מחלקת אישפוז פתוחה עבור נשים הסובלות מטראומה מורכבת במרכז הרפואי לבריאות הנפש באר יעקב נס ציונה תפונה עד מחר. כך הודיע ביום ראשון האחרון מנהל בית החולים, פרופ' יחיאל לבקוביץ, לעובדי המחלקה ולמאושפזות בה. הסיבה לסגירת המחלקה, כפי שנמסרה לעובדים, היא צמצום כוח האדם וצמצום מאושפזים לפי הנחיות משרד הבריאות.
במכתב ששלחו הבוקר ראשי פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית אל מנהל בית החולים נכתב כי סגירת המחלקה "עומדת בסתירה גמורה לעקרון שימור הטיפול במסגרות חיוניות, ותביא לנזק בלתי הפיך, ולא הכרחי, ל-15 המאושפזות שעוד נותרו במחלקה".
המחלקה, שנקראת "לצידך", מציעה לנשים המטופלות בה אישפוזים ארוכים, בני שמונה חודשים עד שנה לצד תהליך שיקומי ורשימת ההמתנה אליה ארוכה. התהליך הטיפולי מתמקד בעיבוד הטראומה, בוויסות רגשי ובסימפטומים של הטראומה כמו הפרעות אכילה, פגיעה עצמית ואובדנות. במקביל, התהליך השיקומי אותו עוברות הנשים בנוי על מציאת מקום בטוח עבורן בקהילה שכן משפחתן היא לרוב המקור לטראומה ממנה הן סובלות.
הצוותים העובדים במקום אובדי עצות באשר ל-15 הנשים המאושפזות במקום שאמורות להתפנות עד מחר. "בשבועיים האחרונים צמצמו את מספר המאושפזות במחלקה בחצי גם ככה ושוחררו מי מהן שנמצאות בקבוצת סיכון לחלות בקורונה", אמר למקום גורם המקורב לצוות במקום, "המאושפזות שנותרו במחלקה הן רק נשים שאין להן לאן ללכת – אין להן משפחה, חברים או מקום אחר בקהילה לפנות אליו.
"המחלקה כולה נמצאת בהסגר למען ביטחון המטופלות, למרות שמדובר במחלקה פתוחה. הצוות חושש לכל הנשים, למי יותר ולמי פחות, אבל משמעות סגירת המחלקה עבור כולן היא התדרדרות והתמודדות עם אובדנות. אצל חלק גדול מהנשים האובדנות היא מאוד פעילה".
"שוחררתי בגלל דלקת גרון"
ממידע שהגיע למקום הכי חם, עולה כי מאז תחילת המשבר התכוננו הצוותים והמאושפזות במקום לרגע שבו תתפנה המחלקה בגלל התפשטות הקורונה, אולם ההודעה ביום ראשון על הפינוי החפוז עד יום רביעי הקרוב הפתיעה את כולם. עובדי המחלקה תמהים על החיפזון שלא נותן להם זמן להיערך.
הצוות המטפל נערך לתפקוד במהלך המגפה כמיטב יכולתו, בתקווה שהדבר יאפשר לו להמשיך ולטפל במאושפזות במקום. הנהלים של משרד הבריאות נשמרו וכמו בבתי החולים, העובדים במקום התחלקו לשתי קבוצות שאינן חופפות בעקבות המשבר, כדי שבמידה ומי מאחד הצוותים יהיה בהסגר או יאובחן כחולה בנגיף, הצוות השני יוכל להמשיך ולתפקד. לאחר סגירת המחלקה מחר יתגברו עובדיה מחלקות אחרות בבית החולים.
מאז שנודע דבר הסגירה, נאבקים חברי הצוות להשיג אישורים ממשרד הבריאות שיאפשרו להם להיות בקשר טלפוני עם המטופלות במשך השבועיים הראשונים לפינויין מהמחלקה. "זה מענה דל ביותר", אמר לנו אחד העובדים במקום, "הרציונל הטיפולי נגד הקורונה בסגירת המחלקה מובן, אבל את העובדה שלאנשים יש צרכים שאינם רק פיזיים בשעת מגפה לא הביאו בחשבון".
