"כבר בתחילת הגל הראשון של הקורונה העבירו לנו מסר מאוד ברור שאנחנו צריכים 'להיכנס מתחת לאלונקה' כי אחרת לא יהיה לנו לאן לחזור. מה זה אומר? שנדרשנו למשרה מלאה. לכאורה זה היה התנדבותי, ביטוח לאומי שילם על החל"ת, והמו"ל הבטיח שאחרי זה הוא ישלים לנו לשכר הנטו שקיבלנו לפני המשבר. לאט לאט הבנו שלא משלמים את הפנסיה שלנו וזכויות נוספות נפגעות".
שוק התקשורת, כמו ענפים רבים אחרים, ספג פגיעה קשה מאז תחילת הקורונה. שיתוק המשק, בריחת המפרסמים וביטול אירועים, הביאו לירידה קשה בהכנסות, פיטורים וצמצומים משמעותיים ברבים מכלי התקשורת. מעדויות שהגיעו לידינו עולה כי יובל סיגלר, המו"ל של קבוצת סיגלר המוציאה את "טיים אאוט", "את" ו"השולחן", מצא דרך יצירתית לצמצם את הפסדיו.
תחת מצג שווא של של הוצאה לחופשה ללא תשלום (חל"ת) ועבודה ב"התנדבות", נאלצו חלק מהעובדים לעבוד בשכר חלקי וזכויותיהם הסוציאליות נפגעו – תוך הבטחה ל"בונוס" והשלמה לשכר הנטו, בשיחה בעל פה בתום התקופה.
"אחרי הגל הראשון, כשחזרנו מחל"ת, סיגלר ישב עם כל אחד מאיתנו, בדק כמה כל אחד קיבל מביטוח לאומי בתקופה הזו, וכמה הוא צריך להשלים לו", מספרת עובדת אחרת. "אחרי החל"ת כולם ירדו ל-80 אחוז משרה. עכשיו, בגל השני, הוא שוב הוציא אותנו לחל"ת, ושוב היה ברור שזה הסידור שהוא מצפה לו". בגל השני רק מעטים הסכימו לשוב אל אותו מודל. עכשיו הם מספרים עליו.
"אנחנו ממילא יושבים בבית"
עובדיו של סיגלר חששו מאוד להתראיין לכתבה זו. תחת מעטה סודיות כבד, תיארו יותר מעשרה עובדים את שיטת הפעולה: עם תחילת הסגר הראשון באמצע מרץ, כמו במקומות עבודה רבים אחרים, הוצאו לחל"ת רוב עובדי המערכת של קבוצת המגזינים.
למרות שלא הועסקו עובדים, אתרי הקבוצה המשיכו להתעדכן בכתבות כמעט מדי יום, וגם פלטפורמות הסושיאל של שלושת מגזיני סגנון החיים לא העלו אבק – הן העלו פוסטים וקידומי כתבות לפחות אחת ליום. איך התרחש הפלא?
"אחרי החל"ת כולם ירדו ל-80 אחוז משרה. עכשיו, בגל השני, הוא שוב הוציא אותנו לחל"ת, ושוב היה ברור שזה הסידור שהוא מצפה לו מאיתנו"
לפי עורך "טיים אאוט", ירון טן ברינק, העורכים והכתבים עבדו בהתנדבות. "אי אפשר לשים על אתר כמו 'טיים אאוט' פתק 'להתראות אחרי הקורונה', זה קצת גזר דין מוות", אמר במאי השנה לעין השביעית, בעיצומו של חל"ת בסך 45 יום. "בוא לא נשכח שאנחנו במילא יושבים בבית ולא חסר זמן פנוי, אז לעשות משהו שאנחנו אוהבים לעשות זו דרך לא רעה להתמודד עם המועקה".
לטענת עובדים רבים לא מדובר היה בהתנדבות – כי אם בעבודה בתשלום בזמן חל"ת – תוך הסתמכות על תשלומי הביטוח הלאומי מחד, והשלמות בעל פה מול העובדים מנגד. העובדים מספרים כי אופן הפיצוי או ההשלמה הובהר מול הממונים עליהם שסגרו מולם בעל פה הסכמים אישיים, לפיהם ימשיכו לעבוד לאחר שיוצאו לחל"ת, וההפרש בין גובה דמי האבטלה לבין השכר נטו – יושלם בשלב מאוחר יותר. כ-15 עובדי מערכת השתתפו במודל ההעסקה המדובר.
