"הפכתי לבדיחה של הבסיס. אנשים ידעו שיש לו תמונות עירום וסרטונים שלי ואף אחד לא עצר את זה"

בעת כתיבת שורות אלה מרצה מירון כהניאן, נגד בצה"ל שהורד לדרגת טוראי, עונש מאסר בכלא הצבאי. הוא כנראה הישראלי הראשון שנידון למאסר בפועל על הפצת תמונות עירום וסרטונים מיניים יחד עם פרטי זיהוי של המצולמות בקבוצות טלגרם.

לפני יותר משנתיים, בבסיס ביסל"ח 450 ליד ירוחם, הכירה החיילת יפעת (שם בדוי) את כהניאן, ששירת שם כנגד לוגיסטיקה. יפעת הגיעה לבסיס לאחר שנפצעה בתפקידה כלוחמת בבסיס אחר, וכהניאן היה נגד מוערך בן 27 באותו זמן. לפי הכתב האישום, בנובמבר 2017 השניים קיימו יחסי מין בחדרו בבסיס. הוא צילם תמונות וסרטונים של המפגש, ללא ידיעתה של יפעת לטענתה, ולמחרת שלח שמונה תמונות לנגד אחר ששירת ביחידה, רס"ל ש.ש.  כחודשיים לאחר מכן שלח חמש תמונות ושלושה סרטונים למכרה שלו, ובאמצע ינואר העביר ארבע תמונות מאותו לילה לאזרחית ששירתה בעבר בחמ"ל היחידה. 

אל הטלגרם הגיע כהניאן מאוחר יותר. באפריל 2018 יצר לראשונה קשר עם שני משתמשים שבודקים "סטים" ומצרפים את השולח לקבוצות סגורות שבהן מפיצים תמונות, סרטונים ופרטים מזהים. "סט" בעגת האלימות המינית המקובלת במרחבי הטלגרם הם מספר תמונות או סרטונים שמתועד בהם עירום או אקט מיני ומצורף אליהם צילום מסך של פרופיל ברשתות החברתיות של מי שמופיעה בהם.

באותו חודש פנה כהניאן לעוד משתמש שמסנן סטים, בניסיון להצטרף לקבוצה סגורה אחרת, ובסוף מאי פנה למשתמש נוסף. התמונות והסירטונים ששלח לקבוצות הטלגרם פורסמו לראשונה ביולי 2018.

---

"פתאום קיבלתי הודעה שפרסמו תמונות שלי"

עד לאותו רגע לא היה ליפעת (שם בדוי) צל של מושג על מה שמתרחש מאחורי גבה. לטענתה, כאמור, היא לא ידעה שכהניאן תיעד את שקרה ביניהם חודשים רבים לפני כן. "פתאום קיבלתי הודעה באינסטגרם שפרסמו תמונות עירום שלי", היא מספרת, "הפרופיל שלי הוצף בבקשות חברות, בהודעות – כולם תקפו אותי. לא הבנתי מה קורה".

כמה שעות אחרי ההודעה הראשונה שהתקבלה ועל רקע גל הפניות אליה, נשמעה דפיקה בדלת. "מצ"ח הגיעו לבית של ההורים שלי", היא מספרת. "הייתי בלחץ, בהיסטריה. הם אמרו לי להתלוות אליהם להגיש תלונה. אמרו שיש תמונות שלי שמופצות, שרואים אותי בתוך בסיס צה"ל ושאלו אם אני יודעת מי מהמפיץ".

"פחדתי להתלונן, חששתי שהוא יפגע בי", היא ממשיכה, "אבל השוטרים הבטיחו שברגע שאגיש תלונה הם ישלחו ניידת לבסיס ויעצרו אותו. הם אמרו שיטפלו בזה, רק לא אמרו לי כמה קשה הכל הולך להיות".

איך הם הגיעו אלייך?

"הבנתי שיש למצ"ח חוקרים שיושבים בקבוצות האלה בטלגרם".

מבדיקת סטים של חיילות שהופצו לאחרונה בקבוצות הטלגרם המוכרות למקום הכי חם, נראה שבחודש האחרון מצ"ח דפקו על לפחות עוד שלוש דלתות של נשים שנפגעו מהפצת תיעוד מיני שלהן. ייתכן שסיפורה של יפעת הוא מה שהן עוברות ברגעים אלה ממש. נשים מבוגרות נפגעות מהקבוצות הללו ואפשר למצוא בהן גם תיעוד מיני של קטינות, אבל הביקוש לחומרים של חיילות הוא תכוף ביותר, כשהמבקשים הם לרוב חיילים בעצמם. 

