״הם קוראים לזה אחיזה, אב7ל זה ריתוק לרצפה. שולפים אותך מהכיתה או מהמסדרון וגוררים אותך לחדר פסק הזמן. שם, שלושה עד חמישה אנשי צוות יושבים עליך, מצליבים לך את הידיים מאחורי הגב. חוץ מלנשום ולבכות אתה לא יכול לעשות כלום. הם צוחקים ומפעילים כוח רב. אני מרגיש מושפל וחסר אונים. זה קורה כל יום בבית הספר, התלמידים כבר רגילים״.
את הדברים הללו אומר א' תלמיד כיתה ט' בבית הספר נירים לחינוך מיוחד במעלה אדומים. בית ספר ששייך למשרד החינוך ונותן מענה לילדים עם בעיות רגשיות ובעיות התנהגות.
א', שמאובחן עם OCD והפרעות קשב וריכוז החל את לימודיו בבית הספר ב-2022, כשעלה לכיתה ז׳. קודם לכן למד במשך כשלושה חודשים בחטיבת הביניים "דקל וילנאי" בית ספר רב תחומי במעלה אדומים. הוא לא הסתדר שם ועבר בהמלצת העירייה לנירים.
אמו, ס', מספרת שבחודשים הראשונים בנירים המצב של א' היה תקין. לאט לאט המצב החל להידרדר. ״ידענו שהוא בודק גבולות, אז שיתפנו פעולה באופן מלא עם בית הספר, האמנו לכל מילה שהם אמרו ונזפנו בא' בכל פעם שהיו מתקשרים להגיד שהוא הפריע", היא מספרת בשיחה עם "המקום הכי חם". "לא האמנו לו כשהוא היה מספר את הגרסאות שלו. בדיעבד אני כועסת על עצמי שלא נתתי גב לילד שלי".
בהמשך נדלקו אצלה ואצל אביו של א', י', הנורות האדומות. ״הילד הלך ודעך", היא אומרת. "הוא היה הולך לבית הספר כשכולו קפוץ. הידיים שלו היו קפוצות לאגרופים במשך ימים שלמים. הוא היה דרוך כל היום, היו לו התקפי זעם, דברים שלא הכרנו, לא הבנו מה עובר עליו״.
בשלב מסוים א' ביקש מאביו י' שילווה אותו לשער בית הספר. ״י' היה אומר לי שככל שהם היו מתקרבים לבית הספר, הילד מתכווץ יותר ויותר", אומרת ס'. "השרירים בפנים, שפת הגוף, משהו היה שם לא תקין. הוא החל לחשוד״.
בחודש מרץ האחרון מצאה ס' את בנה עומד במרפסת דירתם בקומה השלישית ומנסה לקפוץ. ״זה היה האירוע האובדני הראשון. מצאתי אותו מעבר לחומה של המרפסת. שכנעתי אותו לחזור, מאז זה קרה עוד פעמיים״. גם לאחר האירוע ההוא, ס' לא ייחסה את מצבו של א' למה שקורה בבית הספר.
באוקטובר המטפלת הרגשית של א' זימנה את הוריו לפגישה, שם הוא סיפר מה עובר עליו בבית הספר. ״הוא סיפר לנו הכל כשהוא משפיל מבט לרצפה", מתארת ס'. "בכינו בלי סוף. לא האמנו שזה מה שהילד שלנו עבר מתחת לאף שלנו״.
במכתב שכתבה המטפלת של א' והיה מיועד לפסיכיאטרית ילדים ונוער של שירותי בריאות כללית, היא תיארה אותו כילד שמתמיד באימוני הכדורגל ומגלה נכונות לשתף פעולה בתהליך הטיפולי, אשר לדבריה מפיק תוצאות חיוביות. הזירה היחידה שבה א' לא חווה התקדמות, לטענתה, היא בית הספר. ״מצבו של א' הידרדר והוא עדיין חווה מצוקה רגשית גדולה בכל מה שקשור לבית הספר", כתבה. "הוא מתאר בטיפול שלמעט מספר מצומצם של דמויות, הוא אינו מרגיש בטוח בבית הספר, מרגיש שמתנכלים לו ולמרות מאמצים גדולים חווה קשיים רגשיים אדירים מול הצוות״.
