בשבועות האחרונים קיבלו הליכי הגירוש של עובדות זרות תפנית לא צפויה כשעל שניים מהם הוטלו צווי איסור פרסום ואחרים עברו להתנהל בדלתיים סגורות, לבקשת משרד הפנים. משרד הפנים מצדיק את הבקשות ברצון לשמירה על הילדים המעורבים בגירוש, אך פעילים נגד הגירוש טוענים כי מדובר במהלך חריג הנועד להשתיק את הביקורת הציבורית והמאבק בעניין.
אתמול ניתן צו איסור פרסום על הליך הגירוש של עובדת זרה מנפאל ושני ילדיה, בעלי אזרחות הודית, שנולדו בארץ. בעקבות בקשת משרד הפנים, הורה אתמול בית הדין לעררים על קיום הדיון בדלתיים סגורות ועל איסור פרסום פרטי ההליך, תוכנו ופרטי הקטין שמצבו הנפשי הוא אחד ממוקדי סיקור הפרשה.
לטענת האם – שנעצרה עם ילדיה בני השמונה והארבע ב-30 באוגוסט ומאז כלואה עימם במתקן גבעון שבכלא רמלה – הבקשה נועדה להגן על משרד הפנים מפני פרסומים שאינם נוחים לו. באמצעות עורך דינה דודי תדמור הוסיפה כי טובת ילדיה מחייבת המשכו של דיון ציבורי, לאחר שפרטי ההליך פורסמו בהרחבה עד כה. ביום חמישי שעבר ניסתה רשות ההגירה והאוכלוסין להעלות את המשפחה על מטוס להודו למרות שההליכים נגדה עוד מתקיימים.
את החלטתו להטיל צו איסור פרסום על המשך סיקור הפרשה, נימק הדיין אילן חלבגה בכך ש"גוברת זכותם של הקטינים להגנה על פרטיותם על עקרון פומביות הדיון העומד בבסיס האינטרס הציבורי. אף כי פרטי ההליך פורסמו, הרי שאת המשך פרסומו יש להפסיק נוכח הטענה בדבר מצבם הנפשי של הקטינים אשר עשויה להתברר בדיון שנקבע".
"אנחנו מצפים לגירוש שיקרה במחשכים"
"הצו הזה הוא אמצעי הפחדה", קובע א', פעיל חברתי שלוקח חלק במאבק של עובדות הסיעוד וילדיהן. "בעקבותיו המוטיבציה לדבר על המתרחש יורדת, גם לאנשים פרטיים שמעורים בפרטים וגם לגופי תקשורת. הדבר דומה לתביעות השתקה".
צווי איסור פרסום הוטלו גם בהליכים קודמים נגד עובדות סיעוד חסרות מעמד וילדיהן שנולדו בישראל. גירושם לפיליפינים של רוהאן בן ה-13 ואימו רוזמרי, שיצא לפועל ב-12 באוגוסט התנהל בצילם. דיין בית הדין למשמורת, מרט דורפמן, אסר על פרסום שמותיהם ועל עצם הדיון שהתקיים בעניינם. בדיון שהתקיים לאחר גירוש המשפחה בבית המשפט המחוזי, החליטה השופטת צילה צפת על דלתיים סגורות כדי לשמור על פרטיותו של רוהאן.
ב-22 באוגוסט קיבל בית הדין לעררים את בקשת משרד הפנים, לערוך את הדיון בעניינה של אופרסינה קואנקה ובנה מ' בדלתיים סגורות, והטיל צו איסור פרסום על סיקור הפרשה. ההחלטה התקבלה גם כן על מנת לשמור על פרטיותו של הילד, בצל דיון ציבורי על קשיים רגשיים שעמם הוא מתמודד ואשר הוחרפו בעקבות מעצרו וכליאתו שנמשכה שבוע ימים.
