״ב-12 וחצי בלילה קיבלתי טלפון כדי לטפל במקרה של ילד שכתב אמירה אובדנית בקבוצת וואטסאפ כיתתית. מיד התקשרתי להורים שלו. למחרת בבוקר רציתי לפגוש את התלמיד לשיחה, אבל מנהלת בית הספר אמרה שהיא צריכה שאכנס לכיתה שלי ללמד שיעור. למרות שהסברתי לה את הדחיפות, היא אמרה שהכל יהיה בסדר אם אפגש איתו אחר הצהריים. זו היתה נקודת השבירה שלי. הבנתי שזה לא המקום שלי. לא הגיוני שלא אוכל לעזור לילד עם בעיות אובדניות בגלל צרכי מערכת״.
נירה קופיט מיישוב קדימה החליטה בגיל 46 לעזוב את משרד עורכי הדין שבו עבדה ולעשות הסבה מקצועית לחינוך. היא החליטה להפוך ליועצת חינוכית משום שחשבה שבתפקיד הזה תוכלו לתרום ולהשפיע. אבל אחרי שנתיים בעבודה בחטיבת ביניים במרכז הארץ, כאשר הבינה שלא תוכל לעשות את העבודה לשמה הגיעה, התפטרה.
בשנים האחרונות צפות ועולות הבעיות הקשות של מערכת החינוך: המחסור במורים, השכר הנמוך, הריכוזיות. נדמה שסקטור אחד הלך לאיבוד: היועצים והיועצות החינוכיות, או כמו שאנחנו מכירים אותן – ״היועצת״ של השכבה.
היועץ החינוכי הוא הנציג של תחום בריאות הנפש בתוך המסגרת החינוכית. תפקידו לייצר סביבה תומכת רגשית לתלמידים ולצוותי ההוראה. אך משיחות שערכנו עם יועצות חינוכיות ומנהלי בתי ספר מצטיירת תמונה עגומה של מקצוע פרוץ ולא מוערך, ללא הגדרות ברורות, שעוסקים בו אנשי מקצוע מסורים אשר לא מקבלים את הכלים ואת הגמול ההולם על מנת לבצע את עבודתם.
"מה שאותי שבר היה כשמנהל בית הספר אמר שאצטרך ללמד גם תושב״ע כי אין לו מורה שימלא את המשבצת הזו", אומרת ע׳, יועצת חינוכית ממרכז הארץ. "הסברתי לו שלא הוכשרתי ללמד תושב״ע ושזה לא הוגן כלפי הילדים שיועצת שלא מבינה כלום בנושא תקיא עליהם את אותו החומר שמופיע בספר הלימוד שלהם. מעבר לזה, הסברתי לו שזה לא מאפשר לי לעשות את עבודתי. הרגשתי שזה לא עניין אותו".
ע' מספרת שהתפקיד שאליו נכנסה היה שונה לגמרי ממה שחשבה: "כמעט ולא היה לי זמן לטפל ברווחת הילדים", היא אומרת. "חשבתי שזה רק בבית הספר שבו אני עובדת, אבל לאט לאט הבנתי שכך קורה עם שאר היועצות בבתי ספר אחרים".
אין מספיק שעות
לפי נתוני משרד החינוך, בשנת הלימודים הבאה יעבדו כ-7,000 יועצים ויועצות חינוכיים. כדי לקבל את התואר "יועץ חינוכי" נדרש לסיים תואר שני, ובניגוד למדינות רבות בעולם המערבי, העוסקים במקצוע נדרשים גם לתעודת הוראה, שכן המשרה מורכבת משעות ייעוץ ושעות הוראה.
אמנם אל בתי הספר מגיע גם פסיכולוגים ופסיכולוגיות חינוכיים, שתפקידם לסייע לילדים שמתמודדים עם בעיות מורכבות, אבל השעות שלהם לא מספיקות. גם לפי העדויות של היועצות החינוכיות, שעות התקן לא מספיקות כדי להגיע לכל התלמידים שזקוקים לעזרה.
״המצב של היועצים החינוכיים בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים הוא הקשה ביותר", אומרת הניה פישמן, יו״ר אגודת היועצים החינוכיים. "הסיבה היא שאין ליועצים החינוכיים תקנים, והמשמעות היא שהם נתונים לחסדי המנהל שבוחר כמה שעות ייעוץ תקבל יועצת על כל כיתה וכמה שעות הוראה. בפועל קורה שכל כיתה ביסודי מקבלת בין 1-1.5 שעות ייעוץ בשבוע ופעמים רבות היועצות תעסוקנה בדברים שלא קשורים לתפקיד".
