ט' כבר בת 19, וזה לא מובן מאליו. רק לפני שנתיים ניסתה לשים קץ לחייה. זה קרה זמן קצר אחרי שאובחנה כמתמודדת עם פוסט טראומה מורכבת על רקע אלימות שספגה מילדות ולאורך כל שנות נעוריה במשפחתה הגרעינית.
כיום היא לומדת במסלול אקדמי יוקרתי, מפרנסת את עצמה, יוצאת למסיבות, פוגשת חברים ומתנדבת בעמותה. אבל כבר יותר משנה היא מחכה, מתחננת וגם דורשת שמשטרת חיפה תחקור את הוריה ביחס לטענותיה על האלימות בצלה גדלה. ט' אמנם עזבה את בית הוריה בגיל 17, אך היא חוששת לשלומם הגופני והנפשי של שלושת אחיה הקטנים, שעוד מתגוררים עם ההורים.
באוגוסט 2021 הגיעה ט' לתחנת המשטרה בחיפה. היא התיישבה מול חוקרת עבירות מין והחלה לשתף אותה בזכרונות שבהם אביה אונס את אימה מולה ומול אחיה הקטנים ומלווה אותה לשירותים בילדותה ונוגע בה. היה לט' קשה להיפתח מול האישה הזרה.
"ציפיתי שמתוקף המומחיות שלה בעבירות מין היא תהיה קשובה, סבלנית ותשאל את השאלות הנכונות", מספרת ט', "אבל החוקרת כעסה שאני לא מדברת מהר מספיק ולא נותנת דברים 'ממשיים' להיאחז בהם. למשל, כשאמרתי שאבי היה אונס מולנו את אמא היא השיבה שאמא שלי מבוגרת מספיק כדי להגיש תלונה בעצמה. יצאתי החוצה פעמיים במהלך הגשת התלונה".
למזלה, ט' לא היתה לבד בחקירה. הדברים שהיא מתארת נחרטו גם בזכרונו של עמית פרלסון המלווה אותה בשלוש השנים האחרונות מטעם עמותת על"ם לנוער במצבי סיכון.
פרלסון, מנהל ניידות הלילה של על"ם בחיפה, מכיר את סיפורה של ט' היטב. הוא היה שם כשהתלוננה ברווחה לראשונה על אלימות מצד הוריה, והוא היה שם כאשר בחלוף הזמן החלה ט' להיזכר בפגיעות מיניות מילדותה. במהלך החקירה הוא ניסה לציין כי למיטב ידיעתו גם בת דודתה של ט' התלוננה על אביה (דודה של ט') שפגע בה מינית. גם זה, פרט מידע שהיה מדליק נורות אדומות בקרב כל חוקר מיומן, לא הועיל.
ילדי פוסטר למצויינות
שבוע לקח לט' לאזור אומץ לגשת שוב לתחנת המשטרה. היא רצתה לעבות את תלונתה ולשים את זכרונותיה בהקשר. הפעם, גם כן בליווי פרלסון, היא סיפרה על התקפי זעם תדירים של הוריה שמלווים בהשפלת הילדים לעיני כל המשפחה ומכות וחניקות כענישה יומיומית. ט' הדגישה שוב ושוב שהיא כבר לא מתגוררת עם ההורים, אך ייתכן שאחיה הקטנים עוד נתונים לאלימות הזאת מדי יום.
לא קל לחשוד בכך שמשהו אינו כשורה בהוריה של ט'. הם בעלי משרות בכירות במשק ומשתכרים היטב. מעמדם החברתי רם יותר מזה של כל שוטר או עובד רווחה שעשוי לבוא עימם במגע. גם ילדיהם, ט' ושלושת אחיה, הם ילדי פוסטר של המילה "מצויינות".
ט' למדה בבית ספר בעל שם בנעוריה והגיעה בו להישגים גבוהים, גם בתחום הלימודי וגם בתחום החברתי. זאת למרות שאת כיתה י"א ו-י"ב העבירה מחוץ לבית בפתרונות מגורים זמניים, כשסגרי הקורונה ברקע. גם כשניסתה לשים קץ לחייה בדצמבר 2020, דרשה ט' להשתחרר מהאשפוז בבית החולים כדי להגיע למבחן למחרת בבית הספר. אחיה הקטנים של ט' לומדים בכיתות ובמסלולים לתלמידים מצטיינים או מחוננים באזור הצפון.