בהמשך המכתב מספרת המטפלת על הפגישה שערכה ביוזמתה עם א' והוריו ועל מה שאירע לאחר מכן. "א' שיתף עוד ועוד פרטים ואף תיאר אירועים נוספים בבית ספר שכללו יחס פוגעני, אחיזות מרובות ולא מותאמות ואירועי אלימות מצד הצוות החינוכי כלפיו״.
בשיחה איתו מספר א' על מקרים שבהם חווה אלימות מצד צוות בית הספר. ״יום אחד הגעתי לבית הספר בלי חולצת בית הספר ואז אחד הסייעים אמר לי לעוף הביתה. אמרתי לו שאני לא הולך ורק הגעתי, והוא איים עלי שיוציא אותי בכוח. אחרי שנייה הוא תפס אותי בצוואר, גרר אותי עד לשער של בית הספר ואמר לי ׳אני אשחט אותך׳. זה הסגנון שם. כשסיפרתי למנהלת, היא אמרה שהוא צחק איתי.
"אחד הסייעים אמר לי לעוף הביתה. אמרתי לו שאני לא הולך ורק הגעתי, והוא איים עלי שיוציא אותי בכוח. אחרי שנייה הוא תפס אותי בצוואר, גרר אותי לשער של בית הספר ואמר ׳אני אשחט אותך׳. זה הסגנון שם"
"הם תופסים מאיתנו עבריינים שמבינים רק כוח, אין טיפה של הקשבה או הכלה. הצוות יודע להביא את התלמידים לקצה, הם משפילים אותך. אם הייתי יודע שההורים שלי יתמכו בי, הייתי מספר להם קודם".
"אין לנו הכשרה"
שלושה הורים נוספים סיפרו ל״המקום״ שילדיהם עברו דברים זהים למה שעבר על א'. לידי המקום הגיעו תיעודים מצולמים של ריתוקים, שבהם אנשי צוות רוכנים מעל תלמידים אשר שוכבים על הרצפה בחצר ומחוץ לכותלי בית הספר.
בנוסף, הם מספרים על ריתוקים שמתרחשים במשך דקות ארוכות בחדר ללא מצלמות, בתוך בית הספר. ״יש בבית הספר חדר שנקרא חדר פסק זמן, בתוך החדר הזה מתחוללים דברים איומים, אך לא רק בו״, מתארת ש׳, אמא של ילד שלמד בבית הספר.
ש' מספרת לנו שבבית הספר נהוגה פרקטיקה שנקראית "הולינדג", אחיזה טיפולית שבה נעשה שימוש במוסדות הרווחה שאמורה להתקיים אך ורק במקרים שבהם יש לרסן ילד שמהווה סכנה לעצמו או לאחרים. מדובר בתפיסה באופן מידתי וסביר, באסרטיביות אך ללא תוקפנות. לפי אגף המוגבלויות של משרד הרווחה, שאישר את השימוש בכלי זה, "לא תתבצע אחיזה מגינה על יד איש צוות שלא עבר הכשרה ייעודית בנושא. לא יופעל כוח במקרה בו אין סכנה כזו. אין להשתמש באחיזות ככלי משמעתי״.
״הם משתמשים בהולדינג על מנת לתרץ אלימות כלפי תלמידים", אומרת ש'."הולדינג אמור להיות חיבוק שנועד להכיל את הילד ולהרגיע אותו, והוא המוצא האחרון. בבית הספר נירים אין הולדינג, כשחמישה אנשי צוות יושבים על הילד ומצליבים לו את הידיים מאחורי הגב כשהראש שלו מוצמד לרצפה זה לא הולדינג, זו השפלה טראומטית לילדים שגם ככה סובלים מקשיים. כשסייעים וסייעות משתתפים באחיזות האלו ומשפילים את הילדים תוך כדי, צוחקים ומקללים אותם, ברור שמשהו לא טוב מתרחש בבית הספר״.
גם ש׳ אומרת שבהתחלה לא האמינה לבנה וכמו שאר ההורים התייחסה לאחיזות כהתנהלות מקובלת ושגרתית. רק כשבנה חזר הביתה עם סימנים כחולים ושריטות בפנים היא שינתה את ההתייחסות. ״פעם אחת הוא סיפר לי שחמישה אנשי צוות הורידו אותו לרצפה, אחת ישבה לו על הגב והידיים כשהן מאחורי הגב, השני ישב על הרגליים ועוד אחת על הראש״, היא מתארת. "עם הזמן הוא התחיל לספר יותר ויותר וגיליתי שמעבר להתעללות הפיזית יש גם התעללות נפשית.
