בסרטון מאירוע השקת הקמפיין של הליכוד שרץ בוואטסאפ ביומיים האחרונים ניתן לראות את חבר הליכוד החדש, ומי שראש הממשלה בנימין נתניהו מקווה שיחזיר קולות שאבדו בסבב הקודם, גדי יברקן, מנסה להצטלם עם תומכיו. עד מהרה ניגש אליהם חבר ליכוד אחר ומכריז בהתרגשות, "כל הכבוד לעם האתיופי". הוא פונה ליברקן ואומר: "אני רוצה להרים אותך אח שלי ברשותך", מחבק אותו מרגליו ומגביה אותו באומרו "ינעל העולם, זה הבנאדם שלנו. כפיים, כפיים חברים".
מעברו החד והמהיר של יברקן לפני יומיים, מכחול לבן לליכוד, טלטל את מי שאך לא מזמן שמו פתק לכחול לבן בקלפי, במיוחד על רקע העובדה שבחודשים האחרונים הרבה יברקן לתקוף את הליכוד ואף נכנס לעימות אישי עם שרת התרבות, מירי רגב, בנוגע להעברת תקציבים לשימור מורשת יהודי אתיופיה. רק לפני חודש וחצי העירה רגב במילותיה הקשות לעיכול: "חבל שבדבריו אין הכרת הטוב, צניעות ומחויבות לאמת, שמאז ומתמיד אפיינו את העדה האתיופית". אתמול ניתן היה לראות את השניים מחובקים ומחוייכים בתמונה משותפת שנשאה את הכותרת "סולחה".
בין שני סבבי הבחירות של 2019, על רקע המחאת בעקבות הירי בסולומון טקה בקיץ האחרון, הבטיחו יברקן ופנינה תמנו שטה, שהתמודדו שניהם לכנסת מטעם כחול לבן, שקולותיהם של בני קהילת יוצאי אתיופיה הם שיביאו את קיצו של שלטון הליכוד. ב-17 לספטמבר, לפי הערכות, כששני מנדטים שמייצגים את קולות יוצאי ויוצאות אתיופיה אכן עברו מהליכוד למתחרים, הכריזה רגב:"האתיופים הצביעו הצבעת מחאה נגדנו".
בחירתו של יברקן לעבור כעת לליכוד קורעת את הקהילה. היא אולי מובנת מבעד לעדשת הריאל פוליטיק ומספקת שורת רווח בטוחה עבור הקהילה, או כפי שאומרת אפרת ירדאי, יו"ר אגודת יהודי אתיופיה, "כל מקום ריאלי ליוצא או יוצאת אתיופיה בכל רשימה שהיא, הוא דבר חיובי".
מצד שני, היא מצטיירת כמהלך ציני ואינטרסנטי, כפי שטוענת שולה מולא, היו"ר הקודמת. "מצחיק שזה מה שקרה עם גדי", אומרת מולא, "זו בדיחה. הוא לא הראשון שעשה תרגיל פוליטי וסתר במעשה אחד את שאמר לפני כן, אבל זה סתר לא רק אמירות אלא גם תדמית של אדם ערכי וישר שטיפח. המעבר שלו לליכוד משדר היעדר עמוד שדרה, מחסור בעקרונות וגורם לפקפוק במילתו. זו בושה בעיני".
השאלה העיקרית כעת היא לא מה יגידו, אלא מה יצביעו כעת יוצאי אתיופיה. האם יחזירו לליכוד קולות שאבדו, ואם לא – לאן ילכו הקולות?
מהלך אסטרטגי הגון
במדיה החברתית, רוב התגובות למעברו לליכוד מצויות ברשתות החברתיות מביעות כעס, אכזבה וגם בוז. יברקן עצמו לא מתראיין כרגע, "אפשר להשיג תגובות לכל מה שקרה דרך דוברות הליכוד, אני מתחיל להתראיין רק בשבוע הבא", אמר לנו בטלפון.