הדין שנאלץ כהניאן לתת על מעשיו בהחלט יכול להרתיע אחרים מלנהוג כמוהו, אבל הדרך שעברה יפעת מלמדת הרבה על הסיכונים שאליהם חשופות חיילות במהלך שירותן הצבאי ועל אוזלת ידה של המערכת הצבאית מול הנשים שנפגעות כשהן משרתות בה, גם במקרים שמי שפגע בהן בא על עונשו בסופו של דבר. 

כשמדובר על פגיעה מינית בצבא חשוב להביא בחשבון שהשגרה של הנפגעות, פעולותיהן, תנועותיהן והאנשים שלצדם הן עובדות מוכתבים מלמעלה – על ידי אותה מערכת שאמונה גם על בריאותן הנפשית ורווחתן. בעד שמחוץ לצבא אזרחית שנפגעת יכולה להחליט עם מי היא רוצה להיות בקשר, אם להיעדר מהעבודה בשל מצבה הנפשי ולאיזה טיפול ללכת – לחיילות אין את הפריבילגיה הזו. 

"הוא אפילו לא התנצל"

"חקרתם וזרקתם", מכנה יפעת את שעברה בשנתיים האחרונות. "מהרגע שהגשתי את התלונה נחקרתי במשך שלושה ימים, במשך ארבע או חמש שעות מדי יום. לקחו לי את הטלפון ואת החוגר. הייתי מחכה לחוקר מדי יום במשך שעות, חדר החקירות היה מלחיץ. הם גרמו לי להרגיש כאילו אני אשמה, למרות שהם בכלל פנו אלי ולחצו עלי להגיש תלונה".

אילו שוטרי מצ"ח שהופיעו בפתח ביתה של יפעת היו טורחים לידעה בזכויותיה, הרי שהיתה יכולה לצלוח את החקירות בקלות יחסית. לפי נהלי צה"ל, כשהמשטרה הצבאית חוקרת עבירת מין, עליה לדווח על כך למרכז מהו"ת (מרכז התמודדות ותמיכה), המהווה חלק מיחידת יוהל"ם (יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר). המרכז יכול להצמיד לנפגעת קצינת סיוע וליווי, אם היא מעוניינת בכך.

תפקידן של קצינות הסיוע והליווי הוא ללוות את הנפגעת בתהליכי הגשת התלונה. בין היתר הן מוודאות שחוקרי מצ"ח שעימם היא באה במגע הוסמכו לנהל חקירות של עבירות מין. הקצינות עוזרות למתלוננת לשלוט במצב שאליו נקלעה. הן למשל מיידעות אותה בדבר זכותה להפסיק את החקירה בכל רגע נתון, ודואגות לכך שהנפגעת שותה מים ואוכלת. שמות החוקרים שהיו אמונים על התיק מופיעים בכתב האישום הראשון שהוגש נגד כהניאן, פנינו לדובר צה"ל על מנת לברר האם הוכשרו לחקור עבירות מין אך שאלתנו לא נענתה.

בהמשך נערך עימות בין יפעת לכהניאן. "הבנתי שזה חלק בלתי נפרד מהתלונה שהגשתי ושאני חייבת לעשות זאת", היא אומרת. "כל מה שהיה לו לומר לי שהרסתי לו את החיים ושבגללי זורקים אותו מהצבא. הוא אפילו לא התנצל על מה שעשה".

"כל מה שהיה לו לומר לי שהרסתי לו את החיים ושבגללי זורקים אותו מהצבא. הוא אפילו לא התנצל על מה שעשה"

"סביר להניח שמצ"ח לא הציעו לה ליצור קשר עם מרכז מהו"ת", אמר למקום הכי חם גורם צבאי שבקיא בתחום. "מיהם חוקרי מצ"ח? ילדים בני 18, 19, רובם גברים".

כפי שעלה בחודש שעבר בחדשות 12, מספר התלונות שמוגשות על הטרדות מיניות בצה"ל הוכפל בחמש השנים האחרונות ורק ב-2018 הגיעו ליחידת היוהל"ם יותר מאלף תלונות. ניתן רק לשער כמה הוגשו במשטרה הצבאית ולא הגיעו לידיעת היחידה ולטיפולה. 

