מי שהסתובב בתל אביב בשבוע האחרון בוודאי נתקל במדבקות אדומות גדולות על המדרכות המבשרות על מהלך חדש במדיניות ההפכפכה כלפי רוכבי אופניים וקורקינטים חשמליים – מעתה אין לנסוע יותר על המדרכות. רדו לכביש או לשביל האופניים, שימו קסדה וקוו לטוב. נסיעה עם קורקינט או אופניים על המדרכה משמעותה קנס של 250 שקלים. הולכי הרגל, אלו שנפצעו מהרוכבים הדוהרים או מאוימים מפניהם, נושמים קצת לרווחה.
"הייתי עם הבת שלי בכיכר שבתחילת רוטשילד. שיחקנו יחד והשגחתי עליה כל הזמן", מספר אלעד קמחי על מה שאירע לבתו בת הארבע לפני כשבועיים. "ברגע אחד היא רצה מצד אחד של הכיכר לצד השני וחצתה את שביל האופניים. משום מקום הגיע רוכב קורקינט ופגע בה, והיא הוטחה על הקרקע". הילדה פונתה לבית החולים איכילוב, שם אובחן כי היא סובלת משבר בירך המצריך גיבוס של כל פלג הגוף התחתון.
״בהתחלה לא הצלחתי להבין איך לא ראיתי אותו מגיע״, מספר קמחי. ״אבל כאשר יצאתי לבדוק את האזור, הבחנתי שיש הרבה דברים בכיכר שחוסמים את שדה הראיה, למשל הכניסה והיציאה מהמעליות המובילות לחניון. מבחינת הרוכב הוא נסע כחוק על השביל, גם אם לדעתי מהר מדי, אך הכיכר עצמה בנויה בצורה לקויה. העירייה הפרידה בין שביל רוכבי האופניים לשטח הולכי הרגל בצורה אסטטית, אך לא ברורה. בטח עבור ילדים״.
3,000 קורקינטים מפוזרים בעיר
בתקופה של פחות משנה החלו לפעול בתל אביב לא פחות מארבע חברות המספקות קורקינטים חשמליים שיתופיים – "בירד", "ליים", "ווינד" ו"ליאו", שלהם כ-3,000 קורקינטים. לאלו מצטרפים עוד 2,000 אופניים חשמליים, בסך הכול כ-15 אלף נסיעות ביום. מה שהיה נראה כפתרון אולטימטיבי למצוקת התחבורה בעיר ולחוסר היעילות של התחבורה הציבורית, הפך עד מהרה לאיום של ממש על הולכי הרגל.
אף אחד לא מערער על הצורך בפתרונות תחבורתיים בעיר, בטח שאין התנגדות למציאת פתרונות ירוקים יותר על חשבון הרכבים הפרטיים. אך הקורקינטים השיתופיים שמצטרפים לעומס שהיה קיים עוד קודם וללא תשתית מתאימה, כך שלעתים זרוקים באמצע הרחוב, יוצרים מצב מסוכן הן עבור הולכי הרגל והן עבור הרוכבים עצמם.
רק לאחרונה החלו בעירייה לעסוק בהסדרת פעילות החברות ולקבוע את מספר הקורקינטים שיורשו לשימוש בעיר, אך עדיין לא גובש כתב העקרונות הממשי והעיריה מתחייבת לעשות זאת בחודש הקרוב.
בינתיים, בעקבות המדבקות החדשות על המדרכות הראשיות בתל אביב והקנסות המתלווים אליהם, יותר ויותר פקחים אורבים לרוב לרוכבי הכלים החשמליים ברחובות סואנים כמו אלנבי, דיזנגוף או ליד מגדלי עזריאלי. שם, הם יודעים, הרוכבים חוששים לרדת לכביש מחשש לחייהם. "את שומעת מרוכבים שהפיקוח מתנכל אליהם ואני שומעת מהולכי רגל שאנחנו לא עושים מספיק אכיפה, אז כנראה שהדבר הזה לא מושלם", מודה מיטל להבי, מחזיקת תיק התחבורה בעיריית תל אביב. "הקונפליקט קיים ברחובות ואנחנו מנסים למצוא את דרך הביניים, הסדרה או אכיפה. אי אפשר שכולם יצאו מרוצים".
המדבקות הן לא עוד ניסיון של העירייה להשליט סדר במקום הלא נכון?