"יש שני סטנדרטים לפוליטיקה", מנסה מולא להבין את המהלך. "הפוליטיקה הישראלית מלאת זגזוגים ולא אמינה. הפוליטיקה שניהל גדי למראית עין הייתה של יושרה, של מורשת ואלטרנטיבה למה שקיים. כציבור דיברנו על כך שגדי מביא איתו אמות מידה אחרות כאדם וכפוליטיקאי, ואז פתאום הוא צועד לתוך פוליטיקת הכיסאות המוכרת ומתחילות להישאל שאלות כמו מה הגבולות שלו בתוך כך? האם יעשה הכל למען מטרה מסויימת? האם יש משהו במשחק שהצטרף אליו שלא מקובל עליו בכל זאת?"
את הפוליטיקה ששואבת מהמסורת ביטא יברקן כשהושבע לכנסת ה-21 ובאקט בלתי נשכח נשק את רגלי אימו במשכן. את הדרך הישרה ביטא בחיבור עמוק לשטח בימי המחאה, גם לצד פנינה תמנו שטה כשיזמו ביולי השנה דיון מיוחד בכנסת וקראו להקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת הנסיבות שהובילו להריגתו של סולומון טקה, או כאשר הגיע בתחילת ספטמבר האחרון לגן שהופרדו בו ילדי יוצאי אתיופיה מילדים לבנים בקריית גת, התעמת עם מנהלת הגנים מטעם העירייה בשטח ועם שוטר שהגיע למקום בעקבות קריאתה ודרש ממנו להציג תעודת זהות.
ירדאי לא מתרגשת מהמעבר: "נראה כי יברקן יהיה מוצלח יותר בליכוד כי הוא מזוהה עם הדור הצעיר ועם הסוגיות שמעסיקות אותו מבחינת עבודה פרלמנטרית. החברה האתיופית יודעת לזהות היטב שטיקים פופוליסטיים כי אנחנו מורגלים בניהול רישום של פעילות פוליטית עבור מי שמייצגים אותנו".
"גדי ביצע מהלך אסטרטגי הגון", אומרת גם זמנאיי טפרה מקבוצת מנהיגות צעירה, שעוסקת בחינוך בלתי פורמלי ושימשה כראש מערך התקשורת של מחאת הקיץ. "אני לא שוכחת לרגע שבכחול לבן הוא נכנס רק בזכות קולות החיילים ברגע האחרון. היתה גם שמועה שגנץ מתכנן להוריד אותו למקום נמוך יותר ברשימה הפעם. אני לא מתרגשת ברמה האידיאולוגית והפוליטית מהמעבר שלו, הוא לא זגזג מקיצון לקיצון כדי להצדיק כיסא, הוא לא עבר משמאל לימין.
"בתוך הקהילה נשמעה עליו ביקורת ערכית בגלל הרטוריקה האנטי-ליכודניקית שנקט בימי המחאה. הוא יצטרך להוכיח את עצמו עכשיו כשהוא חבר ליכוד, אבל הזעזוע והביקורת על מעשיו שהגיעו מחוץ לקהילה היו פטרוניים כל כך. אף אחד לא הגיב בכזה רעש לעריקה של סתיו שפיר בזמנו או אפילו לאיחוד של העבודה, גשר ומרצ שגם הוא נעשה לשם הישרדות פוליטית. גדי הכה גלים בחברה הישראלית כשהפגין את העובדה שהוא מבין כיצד המגרש הפוליטי עובד והתגובות שלא איחרו להגיע היו פטרוניות".
האם הליכוד עשה מהלך ציני?
ירדאי: "לא במיוחד. זה בסך הכל להנחית מישהו איפשהו בשביל הקולות. כמו שמרצ התהדרה בזמנו באבי בוסקילה, או שפרץ היה אמור למשוך קולות עבור מפלגת העבודה. בעיני כל שיטת ה'להביא אתיופי' לא נכונה. זה כמו שנתניהו יזם ביקור של נשיא אתיופיה לפני הבחירות הקודמות, הביא אתיופי ואפילו מחו"ל. מדובר במהלכים שקופים שמעידים על הבורות מלמעלה. המיינסטרים של הקהילה בוודאי לא מתלהב מראש ממשלת אתיופיה והבאתו לכאן יוצרת תחושה שהתפישה אותנו היא שטחית".