הכיתוב "בדלתיים סגורות" מתנוסס גם על רקע הודעה שהתקבלה אתמול על קיומו של ערעור בעניינם של שילה ולסקו, בן זוגה רנדי באקרו ובנותיהן מיקה ומאורין, שצפוי להיערך ב-13 בינואר בשנה הבאה.
"הגבלות הפרסום הן בושה", אומרת ש', דוברת ה-UCI, ארגון אמהות עובדות סיעוד לשעבר שנלחמות על הסדרת מעמד ילדיהן בישראל. "לא היו צווים כאלה במקרים של ג'רלדין אסטה או של משפחת ולאסקו. השימוש בצווים החל מפרשת גירושו של רוהאן והופך למדיניות. הרשויות אומרות שצווי איסור הפרסום ניתנים על מנת להגן על טובתו של הילד, אבל כמובן שהם מגינים רק על טובת הרשויות".
"הרשויות אומרות שצווי איסור הפרסום ניתנים על מנת להגן על טובתו של הילד, אבל כמובן שהם מגינים רק על טובת הרשויות"
"החלטות הממשלה מ-2005 ו-2010, למתן מעמד לילדי שוהים שלא כחוק התקבלו בעקבות לחץ ציבורי. הם קראו להם החלטות הומניטריות ומוסריות בזמנו", מוסיפה נ', פעילה נגד הגירוש. "התשתית של המאבק שלנו היא ציבורית, ומדובר כאן בניסיון למנוע מהציבור הנאבק לדעת על המתרחש – לא רק על הגירוש עצמו, אלא על האופן שבו הוא מבוצע, על היחס שמקבלים ילדים בבתי הכלא ועל ההשלכות של המעצר לגביהם. הם מונעים ביקורת על המהלכים שלהם"
"מדובר בניסיון למנוע מהציבור לדעת על המתרחש – לא רק על הגירוש עצמו, אלא על האופן שבו הוא מבוצע, על היחס שמקבלים ילדים בבתי הכלא ועל ההשלכות המעצר"
"בגלל הצווים האלה מי שהמועמדים לגירוש יקרים לליבו, לא יכול לדעת מה יהיה הצעד הבא ולהתנגד לו בזירה הציבורית", ממשיכה דוברת ה-UCI. "הם רוצים לשים אותנו בקופסא של חוסר ודאות ושנצפה משם איך מגרשים אותנו, משפחה אחר משפחה, כל אחד ואחת מאיתנו. מאז מה שקרה לרוהאן, בכל יום שיש דיון בבית משפט אנחנו נכנסים לכוננות ומצפים לגירוש שיקרה במחשכים בלי שנדע עליו".
מניעת דיון בהחלטות שערוריתיות
צווי איסור הפרסום או ההחלטות על קיומם של דיונים בדלתיים סגורות מונעים גם את התמיכה והמחאה הציבורית של מעגלים המקורבים למועמדים לגירוש. העובדת הזרה מנפאל, שהמקרה שלה נידון בבית הדין לעררים אתמול, זכתה לתמיכה מצד תלמידי הכיתה של בנה שהפגינו למען שחרורו מול בית הספר וגם לתמיכה של ראש עיריית הרצליה, משה פדלון ושל חברי מועצה, ששלחו מכתב בהול לשר הפנים בקריאה לשחרר את האם וילדיה.
הפעילים נגד הגירוש הביעו חשש שצווי איסור פרסום ימנעו דיון בהחלטות שערורייתיות של בתי הדין, כמו ההחלטה לא לשחרר את האם מנפאל וילדיה בערבות שהתקבלה ב-2 בספטמבר. דיין בית הדין למשמורת רג'א מרזוק קיבל אותה חרף חוות דעת של פסיכולוג קליני המטפל בילד, שתיארה כי הקטין סובל מחרדות ומסוגר מאוד, שהוא מוכה על ידי אביו וסובל מבריחת שתן לאור מצבו הנפשי. "לא מצאתי כי עסקינן במצב מיוחד, מורכב… המצדיק שחרור ממשמורת", נימק הדיין.