"יש מקומות בעולם שהחליטו להוציא את הקורקינטים מחוץ לחוק בגלל הכאוס שנוצר וחוסר הסדר. האכיפה היא חלק מההסדרה. היא חלק מהדרך לחנך. מחנכים באמצעות הסדרה, הסברה וגם באמצעות אכיפה. בהיעדר אכיפה והסדרה קורקינטים לא יוכלו להישאר בעיר".
אולי כדאי שהעירייה תמנע מאכיפה ברחובות הסואנים מחשש לחיי הרוכבים.
"אני חושבת שבכל זמן שאפשר לנסוע בדרך חלופית כדאי לעשות את זה. אם למשל מסוכן באלנבי ואפשר לנסוע בטיילת, אז שאנשים ייקחו רחוב אחד מערבה וייסעו בו. החוק קיים וצריך לפעול על פי החוק. מערכת הדרכים לא מושלמת בתל אביב, כרגע בהעדר מאה אחוז של תשתיות אנחנו יכולים או לאסור על רכיבה בכלים האלה או לאכוף את הרכיבה. אנחנו חייבים לייצר סדר ציבורי".
בינתיים יש מי שמנסה לעשות מעשה. בדפי הפייסבוק העירוניים הרוכבים מצלמים את הפקחים תוך ציון המקום שבו הם ממוקמים כדי להזהיר רוכבים אחרים. סרטון שצילמה צעירה תל אביבית כשהיא מזהירה את הרוכבים מפקחים שעמדו בסמוך אליה ומצהירה, "המשטרה לא תראה שקל היום", הגיע כבר ל-700 אלף צפיות.
המקרה של סן פרנסיסקו
ד״ר יואב לרמן, גאוגרף המתמחה בקשר בין הסביבה הבנוייה לתנועה במרחב העירוני, תיאר באחרונה בפוסט בפייסבוק את מה שחווים תל אביבים רבים, שמרגישים שהמדרכות נגזלו מהם לטובת הקורקינטים החשמליים, בעיקר מאז שחברות ההשכרה לקורקינטים השיתופיים השתלטו על העיר ללא הסדרה מוקדמת.
"פסעתי עם תמרה בתי בת ה-4 על המדרכה הצפונית של רחוב פרישמן ליד בית ספר תל נורדאו – מדרכה ברוחב של חצי מטר, כי חייבים לשמור מלא מקום למכוניות ולמשאיות. הילדה צמודה אליי ואני משגיח ימינה, שמאלה, קדימה, אחורה, מעלה ומטה כדי לראות שלא בא אף כלי לדרוס אותנו על המדרכה. דופק סטנדרטי על 200, כמו בכל הליכה בתל אביב", הוא כתב. "תל אביב עוברת עכשיו את מה שסן פרנסיסקו וערים אחרות עברו בקיץ שעבר. אנחנו נמצאים מעבר לשלב של קריסת הציוויליזציה, נמלטים על נפשנו ומחכים לשוך הסערה (או לפחות לסוף הקיץ). בינתיים, נראה שהתקבלה החלטה לאסור על הליכה ברגל בתל אביב".
תל אביב כאמור היא לא הראשונה שסובלת מבעיית הקורקינטים החשמליים. לפני כשנה ניהלו תושבי סן פרנסיסקו מלחמת חורמה נגד חברות הקורקינטים השיתופיים שפעלו בעיר, עד שהן לא הורשו לפעול בתחומה. לאחר מספר חודשים החליטה העירייה להתיר לשתי חברות, ״סקוט״ ו״סקיפ״, לחזור לעיר, זאת מאחר שהן היו החברות היחידות שעמדו בתקנים שהציבה בנוגע לבטיחות, נגישות לנכים, שוויון ואחריות. שתי החברות קיבלו היתר להפעיל 625 קורקינטים כל אחת, כאשר מכסה זו אמורה לגדול בהדרגה עד ל-2,500 כלים.
בניגוד לסן פרנסיסקו, בתל אביב אין כוונה להוציא את החברות הפועלות מרחובות העיר לפני שימצא הפתרון האולטימטיבי. "העירייה החלה קצת באיחור להכתיב תנאים וכללים לשמירה על הסדר הציבורי", מודה להבי. "לתל אביב יפו תשתית של למעלה מ-130 ק"מ של שבילי אופנים, יותר מכל הערים האחרות בארץ גם יחד, ואנו פועלים להרחיב את הרשת. מצד שני תל אביב יפו נמצאת במקום שני במדד זיהום האוויר, שניה אחרי בני-ברק, כשמקור הזיהום הוא התחבורה. לכן כתפיסת עולם אנו תומכים בהגדלת השימוש בכלים אישיים וכל שכן שיתופיים״ היא מוסיפה.