יברקן יביא את הקייסים
מבחינה אלקטורלית יברקן אינו נטול משקל. שמו נקשר בעיקר למאבק הקייסים להכרה במעמדם וסמכותם הדתית והרוחנית, וכן להשוואת תנאי העסקתם לאלה של רבנים במשרד הדתות. בפברואר 2018, הוכרו הקייסים כ"רועים רוחניים" באופן רשמי, נוספו להם תקנים במערך הרבנות והובטח להם שילוב במועצות הדתיות. בסוף יוני 2019, הועבר לשם כך גם תקציב של 41 מיליון שקל.
"לא מן הנמנע שיברקן יצליח לשכנע קייסים שנאבק איתם לאורך השנים לבטא תמיכה בליכוד בתמורה לשלל הבטחות", אומרת מולא, "והמבוגרים, שרבים מהם הולכים בעקבות הקייסים יתמכו בשל כך בגדי, אבל התמיכה בימין עדיין לא תהיה רחבה כבעבר".
יברקן אכן השתמש בקשריו עם הקייסים לקראת סבב הבחירות הקודם כשאירגן, למשל, לכהנים הרוחניים מפגש עם משה בוגי יעלון ממפלגתו הקודמת. "הקשר של יברקן לקייסים שווה הרבה קולות", אומר דגו בן ה-42 מירושלים, "גדי שווה יותר מחברי כנסת ומתמודדים אחרים מבחינת הקולות שהולכים אחריו".
דגו מתכוון להצביע ליכוד אחרי שהלך עם יברקן לכחול לבן בסבבים הקודמים: "הצבעתי נגד הליכוד לא כי אני שונא אותם, אלא כי אינני יכול לסבול את העובדה שהם ראו אותנו כמובן אליו. כמצביע, אני לא מסתכל על ימין או שמאל, גם אם גדי היה אצל טיבי הייתי בוחר בו".
בסבב הבחירות האחרון התלבט דגו אם להצביע בכלל, "גדי שובץ במקום ה-33 וחששתי שלא יכנס". לבסוף, הוא הצביע לכחול לבן ולקח עימו לקלפי בני משפחה רבים רק כדי, "שבליכוד יבינו שאנחנו לא הבסיס שלהם יותר". "עכשיו הם מבינים", מסכם דגו, "גדי קיבל מקום ריאלי בליכוד, הם התחילו לכבד אותנו".
"הזעזוע והביקורת על מעשיו שהגיעו מחוץ לקהילה היו פטרוניים כל כך. אף אחד לא הגיב בכזה רעש לעריקה של סתיו שפיר בזמנו"
ירדאי לא מאמינה בשינוי דרמטי של דפוסי ההצבעה. אחרי הקיץ האחרון, שהחל בהפגנות שפוזרו באלימות רבה מצד משטרת ישראל, התפתח למחאות של מפגינים לא רבים אך סדרתיים מחוץ לביתו של שר המשפטים ונגמר בחבר מרכז ליכוד שצועק שעליהם להודות על שהורידו אותם מהעצים כשאוחנה שנמצא במקום מתעלם מהקריאה, היא אומרת: "נדמה לי שגדי לא יביא רבים לליכוד, כי המחלוקת שנוצרה בינינו לבין הליכוד היא שורשית. מה גדי יעשה כבר בליכוד, שימנע את הרצח הבא?"
טפרה מסכימה איתה: "סבב הבחירות הקודם היה בזמן מחאה. המפלגות השונות ניסו לפנות לקהילה האתיופית, אבל למעשה פנו בעיקר לקולות הצעירים שמוחים. מה שתרם לתדמית של כחול לבן באותם ימים היה בעיקר הטעויות הקריטיות שעשה הליכוד בהתבטאויות שלו כלפי הקהילה והמחאה שלנו. בהיעדר מחאה, הדור המבוגר מבני הקהילה הוא ימני ברובו וברגע שיש במפלגה שלהם מישהו שגם ידאג לקהילה ויקדם אותה, הם יחזרו לבייס שלהם. כל זה תלוי כמובן גם בהבטחות שיספק הליכוד בשבועות הקרובים, הם טועים אם הם חושבים שעצם השיריון יחזיר מסה קריטית של קולות מכחול לבן".
