"השבוע האחרון היה פשוט וואו", אומר סורפל אלמו בן ה-24, שהחל השבוע את לימודיו לתואר ראשון במדעי המדינה והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת חיפה. "להגיע למוסד הלימודי, לראות סביבי אנשים מכל הסוגים של החברה הישראלית, להיחשף לדעות שלא חשבתי עליהן או לנקודות מבט שונות לגמרי על כל מיני סוגיות – כל זה מפתיע אותי בכל שניה מחדש, ואני מרגיש שאני נמצא במקום טוב".
לימודים אקדמיים לא היו ברירת המחדל עבור אלמו, שהגיע לישראל בגיל 12 עם אביו שנפטר לפני כשנתיים ועם אחותו הבכורה. הוא למד בפנימיה דתית בצפון הארץ. "בגלל שהייתי עולה חדש, ממוצע הבגרויות שלי לא היה בשמים. לא העליתי בדעתי שאחזור ללמוד", הוא מספר ומציין שהיו "אנשים טובים" מסביבתו שדחפו אותו לא לוותר על לימודים גבוהים, בהם המדריכים מהמכינה הקדם צבאית, ראש מכינת "אחד משלנו" בבית ינאי ופרופסור מהטכניון ששימש לו כמנטור מטעם עמותת "מצמצמים רווחים", שפועלת להכוונת והעצמת צעירים חסרי עורף משפחתי תומך.
"נטלתי חלק במאבק להעלאת יהודי אתיופיה כשהייתי חייל, פקדתי דיונים רבים בכנסת, עבדתי עם תקשורת ובעקבות כך היה לי איזה ניצוץ פוליטי. הרצון שהתעורר בי להשתלב בפוליטיקה כדי להשפיע עליה נטע בי חלום קטן על לימודים אקדמיים. אבל כשאבי נפטר כל החלומות שלי נמוגו, ראיתי רק חושך מצרים.
"לקח לי זמן להתגבר ולחזור לשאוף ללימודים אקדמיים. חששתי מאוד ממקום שאיש ממשפחתי לא היה בו, שאין לי עם מי לדבר ולהתייעץ לגביו, ומה ששמעתי מאנשים אחרים על האקדמיה לא סיפק אותי".
מסיימים לעבוד, מחכים למחר
אלמו הוא "דור ראשון להשכלה גבוהה" כלומר, מי שהוריו אינם בוגרי מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. לרוב מגיעים בני הדור הראשון מהפריפריה הכלכלית, חברתית והגאוגרפית. לא ידוע מספרם המדויק מבין כ-313 אלף הסטודנטים שהתחילו השבוע את שנת הלימודים האקדמית – מכיוון שהם אינם מופיעים תחת הגדרה זו לפי נתוני המל"ג. הם גם בקושי נחקרים בישראל.
"המודעות לדור ראשון להשכלה גבוהה בישראל לא מפותחת", מציינת ענבר מיכלזון דרורי, סוציולוגית מאוניברסיטת בר-אילן שחוקרת כיצד משפיעה הזהות המעמדית והאתנית על הכניסה להשכלה גבוהה. "בבריטניה ובארה"ב ישנם מחקרים רבים על הנושא והמוסדות מיומנים יותר בהבנת הנושא והטיפול בו", היא מוסיפה. "בארץ יתקיים כנס על הנושא בפעם הראשונה בעוד כחודש, במכללת ספיר".
"המודעות לדור ראשון להשכלה גבוהה בישראל לא מפותחת. בבריטניה ובארה"ב ישנם מחקרים רבים על הנושא והמוסדות מיומנים יותר בהבנת הנושא והטיפול בו"
על חלקם של בני הדור הראשון להשכלה גבוהה במוסדות האקדמיים אפשר ללמוד מנתונים אחרים, כמו העובדה שבין 2015 ל-2018 חל גידול של כ-8,000 סטודנטים מיישובים הממוקמים באשכולות חברתיים-כלכליים נמוכים; שהשנה לראשונה מספר הסטודנטים מהחברה הערבית גבוה מ-50 אלף ושתוך חמש שנים חל גידול של 35 אחוז במספר הסטודנטים יוצאי אתיופיה.
על אף התמונה האופטימית שמצטיירת ברמת המיקרו, דוח של ה-OECD שפורסם באוגוסט השנה קבע שהסיכוי של אדם שלפחות אחד מהוריו איננו אקדמאי להיות בעל תואר בישראל, קטן פי שבעה ממי שאינם דור ראשון להשכלה גבוהה.