"הוא סיפר לי שהמורה דרשה ממנו לצאת מהכיתה וכשהוא סירב היא לקחה את כל הילדים לכיתה אחרת ודרשה מהם להתעלם ממנו, היו אומרים לו שהוא עבריין ושום בית ספר לא יקבל אותו, שאין לו עתיד״.
במהלך שיחה שהתרחשה בסוף חודש דצמבר בין משפחתו של א' ועורכת דינם יעל ניסן לגורמי מקצוע במשרד החינוך, הודתה המפקחת האזורית של משרד החינוך אורלי שביט שהצוות אינו עובר הכשרות לריסון תלמידים בעת התפרצויות אלימות. ״נשתמש בכוח פיזי ולעיתים במספר אנשי צוות", אמרה. "אין לנו הכשרה לאיך אתה אוחז את הילד, תופס את הילד ואיך אתה עוצר״.
גם בחוזר מנכ״ל של משרד החינוך ״אקלים חינוכי מיטבי והתמודדות מוסדות חינוך עם אירועי אלימות וסיכון״, אין כל אזכור לנושא אחיזות מרסנות. פנינו למשרד החינוך בשאלה מתי נהוג להשתמש באחיזה טיפולית בין כתלי בית הספר. "המשרד כלל אינו מכיר בפרקטיקה של 'אחיזה טיפולית' כפרקטיקה מקובלת במסגרת חינוכית", מסרו לנו, "גם לא בחינוך המיוחד״.
הפרת חוק זכויות התלמיד
מעדויות שהגיעו אלינו עולה כי המקרים שהובילו לביצוע אחיזות וריתוקים בחדר פסק הזמן היו הפרעות בשיעורים, תלמידים שלא הסכימו להפקיד מכשירי סלולר, התחצפויות וניסיונות לעזוב את שטח בית הספר.
״הנושא של התמודדות חינוכית טיפולית עם ילד בחינוך מיוחד שנמצא באירוע משברי, שמסכן את עצמו או את האחר, הוא נושא חשוב אך למרות החשיבות שלו במערכת החינוך, הוא לא מסודר עד לרגע זה״, אומרת נועם וילדר, מנהלת תחום בריאות במועצה לשלום הילד. ״הפעלת כוח על ילדים ונוער היא פגיעה מאוד לא פשוטה ולא רצויה, בטח ובטח כשמדובר בחינוך המיוחד, בילדים מאוד רגישים שקשה להם להביע את עצמם ואת רצונם. אי אפשר שכל בית ספר יחליט לעצמו מה הפרקטיקות ואיך הוא רואה לנכון לטפל בסיטואציות האילו״.
״הנושא של התמודדות חינוכית טיפולית עם ילד בחינוך מיוחד שנמצא באירוע משברי, שמסכן את עצמו או את האחר, הוא נושא חשוב אך למרות החשיבות שלו במערכת החינוך, הוא לא מסודר עד לרגע זה״
״ניכר כי מדובר בהפרה של חוק זכויות התלמיד, ובמיוחד סעיף 10 לחוק הקובע כי 'כל תלמיד זכאי לכך שהמשמעת במוסד החינוך תונהג באופן ההולם את כבוד האדם, ובכלל זה הוא זכאי שלא יינקטו כלפיו אמצעי משמעת גופניים או משפילים' וכן מנוגד לחוזר מנכ"ל משרד החינוך העוסק באלימות במוסד חינוכי", אומרת עו"ד שירן רייכברג מהקליניקה לזכויות ילדים ונוער. ״גם אם מדובר במצב שבו הילד משתולל, ההתנהגות של הצוות החינוכי כלפיו לא יכולה להיעשות על ידי צוות שאינו מוכשר לכך. איך אותו ילד אמור – אחרי שפגעו בו באופן המתואר – לסמוך על אותו מורה או איש צוות או להסתכל עליו כאיש חינוך?״.
בסוף חודש נובמבר הגישה משפחתו של א' תלונה במשטרת מעלה אדומים בחשד להתעללות בחסר ישע. בתשובה לבקשת חופש מידע בדבר תלונות על אלימות בבית הספר נירים שהגישה המשפחה, נכתב כי בין דצמבר 2021 עד דצמבר 2023, התקבלו במשרד החינוך שלוש תלונות כנגד בית הספר.
גם מהמועצה לשלום הילד נמסר כי בשנים האחרונות טופלו מספר פניות בנוגע לפרקטיקה של אחיזה מרסנת בבית הספר נירים.