״כמנהלים ומנהלות, אנחנו צריכות להקצות מסל השעות הבית ספרי עבור שעות הייעוץ החינוכי״, מסבירה סמדר מורס, מנהלת בית הספר היסודי נופים בתל אביב. ״זה נתון לשיקול דעתם של המנהלים, אם הם מקצים שעות ייעוץ. המצב הבעייתי הזה לא השתנה גם אחרי עידן הקורונה, שהשפיע על הצורך של הילדים במענה אנושי. יש פה מסרים סותרים של מערכת החינוך, שמצד אחד מדברת על החשיבות של ההתפתחות הרגשית חברתית ומצד שני לא מקצה תקנים למי שאמור לסייע בכך ולהנחיל את הידע לצוות החינוכי, זו בעיני שערורייה".
אמנם בבתי הספר התיכוניים היועצות מקבלות תקנים, אך התקנים הללו, לטענת פישמן, רחוקים מלהיות מספיקים. ״התקן בתיכון הוא של 1.7 שעות שבועיות לכיתה. אם בכיתה יש 35 תלמידים בממוצע, זה אומר שכל תלמיד זוכה ל-0.05 שעות מזמנה של היועצות. זה אפילו לא קרוב להיות מספיק, וכל זה בלי להתייחס למקרים הדחופים ולעבודה השוטפת של ליווי המורים ופגישות עם ההורים".
תקן בתיכון הוא 1.7 שעות שבועיות לכיתה. אם בכיתה יש 35 תלמידים, כל תלמיד זוכה ל-0.05 שעות מזמנה של היועצות
"הלוואי שהמחסור בתקנים היתה הבעיה היחידה שלנו״, אומרת נ׳, יועצת ותיקה ממרכז הארץ. ״בפועל זורקים אותנו למים לפעמים למשימות שאנחנו לא יודעות לעשות ולא מוכשרות אליהן, כי אין גבולות ברורים לעבודה. אנחנו חלק מההנהלה, אבל בפועל אנחנו סוג של כולבוניקיות של בית הספר ויש תחושה שאפשר לוותר עלינו, ואז היועצת תמצא את עצמה מלמדת מקצועות שהיא לא הוכשרה ללמד. המערכת חייבת להבין שאני יועצת חינוכית, זה המקצוע שלי והוא כולל המון אלמנטים חשובים ומשמעותיים".
בדידות, חרדה ובריחה
בתקופת הקורונה, עם ההחלטות של הממשלה הקודמת על סגר ועוד סגר, הלכו התלמידים וקמלו. מומחים דיווחו על בדידות שהולכת וגוברת, הסתגרות, אפאטיות, עלייה ניכרת במצבי דיכאון וחרדה ושימוש מופרז בגראס ובאלכוהול.
גם לאחר שעולם המבוגרים חזר לשגרה יחסית, עדיין ניכרות השפעות תקופת הקורונה על חלק מהתלמידים. מחקר של המכון למדיניות חברתית באוניברסיטת וושינגטון והמרכז הבינתחומי הרצליה, בשיתוף חוקרי האוניברסיטה העברית ומכון אדלר, שפורסם במרץ 2021, העלה שאחד מחמישה ילדים הראה סימני חרדה – נתון גבוה פי שלושה מאשר בימי שגרה.
א׳, יועצת חינוכית ותיקה בתיכון, מספרת שמאז הקורונה היא רואה עלייה בחרדה ובצורך של התלמידים לתמיכה נפשית, כמו גם במקרי הקיצון שמגיעים לפתחה, ומכאן גם באינטנסיביות של עבודתה. ״היו שבעה תלמידים שהביעו אמירות אובדניות מתחילת השנה. פעם זה היה תלמיד אחד בשנה", היא אומרת. "מאז הקורונה זה נהיה כמו טורבו ולמרות שאין לי תקנים ושעות, אני אטפל בכולם כי העבודה הזו היא שליחות. אני מרגישה ששם למעלה מנצלים את זה, כי יודעים שאנחנו לא נפקיר את הילדים״.
״כשאני שומעת שילד אומר אמירה אובדנית הכל עוצר", אומרת ש', יועצת חינוכית מזה 18 שנה. "לא משנה מה היום ומה השעה, אנחנו בתפקיד הזה כדי לעזור לילדים ונעשה את העבודה שלנו גם אם המערכת לא נותנת לנו את הכלים לעשות אותה״.