אילו צו איסור הפרסום היה מתקבל באותו דיון, היה מושתק גם הניסיון לגרש את המשפחה בעוד ההליכים נגדה מתנהלים, כפי שנעשה ב-6 בספטמבר. רשות האוכלוסין וההגירה הודיעה לאם שהוזמנה לה ולילדיה טיסה להודו, שתמשיך לאחר מכן לנפאל. זאת על אף שהאם מעולם לא התגוררה בהודו והקשר עם אבי הילדים נגמר לאור האלימות שבה הוא נקט. "ברור שאם חלק מהמשפחה מנפאל וחלק מהודו איחוד המשפחה לא אמור להיות בישראל וכל עיכוב בהרחקתם מעמיק את בעיותיהם ההומניטריות", נכתב בין היתר בתגובת הממונה על ביקורת הגבולות.
הניסיון להטיס את המשפחה להודו נדחה על ידי בית הדין לעררים עד לדיון שהתקיים אתמול, אך תגובת ממונה ביקורת הגבולות יוצרת מצג שווא, כאילו אבי הילדים מתגורר בהודו, למרות שבפרוטוקולים קודמים נכתב בבירור כי הוא מתגורר כרגע בישראל. אם היה מתקבל צו איסור פרסום לא היינו יכולים להיות ערים לסתירה הזו.
מי יעזור לחסרי הישע?
"כבר עכשיו מותר להגיע לאנשים הביתה, לפרוץ אליו, להחזיק ילדים בכלא ולומר שזה נעשה בגלל הוריהם – בחסות צווי איסור הפרסום אפשר גם להעליל עליהם עלילות", אומר א', "הצווים הללו מוצאים נגד רצון הקטין, נגד רצון הוריו ונגד רצון באי כוחם. התובע מבקש צווי איסור פרסום לכאורה כדי להגן עליו, וזרועות המדינה מאשרות זאת, אבל למעשה הוא פוגע בו. התובע, משרד הפנים, לא טורח לאפשר לפסיכולוגית מומחית לבקר את הילדים ב-24 השעות הראשונות לכליאתם, אחרי שנחטפו מביתם למרות שזה חיוני לטיפול במקרה של טראומה. דיברתי עם ילדים ששכבו באימה על הרצפה או התחבאו מתחת למיטה במשך חצי שעה, שעה ושעתיים עד שפרצו את הדלת. זה לא מעסיק את משרד הפנים, אבל צנעת הפרט של הילדים האלה אחרי מה שעוללו להם חשובה להם יותר".
"כבר עכשיו מותר לפרוץ לאנשים הביתה, להחזיק ילדים בכלא ולומר שזה נעשה בגלל הוריהם. בחסות צווי איסור הפרסום אפשר גם להעליל עליהם עלילות"
א' מעלה טענה נוספת: "הטיעונים שמשתמשים בהם תקפים לא רק לגבי קטינים אלא גם לחסרי ישע אחרים. מה אם בפעם הבאה זאת תהיה משפחה עם חובות להוצאה לפועל שבאו לפנותה? מה אם חוסה במוסד לבריאות נפש ייתקל בהתעמרות מצד הרשויות? מיד יוכלו להטיל על הסיפור חיסיון. אנחנו נרצה לכתוב על זה, לדבר על זה, להפנות שאלות, אבל יהיה צו איסור פרסום".
עו"ד דודי תדמור, המייצג את האם מנפאל מסר כי "ביקשנו מבית הדין לעררים לעיין מחדש בצו שניתן, לבחון שוב את עמדתו ואנחנו מצפים להחלטתו ביומיים הקרובים".
ממשרד הפנים נמסר: "איננו מגיבים בנושא למעט העובדה שכל פעולה שלנו מתואמת ועל פי חוק".