“אני שוחררתי מהמחלקה הזאת שהצילה לי את החיים לפני שבועיים בגלל דלקת גרון", סיפרה מאושפזת לשעבר במחלקה, "אחרי שוחררו נשים שממילא היו לקראת שחרור ואמהות לילדים קטנים. מאז השחרור, אני מקבלת שיחות טלפון מהמטפלת שלי, התזונאית והפסיכיאטרית. בשיחה האחרונה עם המטפלת, היא הודיעה לי שלפי הנחיות בית החולים, אחרי שבועיים לא ניתן להתקשר יותר לאדם שהשתחרר מאישפוז. אני מבינה את ההיגיון שעומד מאחורי זה, במצב רגיל, אבל זה לא מצב רגיל ולא השתחררתי מבית החולים כי סיימתי טיפול. למה לא מאפשרים את המשך הטיפול מרחוק?
"הסגירה תביא לנזק בלתי הפיך ולא ההכרחי ל-15 המאושפזות שעוד נותרו במחלקה"
"מה הלאה? מה המסגרת האלטרנטיבית שמציעים לנו? האם חולות שאין להן לאן לחזור ולא יכולות לשלם על מקום (כי בית החולים מושך 80 אחוז מקצבת הנכות אחרי 90 יום; מ"א וס"פ) יאושפזו במחלקה אחרת, כמו מחלקת הפרעות אכילה בתל השומר? כרגע השיקום שמחכה לי הוא בהסגר ביתי, ללא ליווי נפשי, אחרי ארבעה חודשים באישפוז".
מעדויות שהגיעו לידי המקום עולה כי המקרה בבית החולים בבאר יעקב – נס ציונה אינו היחיד. פעילה למען פגועי נפש מספרת על מטופלת במסגרת של אישפוז יום בבית חולים במרכז ששוחררה לביתה. המטופלת פנתה ביוזמתה יום לאחר מכן לבית חולים פסיכיאטרי אחר במרכז, בבקשה לשוב למסגרת, וגם שם שלחו אותה הביתה. יום לאחר מכן ניסתה המטופלת להתאבד ופונתה לבית חולים עם חתכים בגופה. הפרטים המלאים שמורים על מנת לשמור על פרטיות המטופלת.
מהמרכז לבריאות הנפש באר יעקב-נס ציונה נמסר כי "בית החולים ממשיך בסדרת פעולות מצילות חיים מאז פרוץ משבר הקורנה בעולם ובישראל. בין יתר הפעולות מצילות החיים מתבצע שחרור מטופלים במחלקות בהם המטופלים נמצאים במחלקות פתוחות בסביבה פתוחה ובתנאים חופשיים וניתן להיכנס ולצאת מבית החולים לקהילה ולסביבה החיצונית.
"לאחר שנערכה בדיקה דקדקנית המתייחסת לכל מטופל/ת בנפרד ובשיתוף עם משפחת המטופל/ת הוחלט לשחרר אל חיק המשפחה והסביבה התומכת כל אדם הנמצא בסיכון. הצוות קיים שיחות מקדימות עם בני המשפחה והסביבה התומכת ושומר על קשר עם כל אחד ואחת מהמטופלים והמטופלות בטיפול מרחוק, שיחות טלפון, שיחות זום ועדכונים שוטפים נוספים. המטרה העליונה המנחה את בית החולים היא הצלת חיים למטופלים ולמטפלים לאורך כל ניהול משבר הקורונה בבתי החולים בישראל".
כשרופא נדרש לא לטפל
ד"ר שי איתמר, פסיכולוג קליני, הגיב מטעם פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית בישראל ואמר כי: "ההחלטה על סגירת המחלקה עומדת בניגוד גמור לכל היגיון קליני. בעוד מחלקות פסיכיאטריות פתוחות אחרות נותרות פתוחות תחת התאמות לעבודה בימי קורונה, לא ברור כיצד הנהלת בית החולים מסוגלת לסגור את המתג ולשלוח מטופלות שאין להן מענה לדרכן.
"הציבור כולו, ואלו המתמודדים/ות עם מצוקה נפשית בפרט, נמצא תחת לחץ גדול וחי באי וודאות. מדובר בתהליך שיביא להתעצמות במצוקה נפשית והצורך במענה פסיכולוגי ציבורי יעלה ויגבר, גם לאחר היציאה מהסגר והבידוד. מערכת בריאות הנפש, שהפכה ממוקדת יותר ויותר במענה פסיכיאטרי בשנים האחרונות, חייבת להפנים את התפקיד הקריטי של השירותים הפסיכולוגים הציבוריים שבאחריותה ולספק את המשאבים המתאימים לפסיכולוגיות על מנת שיוכלו לתת מענה היום, אך בעיקר להתכונן ליום שאחרי".
בענף בריאות הנפש חוששים שהמצב עלול להחמיר ככל שמספר חולי הקורונה יעלה, וכך יידחקו הצדה מטופלים נוספים. יו"ר איגוד הפסיכיאטריה ד"ר צבי פישל התייחס לחשש הזה בראיון למקום ואישר כי מסגרות היום למטופלי נפש אכן צומצמו באופן משמעותי. "צריך לזכור שנדרש שיקול דעת לגבי מה יעזור ומה יזיק. אישפוזי יום שבהם חולים באים והולכים כל הזמן הם סכנה להחדרת וירוסים ולכן ניסו לצמצם כמה שניתן. חלק מהמטופלים נשארו בקשר טלפוני או וירטואלי. זה תחליף שאינו אידיאלי אבל בהחלט אופטימלי".
ד"ר פישל אומר עוד כי היכולת לשמור על הנחיות משרד הבריאות בקרב מטופלי נפש סבוך הרבה יותר. "לצערי חלק מהחולים לא מסוגלים לשמור על מרחק, לא מסוגלים לשטוף ידיים ובוודאי נוגעים בפנים, מעבירים סיגריות או טלפונים. ההנחיות הפשוטות האלה אצלנו הן לעתים לא ישימות".
"בשיחה האחרונה עם המטפלת, היא הודיעה לי שלפי הנחיות בית החולים, אחרי שבועיים לא ניתן להתקשר יותר לאדם שהשתחרר מאישפוז"
כמו כן, הוא לא חוסך בביקורת מהמערכת ומהמדינה שהגיעו למצב הנוכחי. "כולם צריכים להבין שמערכת בריאות שבה אנו הרופאים צריכים להחליט לא לטפל, בניגוד לדי-אן-איי המקצועי שלנו, היא מערכת מצולקת. אנו רוצים לדעת שמי שמוביל אותנו למצב כזה הינו אדם שמבין מה זה טיפול, מה זה לאבד מטופל ומה המשמעות של לעמוד חסר אונים ולומר לעצמך בזה אני לא אטפל. אין שבר גדול מזה ואנו דורשים לדעת שנעשה הכל כדי לא להגיע לנקודה זו".
לדבריו, "דיברו כל הזמן על זה שלישראל יש מערכת מצוינת, אבל היא עובדת בתנאי הרעבה ויש לזה מחיר – שחיקה, תנאים למטופלים, רופאים שלא מוכנים לבוא לעבודה במקומות היותר קשים – בעיקר במחלקות הסגורות. יש לזה מחיר גדול מאוד. אני חושב שאנחנו ראינו רק את קצה הקרחון ואנחנו נראה עוד. המערכת תקרוס אם היא לא תתוגמל בצורה הנכונה.
"לצערי חלק מהחולים לא מסוגלים לשמור על מרחק, לא מסוגלים לשטוף ידיים ובוודאי נוגעים בפנים, מעבירים סיגריות או טלפונים"
ד"ר פישל מכוון ישירות אל מקבלי ההחלטות ומוסיף: "אני חושב שכשנופלת מגפה כזו חייבים להיערך בכל הדברים, והשיקול לגבי אם תצא ועדת חקירה צריך להיות האחרון. אני לא פוליטיקאי אבל אם הייתי – הייתי אומר שלא צריכים ועדת חקירה. אני רואה כיצד זה מנחה שיקולים מתוך לחץ, אז הם מדברים על תסריט קיצון כדי שלא יגידו להם אחר כך – 'אבל לא אמרתם'. זה עובר לתקשורת שמפמפמת את זה ואז לאנשי בריאות הנפש ולציבור. אף אחד לא עוצר ואומר לעצמו – 'רגע, אני אשאיר את החרדה הזו לעצמי כי יש לדברים משמעות".
המקום הכי חם פנה בשאלה בנושא למנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, במסגרת תדרוך שקיים היום (שלישי) במשרדו. שאלנו: האם המשרד נערך למצב שבו יפונו בתי חולים פסיכיאטריים, וכן האם ישנה תכנית חלופית כלשהי למטופלי נפש לאור המצב. בר סימן טוב ענה בכלליות, "לגבי בריאות הנפש ואנשים שמתמודדים עם מצוקות נפשיות, בכל בתי החולים הפסיכיאטריים ישנן מחלקות ייעודיות והם ערוכים לתת מענה גם אם אנשים יחלו בקורונה, יש לנו מעקב".