננים כי מתייחסים אליהם פחות ברצינות וכי הם לא מאמינים בממסד. אצל הרבה מהתושבים אין אבחנה בין עיריה, משטרה או משרד החינוך אפילו. יש לי דוגמה מטופשת, אבל אחת שתמחיש על מה מדובר. שכנים יכולים לבקש ממך להתקשר ל-106 בשבילם, כי אלייך בתור יהודיה יתייחסו יותר ברצינות".
יותר מודאגים מדיור
אם הבעיה הבוערת, תרתי משמע, של תושבי יפו היהודים היא הביטחון האישי, כפי שהם מלינים בקבוצות פייסבוק – צעירי יפו הערבים, שנולדו וגדלו בה וביטחונם האישי אף מצומצם יותר מזה של התושבים היהודים, מוטרדים הרבה יותר מסוגיית הדיור והתנאים שהם מקבלים כתושבים.
"אין לי בעיה עם המעבר של הסטודנטים לעיר", אומר חסאנין אבו דין, "אבל העירייה לא מתייחסת אלינו כמו לתושבים ופועלת רק לרווחת הסטודנטים ונגד תושבי השכונה", הוא ממשיך ומונה עוד מחדלים עימם מתמודדים בסביבתו: "אנחנו התושבים מנקים בעצמנו את הרחובות, אוטו זבל מגיע לכאן רק אחת לשבוע, דרשנו תאורה ברחובות במשך שנים ולבסוך התקנו לבד פרוז'קטורים ברחוב עזה. אנחנו מבקשים פסי האטה ברחוב עזה כבר הרבה מאוד זמן ועד היום לא קיבלנו תשובה בעניין. יפו צריכה להיות שווה לצפון תל אביב", הוא מסכם, "ולא רק במחירי הדיור".
והמחירים אכן עלו, כך למשל, בתחילת 2020, מחירי הדירות באזור שוק הפשפשים וצפון יפו המבוקשים, שווים כמעט לחלוטין לממוצע עלות דירה בשאר תל אביב, כשהמחיר הממוצע למטר באזור הוא 38.1 אלף שקל. בפברואר 2019, נמכרה דירת שני חדרים בגודל 68 מ"ר בבניין בשדרות ירושלים 63 ב-2.53 מיליון שקל, בעוד במרץ 2008, דירת חדר וחצי באותו בניין, בגודל 36 מ"ר נמכרה ב-195 אלף שקל.
"העירייה לא מתייחסת אלינו כמו לתושבים ופועלת רק לרווחת הסטודנטים ונגד תושבי השכונה"
"קשה לי למצוא כאן בית. מי שנולדו וגדלו כאן לא יכולים להרשות לעצמם בדרך כלל לקנות כאן בית או לגור בשכירות", מציין אבו דין. "בשנה שעברה 12 חברים שלי התחתנו, שמונה מהם עברו מחוץ ליפו – לרמלה, ללוד וכפר קאסם. מרכז החיים שלהם עדיין נשאר כאן והם חוזרים לבתיהם רק לישון. אני לא יודע מה יהיה כשאני אתחתן", הוא אומר במציאות שבה הסיכוי שישכירו דירה לתושבי יפו הערבים בערים בקרבתה כמו בת ים, חולון או גבעתיים הוא כמעט אפסי.
יפו היא כבר מזמן פנינה, ולא רק נדל"נית אלא גם תיירותית, נוצצת שמושכת אליה מבקרים ודיירים חדשים. האמידים במיוחד מבין התושבים החדשים, מעדיפים להסתגר במתחמי יוקרה מבוצרים ומאובטחים לעיתים כדי לדור בשכנות טובה עם הים, החומוס ואווירת הכריסמס. והתיירים לא יוצאים מגבולות ההמולה והצפיפות של העיר העתיקה ושוק הפשפשים. עבור תושבי יפו הוותיקים כל זה רק עוד עדות לפיתוח העיר על חשבונם, שלבסוף יוביל לדחיקתם ממנה.
"אין תיירות ביפו", מציין אבו שחאדה, "התיירים היחידים שתיראי ברחוב לואי פסטר, ליד העיר העתיקה, הם תיירים שהלכו לאיבוד. ומי מרוויח מכל הפעילות העסקית בשוק הפשפשים? תכנון המקום הזה היה צריך לכלול מראש תכנית לשילוב האוכלוסייה המקומית בו. זו לא דרישה מופרכת שהתכנון העירוני יהיה רב תרבותי, כמו העיר הזאת".