"מרבית העבודות שבני הדור הראשון נחשפים אליהן בסביבתם הקרובה אינן אקדמאיות", מספר אפרת ארן, סמנכ"לית תוכן ומנהלת תחום הצעירים בעמותת אלומה, "הם סוחבים פערים ממערכות חינוך לא אידיאליות, לא מאמינים בעצמם, לא רואים באקדמיה כלי שרלוונטי עבורם ולא מכירים את האפשרויות שעומדות בפניהם במערכת ההשכלה הגבוהה, כמו המסלולים השונים, מכינות או מלגות".
"הם סוחבים פערים ממערכת החינוך, לא מאמינים בעצמם, לא רואים באקדמיה כלי שרלוונטי עבורם ולא מכירים את האפשרויות שעומדות בפניהם"
"ההורים שלי לא מהנדסים ובכל הסביבה שבה גדלתי לא היו מהנדסים, מקסימום הנדסאים", אומר אורי לוי בן ה-24 מעפולה, שהחל השבוע את לימודיו במדעי המחשב בטכניון. "אחותי הגדולה שסיימה לימודי הנדסה ברופין והחלה את דרכה בשוק התעסוקה הבינה שאוניברסיטאות נחשבות יותר ממכללות רק כשהתמיינה לתפקידים בתעשייה. היא יעצה לי להתחיל ללמוד בטכניון".
נתנאל בן אליהו בן ה-25 מעפולה עילית, שהחל השבוע את השנה השניה בחוג לחינוך בלתי פורמלי במכללת אורנים, מספר על המנטליות שהיתה נהוגה בסביבה שבה גדל: "החשיבה היתה לסגור את היום, לסיים לעבוד ולחכות למחרת. חשיבה רגעית", הוא מסביר. "לימודים לתואר סותרים זאת, כי זה לכוון לנקודה רחוקה מבחינת הזמן וללכת עד אליה כברת דרך".
תראה מה קורה בלי תואר
"עבור בני הדור הראשון להשכלה גבוהה לימודים אקדמיים אינם מובנים מאליהם", אומרת מיכלזון דרורי. "מי שבוחרים ללכת לאקדמיה הם מיעוט בתוך שכבת בני גילם, הנטל הכלכלי עליהם חזק מאוד, ופעמים רבות הם לא רק צריכים לפרנס את עצמם אלא גם לעזור בבית".
"הדחיפה ללימודים גבוהים הגיעה מהבית ומהסביבה שלי", מספר בן אליהו, "אבל לא בקטע של 'אני עשיתי, תעשה גם', אלא באופן קודר של 'תראה מה קורה כשאין לך תואר'. כשסיימתי את השירות הצבאי עבדתי בעבודה מועדפת במפעל, כמו עפולאי טוב. סיימתי את 150 הימים שהייתי מחויב להם על מנת לקבל את מענק השחרור וברחתי משם כמו מאש. פגשתי במפעל אנשים בני 60 שעברו דבר או שניים בחיים אבל חזרו על אותו משפט: 'אני פה כבר 30 שנה, אל תהיה כמוני'. הסתכלתי עליהם והבנתי שאני לא רוצה לבוא כל יום לאותה עבודה, בשכר כל כך זעום ועם פידבק קטן כל כך לחיים".
"הסתכלתי על העובדים במפעל והבנתי שאני לא רוצה לבוא כל יום לאותה עבודה, בשכר כל כך זעום ועם פידבק קטן כל כך לחיים"
אחרי שעזב את המפעל, בן אליהו הדריך נוער בעמותת אחרי, שם הבין שהחינוך הבלתי פורמלי הוא התחום שבו הוא רואה את עתידו. "הבנתי שלא אוכל להתקיים כאיש חינוך ללא תואר", הוא אומר, "ופניתי לשפר בגרויות תוך כדי העבודה". כיום בן אליהו לומד במסלול המשלב בין לימודי חינוך בלתי פורמלי אקדמיים במשך יומיים בשבוע, לימודים לתעודת הוראה באזרחות ועבודה במשרה מלאה בתחום החינוך.
