ב-2009 סבתא שלי הצביעה חד"ש. זה החל מהתעניינות תמימה מצידה בארוחת ערב בנוגע למי אתן את קולי. כשעניתי, היא שאלה את אימי מהי המפלגה הזאת, אימי ענתה "זה הערבים האלה", ואני תיקנתי ל"זאת מפלגה קומוניסטית". בתגובה אמרה סבתי בגעגועים רוויי רומנטיקה, "לפחות כשחיינו תחת הקומוניזם לא דיברנו מסביב לשולחן על כסף". כעבור שבוע, היא שאלה אותי מאחורי הפרגוד איזה פתק שייך לקומוניסטים, הכניסה אותו למעטפה, וחזרה הביתה מבסוטה.
סבתי, זיכרונה לברכה, לא מצביעה כבר מזמן, אבל סבתות רוסיות שכמותה זוכות להתעניינות גוברת מאז ש"הקול הרוסי" הוכרז כמוטיב מרכזי במערכת הבחירות השנייה ל-2019. זה מצב שלא נראה כמותו קודם, אם בעבר נמנעו בליכוד מלהתחרות עם ישראל ביתנו על קולות, מאז סומן ליברמן כ"מפיל ממשלות סדרתי" ו"שמאל" – ביבי צמא לאלקטורט מקרב החברה דוברת הרוסית שמוערך בכ-15 מנדטים.
השבוע פגש נתניהו את נציגי ישראל ביתנו לשעבר, והבטיח להם גדולות ונצורות בענייני הפנסיות והדיור הציבורי לעולים – תחומים שנמנע מלעסוק בהם עד כה. לדבריו, סמך על ליברמן בעניין – שלא עשה כלום.
ליברמן בתגובה, לא נשאר חייב – ויצא עם סרטון מושחז משלו תחת הכותרת – "סיפורי עלי ביבי", שם הזכיר והראה כי כבר לפני שמונה שנים, בהיותו ראש הממשלה, הבטיח נתניהו את אותם דברים בדיוק. מאז, לא הרבה השתנה. מי אחראי לכך? כנראה ששניהם.
כך או כך, נתניהו והליכוד מכוונים את רוב הארטילירה אל עבר המגזר הרוסי, שם הם רואים את פוטנציאל הקולות הגדול והרלוונטי ביותר במועד ב' של הבחירות. תקציב הקמפיין שיופנה ליוצאי ברית המועצות, מוערך בין 10 ל-15 מיליון שקל.
"הליכוד וישראל ביתנו קיבלו מספר שווה של מנדטים מהציבור ה'רוסי' בבחירות האחרונות", אומר אריאל בולשטיין, פעיל ליכוד ותיק שמונה באחרונה ליועץ המיוחד של נתניהו לענייני המגזר הרוסי. זה תפקיד שלא היה קיים קודם והוא בגדר הצטיידות ראוותנית בקרב מול ליברמן. "ההשקפות של מרבית דוברי הרוסית כאן תואמות את השקפות הליכוד", אומר בולשטיין, "ו-80% מהמצביעים ה'רוסים' בוחרים בימין על סוגיו. לכן ה'רחוב הרוסי' הוא זירת התגוששות קריטית בין הליכוד לישראל ביתנו.
"עד כה ביבי נמנע מהקמת מטה לדוברי רוסית. הקולות זרמו ממילא לאותו כיס קואליציוני. הפעם המצב שונה ומכיוון שהשקפות הליכוד תואמות את הערכים הבסיסיים של יוצאי ברית המועצות מדובר בברית טבעית. השינוי הטקטוני במפה הפוליטית כאן קרה כשיוצאי המזרח כרתו ברית עם הימין האידיאולוגי. אם הליכוד יפתח את דלתו גם בפני ה'רוסים', זה יבצר את שלטונו לפחות לדור. הברית בין הליכוד לציבור הזה צריכה להיות לא של מאגר קולות, עליהם להפוך לבשר מבשרה של התנועה".
האם הקול הרוסי עוד קיים בכלל?
