בעוד שבועיים יעזוב יבניה כהן בן ה-32 את ישראל בפעם הראשונה בחייו מאז נולד. הוא לא עוזב מבחירה, אלא יגורש על ידי המדינה בה נולד, שנתנה לו התראה של 30 ימים לפני הגירוש, בעקבותיו ישאיר מאחור את בתו בת השנה וחצי ואת אשתו ההרה.
כהן נולד וחי עד היום בדימונה, להורים בני קהילת העבריים, והוא חסר מעמד: הוא אינו יכול לעבוד, ליהנות מביטוח בריאות בסיסי שכל אזרח זכאי לו, או לצאת מגבולות הארץ.
אביו של כהן, דניאל, עבר גיור בארצות הברית כשיבניה היה קטין. כשחזר, עבר כהן לגור עמו, אך למרות שהאב קיבל אזרחות מתוקף חוק השבות והדבר אמור לאפשר גם לבן להתאזרח, הוא נותר ללא מעמד משום שהמדינה לא מכירה ביהדותם של בני הקהילה.
פסק הדין של השופט אליהו ביתן שניתן בסוף ינואר, דוחה את טענת יבניה על אודות זכאותו לאזרחות ישראלית, וקובע שהמדינה תוכל לגרשו בתוך 30 יום ממתן פסק הדין.
״כיום העותר בוגר, חי בישראל בקהילת העבריים, ללא מעמד וללא רישיון ישיבה. ולמעשה הוא מבקש לנצל את עובדת גיורו של אביו להכשרת שהייתו הבלתי חוקית, רבת השנים, בישראל״, קבע השופט, וחייב את העותרים לשלם למשרד הפנים 15 אלף שקל בגין הוצאות המשפט.
״החוק מקנה אזרחות לילדיהם של אזרחים שהתגיירו, כל עוד הם היו קטינים כשהוריהם התגיירו וקיבלו אזרחות ישראלית״, אומרת יפית וייסבוך, עורכת דינו של כהן. ״המצב שבו אדם נולד בישראל וחי פה כל חייו מבלי לעזוב את הארץ, כאשר אביו מתגייר ומתאזרח בעודו קטין, ולמרות זאת המדינה ממשיכה לנסות לגרשו ולהשאירו ללא מעמד הוא בלתי נסבל. בית המשפט מוסיף חטא על פשע ומחייב אותו בהוצאות משפט דרקוניות. מדובר בהוצאות משפטיות עונשיות. ממתי נותנים הוצאות משפט כאלו בתיקים של זכויות אדם?״.
עו"ד וייסבוך: "מדובר בהוצאות משפטיות עונשיות. ממתי נותנים הוצאות משפט כאלו בתיקים של זכויות אדם?"
״אני לא חושב שיש בן אדם שיכול לשים במילים את מה שאני עובר״, אומר יבניה. ״התחושה היא שאני פחות מבן אדם. הרי נולדתי פה, אני מתפלל לאותו האלוהים, זה הבית שלי ופה אני מגדל את המשפחה שלי. אני אוהב את ישראל ואני נשבר מבפנים מהמחשבה שאצטרך להשאיר פה את אשתי, בתי ולא לזכות לראות את הולדת בתי השנייה באוגוסט הקרוב״.
תחושה של תלישות
כהן, נטול שייכות לקהילה העבריים אותה נטש ומוקצה מהחברה ישראלית, מנסה לשרוד בעזרת עבודות מזדמנות. ״רוב הזמן אני עסוק בלחפש עבודה, קצת עובד בקרמיקה, קצת בבטון, אבל העובדה שאין לי מעמד לא משאירה לי הרבה אפשרויות. אין לי ביטוח חיים או ביטוח בריאות, אני לא חושב שהציבור הישראלי מבין את המשמעות של להיוולד פה ולהרגיש יום-יום לא רצוי, זו תחושה של תלישות״, הוא אומר.
בנוסף למשפחתו, כהן דואג לאביו בן ה-78 שסובל משלל מחלות. ״אני לא מבין את השופט ולא מבין את המדינה, מדובר בחוסר צדק שקשה לפספס, מי יטפל במשפחה שלי? מי יטפל באבא שלי? אני מחובר למקום הזה בשורשים עמוקים, אני לא מכיר שום דבר אחר״.
ב-2012 נעצר כהן לראשונה על ידי משטרת ההגירה ונכלא במשך חודש, לדבריו, מכיוון שלא הייתה לו תעודת זהות. ״אחרי ששוחררתי הכריחו אותי לעשות בדיקת די.אן.איי כדי להוכיח שאני הבן של אבא שלי. זה היה משפיל ומבלבל. מאותו הרגע אני מנסה להשיג מעמד בישראל ולא מצליח״.