אחרי הגשת התלונה, ט' ידעה שהתיק לא מתקדם. המשטרה לא יצרה עימה קשר שוב, אולם היא שקעה בלימודים אקדמיים תובעניים. בכל זאת, הדאגה לאחיה לא נתנה לה מנוח ולאחר שקיבלה ייעוץ משפטי, החליטה לגשת לתחנת המשטרה במטרה לנסות להסביר את עצמה טוב יותר, בתקווה שהפעם חוקרי התחנה יפעלו.
היא ניסתה לתאם הגשת עדות נוספת. בטלפון נאמר לה שהיא מוזמנת להגיע לתחנה. בסוף יולי 2021 היא הגיעה לתחנת חיפה שוב. נאמר לה שתלונתה הראשונה נסגרה מאחר ולא נמצא חשד לעבירות פליליות בדברים שתיארה. ט' החליטה להגיש את התלונה מחדש.
ט' התיישבה מול חוקרת אחרת וסיפרה פעם נוספת על המעשים הקשים שעשו בה הוריה. הפעם תיארה ט' באופן מפורט יותר כיצד היו מכים אותה ואת אחיה הקטנים באופן שיטתי. היא תיארה משטר של טרור בבית, שכלל גם זריקת צלחות לעברה, הזנחה שלה וענישה בדמות תליה הפוך. נוסף על כך, סיפרה ט' כיצד אביה נהג להסתובב בעירום בבית ולהיכנס לחדר המקלחת כאשר היא מתקלחת ולהפעיל כלפיה אלימות פיזית ומינית.
ט' סיפרה על המעשים הקשים שעשו בה הוריה. לאחר כחצי שעה החוקרת הפסיקה את עדותה ואמרה: אין לי זמן לשמוע את כל סיפור חייך
לאחר כחצי שעה, החוקרת הפסיקה את העדות והסבירה לה – אין לי זמן לשמוע את כל סיפור חייך, עלייך לתאר את הדברים באופן כללי, והמחלקה לאלימות במשפחה תזמן אותך לחקירה, ותוכלי לפרט. ט' אמרה שיש לה עוד הרבה מה להוסיף, אך החוקרת לא הייתה מוכנה להמשיך לקבל את התלונה, והבטיחה לט' שייצרו איתה קשר שבוע מאוחר יותר להמשך עדותה.
לא מתכוונים להתייחס
בימים שלאחר הגשת התלונה, ניסתה ט' ליצור קשר עם התחנה כדי לתאם את המשך עדותה. נקבעו לה שתי פגישות, אולם הן בוטלו תוך זמן קצר. סיבה לביטול אחד היתה שהחוקרת שמוכשרת לגביית תלונות הנוגעות לאלימות במשפחה יצאה לחופשה. בפעם השנייה נאמר לט' שהחוקרת חולה.
ט' הרגישה שמשהו אינו כשורה. היא הגיעה לתחנת המשטרה ביום שבו נאמר לה שהחוקרת חולה, ומצאה אותה עוסקת בעבודתה כרגיל. היא דרשה להמשיך להגיש את תלונתה. אלא שחוקרת בכירה המתמחה בעבירות מין אלימות במשפחה שהיתה שם, ביקשה לדבר ביחידות עם הסטודנטית מטעם הקליניקה לייצוג צעירים ונוער מאוניברסיטת רייכמן שליוותה את ט' לתחנה.
ט' הגיעה לתחנת המשטרה ביום שבו נאמר לה שהחוקרת חולה, ומצאה אותה עוסקת בעבודתה כרגיל
בשיחה בין החוקרת לסטודנטית המלווה, הצהירה החוקרת שט' לא נתפשת על ידי המשטרה כאדם אמין, זאת משום שבעבר הגישה תלונות אחרות (שאינן נוגעות להוריה) והיא מתלוננת סדרתית. החוקרת אמרה לסטודנטית כי במשטרה לא רואים צורך לטפל בתלונה הנוכחית של ט' והוסיפה כי לדעתה אין מדובר בסיפור אמיתי אלא "במחלת נפש" ועל כן אין לפנות לתחנת המשטרה אלא לטיפול נפשי.