הנתונים שעליהם מתבסס בולשטיין מגיעים מסקר שערך אתר החדשות הגדול ניוז-רו, שרק 14% מגולשיו הם מתחת לגיל 40. לכן נשאלת השאלה באיזה קווים משורטט הקול שבולשטיין נלחם עליו ומייעץ לגביו. כשנשאל לגבי הצעירים דוברי הרוסית בישראל, הוא מדבר עליהם כאילו הם עדיין ישובים מסביב לשולחן הילדים באירוע משפחתי.
בכלל, נראה שהשיח בישראל לגבי המגזר הרוסי עוד לא עיכל ששנות התשעים חלפו ושהמנדטים של דוברי הרוסית כבר לא שייכים רק לבבושקות – אלא בעיקר לילדיהן לנכדיהן. כ-370 אלף צעירים וצעירות הגיעו לישראל בילדותם או נולדו כאן לפני 2001, לפי נתוני הלמ"ס. הצעירים הללו מתרגמים לכוח אלקטורלי של 7-8 מנדטים, אם אחוזי ההצבעה יישארו כפי שהיו.
לאור העובדה שאותם צעירים וצעירות בילו את מרבית חייהם, או את כולם בישראל, נשאלת השאלה האם הקול הזה קיים בכלל. האם יש משהו שמאגד את קולות הצעירים לכדי מצע משותף, למי נוטים הצעירים הללו להצביע, מה השיקולים שעומדים לנגד עיניהם בעת מימוש זכותם הדמוקרטית ומי נושא חן בעיניהם עם פתיחת מערכת הבחירות הנוכחית.
"אם הליכוד יפתח את דלתו גם בפני ה'רוסים', זה יבצר את שלטונו לפחות לדור"
בולשטיין מתחיל בגילוי אמפתיה כלפי אותו קהל צעיר ואבוד ומסיים בפאסיב אגרסיב באומרו ש"חלקם עברו קליטה קשה מבחינה חברתית, התנערו מהתיוג ה'רוסי', מרדו בהוריהם וניסו לאמץ זהות פוליטית שנראתה להם קולית. העוסקים במדעי הרוח מביניהם, כמוך, הבינו איפה מרוחה החמאה ואימצו קודים של השמאל. אבל זו שכבה צרה שעסוקה בעצמה ומנפחת את השפעותיה בתקשורת".
מתחילים לדרוש הכרה
"את ואני לא נחשבים ל'קול הרוסי'", קובע אלי נכט, סגן ראש עיריית אשדוד ומי שעמד בראש מטה העולים של מפלגת "כולנו" בבחירות 2015. "אנחנו לא הגענו לפה בלי שפה והפנים הראשונות שראינו היו של סופה לנדבר. 'הקול הרוסי' הם עולים טריים ומי שהגיעו לכאן בגיל מבוגר, היו עסוקים בעבודה, לא רכשו את העברית ומתגוררים באזורים גיאוגרפיים שמדברים בהם כמעט רק רוסית. מספרית, מדובר פה רק ב-4-5 מנדטים".
"לפני שנה, בתקופת חוק המרכולים התקיימו פה שש או שבע הפגנות בהשתתפות אלפים", אומר אלכס פרנקל, אשדודי בן 31 שעובד באבטחה ונמצא ערב תחילת לימודי תואר שני בכלכלה. "הטריגר היה חלוקת דוחות לחנויות פתוחות בשבת במרכז ביג. זה היה שוק, כי 'רוסים' לא מפגינים על כלום. אבל כמו שיש מי שמוותרים על השם הישראלי שניתן להם כאן וחוזרים לשמם הרוסי, ככה הם מתחילים לדרוש הכרה בייחודם הפוליטי", הוא אומר ומתכוון לבני דורו שמרכיבים את המנדטים המסתוריים של ה'קול הרוסי', "אנשים חושבים, 'כמה עוד עלי לחיות פה כדי להיות חלק?' ורוצים שיתאימו את הממסד למי שהם, אחרי שהתאימו את עצמם לממסד כמה עשורים".
"זה מתנשא לומר 'הקול הרוסי'", הוא ממשיך, "הבעיות שלי הן כשל כל הצעירים בישראל: איך אני קונה דירה, איפה אני מוצא עבודה. אבל אצל דוברי הרוסית נקודת הפתיחה נמוכה יותר. לא תהיה לנו ירושה מהסבתא והורינו לא צברו פנסיה לפרישה".