גם אלמו היה צריך להביא את עצמו לרף האקדמי הנדרש. כמו בני דור ראשון להשכלה גבוהה רבים, הוא בילה שנה במכינה קדם אוניברסיטאית. "בהתחלה, הלימודים במכינה בבר אילן היו שוק טוטאלי עבורי", הוא מספר, "מדובר במסגרת מאוד אינטנסיבית של 32 שעות בשבוע, וזה עוד לפני התגבורים".
"אסיים ללמוד רק בגיל 28"
בני הדור הראשון להשכלה מהחברה היהודית בישראל מגיעים למוסדות להשכלה גבוהה בגיל מבוגר יחסית. זה לא רק השירות הצבאי שמעכב אותם. במקרה שלהם מדובר גם בעוד שנה של מכינה קדם צבאית ושנה נוספת של מכינה קדם אקדמית, שאמורות לגשר על פערי מערכת החינוך הישראלית.
לוי מספר ששיפר בגרויות במהלך שירותו הצבאי וניגש לפסיכומטרי רק כדי להתקבל למכינה קדם אקדמית, שבה החל ללמוד עוד במהלך חופש השחרור שלו, "ממילא אסיים את התואר במקרה הטוב בגיל 28", הוא אומר. "לא רציתי לגרור את החיים".
וזה לא הכל: בהגיעם לאקדמיה נמצאים בני הדור הראשון להשכלה גבוהה בסכנה גדולה יותר לנשירה, בשל הקשיים שאיתם הם מתמודדים – בעיקר בהיעדר תמיכה מבית. "הון תרבותי הוא פקטור מכריע בנוגע להצלחה באקדמיה", אומרת מיכלזון-דרורי. "במקרה של בני הדור הראשון המשפחה לא יכולה לעזור להם לבחור תחום לימודים או לסייע להם בהתאקלמות בשגרת הלימודים, והם נמצאים בחשיכה בכל הנוגע לעבודות סטודנט ולעבודות אחרי הלימודים".
לדבריה גם ילדים שהוריהם למדו בארצות מוצאם והשכלתם לא תורגמה בארץ, נחשבים כדור ראשון. "אם ההורים לא הצליחו להפוך את השכלתם לעבודה והכנסה, זה משפיע גם על דור ההמשך", היא מסבירה.
מי שלומד יתרומם מנפילה
סיפורה של ירוס תשומה הוא דוגמה מובהקת לכך. היא בת למשפחה משכילה: אמה למדה באוניברסיטת אדיס אבבה, דודה דוקטור ("שלא הכירו בתואר שלו בישראל", היא מציינת), סבה ניהל באתיופיה בית ספר שהשיעורים בו התנהלו בשפה האנגלית מכיתה ד'. "הורי דחפו אותי ללימודים אקדמיים כי הגיעו ממעמד מיוחס", היא אומרת. "כאן אמי הפכה למנקה ואבי לחשמלאי. לא שינה להם מה אלמד – רק שאתקדם. יש משפט באמהרית שאומר שמי שאוכל ומי שלומד יתרומם מכל נפילה, גדלתי על המשפט הזה".
היא בוגרת החינוך הממלכתי דתי באשדוד. "בית הספר שילב דת עם מדע", היא מספרת, "סיימתי 8 יחידות אדריכלות, 5 יחידות פיזיקה ו-5 יחידות תושב"ע. עם זאת, הציפיות ממני היו נמוכות מאוד מצד האחראים על הפדגוגיה. רציתי להרחיב את לימודי הפיזיקה ל-10 יחידות ולכתוב עבודה מחקרית באוניברסיטת תל אביב, אבל אפילו לא שקלו להציע לי את האופציה הזאת".
היא חסכה ללימודים גבוהים מאז שהיתה בת 16, היה ברור לה שתפנה לתחום המדעים המדויקים ושתלמד באוניברסיטה נחשבת ולא במכללה. "אבל בסוף גמרתי במכללה", היא אומרת ומספרת על לימודי התואר באזרחות וחינוך במכללת אורנים, תוכנית מיוחדת שפונה לסטודנטים שמגיעים מעולם העשייה החברתית והפוליטית. הלימודים בה מתקיימים יומיים בשבוע, שכר הלימוד מסובסד והסטודנטים מחויבים לעבוד במשרות בתחום החברתי או הפוליטי.
"את התואר השני אעשה באוניברסיטה", היא מוסיפה, "אבל אני כאן בגלל השליחות החברתית שלי – לתרום לפיתוח חשיבה ביקורתית בקרב אנשים ולתקן עוולות חברתיות במדינה, בדגש על סוגיות של ביטחון אישי וחברתי של יוצאי ויוצאות אתיופיה".