לפי גורמים בצבא, המודעות של הנפגעות, הצעירות מאוד בדרך כלל, לגבי זכויותיהן עולה וחלקן אף שמות את מבטחן במערכת ומגישות במסגרתה תלונה, אולם הכלים שעומדים לרשות הצבא כדי להגן עליהן אינם יעילים מספיק. אחת הבעיות, לפי שיחות עם גורמים בשטח, הוא שמפקדים בדרגים הגבוהים בדרך כלל מזדהים עם החשוד או הנאשם בפגיעה מינית ומגינים עליו.  המתלוננת היא זו שמשוחררת מהצבא עקב מצבה הנפשי, או מורחקת לבסיס אחר. ישנן גם מי שמגיעות לכלא הצבאי לאחר שלא מצליחות להתמיד במסגרת הצבאית והופכות לעריקות. 

המשפחה ניתקה קשר  

יפעת מצאה את עצמה מבודדת וחסרת תמיכה, גם מול משפחתה. "התמונות שלי הופיעו בכל מקום", היא נזכרת, "כשזה הגיע למשפחה שלי, הם ניתקו איתי קשר והפכתי לחיילת בודדה. לפעמים ישנתי באוטו שלי, לפעמים אצל חברות ולפעמים, כשממש לא היתה לי ברירה, הייתי מגיעה לבסיס כדי להעביר את הלילה. אף אחד לא הבין מה אני עושה שם".

מהרגע שהתפוצצה הפרשה ועד ששוחררה משירות צבאי עם פרופיל 21, העבירה יפעת ארבעה חודשים מייסרים בצבא. "שירתנו בגדוד קטן וכל המפקדים היו חברים שלו, כמובן, אז אף אחד לא שמע אותי או ניסה לעזור לי", היא מספרת. 

"לפעמים ישנתי באוטו, לפעמים אצל חברות וכשממש לא היתה לי ברירה, הייתי מגיעה לבסיס כדי לישון. אף אחד לא הבין מה אני עושה שם"

"מהרגע שהסיפור יצא החוצה איש לא רצה לקחת עלי אחריות. המפקד שלי לא רצה להיות המפקד שלי יותר. התעלמו ממני והעדיפו שפשוט אעלם משם. אנשים בבסיס לא פנו אלי, נמנעו מלדבר איתי, לא שאלו מה קורה איתי. פעם אחת נכנסתי לחדר האוכל, את יכולה לדמיין את המבטים".

"כשהייתי מגיעה למשרדי ת"ש בבסיס כדי שיטפלו בבקשה שלי להיות חיילת בודדה, הם היו משחררים אותי הביתה מהר מאוד", היא אומרת בתור מי שלא היו לה מגורי קבע באותה תקופה. "אחר כך הוציאו אותי לחופשה. הת"ש אמרו לי שאין לי מה להגיע. התחושה היתה שמנסים להתנקות ממני. לא רק אותו העיפו מהצבא בגלל מה שקרה". 

ממונת יוהל"ם ביחידה – הגרסה הצבאית לאחראית למניעת הטרדה מינית במקום העבודה (בפועל, קצינה שמשרתת בבסיס ועברה הסמכה של יום במטה היוהל"ם בנושא; מ"א) – יכולה להציע לחיילת שנפגעה מינית לעבור תפקיד. לטענת יפעת, מש"קית הת"ש שלה שהיא גם ממונת יוהל"ם ביחידה מעולם לא הציעה לה זאת.

השחרור הפורמלי של יפעת מהצבא הגיע באוקטובר 2018, לאחר שפקדה את בית החולים מספר פעמים כשהיא סובלת מהתקפי חרדה. בפעם השלישית שהגיעה למיון במצב זה הפנו אותה לקב"ן שקבע שאיננה כשירה נפשית להמשיך בשירותה הצבאי.

"אף אחד לא עצר את זה"

יפעת מספרת שעוד לפני ההודעה הראשונה שקיבלה באינסטגרם ולפני שפגשה את המשטרה הצבאית, הגיע רמז שלא היה ביכולתה לפענח. "היה צריך לעשות כל מיני עבודות באפסנאות ומירון ונגד אחר התלבטו מי מהם יבצע אותן", היא מספרת. "נגד הלוגיסטיקה השני פתאום אמר לו לידי, 'אם לא תלך אתה, אני מספר ליפעת שיש לך תמונות עירום שלה'. 

"בתור נגד, מפקד בבסיס, אבא לילדה – איך אתה לא עוצר את זה? אתה יודע שמשהו קורה, לא תמנע ממנו להתפשט? תגיד לו למחוק את התמונות. לך למג"ד, ספר לו. הפכתי לבדיחה בלי לדעת בכלל. רק במהלך החקירה הבנתי שבמשך חודשים אנשים שהכרתי ידעו שיש ברשותו תמונות עירום שלי, חלקם גם ראו אותן וצפו בסרטונים, ואף אחד לא עצר את זה".