״כשילד אומר אמירה אובדנית הכל עוצר. אנחנו בתפקיד כדי לעזור לילדים ונעשה את עבודתנו גם אם המערכת לא נותנת לנו כלים לעשות אותה"
שכרם של היועצים והיועצות החינוכיים זהה לשכר המורים, אבל הם לא לוקחים חלק בשביתה משום שהם לא חלק מהסתדרות המורים. עם זאת, הבעיות שמתארות היועצות עימן שוחחנו דומות להפליא לבעיות של המורים. "על העבודה בבית אני לא מקבלת תגמול", אומרת ש'. "ואני עובדת מהבוקר עד הלילה כמעט ללא הפסקה ולא מספיקה להגיע לפגוש את כל התלמידים שלי. אני כואבת לא רק את הפגיעה בנו, אלא בעיקר את מה שהפגיעה בנו עושה לתלמידים".
כבר ב-2004 פרסם מבקר המדינה דוח שעוסק בתחום הייעוץ החינוכי. שלא במפתיע, הבעיות שהעלה שם עולות גם כיום, וגם בדוח של 2013 מופיעות מסקנות קשות. כך נכתב ב-2004:
"תנאי העסקת היועצים החינוכיים מורכבים ומעוררים קשיים הן ההיבט המערכתי – פיתוח תחום הייעוץ, הרחבת שירותי הייעוץ הניתנים למערכת החינוך ושיפור איכותם – והן מנקודת מבטו של היועץ. קשיים אלו נובעים, בין היתר, מן הגורמים האלה: היעדר תקן מחייב של שעות ייעוץ לבתי ספר היסודיים ולחטיבות הביניים: אי עדכונו של תקן שעות הייעוץ שנקבע לבית הספר התיכוניים על פי שינויים שחלו בחברה, בייחוד התגברות האלימות בכל שכבות הגיל והדרישה המוגברת לשירותי ייעוץ בבתי הספר: אי הלימה בין השכלתו הרחבה של היועץ, תפקידיו הרבים ותחומי האחריותו להיקף משרתו בפועל, שאינו מאפשר עבודת ייעוץ מיטבית לרווחת התלמידים והצוות החינוכי״.
היועצות מעידות שמאז פרסום הדוח תפקידיהן התרחבו עוד יותר והמצב רק החריף. דוגמא לכך אפשר למצוא ברפורמת החינוך המיוחד שנכנסה לתוקף ב-2020 ונועדה לשלב ילדים מהחינוך המיוחד בכיתות הרגילות. "מאז הרפורמה העבודה שלנו גדלה בעשרות אחוזים", אומר ד', יועץ חינוכי ממרכז הארץ. "הילדים שמגיעים מהחינוך המיוחד דורשים מאיתנו המון ומנגד שעות העבודה שלנו לא גדלו והגמול נשאר אותו הדבר. מהלך כזה מצריך עוד כוח אדם, עוד תקנים, עוד שעות, אין שום התאמה בין השינויים שמתרחשים בחברה ובבית הספר לבין התגמול והתקנים של היועצים, מה שיוצר מצב שהעבודה של היועץ נהיית עמוסה ולחוצה והנפגעים העיקריים הם הילדים שלא זוכים לטיפול הולם״.
"יום אחד, אחרי העבודה, הבן שלי סיפר לי שהוא כבר כמה ימים מנסה להיפגש עם יועצת בית הספר והיא לא זמינה עבורו", אומרת א'. "הוא רצה לדבר איתה על דברים שהוא מעדיף לא לשתף אותנו בהם, וזה בסדר. בשביל זה יש יועצת. ראיתי את התסכול שלו וזה כאב לי כאמא. אבל כיועצת, אני לא יכולה להאשים אותה. מי יודע כמה שעות ייעוץ היא מקבלת ואילו מטלות מפילים עליה בנוסף״.
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "נתוני השירות הפסיכולוגי ייעוצי במשרד מצביעים על עלייה במצוקות הרגשיות ובהתנהגויות הסיכון של תלמידים ובני נוער בעקבות משבר הקורונה. המשרד מודע לעומס העצום שחוו היועצים נוכח תקופת החירום המתמשכת. לאור זאת, המשרד פעל לתגבר את שעות הייעוץ בגני הילדים ובבתי הספר: במהלך השנתיים האחרונות נוספו 4,500 שעות ייעוץ בבתי הספר, ומספר שעות הייעוץ בגני הילדים הוכפל. אשר ליועצים ביתר מוסדות החינוך: שרת החינוך, ד"ר יפעת שאשא ביטון, פועלת להעלאת הנושא לדיון במסגרת דיוני התקציב".