אבל מדי פעם מתעוררת אצל תושבי יפו הערבים תקווה זהירה. זה קורה בכשהם שומעים הבטחה עמומה להקצאת דיור בר השגה לאוכלוסייה הערבית בעיר. זה קרה פעמיים בתחילת שנות האלפיים, כשיצאו לדרך פרוייקטי "בנה דירתך", האחד ב-1999 והשני בשנים 2001-2002. בשני הפרויקטים הללו, מספר המשפחות שהצליחו לרכוש דירות היה נמוך משמעותית מהיצע הדירות.
באוגוסט 2016 חתמה עיריית תל אביב על הסכם להקמת 24 יחידות דיור בפרויקט דיור בר השגה לאוכלוסיה הערבית ברחוב מיכאלנג'לו בעיר. המחירים שהובטחו הם 730 אלף שקל לדירת שלושה חדרים של 65 מ"ר וכמיליון שקלים לדירת גן או גג. עם זאת, בניית הפרויקט לא התחילה עד היום. העירייה טוענת שהפרוייקט נמצא בשלב של הוצאת היתרי בניה ויאוכלס תוך שנתיים. בנוסף, טוענת העיריה שאושרה תוכנית להוספת 200 יחידות דיור ברות השגה לאוכלוסיה הערבית בשכונת ג'בליה ושפרויקט "מכבי יפו" שיבנה במרכז העיר ישמרו גם כן מספר דירות לתושבי יפו הערבים.
"נושא הדיור הוא האקוטי ביותר כרגע, אבל לאפשר לזוגות צעירים ממעמד הביניים לרכוש מספר דירות זה לא המפתח להכל", מסייג אבו שחאדה, "התכנון העירוני של המקומות הללו צריך להביא בחשבון גם שטחי מסחר ותעסוקה, אחרת אלו יהיו רק פתרונות קוסמטיים".
יש ערבים שעוזבים את יפו בדומה ליהודים שנשבר להם מהמצב?
"יש כאלה, אבל מדובר בדרך כלל באנשים מהצפון שמגיעים לכאן ולא משתלבים או חברתית או במערכת החינוך. הסוגיה המשמעותית יותר ביפו היא הדיור, הרי מעבר של תושבים ערבים מיפו לרמלה או לוד רק יחמיר את בעית הביטחון האישי שלהם".
"העיר נשמטת מתחת לרגליהם"
"לג'נטריפיקציה (מעבר אוכלוסייה חזקה לשכונות חלשות ודחיקת אוכלוסיות ותיקות) ביפו יש היסטוריה", קובע דניאל מונטרסקו, אנתרופולוג עירוני שמלמד באוניברסיטה המרכז אירופאית בבודפשט שגדל ביפו ומתגורר בה, "היא מתחילה בהזנחה של שלושה עשורים וממשיכה בשינויים שהיא עושה במרחב בכוח, מהרגע שיפו מתחילה לקרוץ למשקיעים, ולא בתהליכים אורגניים.
"אבל לאלימות שהיא הג'נטריפיקציה, אנחנו נראה פעמים רבות גם אלימות תגובתית מצד מי שמרגישים שהעיר נשמטת מתחת לרגליהם, שהם מאבדים אחיזה במרחב ושליטה עליו. התחושות הללו נוצרות כשאינך יכול להרשות לעצמך להמשיך לגדל ילדים במקום שבו אתה גדלת.
"בשנה שעברה 12 חברים שלי התחתנו, שמונה מהם עברו מחוץ ליפו – לרמלה, ללוד וכפר קאסם. מרכז החיים שלהם עדיין פה"
"כילד שגדל בשדירות ירושלים, השאלה מי חונה על המדרכה ומקום החניה שמור לו באופן לא פורמלי היתה שאלה מהותית. מי שלא הבין את הקוד, סופו היה למצוא את גלגלי הרכב שלו מפונצ'רים. יש התנהגויות בגובה הרחוב שמובנות לאנשים שחיים במקום מסוים, אבל זרות לאנשים שמגיעים מבחוץ וחושבים שהגיעו למרחב ניטרלי. הג'נטריפיקציה מסדירה את העיר, היא הופכת הכל בה לניטרלי ולכן נורמלי לפיתוח. כל המשקיע קודם – מרוויח, וזה קורה על חשבון התושבים. סגירת שדרות ירושלים לביצוע עבודות הרכבת הקלה שללה ממספר עצום של תושבים כאן את חופש התנועה ואת חופש העיסוק. תל אביב עשתה מעשה בלתי נסלח – היא התירה את העיר והשאירה אותה לזאבי הנדל"ן. נוצר פה ג'ונגל שבו החזק שורד, והחזק הוא בעל ההון, אז שלא יתפלא ששורטים לו את המרצדס".