אלכס פרנקל, אשדוד: "זה מתנשא לומר הקול הרוסי. אבל נקודת הפתיחה שלנו נמוכה יותר"
קסניה סבטלובה, ח"כית לשעבר מטעם ה"מחנה הציוני" מחדדת את הסיבות שבגללן אלכס מרגיש אנטגוניזם כלפי הביטוי השגור הזה אך גם אנוס להשתייך לאותה קטגוריה מאוסה מהניינטיז. "זהותם של חלק גדול מהצעירים היא לא רק כלל ישראלית, אלא גם מהגרת. הם מסתדרים אולי חרף טראומת ההגירה, אבל לקשיי הוריהם יש השלכות. אני, למשל, מתגוררת עם אימי הזכאית להבטחת הכנסה וקצבת זקנה שלא הייתה שורדת ללא מגורים משותפים. גם אם אין הצדקה למפלגת מהגרים או מפלגה 'רוסית' יותר, הסוגיות הייחודיות שלנו לא מטופלות ודורשות התייחסות".
אחת הסוגיות המרכזיות כמובן היא היעדר הפנסיות, כפי שמסביר נכט: "מי שעלו לארץ בגיל 30-40 הרוויחו את המינימום של המינימום בעבודות לא נחשבות במקרה הטוב, ובחברות קבלן במקרה הרע. גם אם עבדו בשתי משרות מלאות, כמו אבי, החוק לביטוח פנסיוני חובה לכל עובד הגיע רק ב-2008. אם ביבי יפתור זאת עכשיו הוא יעביר מסר שאיווט לא עשה כלום 20 שנה. המרוויחים היחידים מהבחירות החוזרות יכולים להיות ה'רוסים' אם הקרב של ביבי וליברמן באשר למי יש גדול יותר יתורגם למי עוזר לקשישים יותר".
תקרת זכוכית והוכחת יהדות
ועדיין, עם כל הכבוד לפנסיות הישנות ולמבוגרים, לצעירים הרוסים יש סוגיות אחרות שמעניינות אותם. נכט למשל חושב שצעירים דוברי רוסית מתמודדים לא פעם עם תקרת זכוכית. "קחי למשל את העובדים בשירות המדינה", הוא אומר, "אין שם כמעט 'רוסים' בכלל ואת אלה שיש תמצאי בצוות הטכני, לא בתפקידים אחרים ובטח שלא במעלה ההיררכיה". תקרת הזכוכית הזאת מתגלה פעמים רבות בהפתעה, כפי שמתאר אלכס: "גדלתי ב'גטו' האשדודי. עד שהתגייסתי חשבתי ש'רוסים' הם לפחות חצי מהמדינה". לדבריו, בצבא וגם לאחר שירותו נתקל בגזענות. "זה לא שאוהבים 'רוסים' באשדוד, אבל מכבדים אותם. כשהכרתי את האליטה הישראלית, הרגשתי כאילו אני מתחיל שוב הכל מהתחלה".
גם בולשטיין מתעכב על סוגיית תקרת הזכוכית, ומציע למעסיקו החדש נתניהו לטפל בעניין. "צעירים התממשו מקצועית ועשו חיל, אך נתקעו במעבר לשלב ה'פיקוד' בהיעדר קשרים שדרושים לכך. היה נכון אם ראש הממשלה היה מקים צוות בין משרדי לבחון איפה יש חסמים. החברה כולה תרוויח אם מלוא הכישרון של כולם יבוא לידי ביטוי".
"אם ביבי יפתור עכשיו את בעיית הפנסיות – הוא יעביר מסר שאיווט לא עשה כלום 20 שנה"
סוגייה אישית נוספת וכואבת עבור צעירים דוברי רוסית רבים היא הפקפוק ביהדותם – גם מצד גופים ממסדיים, וגם כשהשאלה 'את יהודייה?' היא משפט פתיחה לגיטימי בטינדר. "אנשים חמים עכשיו על נושאים של כפייה דתית והתחרדות", אומר ב', קמפיינר ויועץ פוליטי שעובד שנים רבות עם אישים ומפלגות בפנייתם לחברה דוברת הרוסית. "בתוכם יש כ-300-400 אלף לא יהודים לפי ההלכה. תת הקבוצה הזאת, אגב, רק גדלה. גם ההתרחשויות בישראל לא נותנות לצעירים לשכוח מסוגיית היהדות. רבים מרגישים שמה שעושים פה ל'רוסים' זו גזענות, למרות שזו מילה שהם לא אוהבים".