אותו נגד, כמו גם אחרים מהבסיס שידעו על המתרחש מאחורי גבה של יפעת הפרו את חובת הדיווח שהיתה מוטלת עליהם. ככלל, כשעולה ביחידות מצ"ח שהיו מי שהפרו את חובת הדיווח עליהם לעמוד לדין משמעתי. פנינו לדובר צה"ל בשאלה האם רס"ל ש.ש., הראשון שאליו הגיע התיעוד המיני של יפעת ללא רצונה בכך הועמד לדין משמעתי – אולם שאלתנו לא נענתה.

ציפוף השורות סביב כהניאן והזלזול בחוויה של מי שעוברת פגיעה מינית במסגרת הצבאית עולה בחריפות בדיוני בית המשפט בעניין. בדיון הטיעונים לעונש שנערך באוגוסט 2019 זומנו מטעם ההגנה שני נגדים להעיד על אופיו של כהניאן. 

אחד מהם פיאר ארוכות את מקצועיותו ומיד אחר כך הוסיף. "אני חושב שהילד הזה מעד, מעידה קלה, זה לא מעיד על השירות שלו… אני אומר לך כמפקד וכאבא שמרון הוא אחד האנשים הערכיים בצבא". את מעשה ההפצה הגדיר הנגד כ"שטויות של ילדים" וסיכם שלתפישתו ראוי שכהניאן יחזור ליחידה עקב מקצועיותו.

הנגד השני ביקש לא להתייחס בדבריו למקרה שבגינו נשפט כהניאן. כשנשאל על ידי הפרקליט מה המקום של מי שמבצעים מעשים כאלה בצה"ל השיב: "המפקד הקודם שלנו היה אומר שבדין האזרחי והצבאי חסר המקום של סטירת לחי, הייתי מאוד שמח לתת לו סטירה".

ממונת יוהל"ם ביחידה יכולה להציע לחיילת שנפגעה מינית לעבור תפקיד. לטענת יפעת מעולם לא הציעו לה זאת

בספטמבר 2019 כהניאן הורשע בהטרדה מינית והתנהגות שאינה הולמת. במסגרת עסקת טיעון שבה הודה במעשיו הוא נידון לשבעה חודשי מאסר בכלא צבאי בפועל ומאסר על תנאי, ותשלום פיצויים ליפעת בסך עשרת אלפים שקל. הערעור שלו על העונש נדחה בנובמבר 2019, והוא החל לרצות את עונשו חודש לאחר מכן.

נפגעות עבירה אמורות להיות מיודעות בפרטי ההליך ולהגיב על המתרחש בו, כל שכן במסגרת הגשת כתב אישום מתוקן שמתגבש לפי המלצות המגשר, אם הצדדים מקבלים את המלצותיו – לא כך היה המקרה של יפעת שהתנהל בפרקליטות הצבאית. "לא ידעתי מה קורה", היא מספרת. "אם מטפלים בתיק בכלל ולאן הדברים הולכים. רק חצי שנה אחרי שהחקירות הסתיימו קיבלתי טלפון ממישהי שאמרה שהיא מטפלת בתיק והודיעה לי על מועדי הדיונים".

איך הרגשת לגבי עסקת הטיעון?

"אף אחד לא עדכן אותי שהולכת להיות עסקת טיעון. לא ידעתי שהתיק הלך לגישור. הם החליטו בשבילי, לא הייתי מעורבת".

השם שלי, המוניטין שלי

יפעת נכחה רק בדיון אחד שנערך בתיק, במהלך עדות אופי שנתנה אמו של כהניאן. דיון שאותו עזבה בסערה. "היא עמדה שם ובכתה שהוא עובד בשוק כמוכר מיצים במקום להיות בצבא", היא מספרת. "נעמדתי וצעקתי עליה שהיא לא רצינית. שיש לו אוכל חם שמחכה לו בבית כשהוא חוזר ויש לו משפחה שתומכת בו, אבל לי אין. הוא לקח את זה ממני".

נקודת משבר נוספת עבור יפעת הייתה כשסנגורו טען שיש בידיו ראיות שהיא הסכימה להיות מצולמת במהלך האקט המיני ואף אישרה לשלוח את התיעוד לאחד מחבריו של כהניאן, שלא נכלל בכתב האישום. יפעת מכחישה בתוקף טענה זו. בית הדין לא נתן לסנגור לטעון את הטענה, שכן התיק עסק רק בעבירת ההפצה, והשופטת אף דרשה ממנו לכבד את המתלוננת – אבל מבחינת יפעת הנזק נעשה.

