בזה אחר זה נסגרו הטיפולים המשקמים של בן זוגי. הראשונים לסגור את הדלת היו הציבוריים. אין יותר ריפוי בעיסוק בשיבא, אין קופת חולים, אין בית הלוחם. את המטפלות הפרטיות הצלחתי למשוך עוד כשבועיים בזכות שילוב של תחנונים ומוכנות לענות על השאלה: "אבל את לא מפחדת שאדביק אותו?" בתשובה: "אני מעדיפה לקחת את הסיכון הזה על פני הוודאות שבלי טיפולים משקמים הוא יסוג שנים אחורה".
אבל בשלב מסוים גם זה כבר לא עזר, והפיזיותרפיסטית נאלצה לבשר לי שבית החולים השיקומי שבו היא עובדת אסר על עובדיו להגיע לבתי מטופלים גם באופן פרטי, גם עם ציוד מגן.
רגע אחר כך פנתה אלי אמא לנער בן 19 עם שיתוק מוחין, שהמסגרת שבה היה מטופל נסגרה לחלוטין והותירה אותה בלי ציוד להעמיד אותו. בלי שיעמידו אותו כמה פעמים בשבוע הוא יתנוון, יקבל פצעי לחץ ומצבו יידרדר. מאיפה נשיג לו עמידון אחורי? ספק פרטי של ציוד שיקומי הסכים להשכיר לנו עמידון אחד מהסטוק, אבל השינוע של המכשיר הענק הזה והכנסתו לדירה מהחלון (המעליות קטנות מדי) מצריך משאית ומנוף.
"גם בעלי נכה", היא כותבת לי, "אני מנסה להשיג לו עכשיו מהר אופני אימון עם משענת, ללא הצלחה. כבר חלה אצלו רגרסיה במצב הרגליים". ככה זה נכים. המצב לעולם לא סטטי. לא טופלת? אתה במדרון בדרך לנכות קשה יותר.
שום שיתוף ושום נעליים
"הצלחת כבר לקבל אישור מקופות החולים לממן טיפול מקוון או שעדיין צריך לשלם?", אני שואלת את יורם פלדמן, מנהל השיקום מרחוק בשיבא. "אין שינוי", הוא מסמס לי, "הקופות עדיין לא מוכנות לשלם". בינתיים מיקמתי את בן הזוג מול הטיפול המקוון של בית החולים השיקומי "רעות" בריפוי בעיסוק. הספאזם, עווית השריר בעברית, הפך את גופו לנוקשה, בעיקר בידיים. האצבעות מקופלות, לא זזות.
בימים כתיקונם, המרפאה בעיסוק פותחת טיפול כזה בדרך כלל בעיסוי נמרץ של הרקמות והמפרקים כדי להגמיש אותם. אי אפשר לעשות את זה מבעד למסך המחשב, אז נאלץ לוותר. אין לנו בבית גם ציוד מתאים.
אני מאלתרת חלופה ממקל מטאטא, קוביות לגו של הילד, מלקחיים של מזון ובקבוק סירופ מייפל. "את המקגיוור שלי!", בן זוגי צוחק. נו, לפחות אספקת הקנאביס הרפואי נמשכת. העליתי את מינון ה-THC, הקנבינואיד מערפל החושים, למקרה שיתחיל להבין באמת מה מצבנו ולאן הוא עלול להגיע.
אין לנו בבית ציוד מתאים לעיסוי. מאלתרת חלופה ממקל מטאטא, קוביות לגו של הילד, מלקחיים של מזון ובקבוק סירופ מייפל. "את המקגיוור שלי!", בן זוגי צוחק
מזפזפת לערוץ הכנסת. נציגת משרד הבריאות מסבירה לחברי ועדת הקורונה שהמטופלים בבתי החולים הסיעודיים והגריאטריים מפונים "בשיתוף עם המשפחות". הווריד במצח שלי מאיים להתפקע. רק אתמול קיבלתי פניות ממשפחות שקיבלו הודעת פינוי לקרוביהן, שהסבתא בת השמונים עומדת לעבור אליהן הביתה ואין להן בכלל מקום. אין להן מטפל סיעודי ובוודאי שלא הדרכה מה לעשות, והילדים שמתרוצצים בבית מעמידים אותה בסיכון הדבקה.
מסמסת לח"כ יואב סגלוביץ' שמנהל את הישיבה, ש"שום שיתוף עם המשפחות ושום נעליים". הוא עונה קצרות שהוא מודע לזה. הוא מעמת את נציגת משרד הבריאות עם עוד פרטים שסותרים את דבריה, אבל חוץ מחשיפה לאורה של השמש, אין לעובדות שום כוח.