גם בהרצליה פעלו אחרת. לפני כשלושה חודשים במהלך משותף של חברת ״ליים״ ואגודת הסטודנטים של המרכז הבינתחומי בהרצליה, פרסה החברה עשרות קורקינטים בעיר. כעבור פחות משבועיים החליטה עריית הרצליה להחרים את כל הכלים השיתופיים הללו. לטענתה, המהלך נעשה ללא תיאום עמה ועלול להוות סכנה להולכי הרגל בעיר. הבחירה של העירייה להפסיק את פעילות החברה לא בא לסכל את הכנסת כלי הרכב השיתופיים והתחבורה הירוקה אלא היא פשוט הדגישה כי היא זו שנותנת את הטון ושהיתר להפעלת הקורקינטים צריך להנתן על ידה. עד בחינת הנושא ודרכי ההסדרה, להבדיל עריית תל אביב, היא אוסרת על הפעלת הכלים השיתופיים.
"העירייה החלה קצת באיחור להכתיב תנאים וכללים לשמירה על הסדר הציבורי", מודה מיטל להבי, מחזיקת תיק התחבורה
להבי מציינת שעיריית תל אביב כבר מצרה את צעדיהם של חברות הקורקינטים השיתופיים, שנהנו עד היום מחופש פעולה כמעט מוחלט ומטילה קנסות על "הפרעה למרחב הציבורי" כלומר על חסימת המדרכות. מדובר בגרירת כלי הרכב המפריע להולכי הרגל וקנס בגובה 63 שקלים. על פי נתונים שסיפקה העירייה מדי יום מוחרמים כ-19 כלים, אך כל מי שהולך ברחובות העיר ונאלץ לפלס דרכו בין קורקינטים שחוסמים את הדרך יודע שזה ממש לא מספיק.
9,000 דוחו"ת מאז ינואר
לפני כשבועיים נערכה ועדת תחבורה בתל אביב שעסקה בהסדרת כלי הרכב הדו גלגליים האישיים. הוועדה העלתה את התחומים שלהם יש לתת מענה: פגיעה בהולכי רגל, עלייה בתאונות דרכים, שמירה על הסדר במרחב הציבורי, בטיחות ועוד. ״הנושאים עדיין פתוחים וטרם התקבלו החלטות למדדים בנושאים המוצגים", אומרת להבי. "יש לנו התלבטויות קשות בעניין. גם אם נחליט על כללי הסדרה, הם יהיו תקפים לתקופה זמנית של הפיילוט עד שנכריע כיצד להתמודד עם הסוגייה, אם באמצעות מכרז ו/או קול קורא שימדוד גם את איכות השירות והכלים״.
בעוד העירייה מתגאה בכך שחילקו למעלה מ-9,000 דוחות מאז ינואר, התושבים טוענים שזה מעט מדי. "תכלס אין מספיק אכיפה", אומרת חגית אוריין, מנהלת עמוד הפייסבוק "מחזירים את הבטיחות להולכי הרגל". "העירייה הייתה צריכה להיערך לפני כניסת הכלים השיתופיים ולהוסיף תשתיות נפרדות, ורק אז להחדיר את הקורקינטים למרחב הציבורי בהדרגה".
בעוד התושבים מפנים אצבע מאשימה כלפי העירייה, העירייה מגלגלת את האחריות אל הממשלה. "אחרי מאמץ גדול קיבלנו סמכות לאכיפה במדרכות, אך אין לנו סמכות לאכיפה בכבישים", אומרת להבי. "הסכנות הקיימות בכביש לרוכבי הקורקנטים מול הרכבים לא בסמכותנו, אבל לי כאמא קשה להתנער מהאחריות. מי ששולט על ההנחיות בכביש הוא משרד התחבורה. כבר חמש שנים אני פועלת מול צוותים ברשות התחבורה, כדי שסוף סוף יהיו לנו הנחיות לחיבור שבילים על הכביש. מותר לנו לסמן שבילים על המדרכה, כי היא באחריותנו, אך אסור לנו בלי הנחיות לסמן שבילי רכיבה בכבישים כי זה באחריות משרד התחבורה".