כהן לא חשב שיצטרך שוב לבצע בדיקת די.אן.איי, אך בסמוך להולדת בתו נדרש לעבור את האקט המשפיל בשנית, זאת על מנת להוכיח אבהות ולהוסיף את שמו לתעודת הלידה שלה.
אחד הטיעונים המשפטיים של כהן ועורכת דינו מסתמכים על המושג ״גר גורר״, אשר מתבסס כפרשנות לחוק השבות. בסעיף 4א לחוק נכתב כי "הזכויות של יהודי לפי חוק זה והזכויות של עולה לפי חוק האזרחות, תשי"ב-1952 וכן הזכויות של עולה לפי כל חיקוק אחר, מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוגו של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי, להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון".
הוויכח נוגע לשאלה האם ב״ילד של יהודי״ הכוונה היא שבעת לידת הילד על האב להיות יהודי על מנת שזכות השיבה תעבור לילדו, או לפי פרשנות אחרת, ילדיו של אדם שהתגייר זכאים לעלות ארצה גם אם אביהם לא היה יהודי כאשר נולדו, אלא היה יהודי בעת הבקשה להתאזרח.
המקרה של כהן שונה ומובהק שכן הוא נולד בארץ, ועדיין רשות האוכלוסין וההגירה טוענת שמאחר שאביו לא היה יהודי בעת לידתו אינו זכאי למעמד בישראל.
״אין לי תקווה כי אני יודע איפה אני החי״, אומר כהן, "צבע העור משחק תפקיד, ראיתי אנשים שהגיעו לארץ והתאזרחו ביתר קלות. אני נולדתי פה וכבר יותר מעשר שנים נדחה שוב ושוב על ידי המדינה ונשאר ללא מעמד, אז לא, לא נותרה בי תקווה״.
המשפחה נקרעה לשניים
במקרה כמעט זהה, דחה השבוע בית המשפט המחוזי בבאר שבע את עתירתו של אליעזר קלמנט, ובכך קרע את משפחתו לשניים. ארבעה מילדיו של קלמנט קיבלו אזרחות ישראלית, אך משרד הפנים מסרב להעניקה לשבעת ילדיו הנוספים.
קלמנט הגיע לארץ ב-2003 עם אישתו וארבעת ילדיו הגדולים. בהמשך הוא הגיע לארצות הברית להתגייר, כמו אביו של כהן ורבים אחרים מהקהילה, ואז חזר לישראל כיהודי.
״העותר פנה למשיב פעמים רבות בניסיון להסדיר את מעמד ילדיו מאז התאזרחותו״, נכתב בעתירה, ״לנוכח סירוב המשיב, נאלצו ילדיו לחיות במשך שנים רבות ללא מעמד, כאשר נמנע מהם לקבל זכויות סוציאליות, תוך הפרה בוטה של זכות היסוד לאזרחות. מצב דברים זה, בו משפחה שלמה מפוצלת, חלק מהילדים בעלי אזרחות ואילו אחיהם הקרובים להם בגיל – שרובם נולדו בישראל וכולם גרים בה רוב חייהם – נעדרי מעמד, הינו בלתי סביר ומצדיק את קבלת העתירה״.
ב-2017, הבת הקטנה למשפחת קלמנט, רק בת חמישה חודשים, חלתה. "בלי ביטוח בריאות ובלי כסף לשלם על טיפול פרטי, המצב שלה הידרדר, והיא נפטרה", אומרת אחותה הדסה. "הבת שלי כיום בגיל שלה כיום וגם היא נטולת מעמד. הפחד הגדול שלי שהיא תחלה וגורלה יהיה זהה".
הדסה מספרת כי היא משלמת חוב של 22 אלף שקלים לבית החולים, עבור לידת בתה הבכורה. ״המציאות קשה, אני נטולת מעמד ולא יכולה לעבוד. בעלי הוא המפרנס היחיד והעובדה שאין לנו תנאים סוציאלים מקשה על החיים שלנו.
"זה לא הוגן וזה לא נתפס שלחלק מהאחים יש אזרחות ולחלק לא. כולנו נולדנו פה, כולנו עשינו בגרויות ולמדנו בבית ספר, זה הבית שלנו, אנחנו ישראלים שרוצים לתרום לחברה ולהיות חלק, זה פוגע. אם אבא שלנו לא היה כהה עור כבר מזמן היו נותנים לנו אזרחות אבל יש גזענות ואנחנו הקורבנות שלה״, אומרת הדסה.
הדסה קלמנט: "זה לא הוגן ולא נתפס שלחלק מהאחים יש אזרחות ולחלק לא. כולנו נולדנו פה. זה הבית שלנו"
תגובת רשות האוכלוסין וההגירה: "בשני המקרים, הילדים במשפחות כהן וקלמנט שלא קיבלו מעמד בישראל נולדו לפני הגיור של אחד מהוריהם. לכן, הם אינם זכאי חוק השבות ואינם זכאים לקבל מעמד בישראל".