בחלק קטן מהמקרים התגלה שהפער הוא לטובת העובד, והסכום נשאר עימו כהטבה. ההשלמות לא הועברו בצורה מסודרת דרך מנהלת כוח האדם, שביקשה לא להתערב ב"סידור".
מספר עובדים שלא הסכימו למודל שהוצע בסגר הראשון – יצאו לחל"ת רגיל ולא עבדו במהלכו. לאחר מכן, שבו לעבודה ב-80 אחוז משרה, כמו שאר העובדים שלא קוצצו. לקראת הסגר השני, שאלו עובדים בקבוצות הוואטסאפ האם המודל היצירתי יחזור על עצמו שוב. משהובן שכן, רבים מהם בחרו לעזוב או ביקשו שלא להשתתף בו.
"הבעיה הכלכלית בקבוצה היתה קיימת לפני הקורונה", מסכים עובד ותיק, "כל שבוע היתה צעדת מוות לחדר שלו, וחוזר מפוטר אחד. לאורך תקופה ידענו שלא משלמים לפרילנסרים. היתה תחושה מאוד קשה, שזה מקום שעובד על אדי הדלק האחרונים. הקורונה היא המטוש ששבר את גב הגמל".
"תתארו עולם טוב יותר"
כשניסינו להבין למה דווקא עובדי קבוצת סיגלר "התנדבו" לעבוד בחל"ת, השיבו רובם כי היה זה ניסיון לשמור בכל מחיר על מקום עבודתם בימים של חוסר ודאות, בתקווה שבזכות זה הקבוצה תשרוד את המשבר, והם יישארו מועסקים, במיוחד אם יוכיחו "נאמנות" למעסיק.
היו עובדים שסיפרו כי השפה הפנים-ארגונית שבה נוקט סיגלר כדי לרתום את העובדים בחודשים האחרונים, לקוחה מעולם המשפחה, רוויה בסמנטיקה של מחוייבות, התגייסות ונתינה ללא תנאים. סיגלר מתאר תמונת עולם לפיה על העובדים לדאוג לעסק "כמו לבן משפחה שנקלע למצב רפואי קשה או לחובות", ומבטיח שהעסק ישיב להם האהבה, הערכה והזדמנויות ברגע שיעמוד על רגליו.
עובדים סיפרו כי השפה הפנים-ארגונית שבה נוקט סיגלר כדי לרתום את העובדים, לקוחה מעולם המשפחה, רוויה בסמנטיקה של מחויבות, התגייסות ונתינה ללא תנאים
"הוא כנראה מספר לעצמו שהוא גיבור ולוחם צדק", אמר אחד העובדים הוותיקים. קבוצת הוואטסאפ של העובדים שינתה את שמה מאז הסגר הראשון ל "תתארו עולם טוב יותר ❤️ סיגלר".
עורכי דין המתמחים בשוק העבודה מספרים כי המקרה של קבוצת סיגלר אינו חריג בהכרח. לדבריהם, עדויות על תשלום בשחור במהלך החל"ת, הבטחה להשלמות בשלב מאוחר יותר, ובקשה של מעסיקים לעבוד יותר ללא תשלום, עולות וצפות ממקומות וענפים שונים.
סגר חדש, דילים ישנים
בתום הסגר הראשון, כש-80% מעובדי הקבוצה שבו למשרדים ברחוב שוקן, המהלך תואם עם ארגון העיתונאים, שבו מאוגדים העיתונאים השכירים בקבוצת סיגלר. קיצוץ המשרה וההרעה בתנאים צפויים היו להימשך שלושה חודשים, עד אוגוסט, אז סוכם והובטח לעובדים כי יחזרו לעבודה במשרה מלאה.