גם לגלינה, בת 31 מאשקלון, הנושא הזה חשוב. "אני נוטה לבחור מפלגות שתומכות בהפרדת דת ממדינה, מה שנכון גם למדינה וגם לדת עצמה" היא אומרת, כמצביעת עבודה. לתפישתה, השקעת תקציבי עתק בתעמולה ברוסית היא "מגוכחת עד מעליבה. אינני מאמינה שה'קול הרוסי' יכול להימכר בקלות כזאת", היא אומרת, "מה גם שהליכוד יושבים עם כל הפרטנרים הלא טבעיים עבור הקול הזה, אנשים שרוצים לכפות חוקים הזויים ופרימיטיבים. בסוף נהיה מדינת הלכה. ביבי מוכר אותנו תמורת השקט שלו".
דבריו של ב' ושל גלינה מזכירים לי את החנות של "הרוסים" שהיתה במרכז המסחרי בשכונה שבה גדלתי בחולון. שרפו אותה לפחות פעמיים. כשאני מדמיינת את פניו של איזיה, הבעלים בפעם הראשונה אחרי שפתח אותה שוב, אני מדמיינת פעולת מחאה בניחוח אפוקליפטי שתוקדש לו: משט המוני לקפריסין של כל דוברי הרוסית שלא בא להם להיכנע לטרור הזהות שרודף אותם פה.
"ההתרחשויות בישראל לא נותנות לצעירים לשכוח מסוגיית היהדות. רבים מרגישים שמה שעושים פה ל'רוסים' זו גזענות, למרות שזו מילה שהם לא אוהבים"
"לציבור ה'רוסי' חשובים שני דגלים: הימני והחילוני", טוען נכט, שהפך לסגן ראש עיריית אשדוד אחרי קמפיין אנטי-חרדי קיצוני שתיאר מציאות דיסטופית שבה בכל משק בית של יוצאי ברית המועצות מתגורר אברך גיור. "יש לא מעט דוברי רוסית שמצביעים ליכוד ומחזקים את ביבי וממשלת הימין מחד אבל יודעים שהישיבה עם חרדים בממשלה תפגע בהם. כל דובר רוסית שמצביע לליכוד בגלל העניין בטחוני או ליאיר לפיד מתוך שאיפה לחופש דת – מודע לדיסוננס הקוגניטיבי שלו".
לבולשטיין, אין פתרון שמהווה קבלה מלאה ואלטרנטיבית לגזענות הישראלית. "הפרדת דת ממדינה היא סיסמה ריקה מתוכן. רישום כפול, דתי ולא דתי, יהיה מצב בלתי נסבל ויפורר את החברה לחלוטין. הוכחת היהדות לא רק מפריעה – היא יכולה לשמש את מי שרוצים להינשא. אני יכול להבין את הכעס, אבל כמו שאני נדרש להוכיח את השכלתי כדי להתקבל למקום עבודה, הגיוני שאדרש להוכיח את יהדותי כדי להינשא".
"תכלס ביבי הוא הכי שמאל שיש"
אנטון ואיליה ממלצרים בפאב ה"גמברינוס" באשדוד, מקום מלא עד אפס מקום ברוב שעות פעילותו שעובדיו החסונים והשזופים מוציאים ממטבחיו מגוון מנות שרימפס, בשיירה שבקושי עוצרת לנוח. כשאני מדברת עם השניים תוך כדי משמרת, אנטון בן ה-25 שלומד משפטים במכללה באשדוד מתוודה שמתחרט על שנתן את קולו למשה כחלון בבחירות האחרונות. איליה, בן דודו בן ה-30, סטודנט להנדסת בניין באותה מכללה מספר שהצביע לעבודה ומביע תקווה נלהבת שסתיו שפיר תהפוך ליו"ר המפלגה.