"מירון יצא מחוייך מהאולם", היא מתארת, "בבית משפט אמא שלו בכתה והתנצלה על מה שהבן שלה עשה לי, אבל במסדרון בני המשפחה שלו התנפלו עלי בקללות. אחד האחים שלו קרא לי זונה ונתן לי סטירה. עורכי הדין היו שם ואף אחד לא התערב. בבית משפט אזרחי היו עוצרים אותו, אבל כנראה שדברים מתנהלים אחרת בקריה". 

"במסדרון של בית המשפט בני המשפחה שלו התנפלו עלי בקללות. אחד האחים שלו קרא לי זונה ונתן לי סטירה. אף אחד מעורכי הדין לא התערב"

אמנם הערעור שהגיש כהניאן לא התקבל ועונשו לא קוצר, אבל שבעת חודשי המאסר שלו ממילא נמצאים ברף התחתון של מתחם הענישה הנהוג בצה"ל ביחס למעשיו. 

"אין חולק כי האקט המיני בין המערער לנפגעת העבירה התקיים בהסכמתה", נכתב בפסק הדין הסופי, "כתב האישום המתוקן אינו מציין מפורשות כי נפגעת העבירה הסכימה גם לתיעוד הדברים – אך בית הדין קמא הניח זאת לטובת המערער וגזר את דינו של המערער בהתבסס על כך, כעובדה מוסכמת".

"איך אפשר פשוט להניח דבר כזה בכזאת קלות?", מתרעמת יפעת, "זה השם שלי, זה המוניטין שלי וזה לשכתב את מה שקרה לי". 

"במהלך החקירה במצ"ח הראו לי התכתבויות שלו עם מי שהוא שלח להם את התמונות והסרטונים", מתארת יפעת את מה שלדבריה הוא הוכחה חותכת לטענתה. "אחת מהן כתבה לו 'איך היא הסכימה לך לצלם אותה ככה?' ותשובתו הייתה שאינני יודעת שאני מצולמת. הוא הודה שצילם אותי ללא הסכמה. איך אפשר בכלל להעלות על הכתב את ההנחה שהסכמתי?" 

עכשיו כשכהניאן בכלא, איך את מרגישה?

"חרא. הכל חרא, באמת. רגע לפני שהוא נכנס לכלא הרגשתי שהצלחתי לבנות את החיים שלי מחדש, אבל יומיים לפני שדחו את הערעור שלו תמונות שלי שוב פורסמו בטלגרם, והפעם מכל הלב. אלה היו תמונות חדשות שלא עלו בעבר. זה קרה בדיוק כשניסיתי להשלים עם אבא שלי, כשעברתי לגור עם מישהו שהרגשתי שהוא השקט שלי. הכל קרס שוב. בני המשפחה שלי שוב לא ידעו איך לקבל אותי ולקחו צעד אחורה, ולמי שהייתי בזוגיות איתו היה קשה עם המצב והוא קם ועזב. התחושה שלי שהוא פשוט לקח לי הכל: את החברים, את בן הזוג, את המשפחה ואת שמחת החיים. הוא לקח הכל כדי לצאת גבר בטלגרם". 

"אחת מהן כתבה לו 'איך היא הסכימה לך לצלם אותה ככה?' ותשובתו הייתה שאינני יודעת שאני מצולמת. הוא הודה שצילם אותי ללא הסכמה"

תגובת דובר צה"ל: צה"ל נוקט מדיניות של אפס סובלנות כלפי כל פגיעה על רקע מיני, ומשקיע מאמצים רבים בהסברה, מניעה, טיפול ואכיפה בנושא. פקודות הצבא כוללות חובות מפורטות, לרבות הסברה דו- שנתית וחובות דיווח ביחס לכל תלונה על פגיעה מינית. כל הפרה של פקודות אלה מטופלת בחומרה. מצ"ח פועלת בהחלטיות ובמהירות לחקירה ממצה ויסודית בכל מקרה של חשד לביצוע עבירה על רקע מיני.

אף במקרה זה, בעקבות תלונת נפגעת העבירה, נוהלה חקירה מקיפה, בעקבותיה הוגש כתב אישום כנגד משרת הקבע והוא נידון לעונש מאסר בפועל בן 7 חודשים.  לכל אורך ההליך הפלילי, עמדה התביעה הצבאית בקשר עם נפגעת העבירה והיא עודכנה בנוגע להתפתחויות בניהול ההליך. נפגעת העבירה נכחה בדיונים שונים לפי בחירתה, עמדתה הובאה בפני בית הדין הצבאי ונלקחה בחשבון במסגרת גזירת עונשו של הנגד. לא נוכל להתייחס לדברים מעבר לאמור לעיל על מנת שלא לפגוע בפרטיות נפגעת העבירה.