הסטודנטים שמתגוררים במעונות המכללה האקדמית בוודאי אינם בעלי הון שברשותם מרצדסים. קשה לקבוע מה המניע לפגיעה ברכביהם. אם תשאלו את טהרני ממכבי האש, הוא יענה שתחושת הבטן שלו היא שלא מדובר כאן בפשעי שנאה נגד סטודנטים, אבל הוא בהחלט יכול לספר על מקרים אחרים ומובהקים יותר של אותה אלימות תגובתית לג'נטריפיקציה שמתאר מוטרסקו.
"לפני כמעט שנה היתה שריפה בבית של שחקן מפורסם ברחוב קדם. הוא הלך לבית הכנסת, השאיר את הכלב בבית וכשחזר כל הבית שלו בער. ראיתי שפרצו לבית מאחורה, הציתו אש בכמה מוקדים. מי שעשו זאת לא גנבו כלום, אבל עשו כאילו זו פריצה. אחרי שבוע קרה אותו אירוע באותו רחוב לאדריכלית שגם כן התגוררה בקומה ראשונה. בהמשך החודש, קרה מקרה דומה בעוד בית ברחוב קדם, כאילו פגעו בנובורישים החדשים שעברו לשם באופן מגמתי".
"נוצר פה ג'ונגל שבו החזק שורד, והחזק הוא בעל ההון, אז שלא יתפלא ששורטים לו את המרצדס"
אבל לא רק ביפו, יכול להיות שהאלימות התגובתית לג'נטריפיקציה מקיפה אותנו יותר משאנחנו מבינים. "יש אירועים בסגנון גם בשכונת שפירא ובתקווה", מציין טהרני, "לפני כשנה היתה לי סדרת אירועים כזאת באיזור התחנה המרכזית הישנה, עשיתי מסלול של יום שלם שהתחקה אחרי עקבות ונדליזם של מישהו שהצית קטנועים. בשלב כלשהו שמתי לב שמה שמשותף לקטנועים שהוצתו הוא שהם חנו בחניות מקורות של בניינים חדשים באזור, במקומות שבהם מתגוררת אוכלוסייה חדשה וחזקה באזור נחשל. אני לא יודע מה מה ההסבר לתופעה, הכל פתוח. התשובות בידי המשטרה".
ממשטרת ישראל נמסר: "משטרת ישראל רואה בחומרה כל ביטוי אלימות ופגיעה ברכושו של הציבור. בהתאם, מיד לאחר קבלת הדיווח אודות המקרים נפתחה חקירה במשטרה שעודנה מתנהלת בימים אלו. מטבע הדברים לא נוכל לפרט אודות חקירות מתנהלות, אולם נציין כי המשטרה תגברה את נוכחות הכוחות באזור לצורך חיזוק מאמצי המניעה, ובד בבד מבצעת פעילות מבצעית, חקירתית ומודיעינית במטרה למצות את הדין עם המעורבים".
באותו נושא: יפו
"נת"ע עושים לנו הפרד ומשול. סגירת שדרות ירושלים זה גזר דין מוות"
בעוד חודש ייסגרו שדרות ירושלים ביפו לחלוטין, אבל העירייה ונת"ע לא טרחו לעדכן את התושבים על המהלך. "שנים מדברים איתנו על העבודות ופתאום תוך חודש סוגרים את השדרה", אומרים בעלי העסקים. עיריית תל אביב: "הנושא לא נפתח לדיון לאור לוח הזמנים הצפוף"
"את רוטשילד לא היית סוגר לכל החיים, אבל את יפו זה בסדר?"
תושבי יפו מתכוננים להפגנה הערב נגד סגירת שדרות ירושלים ומאשימים את נת"ע ועיריית תל אביב שהתנערו משיתוף הציבור ועידכנו אותם ברגע האחרון. וגם: לאן נעלם אסף הראל שקידם את החיבור עם יפו בקמפיין?
ביפו לא מוותרים: "אם חולדאי לא ייפגש איתנו, נצעד עד הבית שלו"
כאלף מפגינים חסמו הערב את שדרות ירושלים כמחאה על סגירת השדרה באופן מפתיע ואי שיתוף הציבור בתוכניות הרכבת הקלה