לפתע אנטון חושב בקול שמפלגת העבודה היא אופציה בשבילו בשל "ההידרדרות הרצינית בדמוקרטיה הישראלית והמתקפה המזעזעת על בג"צ. זה בושה מה שאנחנו עושים", הוא אומר, "צועדים אל דיקטטורה וביבי מלך"."בא לי לבחור בבני גנץ כמחאה", הוא אומר בהתרסה אבל מצטנן מהר ומוסיף ש"הרוטציה עם לפיד מרתיעה אותי. אולי אבחר בליברמן בגלל המהלך שלו". הוא עוצר לרגע לחשוב ומוסיף, "למרות שגם הוא עוד מאותו הדבר".
איליה אדיש לתחום המדיני ובעל עור של פיל אל מול מה שהוא מכנה: "ביטחון, ביטחון, ביטחון". "אני נטרף מזה שאנשים בדרום מצביעים לביבי, ועוד בשדרות! המלחמה אינסופית ותמיד שולפים את איראן, את חמאס וחיזבאללה כשרוצים להשתיק הכל", הוא אומר, "אז צריך לחשוב על חברה וכלכלה".
אני עומדת עם השניים בכניסה ל"גמברינוס" כשאנטון מוסיף שלתחושתו אנשים מפחדים משינוי. אני חשה כבר כעובדת המקום ומברכת לשלום את המתעניינים בשולחנות פנויים ומוסיפה שאנשים פשוט מעריצים את ביבי. איליה ואנטון אומרים ביחד "כי הוא כריזמטי". אני שואלת האם לליכוד יש סיכוי למשוך אותם, והם מסכימים שישנם חברי כנסת טובים מטעם המפלגה, אבל שאין בהם תועלת תחת ניצוחו של בנימין נתניהו. "תכלס ביבי הוא הכי שמאל שיש", מסכם איליה. בתוך כל הכאוס הנחרץ אך המבולבל הזה, ניגש אלינו עוד מלצר ומפציר בי להצביע לגנץ.
אנטון, 25, מאשדוד."בא לי לבחור בגנץ כמחאה, אבל הרוטציה עם לפיד מרתיעה אותי. אולי אבחר בליברמן בגלל המהלך שלו"
הבעיה של השמאל
אבל עם כל הכבוד להפצרות המלצר, נראה שבכחול לבן די רדומים ביחס למגזר הרוסי, כמו בשאר המרכז שמאל. "אני מאמין שבבחירות הקרובות נצליח להסביר טוב יותר שאנחנו מפלגת מרכז שמייצגת את כולם", אומר ח"כ יואל רזבוזוב ומי שעומד בראש מטה העולים של מפלגת כחול לבן, "עוד לא הגענו לשלב של חלוקת תקציבים, אנחנו בשלב האסטרטגיה, אבל הפעם יהיה לנו יותר כדי שלא נעלם בין שתי המפלגות שנלחמות על הקולות האלה".
רזבוזוב לא מודאג מתקציבי העתק שישקיעו בליכוד, "הייתי ממליץ לביבי לשים את הכסף לא בקמפיין אלא בפנסיות", הוא אומר, "ציבור דוברי הרוסית אינטיליגנטי מאוד ומבין כשמנסים לעבוד עליו. זה נכון שדוברי ודוברות רוסית הם ימנים, אבל הימניות שלהם מתבטאת בהערכה לכוח, חוסר התפשרות ואי כניעה, זה לא ימין אידיאולוגי שבעד התנחלות כזאת או אחרת. אנחנו לא ימנים יותר ולא שמאלנים יותר מכל מפלגת מרכז אחרת. בכל מקרה, מי שהגיעו לכאן מברית המועצות לשעבר ולא מתכננים להגר שוב צריכים להילחם על המדינה, ומי כמוהם מבין לאן הרוח פה נושבת".
ועדיין נדמה שבמרכז שמאל בקושי מנסים לקרוץ לחברה הדוברת רוסית בשניםה אחרונות, או להתייחס אליה כבעלת תודעה עצמאית.'"אבי גבאי לא מינה דובר רוסי במשך חצי שנה", אומרת ח"כ לשעבר סבטלובה, "בניוז-רו גבאי הוכתר כדמות הכי פחות מוכרת במערכת הבחירות האחרונה. זו בוכטה של בוחרים, איך אתה מוותר עליהם מראש?"