לידי "המקום הכי חם" הגיע מכתב של הורה לתלמיד לשעבר בנירים שנשלח למועצה לשלום הילד באוקטובר 2022. תחת הכותרת ״אלימות פיזית קשה, אלימות מילולית מצד צוות בית הספר״, מצייר האב תמונה זהה לזו המתארת ס'. במכתב מתאר ההורה שמצבו של בנו החל להידרדר לאחר תקופה בבית הספר. כמו כן ציין האב שבנו היה חוזר הביתה עם חבלות על גופו, שריטות וסימנים כחולים.
״גרמו לי כאבא להבין כי המהלכים המתרחשים מצד הצוות הנם תקינים לחלוטין״, כתב האב ותיאר כמה מהמקרים שבהם חווה בנו אלימות. במקרה אחד תיאר שבנו נגרר מהרגליים מהכיתה לכיוון חדר ההרגעה. לטענת האב באותה אחיזה השתתפו בין חמישה לשישה אנשי צוות.
במקרה אחר מתאר האב שבנו נגרר לחדר פסק הזמן תוך שהוא מקבל אגרופים מהצוות. עוד סיפר כי במקרה אחר הוזעק בן אחר שלו לבית הספר ומצא את אחיו מחוסר הכרה, כאשר מורה יושבת עליו והוא לא מגיב. אנשי הצוות טענו בפניו שהתלמיד התפרע. האב מתאר כי הצוות נעל את שעריו ולא הגיש עזרה לבנו וכי הוא נאלץ להזמין אמבולנס כדי לפנותו לקבלת טיפול רפואי. עוד תיאר האב כי בזמן שבנו היה בחופשת מחלה לאחר המקרה, אף גורם מבית הספר לא יצר עמם קשר.
מהמועצה לשלום הילד נמסר לנו כי המקרה המתואר ידוע למשרד החינוך, שהחליף מספר עובדי צוות שהיו מעורבים בתקריות. לא ברור כיצד זה מתיישב עם העובדה שפרקטיקות כאלו עדיין מתקיימות בבית הספר ולא ניתנה הנחיה להפסיק את האחיזות ולסגור את חדר פסק הזמן.
״ילדים עם בעיות התנהגות נוטים לשייך את האלימות שמופעלת כלפיהם כתגובה לגיטימית אליהם", אומרת יעל ניסן, עורכת הדין של משפחתו של א'. ״בית הספר ומשרד החינוך לא רוצים לשמוע את הטענות של הקורבנות שנמצאים במצב של נחיתות. ברוב המקרים אין תיעוד ואין יכולת הוכחה, כך שמדובר במילה של הילד מול מילה של צוות ההוראה. היכולת להוכיח אירוע של אלימות הוא אפסי וזה קורה כי אין נוהל מסודר ואין אכיפה של שום תקנה״.
לפי חוזר המנכל של משרד החינוך משנת 2023, חל "איזור מוחלט" על עובדי הוראה לפגוע פגיעה גופנית בתלמידים, לרבות פגיעה פיזית או ענישה גופנית. "בהתאם לחוק העונשין", נכתב שם, "חלה חוות דיווח" במקרים כגון אלו.
ס' מספרת שדרשה לדעת בכל פעם שמתבצע אירוע אחיזה, אך לטענתה לא קיבלה כל דיווח על אירועי אחיזה שבוצעו בבנה.
בי"ס: "אין אצלנו אחיזות"
מטעמה של ענת אלבז אבורשמי, מנהלת בית הספר נירים נמסר בתגובה: "בביה"ס אין הולדינג, אחיזה וכו.. ביה"ס הינו ביה"ס לחינוך מיוחד ובו תלמידים מא-ט, בנים, על רקע התנהגותי ונפשי. בביה"ס מופעלת תוכנית חינוכית התנהגותית יישומית המושתתת על חיזוקים חיוביים. כאשר תלמיד נמצא בקושי אנחנו איתו, מנסים לסייע, לפתור. כמוצא אחרון, כאשר התלמיד פוגע ומסכן את עצמו או את הסביבה – אנו נאלצים לעצור התנהגות זו.
"בכל ארוע ישנם לפחות 2 אנשי צוות. הנחיות לעצירה הינה מדורגת ומותאמת לשכבות הגיל, לעיתים תלמידים גדולים פיזית נדרשים מספר נשות צוות.