"העירייה הייתה צריכה להיערך לפני כניסת הכלים השיתופיים ולהוסיף תשתיות נפרדות, ורק אז להחדיר את הקורקינטים למרחב הציבורי בהדרגה".
למרות זאת היא עומדת על כך כי היא עשתה ועושה מאמצים כדי להגדיל את הסמכות העירונית, גם אם לא באכיפה אלא בחינוך והסברה. ״פעלתי וגרמתי לכך שמנכ"ל משרד החינוך יוציא הנחיה שאוסרת על כניסת חשמליים לבתי ספר יסודיים. פניתי לשר החינוך נפתלי בנט והבאתי להחלטה שבבתי הספר העל יסודיים ילמדו תאוריה בכיתה י׳. יש מקומות שבהם אפשר להשפיע ואנחנו עושים כמיטב יכולתנו״.
8,000 פצועים – לפני הקורקינטים השיתופיים
כלי התחבורה הדו-גלגליים החשמליים הם לא בעיה חדשה. מבקר המדינה יוסף שפירא, הוציא כבר ב-2016 דוח שבו התייחס לשיעור נפגעי תאונות הדרכים שבהן היו מעורבים אופנים וכלים דו-גלגליים חשמליים. בדוח הצביע על פער ניכר בין נתוני המשטרה לנתוני "המרכז הלאומי לחקר טראומה ורפואה דחופה" לגבי מספר הפצועים הללו. על פי הנתונים המשטרתיים, בין 2013-2016 עמד מספרם על 2,151, ואילו על פי המרכז הלאומי לחקר טראומה מדובר ב-7,852 פצועים. המבקר הביע חשש כי לאור הפערים בין הנתונים יכול להיות שתמונת המצב הכוללת שבידי המשטרה לא מלאה, וכי הדבר עלול להשפיע על קביעת המדיניות ועל ההערכות בכל הנוגע לאכיפה ולמאבק בתאונות הדרכים.
מדאיג לחשוב שהדברים שנכתבו לפני שלוש שנים, טרם כניסתם של חברות ההשכרה השיתופיות שהביאו עימם עוד אלפי כלי תחבורה כאלו וללא הסדרה כוללת.
כשלימור בן סימון נדרסה על מעבר החציה ברחוב ארלוזורוב על ידי רוכבת אופניים שלא עצרה באדום, היא הגיעה לבית החולים אך שוחררה לביתה ללא אשפוז ולכן לא נספרה במניין הפצועים המתפרסמת מדי שנה. "במעברי החצייה נותרנו חשופים לגמרי. לא שבמדרכות אנחנו בגן עדן בטוח", כתבה אוריין בדף הפייסבוק בתגובה. "רכיבה בכיוון התנועה הינה רק בסמכות משטרת התנועה ולפקחי העירייה אין סמכות אכיפה בכיוון זה ובמקום הזה".
את הפציעות הללו מכירים היטב רופאי בית החולים בעיר. ״הצוות הרפואי מאיכילוב אמר לנו שמדי יום מגיעים אליהם אנשים שנפגעו מקורקינטים או מאופניים חשמליים או כאלה שרכבו עליהם", אומר קמחי על פגישתו עם הרופאים שטיפלו בביתו. "הם התייחסו לזה כמעשה בשגרה".
ד״ר משה (מוקי) יניב, מומחה לאורתופדית ילדים באיכילוב מספר שמאז שנכנסה לתוקף לפני שלוש שנים התקנה האוסרת על ילדים מתחת לגיל 16 לרכוב על קורקינטים ואופניים חשמליים, שיעור הילדים הנפגעים מכלל הפצועים ירד מ-60 אחוז ל-20 אחוז. אבל לא הכל ורוד. "הפגיעות של רוכבי הקורקינטים הפכו לחמורות יותר מאשר בעבר בשל הורדתם לכביש", הוא אומר.
"רוב הפציעות כיום הם כתוצאה מפגיעה בין הקורקינטים והאופניים החשמליים לכלי רכב. הפציעות יכולות להיות דרמתיות ברמה של איבוד גפיים, זה לא צחוק״ הוא מזדעק. ״מצד אחד זהו אמצעי תחבורה שפותר המון בעיות גם של הניידות וגם של איכות חיים, אך מצד שני אף אחד לא פינה לרוכבים מקום בכביש שיהיה רק עבורם. ההורדה לכביש העבירה את הסיכון לרוכבים והעלתה את חומרת הפציעות״.