כבר באוגוסט הודיע סיגלר לעובדים כי העבודה ב-80 אחוזי משרה תימשך עד דצמבר. לקראת סוף אותו חודש, הוא נשמע אומר לעובדים שונים שמספר הנדבקים בקורונה בישראל עולה, שסגר שני הופך לבלתי נימנע ובמידה ויגיע – לא יהיה לו מנוס אלא להוציא עובדים לחל"ת. בתחילת ספטמבר החל להוציא עובדים לחל"ת נוסף, וזאת עוד לפני שסגר הגל השני נידון ברצינות בממשלה ובכנסת, ובשעה שחיי הלילה התל אביביים – תחום הכיסוי העיקרי של טיים אאוט – פעלו כסדרם.
נתי טוקר, כתב התקשורת של דה-מרקר דאז, צייץ בטוויטר ב-6 בספטמבר הודעה שנשלחה לעובדי קבוצת סיגל: "בימים הקרובים העורכים והמנהלים של המותגים והמחלקות השונות יעדכנו את הצוותים שלהם באופן אישי לגבי השלמת הביצוע המשימות של כל אחד ואחד במהלך החל"ת, במתכונת דומה לפעם הקודמת אך עם תובנות חדשות מהניסיון שצברנו".
יובל סיגלר מסר בתגובה לטוקר: "חלק מעובדי החברה צפויים לצאת בהדרגה לחל״ת בימים הקרובים, בעוד רבים אחרים ממשיכים לעת עתה לעבוד כרגיל. עובדים עם 'משימות פתוחות' ישלימו אותן לפני יציאתם המתוכננת לחל״ת. למען הסר ספק: אף עובד לא נדרש לעבוד במהלך החל״ת".
עובדים שידעו מה מסתתר מאחורי הביטוי "במתכונת דומה לפעם הקודמת", כבר התכוננו לעוד סבב של אותו תרגיל מול הביטוח הלאומי. ואכן, "דילים" בסגנון החלו שוב להסגר בין סיגלר למספר מצומצם של עובדים.
השפלות ומוסר תשלומים בעייתי
קבוצת סיגלר תקשורת בע"מ נפגעה באופן מיידי ממשבר הקורונה. עם תחילתו, סגירת המרחב האווירי הישראלי הפכה שני מגזינים שלה ללא רלוונטים: אטמוספירה, ירחון שחולק לנוסעים במטוסי אל-על בעשרות אלפי עותקים מדי חודש ומופק על ידי הקבוצה מאז 2002, וטיים אאוט ישראל המיועד לתיירים. הנזקים הכלכליים לקבוצה מאז אפריל מוערכים בהיקף גדול יחסית.
עם זאת, טוענים עובדים בקבוצה בעבר ובהווה כי המצב הכלכלי שם בכי רע כבר זמן רב, ורק החמיר מאוד בשנה האחרונה. לפי עדויות רבות, סיגלר נוהג לשכור עובדים ולפטר אותם אחרי זמן קצר, משרות צומצמו, אנשים פוטרו ועבודתם הועברה לעובדים אחרים מבלי שיועסקו עובדים חדשים במקומם ומעל הכל – התפרצויות הזעם מכיוונו הלכו וגברו, במקביל למוסר התשלומים שהולך ומדרדר.
"עבור רבים מעובדיו היתה העבודה תחתיו חוויה מצלקת והם מתארים אותה במונחים כמו "פוסט טראומה", תופסים את עצמם כ"ניצולי סיגלר" או כמי שעברו "התעללות"", תיאר הילו גלזר בכתבה אליה התראיין סיגלר ב"הארץ". לאחר פרסום אותה כתבה, במשך כששה חודשים בשנת 2017, שימש סיגלר מו"ל עיתון "גלובס" מטעם הבעלים החדשות אלונה בר און וענת אגמון. אחת הסיבות לעזיבתו את המקום, לפי כתבה שפורסמה ב"וואלה", היתה טענות על שפה בוטה, השפלה ואף התעללות בעובדים, במטרה ליישם את תכניתו לייעול וצמצום דראסטי של כוח האדם. יותר מ-70 מעובדי גלובס פרשו מהעיתון בתקופה קצרה זו, לאחר שהוצעה להם תכנית "פרישה מרצון" אותה יזם סיגלר. מחלקות שלמות נעלמו.