הסטודנטית אמרה לחוקרת שט' מאובחנת עם פוסט טראומה מורכבת ולכן עדותה לא קוהרנטית. החוקרת השיבה כי היא פוגשת נפגעות רבות בעבודתה ויודעת לזהות נפגעת אמיתית. החוקרת אף הפצירה בסטודנטית לא לבזבז את זמנה ואת זמן הקליניקה בעזרה לט'.
החוקרת אמרה לסטודנטית שליוותה את ט' כי היא פוגשת נפגעות רבות בעבודתה ויודעת לזהות נפגעת אמיתית, והפצירה בה לא לבזבז את זמנה בעזרה לט'
כאשר הסטודנטית שאלה בנוגע לאחים הקטנים של ט' והאם נעשתה בדיקה לגבי מצבם, החוקרת השיבה כי היא לא רואה סיבה לברר את הנושא. החוקרת סיכמה ואמרה כי אם ט' מעוניינת בכך, היא מוזמנת להגיע כל יום לתחנת המשטרה אך הם מצדם לא מתכוונים להתייחס לדבריה.
תהליך טיפולי להורים
אם תחנת חיפה הייתה מתייחסת לט' ברצינות, היא הייתה מגלה שמחלקת הרווחה בעיריית חיפה מצאה חלק מטענותיה של ט' אמינות רק לפני שנתיים, ושגם אחד מאחיה הקטנים של ט' טען בפני הרווחה כי הוא נתון לאלימות מצד ההורים.
בימי הסגר הראשון החליטה ט' שאיננה יכולה לשתוק עוד על האלימות בבית, אז הכירה גם את עמית פרלסון. השניים פנו למחלקת הרווחה בעיריית חיפה. "אני לא זוכרת כלום מהדרך וממה שסיפרתי ברווחה", אומרת ט', "אבל אני זוכרת היטב את הדרך חזרה מהרווחה הביתה. הייתי מוצפת ברגשי אשם, חששתי שאני הורסת את המשפחה שלי, הרגשתי לא בסדר".
ט': "אני לא זוכרת מה שסיפרתי ברווחה, אבל הייתי מוצפת ברגשי אשם, חששתי שאני הורסת את המשפחה שלי"
לאחר הדיווח של ט', נפגשה בסתר עובדת סוציאלית עירונית לחוק הנוער עם אחד מאחיה של ט'. דבריו הספיקו לה כדי להחליט לזמן את ההורים, לעמת אותם עם הטענות על אלימות במשפחה ולנסות לגייס אותם לתהליך טיפולי, זאת מבלי להיפגש בסתר גם עם האחים האחרים במשפחה.
על פי החוק, מחוייבים גורמי רווחה לדווח למשטרה ככל שמתעורר חשד לביצוע של עבירות התעללות או הזנחה בקטינים, אלא אם אי דיווח למשטרה משרת את טובתם של הקטינים. באותה נקודת זמן ביקשה ט' מגורמי הרווחה להימנע מדיווח למשטרה ואושר פטור זמני מדיווח כזה עד תחילת אוגוסט 2020. "ממש התעקשתי שמה שאני מתארת לא יטופל בהיבט פלילי", מספרת ט', "אני לא מאמינה בענישה, האמנתי שאם ההורים שלי יקבלו עזרה הם יוכלו להשתקם".
ט': "אני לא מאמינה בענישה, האמנתי שאם ההורים שלי יקבלו עזרה הם יוכלו להשתקם"
בתחילת יוני זומנו ההורים לפגישה במחלקת הרווחה בעיריית חיפה. הם לא אישרו ולא הכחישו את הטענות לאלימות בבית, אך היו נכונים להתחיל בתהליך טיפולי. גורמי הרווחה אמרו להורים שהדיווח עליהם התקבל משכנים מודאגים, ששמעו צעקות מהבית בימי הסגר. ההורים חשדו מייד כי ט' היתה מי שדיווחה עליהם. באותו חודש היא עזבה את הבית אחרי שהאווירה הסלימה עוד יותר. לדברי ט', אחרי המפגש ברווחה איימו עליה הוריה כ ירצחו אותה.
תלונה למח"ש
ההורים החלו טיפול במרכז למניעה ולטיפול באלימות במשפחה של משרד הרווחה, ובמהרה עברו למסגרת טיפול פרטית שמומנה מכספם. במהלך השנתיים האחרונות שמרה ט' על קשר עם אחיה ולעתים עם הוריה. היא איננה יודעת אם הוריה נמצאים בטיפול כיום והאם האווירה השוררת בבית בימים אלה מטיבה יותר כלפי אחיה.
ט' עצמה נמצאת בטיפול מאז אותו דיווח לרווחה. הטיפול והמרחק הפיזי מהבית שבו גדלה איפשרו לה, לדבריה, להיזכר בעוד ועוד פגיעות שלהן היתה נתונה מצד הוריה, בהן גם פגיעות מיניות.
לאחר הדברים הקשים שנאמרו עליה בתחנת המשטרה שלא בנוכחותה, הגישה עורכת דינה של ט', עו"ד שירן חסון מהקליניקה לייצוג בני נוער וצעירים באוניברסיטת רייכמן, תלונה למח"ש. מאחר והתנהלות החוקרת הבכירה לא היתה פלילית, בתחילת החודש הועברה התלונה ממח"ש למחלקה לפניות הציבור במחוז חוף של משטרת ישראל.
"ראוי שחוקרים אשר הוסמכו לחקור עבירות מין ואלימות במשפחה, יהיו מודעים לכך שקטינים נפגעי אלימות בתוך המשפחה, נחשפים לפגיעות נוספות בבגרותם", מסבירה עו"ד חסון, "ולכן העובדה שט' הגישה תלונות נוספות כנגד אנשים שפגעו בה, אין בה כדי לערער את אמינותה. ויתרה מכך, גם אם החוקרים סבורים שאין אמת בדבריה, אין זה מסיר מעליהם את החובה החוקית ואת האחריות המוסרית לברר את תלונתה, גם ובעיקר בשל העובדה שבבית גרים שלושת אחיה הקטינים, שלא יכולים לצעוק לעזרה".
עו"ד חסון: "ראוי שחוקרי עבירות מין ואלימות במשפחה, יהיו מודעים לכך שקטינים נפגעי אלימות במשפחה, נחשפים לפגיעות נוספות בבגרותם"
"ט' היא צעירה אמיצה שבחרה להתלונן על מסכת התעללות מינית, פיזית ונפשית קשה בתוך המשפחה, ובתגובה מקבלת הפניית עורף בוטה שמתבטאת בהתעלמות מוחלטת מזעקותיה ומקריאתה לעזרה. התנהלותם של חוקרי תחנת חיפה במקרה הזה לא רק חורגת מהנחיות ומהוראות החוק אלא מהווה תעודת עניות של ממש לגורמי האכיפה".
כעת ט' מוסיפה לקוות כי תוזמן למתן עדות נוספת במשטרת חיפה, עדות שירצו וידעו כיצד לגבות ממנה לשם שינוי.
ממשטרת ישראל נמסר: "בניגוד לנטען, מיד עם קבלת התלונה במשטרה נפתחה חקירה שנוהלה במקצועיות וביסודיות, במסגרתה נגבתה עדותה של המתלוננת בסבלות רבה במשך כשעתיים בנוכחות נציג עמותה המלווה נוער בסיכון. העדות הסתיימה לבקשת המתלוננת.
כמו כן, גם בעדות ההמשך שנגבתה, מיעטה המתלוננת לשתף פעולה עם החוקרת.
נדגיש כי לאחר בדיקה שנערכה מול גורמי הרווחה הטענות לא עולות בקנה אחד עם העובדות, ומטעמי צנעת הפרט לא נפרט מעבר לכך/ בתום החקירה, ובהתאם לתשתית הראייתית שהושגה נסגר התיק בעילת אין עבירה פלילית.
יחד עם זאת, ככל שיתקבל במשטרה מידע נוסף שיוכל להביא להתפתחות בחקירה הרי שהוא ייבדק כמקובל".