לתפישתה של מולא, יחסי ביתא ישראל, ראש הממשלה והימין בכלל נמצאים בנקודת אל חזור ואין ביכולתו של יברקן להחזיר את הקהילה האתיופית לליכוד. "בערב הסוער ההוא של המחאה (ליל חסימות הצירים למחרת הרג סולומון טקה; מ.א) נתניהו אמר 'אנחנו מדינת חוק, לא נסבול את חסימות הצירים'", מצטטת מולא, "והמסר שלו למשטרה באמירה הזאת היה ברור. הוא אמר להם לעשות כל שנדרש כדי לשמור על החוק היבש. הוא אמר זאת בשעה שצעירות וצעירים שכבו על כבישים כדי להגן על חייהם והוא פשוט הלך עליהם".
"הדור המבוגר מבני הקהילה הוא ימני ברובו וברגע שיש במפלגה שלהם מישהו שגם ידאג לקהילה ויקדם אותה, הם יחזרו לבייס שלהם"
"עברנו התפכחות", ממשיכה מולא, "כשאתה תובע זכויות ומוחה נגד שחיתות שלטונית ובעד ערכים דמוקרטיים, הפטריוטיזם והלאומיות הופכים לשוליים. אנשים מבינים שיש פה בעיה ויש אחראים לבעיה בעשור האחרון בדמות שלטון הליכוד. גם מי שיש לו זיקה רעיונית או רגשית והסטורית לליכוד מבחין בהתבטאויות שמגיעות מכיוון ראש הממשלה והמפלגה לגבי יוצאי ויוצאות אתיופיה. אי אפשר לפספס את מה שנאמר עלינו וגם לא את היחס המפלה. בסופו של יום אנשים מפחדים על עצמם ועל הילדים שלהם, חושבים על הגבולות שהשלטון מציב למשטרה, אז זה כבר פחות משנה איך ביבי נואם באו"ם".
מה תעשה פנינה
מול הקריאות שמחזקות את בחירתו של יברקן לנהוג כפוליטיקאי מן המניין, מציינת ירדאי לטובה דווקא את יריבתו תמנו שאטה, שעד כה היתה ממוקמת במקום גבוה ביחס אליו. "לפנינה יש תעודות", היא אומרת ומתכוונת לשורה של מאבקים חברתיים בהם תמנו-שטה נטלה חלק ולנראות הציבורית הגבוהה שהיתה לה בתקשורת כשהגישה במשך שנים תוכניות אקטואליה בטלוויזיה וברדיו ושימשה ככתבת המשפטים של הערוץ הראשון במשך ארבע שנים. "פנינה נתפסת בקהילה כמי שיש לה תעודות ושלא נופלת לתרגילים ציניים".
"הכל תלוי במה שתעשה פנינה", מסכימה מולא, "ועד כמה היא תצליח לדבר עם הקהל. דווקא היא, ולא הגנרלים, כי הם לא מדברים אלינו ממילא ויש תחושה שהם לא מבחינים בנו בכלל. ביבי דווקא עוסק בנו – הוא עשה את המעשה המגוחך של להביא לכאן את ראש ממשלת אתיופיה, הוא מתסיס, ומשקר, אבל עוסק בנו בשעה שנראה כאילו הגנרלים בכלל לא כאן, ולכן הכל תלוי מאוד בפנינה. עליה לפעול באמינות כדי לייצג אלטרנטיבה ליברקן.
"אני מנחשת שפחות אנשים יצביעו מפעם באופן כללי, שאחוז ההצבעה מקרב הקהילה שלנו יקטן אחרי ההתגייסות הגדולה שהייתה בסבב הקודם. לפעילים רבים כבר נגמר האוויר אחרי הקיץ שהיה".
"נתניהו אמר למשטרה לעשות כל שנדרש כדי לשמור על החוק היבש. הוא אמר זאת בשעה שצעירות וצעירים שכבו על כבישים כדי להגן על חייהם והוא פשוט הלך עליהם"
תוצאות הקיץ אמנם הביאו לייצוג במקום ריאלי ומכובד, בשתי רשימות שונות, לשני מנהיגים שהמוחים במהלך הקיץ נשאו את עיניהם אליהם, "אבל בכל מקרה אנחנו גם מפסידים", אומרת מולא, "זה ממש כישלון של הסיעות שלא הצליחו לתווך את המצע והאידיאולוגיה שלהם לקהילה שלנו. במשך כל החודשים שבהם זעקנו זעקה – לא היה מענה מצד הפוליטיקה הגבוהה. יש פה מנהיגות כושלת ובלתי אמינה מראש".