קשיי דור ה-Y? לא שמעו על זה
על אף שהיא לומדת בתוכנית למצטיינים, מספרת תשומה על קשיים שאופייניים בעיקר לבני דור ראשון להשכלה גבוהה: "חסרה לי היכולת להתייעץ עם מישהו קרוב מבחינה אקדמית. כשישבתי לכתוב עבודה עם חברה בשנה שעברה, למשל, היא שלחה טיוטה לאחותה. היכולת לשלוח דראפט, לדייק שאלות מחקר, לייעל תהליכי עבודה ולחסוך זמן על ידי קבלת סיוע מהבית הוא משהו שאין לי".
"חסרה לי היכולת להתייעץ עם מישהו קרוב מבחינה אקדמית. כשישבתי לכתוב עבודה עם חברה בשנה שעברה, למשל, היא שלחה טיוטה לאחותה"
"כסטודנטית לחינוך אנחנו מגיעים לקיים התנסות בהוראה בבתי ספר תיכוניים. אני רואה איך מלמדים את התלמידים שם לקרוא מאמרים ולכתוב פרו-סמינרים. הם עובדים עם מאגרי מידע שאני נחשפתי אליהם רק בשנה השניה ללימודי במכללה. זה ממחיש עד כמה עמוקים הפערים בין מערכת החינוך המבוססת לזו שממנה מגיעים אנשים רבים לכיתות הלימוד באקדמיה".
"אני פוגש בטכניון אנשים שכל החברים שלהם לומדים באוניברסיטאות ולי יש אולי חבר אחד שמתלבט אם ללכת למכללה", מספר לוי. "לומדים איתי בוגרים רבים של בית הספר הריאלי בחיפה, שכיוונו אותם עוד בתיכון ללימודי הנדסה, לתעשייה. לומד איתי סטודנט בן 18 שהמרצה עדיין לא חידש לו דבר ומשחק בטלפון בשיעורים. עכשיו אני מבין כמה פערים יש מסביב".
"אני פוגש בטכניון אנשים שכל החברים שלהם לומדים באוניברסיטאות ולי יש אולי חבר אחד שמתלבט אם ללכת למכללה"
גם חוויה של הקטנה, התנשאות והפגנת אליטיזם היא מנת חלקם של סטודנטים בני הדור הראשון להשכלה גבוהה. "המרצה בקורס לכתיבה עיתונאית אמר שמכיוון שאנחנו כיתה מגוונת, הוא יוצא מנקודת הנחה שאיננו מגיעים עם אותם כישורים ויכולות לגבי השפה העברית, שאיננה שפת האם של כולנו", מתארת ירוס. "רציתי לומר לו 'אחי, אני יודעת לדבר ולכתוב', ולומר לו שיש דרכים אחרות ליצור מרחב בטוח להתנסות בכיתה".
אבל ההתנשאות איננה מצויה באקדמיה בלבד, אלא גם בשיח החברתי אודותיה, כפי שמתארים בני דור ה-Y המאוכזבים מהחלום שגילמה עבורם. "אנחנו שומעים יותר יותר עד כמה השכלה אקדמית הופכת ללא רלוונטית בטלוויזיה או קוראים על כך בעיתונות", מעירה מיכלזון-דרורי. לתחושתה השיח הזה מגיעה מאליטה פוסט-אקדמית.
"השכבות המבוססות כבר קנו לעצמן סטטוס באמצעות האקדמיה ואולי להן אין בו צורך יותר, הן מנהלות שיח עם עצמן לגבי האקדמיה ובטוחות שהוא סיפור דורי. הצגתי לסטודנטים שלי שרובם מזרחים ודור ראשון להשכלה גבוה פרק מהסדרה "וואי וואי וואי (סיפורו של דור הY), הם צחקו ואמרו שהסדרה ממש לא מציגה את חייהם או את הלבטים שלהם".
"לאקדמיה יש עדיין תפקיד חשוב בסוציאליזציה של מי שמגיעים ממערכת חינוך מוצלחת פחות ואין הם גישה למסלולים צבאיים שיקפיצו אותם", מוסיפה ארן מאלומה. "מי שעומדים מאחורי סיפורי דור ה-Y והיעדר הנחיצות בלימודים אקדמיים הם אותו שבט לבן בוגר 8200".