סיגלר חזר לקבוצה שלו, ולטענת העובדים המצב רק החמיר: בימים שבהם עובדים עוד נמצאו במערכות, נהג המו"ל לגשת לעובד במרחב הפתוח של המערכת, לשאול שאלות ולדרוש הסברים בטונים עולים שמגיעים לכדי פיצוץ והשפלות, ריטואל שלא פעם נגמר בבכי. לעובדת שהטיחה בו מול עובדי המערכת כי הוא "עושה לה מניפולציה רגשית", השיב: "לא, את עושה עלי מניפולציה רגשית בבכי שלך".
בשנה האחרונה נוסף כאמור לריטואל הזה טקס פיטורין קבוע בכל יום חמישי, שכונה "צעדת המוות השבועית". עובדים מתארים כי מעבר למתיחות הרגילה, המעסיק שלהם הטיח בהם כי הם בטלנים במקרה הטוב, ומנצלים אותו במקרה הרע. "מקום עבודה רעיל", הגדירה עובדת אחת.
פרילנסרים שמתתינים לתשלום
מזה שנים, מוכר סיגלר כמעסיק חסכן ובעל מוסר תשלומים בעייתי מאוד. בשנת 2011 נסגר מגזין טיים אאוט ירושלים שהוא הוציא לאור למשך תקופה קצרה. כפי שפורסם אז בעין השביעית, עשרות מעובדיו וספקיו לא קיבלו תשלום על עבודתם כלל עם סגירת המקום, וחלק מהעובדים (הבכירים בעיקר) זכו לקבל רק חלק מהתשלומים שהגיעו להם.
עובדי הקבוצה עד לאחרונה מספרים כי המדיניות הלא רשמית אך המדוברת של המחלקה הכלכלית בשנים האחרונות היתה הוצאת תשלומים רק לספקים שלוחצים ומאיימים בתביעות. ל"ספקים שקטים" לא דחוף לשלם, אם בכלל. בשנה האחרונה החל סיגלר לעכב לעובדיו השכירים את תשלומי הביטוח הלאומי והפנסיה, למרות שחלקם של העובדים נוכה משכרם.
"עבור רבים מעובדיו היתה העבודה תחתיו חוויה מצלקת והם מתארים אותה במונחים כמו "פוסט טראומה", תופסים את עצמם כ"ניצולי סיגלר" או כמי שעברו 'התעללות'"
לפרילנסרים החל להתחייב לשלם בשוטף פלוס 120 ואף בשוטף פלוס 150, כלומר שלושה עד חמישה חודשים לאחר ביצוע העבודה. חשבוניות קודמות שמועד הפירעון שלהן הגיע לא שולמו במקרים רבים. אצל חלק מהספקים הגיעו החובות לעשרות אלפי שקלים.
השנה האחרונה היתה רזה מאוד עבור קבוצת סיגלר, והקורונה החמירה את המצב לאין שיעור. בגלובס דווח לאחרונה כי סיגלר עובד, לטענתו, על התאמת התכנים של שלושת המגזינים שנותרו לעולם הדיגיטלי, כי בכוונתו להתרכז בתוכן ברשתות ולהקטין את היקף הדפסת המגזינים. עם זאת, היא הביאה עימה גם הזדמנות עסקית נדירה להקל על עצמו בסעיף תשלום השכר המלא לעובדים, על ידי שימוש במודל החל"תים.
עובדי קבוצת סיגלר עד לאחרונה, פרילאנסרים וגם שכירים לשעבר, ממשיכים לדרוש תשלומים שונים שהוא חייב להם. ברור להם שהמאבק יהיה ארוך, קשה ומתיש. נראה שלקבוצה כבר נגמרים אפילו אדי הדלק. גם לעובדים שנשארו, וממשיכים לייצר תכנים כשהם לכאורה בחל"ת ומקבלים השלמה לשכרם ללא זכויותיהם הסוציאליות, ברור כי סיגלר מנסה – על גבם – להאריך ככל הניתן את הישרדותו הכלכלית.