"כשנכנסתי לקמפיין של 'המחנה הציוני' בסוף 2014 והצגתי לדמויות בכירות מה הציבור שאליו אני משתייכת צריך ומה כואב לו, חלק מזה התקבל בהפתעה מוחלטת", ממשיכה סבטלובה. "בואי נגיד שדמות בכירה מהתחום הכלכלי שמעה ממני לראשונה שכ-180 אלף קשישים נמצאים עמוק מתחת לקו העוני, בלי דירות ובלי פנסיות, מתקיימים אך ורק מקצבת זקנה והבטחת הכנסה. הוא נדהם. שם הבנתי שאין מנוס מכך שיהיו אנשים שמכירים את 'המגזר', שייצגו אותנו".
קסניה סבטלובה, ח"כ לשעבר: "אבי גבאי לא מינה דובר רוסי במשך חצי שנה זו בוכטה של בוחרים, איך אתה מוותר עליהם מראש?"
היעדר הקשר בין השמאל לחברה דוברת הרוסית בישראל עולה גם מדבריו של ב', יועץ התקשורת למגזר. "הסקרים מראים שבכמעט 80% מהבתים של יוצאי ברית המועצות השפה השלטת היא רוסית", הוא חולק מידע פנימי, "לכן, זו שפה שאפשר להשפיע בה, לא רק במילים אלא גם באמצעות קודים תרבותיים. גם מי שמנהלים חלק גדול מחייהם בעברית פונים לתקשורת ברוסית שמתנהלת אחרת. שם נותנים לאנשים לדבר, להסביר את עצמם לעומק ולא קוטעים בתחילת המשפט כמו בתקשורת בעברית".
"למרות זאת, פוליטיקאים ישראלים לא משקיעים משאבים בעבודה בשדה דובר הרוסית", הוא ממשיך ואומר, "הגדילו לעשות נפתלי בנט ואיילת שקד כשפרסמו סרטון עם כתוביות מגוגל טרנסלייט. וזו מפלגה שתפורה לציבור דובר הרוסית: גם חילונית וגם ימנית מאוד. אני מתחייב שהם היו זוכים במעט הקולות שחסרו להם בהשקעה מינימלית".
"פוליטיקאים ישראלים לא משקיעים משאבים בעבודה בשדה דובר הרוסית. הגדילו לעשות בנט ושקד כשפרסמו סרטון עם כתוביות מגוגל טרנסלייט"
לשיטתו, השמאל-מרכז מתעלם הן מהשפה והתרבות של דוברי ודוברות רוסית כאן מצרכים הספציפיים שלהם, כי מבחינתם כולם בכיס של ליברמן. "וזו שטות מוחלטת", הוא קובע. "כי ליברמן קיבל רק חמישה מנדטים. רבין ב-1992 וברק ב-1999 השקיעו משאבים רבים בפניה לדוברי ודוברות רוסית וניצחו בזכות כך. אבל מאז לא נראו קמפיינים של מיליונים. במפלגה של גנץ לא היה נציג אחד ב-30 הראשונים למרות הייצוג ליוצאי אתיופיה, להט"ב, חרדיות ודרוזים. יהירות כזו מאפיינת מאוד את הצד הזה של המפה הפוליטית, הם שמים פס ענק של 'הרוסים', ואני אומר זאת בכאב".
דווקא ליברמן?
"המאבק בין ביבי לליברמן בבחירות האלה יהיה מלוכלך מאוד", מסכם נכט. "זו תהיה מלחמת יח"צ שחור. ה'רוסים' לא ירגישו מחוזרים או משהו, ביבי רוצה את קולותיהם אבל יותר מכך, הוא ילחם שאיווט לא יזכה בהם". נכט מעריך כי מול מספר המיליונים הדו-ספרתי של הליכוד, ב"ישראל ביתנו" ישקיעו ב"קול הרוסי" 2-3 מיליון, וישמרו עוד כמיליון שקל לפעילות שטח ביום הבחירות.