השורה התחתונה רעה: בזמן שכולנו סופרים מתים ממחלת הקורונה, גדלה כמות החולים שמתים מהשלכות הטיפול במגפה ומתרבים החולים שהופכים לחולים קשים יותר ולנכים בנכויות מגבילות יותר. אלה הן ההשלכות של ביטול טיפולי השיקום, דחיית אבחונים מוקדמים למחלות כמו סרטן, עצירה כמעט מוחלטת של הרפואה המונעת, עצירת מחקרים ועומס ארוך טווח שיצטרכו לעמוד בו המעבדות ואמצעי הדימות (סי.טי, MRI וכד').
לפחות אספקת הקנאביס הרפואי נמשכת. העליתי את מינון ה THC, הקנבינואיד מערפל החושים, למקרה שיתחיל להבין באמת מה מצבנו ולאן הוא עלול להגיע
בימים האחרונים ביקשתי מנוירולוגים, אונקולוגים, קרדיולוגים, פיזיותרפיסטיות ומרפאות בעיסוק, לבחון מה יהיו הקשיים שאיתם יצטרכו להתמודד בעקבות שחיקת מערכת הבריאות במשבר הקורונה. נדמה שבעצימות כזו או אחרת יש הסכמה שמה שאנחנו רואים עכשיו על מסכי הטלוויזיה הוא המחיר המיידי – אבל מה שעדיין לא גלוי לציבור הוא הסכום הבריאותי הגבוה יותר שנשלם, שנפרס עכשיו לתשלומים נושאי ריבית רצחנית. תכינו את הצ'קים, כי תצטרכו לממן ברפואה פרטית את מה שלא תקבלו יותר בציבורית.
פרק ראשון: קריסת השיקום
נתחיל מהתחום שמשבר הקורונה כבר מתחיל למוטט, ושאחרי המשבר יועמס עליו העומס הכבד ביותר: מערך השיקום. כל מי שעבר אירוע מוחי, נכים, מי שמנסה להחלים מסרטן, מאירועי לב, מפציעות אורטופדיות ואפילו חולי הקורונה עצמם – כולם צריכים ויצטרכו את השירותים הטובים של פיזיותרפיסטיות, מרפאות בעיסוק, קלינאיות תקשורת, הידרותרפיסטיות ורופאי שיקום. המומחיות הזו היא מה שהופך נכה קשה לכזה שמסוגל להיות עצמאי.
כאמור, אין סטטיות בטיפולי שיקום: נכה שלא מקבל טיפול לא נשאר במצב שהיה, הוא מדרדר. זה השלב שבו אני אמורה להפחיד אתכם ולהגיד שהידרדרות כזו מובילה למוות, אבל מי אמר שמוות הוא הדבר הגרוע ביותר? אם אדם מידרדר לסיעודיות קשה ולתלות מוחלטת בזולת, סיום החיים עלול להיראות פחות מאיים מהמשכם. הצוות המדולדל שהקופות השאירו, הונחה לתת "רק טיפולים דחופים". איש מהמומחים והמומחיות שתשאלתי לא קיבל הבהרה לשאלה "מהו טיפול דחוף". תנחשו לבד.
מאיר, בכיר באחת מקופות החולים, הפך לאופוזיציונר על סף יאוש בעקבות דרישת האוצר להעיף 70 אחוז מכוח העבודה של המטפלות הפרא-רפואיות. "במקום להגיד אוקיי, יש לי מלא מקצועות טיפוליים, בואו נפתח להם מהר את האפשרויות לעבוד מרחוק ולא מהסניפים, ואנחנו יודעים לעשות את זה, התגובה הראשונית היא קודם כל לצמצם: רק ל-30 אחוז מהעובדים מותר לעבוד מהבית. למה?! אנחנו הרי לא עסק, אנחנו מלכ"ר, המחלות לא נעצרו ואנשים ממשיכים לחלות ולהסתבך חוץ מקורונה.
"מבנה התשלום של המדינה לקופות, שהוא פר ראש, לא השתנה, אז למה שאבטל 70 אחוז מכח העבודה? מה, לא קרו אירועים שצריך לטפל בהם? קופות החולים הן לא האיש הרע פה, האוצר דורש מהקופות לצמצם, אבל יש התגייסות מהירה וצייתנית מדי לדרישה וזו בעיני החלטה לא טובה. יהיו לנו אנשים שהלכו ויעברו בקרוב לכסאות גלגלים כי הם מתנוונים. אני חייב להגיד את זה, זו האמת.