"אין אצלנו אחיזות, אלא עצירת התנהגות סיכונית כמוצא אחרון. אין אלימות מילולית מאף איש צוות בביה"ס, צוות מכיל, אוהב אשר לא פעם נפגע באופן מילולי ופיזי מתלמידים, אך מעולם בשנות ניהולי לא הייתה אלימות או תלונה כלפי אלימות מילולית.
לגבי השאלה, למי מאנשי הצוות מותר לבצע הולדינג, נמסר: "אנשי הוראה וסייעות בלבד. אנשי טיפול, בנות שרות וכו – לא מורשים לבצע עצירה".
כשביקשנו לדעת האם אנשי הצוות עוברים הכשרה לבצע את האחיזות, נמסר: "אנשי הצוות לא עוברים הכשרה. אנו נעזרים בהדרכה מהמת"יא כיצד לעצור באופן מכבד ומקצועי. אנו מרעננים נהלים אחת לשנה, ושוב לא הולדינג!"
"ע"פ נהלי ביה"ס בזמן פגיעה עצמית או סביבתית בלבד אנו נאלצים לעצור התנהגות סיכונית. צוות ביה"ס מורכב רובו מנשים, בכל ארוע נוכחות לפחות 2 נשות צוות".
בקשר לחדר פסק הזמן נמסר: "במקרים בהם הקושי במסדרון, על מנת לשמור על כבודו ופרטיותו של התלמיד, אנו עוברים לחדר "פסק זמן", חדר אשר בשנה שעברה רופד בסיוע הרשות, על מנת לתת תחושת מוגנות לתלמידים. הנוהל בחדר הוא לעזוב מיידית את התלמיד. 2 נשות צוות בהשגחה, שיח ריגשי וחזרה לכיתה".
השימוש בחדר, על פי בית הספר הינו "במקרי אלימות קשים במסדרון ביה"ס, על מנת לשמור על פרטיות התלמיד. רק לתלמידי א-ובלבד!"
שאלנו: האם משרד החינוך אישר את הפעלת החדר ואת הפרקטיקה המבוצעת בחדר, אשר לפי העדויות כוללת אחיזת הילד כאשר הוא צמוד לרצפה. "בכל ביה"ס כוללני ישנו חדר פסק זמן", נמסר לנו. "כאשר הגעתי לנהל את ביה"ס לפני 6 שנים החדר היה קיים ואני דאגתי לרפדו ולחדד נהלים ככתוב לעיל. לא ברור לי אילו עדויות".
בתגובה לשאלה "מדוע אין מצלמות בחדר הרגיעה?" נמסר לנו: "כאשר התקנתי מצלמות בביה"ס, תהליך זה לווה ע"י מנהל אגף הביטחון בעירייה, מר ניסים טוויטו אשר הדגיש, אמר והוציא את חוזר מנכ"ל ובו אין אישור לשים מצלמות בחדרים, רק במסדרונות וחצרות. כך פעלתי, ע"פ ההנחיות".
שאלנו "האם בית הספר מבצע רישום של המקרים שבהם מתרחשת אחיזה של אנשי צוות כלפי תלמידי בית הספר?. בתגובה נמסר לנו "כמובן, כל ארוע חריג נרשם בביה"ס וישנו דו"ח ארוע. ביה"ס פתוח, גלוי ואינו מוסתר".
שאלנו "האם בית הספר מיידע את ההורים בכל פעם שמקרה כזה מתרחש?" התשובה הייתה "כן".
הבאנו לידיעת בית הספר כי מהעדויות שהגיעו לידינו עולה שמקרי אחיזה התרחשו גם עקב אירועים אשר לא כללו התפרעות של תלמידים, אלא נעשה בהם שימש כשיטת ענישה. "לא ברור לי מה הובא לידיך", נמסר לנו. "עדויות דורשות תוקף. אצלנו אין ענישה! אנו ביה"ס לחנ"מ אשר מעצב התנהגות תוך הפעלת תוכנית התנהגות, שיח טיפולי ריגשי לכל תלמיד".
בנוגע לתלונות של הורים נמסר: ""לא ידוע על עוד תלונות הורים בנושא הנ"ל , כל טענה, שאלה מצד ההורים אנו נפגשים, משוחחים, מסבירים ומוצאים פתרון משותף".
ממשרד החינוך נמסר: "נוכח הטענות העולות בכתבה, המשרד מבצע בירור מעמיק בנושא".