בינתיים מתרגל ליברמן בעמוד הפייסבוק שלו שיח מקרב, שאולי יקרוץ למצביעים צעירים. בשבועות למשל הוא כתב: "חג השבועות תמיד היווה עבורי סמל ליהדות מכילה, מחבקת ומקבלת. יהדות שקיבלה לחיקה את רות המואביה בזרועות פתוחות. לצערי, היהדות הזו הולכת ומתרחקת מאיתנו. אנו לא ניתן לזה יד ונמשיך להיאבק למען יהדות מקרבת ולא מפלגת על בסיס העיקרון של חיה ותן לחיות".
"המאבק בין ביבי לליברמן בבחירות האלה על הקול הרוסי יהיה מלוכלך מאוד. מלחמה של יח"צ שחור"
אבל גם אם ליברמן הופך את חברבורותיו מול קהלים מסוימים, עיון בהיסטוריה הפרלמנטרית של מפלגת "ישראל ביתנו" מציעה תמונה מפוקפקת. המפלגה אמנם ביססה מתן מענק חימום לקשישים שמתקיימים אך ורק מקצבת זקנה והבטחת הכנסה, עיגנה בחוק ההסדרים תוספת ותק לקצבת הזקנה ופעלה בנושאים תרבותיים כמו הכרה ביום הניצחון על גרמניה הנאצית כיום ממלכתי – אך במקביל הפילה שלוש פעמים הצעת חוק לנישואים וגירושים אזרחיים, כמו גם הצעת חוק למתן פיצויים מטעם המדינה למי שנאלצים להינשא בחו"ל. המפלגה גם הפילה שתי הצעות חוק הקשורות להעלאת קצבת הזקנה ושתי הצעות חוק הנוגעות לתחבורה ציבורית בשבת.
החקיקה המועטה של ישראל ביתנו ופעילותה הענפה להפיל הצעות חוק שיטיבו עם מצביעי הגרעין הקשה שלה, ילדיהם ונכדיהם, מסבירה גם את ראיון הגמגומים של הח"כ לשעבר רוברט אליטוב שבו הוא לא מצליח להיזכר בהישג בודד של המפלגה בכנסת האחרונה לבקשת המראיין.
ועדיין, עבור חלק לא מבוטל מהצעירים שדיברנו איתם, ליברמן הוא אפשרות ממשית. כמו עבור אלכס מאשדוד שאומר: "אולי אצביע לו אם כחול-לבן לא ימריאו בסקרים. אינני מסכים עם ליברמן מבחינה מדינית, אבל כל עוד השמאל לא מצליח להרכיב ממשלה, מישהו צריך להביא את הקול החילוני ולבלום הדתה". או ורד, תושבת חולון, מורה בצהרון בעיר, שאומרת שהיא "לא יודעת על מי לסמוך שיפעל עבור הדור הצעיר, אבל כל הכבוד לליברמן שעמד על העקרונות שלו. אולי אין לו מספיק מנדטים כדי להוביל מהפך, אבל כנראה שהוא כן יקבל ממני קול בספטמבר". היא מקווה שליברמן "ימשיך להתעקש על חוק הגיוס, יצא נגד ההקפדה על לבוש ילדות וימנע הדתה במערכת החינוך".
אם ב-2015 היתה התארגנות שקראה לצעירים מזרחים להצביע ש"ס, חצי בקטע מודע אתנית של חיבור לשורשים, אז אולי עכשיו זה תורו של ליברמן שממילא מתקיים כעוגן תודעתי בשיקולים הפוליטיים של צעירים וצעירות דוברי רוסית. אולי עקב מהלכו הנחרץ, אולי מתוך השיוך הטבעי שלהם אליו – ואולי כי קל להם יותר לתת בו אמון בלי פילטר הגזענות שחווים כלפיו ישראלים צברים.
נדמה שהשילוב בין דאגות כלל חברתיות לדאגות מגזריות יהיה מה שינתב את הצבעתם של צעירים וצעירות דוברי ודוברות רוסית. לכן נכון אולי להפסיק לקרוא לדפוסי הצבעתם "הקול הרוסי" ולעבור לדון פשוט היכן ימצא המענה המדויק ביותר לצרכים הכלכליים והחברתיים שלהם. אבל החיפוש אחר בית פוליטי שכזה מסבך הן את הפרשנים והן את המצביע הפשוט.