"יהיו לנו אנשים שהלכו ויעברו בקרוב לכסאות גלגלים כי הם מתנוונים. אני חייב להגיד את זה, זו האמת"
"לפני חודשיים, אם היית רוצה לקבל פיזיותרפיה לבעייה בגב, זמן ההמתנה היה בין שישה לשמונה שבועות, זאת אומרת שמראש התחלנו במצב של חסר מטורף. הסרטן לא נעצר כי יש קורונה, אלא שעכשיו נוספו לו פגיעות של חוסר תנועה. אנחנו חושבים רק על החירום, אבל אם החולה לא יצא עכשיו מהמיטה שבועיים, כשהוא ינסה לקום ממנה הוא לא יצליח ללכת, הוא יפול ויתאשפז. והחבר'ה רוצים לעבוד! באים אלי פיזיותרפיסטים שאומרים 'תן לי רשימה של מאה איש ואני מתחיל לתקתק אותם אפילו מהבית, רק תבטיח לי שאקבל תשלום', ואני לא יכול".
כשייגמר המשבר, עובדי השיקום יחזרו לעבודה באותם תנאים?
"החשש שלי הוא שהעובדים לא יסכימו לחזור. העולם הולך להשתנות וכאן הקופות עדיין לא רואות את זה. לא בטוח שיקחו אותם בנפחים האלה. חלקם בכל מיני מסלולי התקשרות, חלקם עצמאים. הבטחון התעסוקתי שלהם לא ברור. הצהרת המנכ"ל הרשמית היא שלא יפטרו, אבל עובד עצמאי לא נספר בהצהרה הזו. יווצרו מקומות אחרים. הואקום יהיה חייב להתמלא. הם ילכו לשוק פרטי, כי שם הם יקבלו יותר כסף".
בדיקת קורונה מתחת לרדאר
בבתי החולים השיקומיים ובמוסדות הסיעודיים ממהרים לשחרר הביתה חולים לפני תום הטיפול, כשלמעשה ברור שלא יוכלו לקבל בבית אפילו את המעט שהיו זכאים לו בימי שגרה. חלק מהמוסדות לא מקבלים חולים חדשים כלל ואלה שכן – דורשים בדיקת קורונה טרום הקבלה, בדיקה שכדי להשיג אותה רופאים נאלצים להתחנן, לאיים ולתמרן, או כמו שהסביר לי נוירולוג בכיר: "אני משכנע מפה ומשם ואנחנו עושים להם מתחת לרדאר בדיקה כדי להצליח להעביר את מי שאפשר לשיקום".
"באים אלי פיזיותרפיסטים שאומרים 'תן לי רשימה של מאה איש ואני מתחיל לתקתק אותם אפילו מהבית, רק תבטיח לי שאקבל תשלום', ואני לא יכול"
ד"ר דב אלבוקרק, מנהל ביה"ח השיקומי "רעות" בתל אביב, מצביע על כך שגם בימים כתיקונם הניסיון לחסוך בכסף על גב המטופלים מוביל לשיקום ברמה נמוכה, לרבות השיקום הביתי, אז אחרי משבר הקורונה? קטסטרופה. המילים האופנתיות החדשות, "רפואה מרחוק", עלולות בעיניו להפוך למדרון חלקלק.
"שיקום מקוון איננו תחליף לטיפול hands on. לרפואה מרחוק יש פוטנציאל מאוד גדול בתחומים מסוימים: בהם קלינאות תקשורת, פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. ניתן לבצע חלק מהטיפולים הקוגנטיטיים ועוד. אבל אני מאוד מודאג מהבאז וורד ועגלי הזהב האלה. אנשי משרד הבריאות וקופות החולים מתאהבים בהם וזה כבר מסוכן ממש, כי מה שהוגדר כפתרון חירום עלול להפוך לפתרון הקבע המלא כדי לחסוך משאבים למערכת".
"בעוד כמה חודשים אנחנו נוצף מטופלים שיקומיים בעקבות שכיבה ממושכת, הנשמות ממושכות וניתוחי חירום שלא קיבלו טיפול אחריהם", אומרת נעמה קשת, יו"ר עמותת הפיזיותרפיסטים. "מי שישבור ירך וינותח, ישלח הביתה ולא ישוקם כי המיטות יהיו מלאות. ההצפה תהיה מטורפת. כל האנשים שיושבים עכשיו בבית וחווים ירידה תפקודית בהיעדר טיפול, ידרדרו ולא יהיה להם מענה. התורים הרי גם ככה היו ארוכים מאוד.