סיגלר: הבונוסים גולמו בתלושי השכר
מיובל סיגלר נמסרה התגובה הבאה: "לפני הכל, ועוד בטרם אתייחס לטענות שהועלו בכתבה: מאכזב לראות ש״המקום״ בוחר להתנפל כך על גוף תקשורת עצמאי, שנאבק על עתידו בשל הפגיעה הקשה שספגו בזמן הקורונה עולמות האמנות והתרבות, הקולינריה והתיירות, שהם תחומי סיקורו ומקורות פרנסתו – ודווקא בימים בהם נדרשת ומתבקשת סולידריות וקולגיאליות בין גופי תקשורת (ובכלל). מעבר לטענות עצמן (שברובן יובהרו או יופרכו בהמשך) עצם הניסיון לחבוט בגוף תקשורת ולפגוע באופן בלתי מידתי בקולגות אינו הולם את סוג העיתונות ש״המקום״ מתיימר לה, והדרך שבה נעשה הדבר אינה מוסיפה לו כבוד.
כאמור, חלק לא מבוטל מהטענות שעלו בכתבה – כולן, כמובן, בציטוט ישיר מ״מקורות אנונימיים״ – ניתנות להפרכה בקלות. הכתבת מאשה אברבוך הוזמנה לבחון את הטענות מול העובדות, אחת לאחת, ולהתרשם מאמיתותן באופן בלתי אמצעי, אך בחרה שלא לתת לעובדות לבלבל אותה, וסיבותיה כנראה עמה. טענות אחרות ממחזרות רכילות מסדרון וכתבות ממעמקי הארכיון – הן לא היו נכונות או מדויקות אז, ואינן ראויות לתגובה גם עכשיו.עם זאת, מתחייבת גם תגובה עניינית:
נתחיל מהסוף: אין ולא היתה קומבינה. אף זכות של אף עובד לא נפגעה. אנחנו עומדים בכל התחייבויותינו לעובדים, לספקים, לרשויות, ללקוחות ולמשתמשים שלנו.
זה לגמרי נכון שהשנה האחרונה הייתה קשה לנו (למי לא?), אבל נראה שבמאמץ גדול ביצענו את המהלכים הנכונים והצלחנו להבטיח את עתידה של החברה, תוצריה ומרבית עובדיה לשנים הבאות. לא לדאוג, אנחנו נשארים בסביבה.
ולליבת הכתבה, והסיבה העיקרית לשמה התכנסנו כאן:
אלו העובדות: הוצאת עובדי החברה לחל״ת ב-15 במרץ 2020 – במקביל להכרזת הסגר ולהשבתת המשק – נעשתה אך ורק לאחר שנוהל מו״מ ונחתם הסכם כתוספת להסכם הקיבוצי, עם נציגות העובדים וארגון העיתונאים, הסכם שהבטיח את שמירת מלוא זכויות העובדים על פי חוק. ההסכם הועבר לידי כתבת ״המקום״, אך משום מה היא בחרה להתעלם מקיומו ולא להתייחס אליו. למה? ככה.
הלאה: אחדים מעובדי טיים אאוט, בראשות העורך ירון טן ברינק, שישבו כמו כולנו בבית במהלך סגר פסח, החליטו באופן וולונטרי להמשיך ולהפעיל את האתר ואת החשבונות שלנו ברשתות החברתיות במתכונת מצומצמת, ולהביא לקוראים את מה שקורה ולא קורה בתחומי התרבות והפנאי בתל אביב במהלך ימי הסגר. היה מי שהיה שם והעיד על כך בגלוי, אבל זה לא לגמרי הסתדר עם התזה ונשאר כנראה על רצפת חדר העריכה…
יודגש: לא הייתה לי באופן אישי כל מעורבות בכך, אם כי האחריות – תמיד – היא שלי. כך או כך, אף אחד מהעובדים לא חויב להשתתף, ואכן היו עובדים אחרים שבחרו שלא ליטול חלק בכך. ומי שכן? כמו כולם, הם לא הגיעו למשרדי המערכת (שהיו סגורים) ולא יצאו לסקר אירועים (שלא התקיימו) בשטח.
ככל שמי מהם כתב מאמר, ערך ידיעה חדשותית או שיתף תוכן ברשתות החברתיות – הרי שזה נעשה בזמנו החופשי, ללא הכוונה או פיקוח מלמעלה ומבלי שנדרש לדיווח על ימי או שעות עבודה ו/או לעמידה במשימות או במדד כלשהו של כמות או תפוקה – וכמובן: בהיקף מוגבל ביותר, שתאם את מצב העניינים בתל אביב באותם ימים: ביטול מוחלט של אירועי התרבות; מסעדות, מלונות וחנויות סגורות ואיסור להתרחק יותר מ-100 מטר מהבית.
כאמור, לשם הפרכת טענה זו, שעומדת בבסיס הכתבה, הכתבת הוזמנה לבדוק בעצמה את הלוגים של מערכת הניהול של האתר ושל החשבונות ברשתות החברתיות, ולהתרשם באופן בלתי אמצעי אם ניתן להגדיר את מה שבוצע באותם ימים כ״משרה מלאה״, כ״משרה חלקית״ או כ״משהו אחר״ – אך היא בחרה שלא להתאמץ עד כדי כך.
נמשיך: עם החזרה מהחל״ת לעבודה בסוף מאי/תחילת יוני, באותם ימים רחוקים ואופטימיים, כשחשבנו וקיווינו שהמגיפה כבר מאחורינו, פנה אליי עורך טיים אאוט ירון טן-ברינק, וביקש ממני לשקול לתת בונוס כספי לאחדים מהעובדים. הנימוקים שלו היו: הערכה לסולידריות שלהם ולמאמץ החריג שחלקם עשו במהלך הסגר, ו״זריקת עידוד״ לקראת העבודה הרבה והמאומצת שציפתה לכולנו עם החזרה הצפויה לחיים נורמליים בחודשי הקיץ. ואכן – ברוח האופטימית הזאת, על רקע התאוששות בפעילות העסקית ועם הציפיה לקבל את ״מענקי עידוד חזרה לעבודה״ מהמדינה – החלטנו לתת בונוסים צנועים לחלק מהעובדים, בסכומים שנעו בין 1,000 ל-4,000 ש״ח.
יודגש: הבונוסים שהועברו לחשבונות הבנק של העובדים בנטו, גולמו בחודשים העוקבים בתלושי השכר – והחברה שילמה את מלוא המיסים וההפרשות לפנסיה בגינם.
בהקשר זה לא מיותר לציין כי במהלך הסגר והחל״ת פנו אליי מספר לא מבוטל של עובדים שנקלעו לקשיים כלכליים (בגלל אבטלה או סגירת עסק של בן/בת זוג או בגלל שדמי החל״ת מביטוח לאומי בוששו להגיע) – וקיבלו מיד עם פנייתם הלוואות או מקדמות על חשבון שכר עתידי. עם החזרה לעבודה, הלוואות אלו נמחלו לעובדים, ואף אחד לא נדרש להחזיר את המקדמה שקיבל.
פגיעה בעובדים? יחליטו הקוראים.
לטענה שעלתה בכתבה בעניין ״פגיעה בזכויות המפוטרים״, הרי שבמציאות אף אחד מאנשי מערכת טיים אאוט לא פוטר לאחר הסגר הראשון – וממילא לא נפגעה כל זכות של מי מהם בשל ״פיטוריו״. היו שלושה עובדים שבחרו, כל אחת מסיבותיו שלו (וללא קשר ל״סגר הראשון״: אחת ב-28 באוגוסט, ושניים באמצע ספטמבר), לנצל את זכותם החוקית ו״להתפטר בדין מפוטר/ת״. וגם כאן – כל זכויותיהם נשמרו להם במלואן, ועד לרגע זה לא נשמעה מהם טענה או דרישה כלשהי, אלא ״באנונימיות ותחת חשש כבד״, כלשון הכתבה.
לטענה בענייני ״הסגר השני״: בניגוד לנטען בכתבה, כבר עם התפרצות הגל השני של הקורונה בתחילת ספטמבר, בימים בהם התחלואה בישראל עמדה על 4000-5000 חולים מאומתים בכל יום – היה ברור גם לנו, כמו לרבים אחרים, שלא יהיה מנוס מהטלת סגר כללי בתקופת החגים במטרה לבלום את התפשטות המגיפה.
בהתאם לכך, גיבשנו תכנית עבודה שתאפשר לנו להמשיך לפעול במתכונת חירום מצומצמת. גם במקרה זה, כבר ביום ראשון 6 בספטמבר הגענו להבנות והסכמות מתאימות עם נציגות העובדים וארגון העיתונאים, על המשך עבודה של חלק מהעובדים ועל הוצאה מדורגת של אחרים לחל״ת, תוך שמירת מלוא זכויותיהם, לרבות הזכויות הסוציאליות, המגיעות להם כחוק.
לשיטתו של ״המקום״ – פעלנו מהר מדי, ״בשעה שחיי הלילה התל אביביים – תחום הכיסוי העיקרי של טיים אאוט – פעלו כסדרם״. פעלו כסדרם? איפה? חיפוש זריז בגוגל היה מעלה שקבינט הקורונה דן באותו היום בסגר החגים; עם דיווחים שוטפים בכל העיתונים, הערוצים והרשתות. אבל כנראה שהדד-ליין של ״המקום״ דחק, אז למה לא לזרוק עוד טענת סרק לחימום האווירה? למי אכפת?
נחזור לרצף הכרונולוגי: מיד לאחר שקבינט הקורונה אישר פורמלית ביום חמישי 10 בספטמבר את הטלת הסגר המלא מערב ראש השנה ועד לאחר סוכות – פעלנו בהתאם לתכנית ולהסכמות והוצאנו את העובדים הרלוונטיים לחל״ת, לקראת ומה-15 בספטמבר. מאז אמצע אוקטובר התחלנו להחזיר – לאט לאט – עובדים מחל״ת לעבודה מלאה. תגידו, מה בדיוק לא תקין בזה?
אפשר להמשיך כך עוד ועוד, אבל נראה שהנקודה ברורה. אנחנו לא מושלמים. אין ספק שבמהלך השנים טעינו לא פעם ולא פעמיים. בלהט העשייה בוודאי פגענו במישהו מעת לעת, וכנראה שגם הרגזנו מישהו שלא כדאי להרגיז – ועל כך אנחנו כמובן מצטערים. אנחנו עוסקים בביקורת וחשופים לביקורת בעצמנו. אנחנו משתדלים להיות הגונים, ומצפים שינהגו גם כלפינו בהגינות. לפעמים זה קורה. הפעם לא.
תגובת ירון טן ברינק, עורך טיים אאוט: "עובדי מערכת טיים אאוט ואני ביניהם אכן בחרו להתנדב בזמן החל"ת של הסגר הראשון, מתוך הכרה בחשיבות הקול של טיים אאוט בתל אביב בזמן משבר כזה. במהלך אותה תקופה עמדנו בסולידריות עם ענפי המסעדנות, התרבות, הבילוי והפנאי אותם סיקרנו לאורך השנים ולצדם אנחנו עומדים גם בזמן הזה. עם חזרתנו לעבודה בתום החל"ת התכנסנו וביקשנו מהמו"ל בונוס על המאמץ המיוחד והוא נעתר. מכל מקום, דמי הביטוח הלאומי שימשו אותנו כפי ששימשו כל חל"תניק אחר שעבודתו נקטעה ולמיטב הבנתי מבלי שנפגעו זכויותיו של איש. יש לציין שבזמן הסגר השני, עובד מערכת טיים אאוט היחיד שנמצא בחל"ת הוא אני.
לעניין הזכויות הסוציאליות – ענייני הכספים של מערכת טיים אאוט אינם בתחום סמכותי, אך למיטב ידיעתי מטופלים ברצינות רבה במקרים שבהם נוצרו עיכובים כאלה או אחרים ונכון להיום המו"ל עומד בכל התחייבויותיו מבחינת הפרשת ביטוח לאומי ופנסיה.
טיים אאוט הוא עיתון שכל מפרסמיו סגרו את הברזים לפני שמונה חודשים, ואכן נוצרו פיגורים בתשלומים לפרילנסרים. בחודש האחרון ותוך כדי הסגר השני נעשים מאמצים לצמצם את הפיגור הזה ואני מעריך שבתוך שבועות אחדים יקבלו כל הפרילנסרים את המגיע להם".
מביטוח לאומי נמסר: "מקרים שלכאורה יש בהם מידע על דיווחים כוזבים על עובדים לחל״ת, מועברים לאגף החקירות אצלנו כדי שיבדקו ויחקרו עד תום את העניין".