"בעוד כמה חודשים אנחנו נוצף מטופלים שיקומיים בעקבות שכיבה ממושכת, הנשמות ממושכות וניתוחי חירום שלא קיבלו טיפול אחריהם"
"ומה לגבי הזקנים שגם ככה אין להם זכאות לשיקום? מבחינת המדינה ההשקעה בהעברתם ממצב סיעודי קשה לסיעודי קל היא חסרת טעם, כי הם לא בגיל שבו שיפור יכול להוביל להשבתם לכוח העבודה במשק. עכשיו תוסיפי על זה את כל הניתוחים האלקטיביים שנדחו: מי ישקם אותם? האורטופדים ירצו לנתח בקצב בעיקר בבתי החולים הפרטיים, כי זה מכניס להם כסף. אבל מה יקרה למטופלים שלהם? הם עלולים בסוף למצוא את עצמם במצב גרוע מכפי שנכנסו לניתוח. מי שבמערכת הבריאות מבין שמדובר בפצצה מתקתקת".
הקורונה לימדה אותנו שאין
ד"ר נעמה כץ ואיה חסדאי, שמנהלות במשותף את החברה הישראלית לריפוי בעיסוק, מצטרפות לדאגה של נעמה קשת. גם הן, כמו כל נשות מקצועות הבריאות, לא שותפות לישיבות המטה ונזקקות לתקשורת כדי להתריע.
חסדאי: "הקורונה לימדה אותנו כמה אין. מה שהיה טיפול משמר יהפוך להיות טיפול אקוטי, כי תהיה נסיגה מן הסתם. האם אנחנו ערוכים לזה? לא. חייבים לשבת כבר עכשיו על היום שאחרי וזה לא קורה".
ד"ר כץ: "תחשבי על משפחות שטיפולי האונליין לילדיהן יחשבו להן בסל ויגידו להן, 'זהו, מיציתם את מכסת הטיפולים'. הן לא מבינות לגמרי את ההבדלים בין טיפול כזה לאחר".
חסדאי: "ימים יגידו אם זה עזר למניעת הידרדרות. למדנו הדרכה מרחוק ואנחנו עושות טיפול מרחוק למי שזה נכון לו, אבל זה לא תחליף. זה סוג של פיילוט שנכפה עלינו, אבל איש לא מבקר אותו ומודד את יעילותו".
ד"ר כץ: "כדי לעשות את הטיפול אונליין צריך לדעת איך, והמטפלות לא עוברות שום הכשרה לזה".
לא לחינם כץ וחסדאי מדברות על משפחות ולא על נכים בלבד. נכים אינם אטומים בודדים בחלל, הם איבר בגוף המשפחתי. כשמצבו של נכה, ילד או מבוגר, מידרדר והוא הופך לתלוי יותר בזולת, יש לזה השלכה ישירה על בני משפחתו. במילים אחרות: ככל שהנכה קשה יותר, כך קטנה האפשרות שבני משפחתו יוכלו לנהל חיים עצמאיים גם הם. מישהו יצטרך להישאר איתו, מישהו יצטרך לסעוד אותו, והמישהו הזה הוא לעולם לא רק המטפל הפיליפיני. הנשים לא יחזרו לעבוד.
ב-1 באפריל היתה אמורה להיכנס לתוקפה רפורמה שמשנה את כל מערך הטיפול בהתפתחות הילד. אם עד הרפורמה המשפחות היו מגישות לקופה חשבוניות על טיפולים אצל מטפלות פרא-רפואיות מחוץ לקופה, בגלל שלקופות לא היה מספיק כוח אדם, הרי שהרפורמה מחייבת את הקופות לספק בעצמן את כוח האדם. הבעיה: לקופות לא הייתה שום כוונה להפוך את המרפאות לשכירות, אלא להשאיר אותן כפרילאנסריות שחתומות על חוזה המחייב אותן לעבוד אך ורק עם הקופה ובמקביל משית עליהן את עלויות הקליניקה, הביטוח הרפואי, המחשוב וכמובן המיסוי.
בעוד שמשרד הבריאות יעביר לקופת החולים 240 שקל פר טיפול, המטפלת תראה מהסכום הזה כ-120 שקל ולאחר ההוצאות יוותרו בידיה 27 שקלים בממוצע. שכר מינימום. מי שחותמת על דיל כזה חותמת על הסכמה לעוני. לאור משבר הקורונה הרפורמה נדחתה ל-1 ביולי, אבל גם אז המרפאות בעיסוק וקלינאיות התקשורת מתכונות להיאבק. יהיו כאלה שיבינו את הרמז ויחדלו לעבוד עם הקופות. אמרנו כבר – תכינו את פנקס הצ'קים, המשבר הזה מתלכד עם משברים אחרים והולך לעלות לנו הון.
בפרקים הבאים: